האם צוואת שכיב מרע ללא עדים כשרה? מה דעת המבי"ט ומהרשד"ם בזה, ומה הדין כשהיורשים מודים?
בצוואת שכיב מרע בלא עדים ובלא שום כתב נחלקו רבותינו האחרונים (הו"ד בס' גנת וורדים כלל ה' סי' י"ב) לדעת המבי"ט מועילה צוואת שכי"מ גם בלא עדים ואם היורשים מודים שכן צווה המוריש מחויבים לקיים צוואתו, ולהרשד"ם בלא עדים ה"ז כדיבורא בעלמא והצוואה בטלה.
והר"מ בן חביב (בג"ו הנ"ל) סובר דגם הרשד"ם מודה דבעצם חלות הצוואה אין צורך בעדים כי לא איברי סהדי אלא לשקרי ורק אם צווה שלא בנוכחות עדים יתכן שצווה כן כמשחק וכמהתל או שרצה לדחות את המקבל מתנה מעליו, והשכ"מ סמך עצמו על בית הדין שלא יתחשבו עם אמירתו ויטענו ליורש כל מה שאפשר לטעון.
אבל אם היורשים מודים שהשכ"מ צוה מה שצוה בלב שלם וברצון גמור ושלל את החששות הנזכרות, מועיל גם להרשד"ם, ובסמ"ע חו"מ סי' רנ"ג ס"א כתב דברי שכ"מ ככתובין וכמסורין דמי כל מה שמצוה אפי' בפני שנים או אפי' בינו לבינו שאין מכחיש בדבר.
מה הדין בהודה בכתב ידו שחייב לפלוני מנה, האם חייב לשלם?
בחושן משפט סימן פ"א סי"ז בהודה בכתב ידו שחייב לפלוני מנה אינו יכול להיפטר בטענת משטה וגם לא בטענת שלא להשביע. ועי' בש"ך סקמ"ה דמסיק דאפי' בנמצא תחת ידו כתב יד עצמו שחייב לפלוני מוציאים מן היתומים, וא"כ בנ"ד שכתב בכתב ידו וחתם ע"ז ודאי שגמר בדעתו להקנות ככל הכתוב בו ומועיל אליבא דכו"ע, ואפי' לדעת הרמ"א שם דדוקא כשכתב ידו נמצא אצל אחר בזה איננו יכול לטעון טענת שלא להשביע כו'.
הרי בנ"ד יש לדון שהאשה נאמנת בטענתה שבעלה מסר לידה, וכדלהלן באות (ב) והרי זה ככתב ידו שביד חבירו. נוסף ע"ז חתם על הצוואה גם ברוסית וגם בעברית ועל השנות חתימתו פעמים נראה כי נכון הדבר וגמר בלבו לעשותו.
באלו מקרים צוואת שכיב מרע, היא צוואה תקינה, כאשר מצווה את כל רכושו או את מקצת רכושו?
דין זה של דברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין שמועיל בלא שום קנין, זהו רק במצווה על כל רכושו ולא שייר כלום, אבל במתנת שכיב מרע במקצת צריכין קנין, אולם כל זה אם לא נראה מתוך דבריו שהוא נותן מחמת מיתה, אבל כשפירש שנותן מחמת מיתה או אם התאונן על מיתתו וכיוצא בזה אפילו יש בה שיור נקנית באמירה בלא קנין לכשימות (חו"מ סי' ר"נ סי"ז) ובעובדא דידן הרי כתב אם בל יתן ד' יקרה לי משהו, כו' במקרה של מותי בל יתן ד', ודאי יש בלשון הזה דין מצוה מחמת מיתה.
שכיב מרע שצווה בכתב ידו, האם צריך שימצא דווקא ביד אחר, כדי שיהיה חובה לקיים את הצוואה?
בעניין שטר צוואה הנמצאת תחת יד השכי"מ, נפסק בחו"מ סי' ר"נ סכ"ה מי שמת ונמצאת מתנה (שטר צוואה) קשורה על ירכו אעפ"י שהיא בעדים ה"ז אינה כלום שאני אומר כתבה ונמלך, דמכיון שלא הוציא המצווה את השטר צוואה מתח"י יש לחשוש שעוד לא גמר בדעתו להקנותו ולא הגיע לידי החלטה סופית. מתבאר שרק כאשר הצוואה יוצאת מידי אחר אז היא תקפה.
