האם יש חיוב מזונות מעבר לגיל שמונה עשרה בבית הדין הרבני?
הנה בהתאם לתקנות הרבנות הראשית אין לחייב את האב במזונות מעבר לגיל שמונה עשרה, אך עם זאת הדבר ברור שגם כאשר הבן מגיע לגיל זה אינו נזרק חלילה מבית אימו והאם ממשיכה לשאת בעול פרנסתו.
הן אמת כי לדעת המיעוט בבית הדין בנתניה (הגר"ש שפירא שליט"א תיק 913242/1 מיום כ"א טבת תשע"ה 12.1.15) יש לחייב את האב גם במזונות שמעבר לגיל שמונה עשרה מדין צדקה וממנהג המדינה, אך דעת הרוב שם פקפקו בדבריו, וכשם שלא נחייב את האב מעבר לגיל עשרים ואחד בצדקה זו, כך לא נחייב את האב מעבר למה שתקנה הרבנות בגיל שמונה עשרה.
גם מנהג מדינה לא שייך בזה שהרי בדרך כלל הדבר נקבע בהסכמה בלבד, ובכל אופן לא ניתן לכוף על צדקה זו ע"ש.
וכן נראה מדברי רבנו אור החיים הקדוש (במדבר יא-יב) בפרושו לפסוק 'האנכי הריתי את העם הזה אם אנכי ילדתיהו' שכתב :
רמז הכתוב לשני זמנים שחייב האב לישא עול הבן. האחד הוא דבר תורה עד בן שש עד בן שבע (כתובות סה:) והשני מדברי סופרים עד בן י"ג שנה (שם מט:) [...] ואמר על שני הזמנים האנכי הריתי כנגד חיוב התורה, אם אנכי ילדתיהו כנגד חיוב דבריהם [...]
ואף על פי כן הנה אלה אנשים גדולים המה למעלה מזמן הקצוב ולמה אתה אומר אלי שאהו בחיקך, לו יהיה שהם בני הריני פטור מהם [...] ובשלמא אם היו שואלין מזון הצריך יתחייב מדין אב אבל הם שואלין מותרות כאומרו מאין לי בשר עכת"ד.
ולפי דרכנו למדנו, שאין לחייב את האב במזונות בניו הגדולים מעבר לזמן הקצוב.
ושוב מצאתי שגם כבוד הדיין הנזכר בדעת המיעוט אחר שעלה להיות יושב בסד'ר עליון, בבית הדין הגדול, הנה הוא ש'ר המסכי'ם לדעת הרוב, בפסק דין שהתקבל פה אחד (תיק 810386/6 הרכב הדיינים הרב א. איגרא הרב ש. שפירא והרב צ. לוז שליט"א מיום י"ד כסלו תשע"ז 14.12.16) וכדלהלן:
אמנם לפי תקנות הרבנות לא חייבו את האב במזונות למעלה מגיל שמונה עשרה ולפיכך מנהג בתי הדין שלא לפסוק מעבר לגיל הנ"ל וחיוב המזונות פוקע בהגיע הילד לגיל זה [...]
מכל מקום ראוי להזכיר מה שכתב בספר שיח שרפי קודש (הובא בספר ליקוטי יהודה פרשת בהעלותך) בפסוק 'האנכי הריתי את העם הזה אם אנכי ילדתיהו [...] מאין לי בשר לתת לכל העם הזה' וקשה אם אין לו בשר מאי נפקא מינה אם אנכי הריתי או ילדתי את העם הזה?
ומזה הוכיח השפת אמת שאם אנכי הריתי וילדתי אין זה תרוץ מה שאין לו, כי צריך לטרוח ולעשות תחבולות לפרנסתו.
וברבנו בחיי (שמות טז-טז) הביא דבר רבנו הר"ח שביאר 'מספר נפשותיכם לאשר באהלו תקחו' לימד הכתוב שחייב אדם לטרוח במזונות אשתו ובניו הקטנים וזה שאמר מספר נפשותיכם ע"ש. ושמעינן מינה שחובת האב לטרוח ולספק מזון ילדיו אף במקום שיכולים לטרוח בעצמם, כמו במן שכל אחד יכול לאוספו, ואינו יכול להיפטר בטענה שאין בידו לפרנסם [...]
בית הדין אינו קוצב סכום אותו ישלם האב לילדיו שמעל גיל שמונה עשרה, אך משורת ההגיון והשכל הישר עליו לסייע גם להם וכהוראת השפת אמת הנזכרת.
ולפי דרכנו למדנו, כי בהעדר הסכמת האב אין לחייבו במזונות מעבר לגיל שמונה עשרה, אף שנכון וראוי הוא שהאב יחייב את עצמו בדבר. (וראה עוד מש"כ בס"ד בעבר בבית הדין בחיפה תיק 1147795/12 מיום ג' בניסן תשע"ט 8.4.19)
וכן פסקו עוד בבית הדין הגדול, וכדבריהם 'אין מקום לתביעת האם לחייב את האב במדור ומזונות הילדים הבגירים, כפי שנימק בית הדין האזורי וכך מקובל בבתי הדין. דיינו במה שתקנה הרבנות הראשית'. (תיק 1337377/1 הרכב הדיינים הרב י. יוסף הרב י. זמיר והרב מ. עמוס מיום י"ב חשון תשפ"ה 6.11.22 שם דחו במדוכ'ה ערעור על מש"כ בס"ד בבית הדין בחיפה בתיק 1185344/6).
ואף שב"כ האם הפנה לפסק דין בית הדין הרבני באשדוד (תיק 1194209/3 מיום כ"ג סיון תשפ"א 3.6.21) בו ציינו כי מאחר ובדרך כלל האב אינו יכול לשלם את כל הוצאות הילדים בתקופת החיוב, הרי שבתשלום מזונות שמעבר לגיל שמונה עשרה יש משום פרעון מאוחר של מזונות עבר ע"ש.
אמנם מלבד שאין זה פסק דין מנחה, עוד בה שהדברים נאמרו כאמירת אגב ולא נקבעו במסקנת פסק הדין.
גם מה שנשען ב"כ האם על פסק דין בית הדין הגדול (תיק 1252080/5בהרכב הדיינים הרב א. איגרא הרב ש. שפירא והרב צ. לוז שליט"א מיום ח' תמוז תשפ"ג 27.6.23) הרואה יראה כי ב"כ המלומד נאחז בסב'ך שהרי אדרבה בית הדין לא חייב דבר מעבר לגיל שמונה עשרה, ואף ציינו שם למה שכתבו בפסק דין אחר בו הסתייגו מחיוב האב מעבר לגיל שמונה עשרה ואף מחיוב לצורך לימודים, למעט הוספת דמי טיפול סמליים עבור הקטנים ע"ש. (תיק 1348749/1 הרכב הדיינים הרב א. איגרא הרב ש. שפירא והרב מ. עמוס מיום י"ג תמוז תשפ"ב 12.7.22 וכל זה שלא כפסק דין בית דין אריאל בתיק 466314/3 וי"ל ע"ד).
מתוך פסק דין בתיק שמספרו תיק 1324367/10
