פוסק השולחן ערוך המורד על אשתו ואומר הריני זן ומפרנס, אבל איני בא עליה מפני ששנאתיה, מוסיפין לה על כתובתה משקל ל"ו שעורים כסף בכל שבוע, וממשיך לשבת עמה בלי לשמש, כל זמן שתרצה.