אמרה לבעלה שהיא טהורה לאחר שהוחזקה כנידה ושימש עמה, האם יכול בעלה לגרשה ללא כתובה?
פוסק השולחן ערוך, שכאשר הוחזקה האישה נידה על ידי שכנותיה, שראוה לובשת בגדי נידותה, ואמרה לבעלה טהורה אני, ובא עליה, יוצאת בלא כתובה.
מודה ששימשה עם בעלה לאחר שהחוזקה כנידה, וטוענת שהיא טהורה, האם נאמנת במיגו שיכלה לומר שלא שימשה?
כתב החלקת מחוקק באות ה, שכאשר האישה מודה ששימשה עם בעלה כשהיא נידה, אפילו אם היא טוענת טהורה אני, אינה נאמנת במיגו שיכלה לומר שלא שימשו, דהוי מיגו במקום עדים, כי השכנות מעידות שלבשה בגדי נידה. ומבואר עוד הבית שמואל באות ו שברוב המקרים "אמתלא", אינה מועילה. כמבואר בשולחן ערוך יורה דעה סימן קפה סעיף ג, אבל דעת הטור שם שמועיל. שכן אם באמרה טמאה אני, מועילה "אמתלא". בוודאי אם היא רק הוחזקה כנידה מועילה "אמתלא".
מהו המושג אמתלא, והאם יש נאמנות לאחר נתינת אמתלא?
נתינת טעם סביר והגיוני לדבר שיקרי שנאמר קודם לכן. במקרים מסויימים מקבלים חכמים את ה"אמתלא" שנותן אדם למה שאמר קודם לכן, כשהוא מסביר שלא אמר אמת מפני סיבה מספקת. לדוגמא: אישה שאמרה לבעלה: "טמאה אני", וחזרה ואמרה: "טהורה אני", ומסבירה: "לא אמרתי לך טמאה אני, אלא מפני שלא היה לי כח לתשמיש" - הרי היא נאמנת.
יצאה בבגדי נידתה והיא טהורה, האם יכול בעלה לגרשה ללא תשלום כתובה?
דעה א: כתב הלבוש שמעצם העובדה שהם שימשו לאחר שיצאה בבגדי נידתה, היא משיאה שם רע לבעלה, ותצא בלא כתובה.
דעה ב: הבית שמואל באות ו, חולק על דברי הלבוש, כי הטעם ביוצאת בלא כתובה הוא משום מכשול, שמכשילה את בעלה, ולא משום שמשאיתו שם רע.
