מעשי ידי האישה לבעלה כיצד?


מאת הרב שלמה לוי טוען רבני ומגשר כל הזכויות שמורות ©

בעריכה מחודשת מאת דוד עשור טוען רבני ומגשר משפטי.

 [שולחן ערוך אבן העזר סימן פ סעיף א]



האם מעשי ידי האישה שייכים לבעלה, ואלו מלאכות צריכה לעשות לשם מעשי ידיה? 

פוסק השולחן ערוך בהתאם לדברי הרמב"ם - מעשי ידיה לבעלה כיצד הכל כמנהג המדינה. מקום שדרכן לארוג – אורגת, לרקום – רוקמת, לטוות צמר או פשטים – טווה. ואם לא היה דרך נשי העיר לעשות כל המלאכות האלו, אינו כופה אלא לטוות הצמר בלבד.

 

אלו מלאכות האישה אינה חייבת לעשות בכדי ליתן את מעשי ידיה לבעלה?

הבית יוסף בסימן צ"ה הביא את דברי הרשב"א (חלק ד סימן קנב) על-פי הירושלמי (במסכת כתובות דף פ"ו, הלכה א'), "האשה אינה חייבת לטרוח לסחור ולבנות לעקור ולנטוע ולא להתעסק ברבית אלא לעשות בצמר, ואם רוצה הבעל לשנותה למלאכה אחרת אינו רשאי שאינה אצלו כעבדים". [ויש חולקים] הבית מאיר (אבן העזר סימן פ, סעיף א') למד מכאן ומדיוק בלשון הרמב"ם, שכל שאין מנהג הנשים לעסוק במלאכות אלו (טוויה ואריגה), אי אפשר לחייבה אלא בטוויית הצמר בלבד.



אישה שעשתה יותר משיעור מעשי ידיה הרגיל, האם המותר לבעל?

העדפה: אישה העושה מלאכה ומרוויחה מעבר לשיעור שמחויבת בה, בלשון חז"ל "העדפה", הרווחים שייכים לבעל, כתמורה ל'מעה' כסף שהאישה מקבלת מבעלה פעם בשבוע לצרכיה הקטנים.


אישה שדחקה עצמה ועשתה יותר משיעור מעשי ידיה הרגיל, האם המותר לבעל?

העדפה על ידי הדחק: אם בנוסף על שיעור מעשי ידי הרגיל האישה גם דוחקת את עצמה ומוסיפה ועובדת עוד, בלשון חז"ל "העדפה על-ידי הדחק", הן שעשתה בלילה הן שעשתה ב' או ג' מלאכות בבת אחת. נחלקו התנאים (כתובות דף ס"ו עמוד א'). לדעת תנא קמא, הרווחים שייכים לבעל, כדין העדפה סתם. ואילו לדעת רבי עקיבא מכיוון שהעדפה זו נעשית על-ידי הדחק , היא ניתנת לאשה. [רש"י שם: "שלא על-ידי הדחק, כגון שהיא עירנית ובעלת מלאכה... על-ידי הדחק, כגון שדחקה עצמה והעדיפה; רבנו חננאל בשיטה מקובצת שם, ורא"ש שם, ביארו, שעשתה מלאכה בשעה שבני אדם ישנים; בתשב"ץ (חלק ג' סימן קלח) כתב: "כגון שהיתה משכמת ומערבת יותר מדאי".]

 

כיצד נפסק להלכה בדין העדפה שעל ידי הדחק, האם המותר שייך לבעל או לאישה?

דעה א': פסקו כתנא קמא, שהעדפה על-ידי הדחק שייכת לבעל, (כן פסקו הרי"ף, הרמב"ם, השולחן ערוך ורמ"א).

דעה ב': פסקו כרבי עקיבא, שהעדפה לאשה. המנהג הוא שלא להוציא רווחים אלו מהאשה (רבינו חננאל, בית חדש, בית שמואל וחלקת מחוקק). דהיינו, האשה יכולה לומר קים לי כרבינו חננאל.

הטור בדעת הרא"ש: (כתובות דף ו, עמוד ב) הביא דברי שתי הדעות ולא פסק כמי.


האם העדפה שעל-ידי הדחק דינה כדין נכסי מלוג, שיילקח קרקע והבעל אוכל פירות? 

כתב הבית שמואל שלדעת רבינו חננאל והבית חדש שהנכסים לאשה, לרווחים אלו יש דין של נכסי מלוג ולוקחים מהם קרקע ובעל אוכל פירות. ואילו הבית מאיר (אבן העזר סימן פ סעיף א) מסתפק אם הרווחים שייכים לגמרי לאשה או שיש להם דין נכסי מלוג, ונשאר בצריך עיון.


האם האישה יכולה לומר איני נוטלת מעה כסף בכל שבוע ואיני נותנת את מותר מעשי ידי? 

דעה א': אם היא יכולה לומר כן על מעשה ידיה המצויים, כל שכן היא יכולה לומר כן במותר שאינו מצוי כן כתבו, הרמ"ה, ר"ן, וכן פסק הרמ"א.

דעה ב': האישה אינה יכולה לומר כן, כי עיקר התקנה שמותר שייך לבעל הוא משום חינא, דהיינו: כדי ליצור חן ואהבה בין בני הזוג. ואחר כך תיקנו מעה כנגד מותר מעשי ידיה, כן כתב רבינו יונה.