שמשתו נדה וידע הבעל שהאישה נדה, האם הפסידה האישה את כתובתה?
ידועה ההלכה שאישה שעוברת על דת מצווה לגרשה והפסידה כתובתה, ובשולחן ערוך אבן העזר סימן קט"ו סעיף ג' פסק, שכאשר ששימשתו נדה, ונודע לו אחר כך, אינה זכאית לכתובה. על פי המשנה במסכת כתובת דף ע"ב עמוד א'.
בפתחי תשובה בסימן קט"ו באות ג' הביא מחלוקת כאשר ידע הבעל שהאישה נדה ובכל זאת שימש עמה, האם האישה אינה זכאית לכתובתה:
הרדב"ז בחלק א' סימן צ' הביא את תשובת הרמב"ם בסימן שס"ח וזו לשונו:
"דאפילו אם בעלה ידע מזה שמשמשתו נדה והוא שותק, אין לה כתובה כלל כדי שלא יהא חוטא נשכר, ואף על פי שגם הוא חוטא ונשכר שנפטר מלפרוע הכתובה, מניעת פריעת הכתובה לא נקרא שכר כיון שלא קיבל ממנה כלום".
ואם יש לה עליו בלאות (שיכולה לתבוע ממנו את הבגדים המשומשים) חייב לפרוע אותם כדי שלא יהא חוטא נשכר. ובשו"ת חיים ושלום חלק ב סימן פ"ד להגר"ח פלאג'י שפסק להלכה כדעת הרמב"ם והרדב"ז.
הבית מאיר פסק כתשובת הפנים מאירות בחלק ב' סימן י"ב:
שכאשר הבעל טען על אשתו ששמשתו נדה והיא מודה, אלא שטוענת שנעשה בידיעתו, ישבע הבעל שלא ידע והיא הכשילתו ויגרשנה בלא כתובה.
בנודע ביהודה בסימן כ"ו פסק:
שכאשר יש עדים ששמשתו נדה אינה נאמנת אך כאשר אין עדים היא נאמנת במיגו, שיכלה לטעון שלא שימשה בכלל, ומזה שהודתה ששימשה נאמנת לומר שזה היה בידיעתו ואינה מפסידה את הכתובה.
