מה ההבדל בין מנהג שלא לשאת אישה שנייה, לבין חרם רבנו גרשום האוסר לשאת אישה שנייה?

מנה שלוש הבדלים בין איסור מכח תקנת חרם רבנו גרשום לאיסור מכח מנהג ?

א. בכדי להתיר את חרם רבנו גרשום האוסר לשאת אישה שנייה יש צורך בהיתר מאה רבנים, אך אם זה רק מנהג אין צורך במאה רבנים, בפועל ברוב המקרים רבים מהפוסקים נוהגים להחתים מאה רבנים כאשר מתירים לאיש לשאת אישה שנייה, וזאת בכדי לצאת ידי חובת כל הדעות.

ב. בבית שמואל באות כ כתב: שאם האיסור לשאת אישה שנייה הוא רק משום מנהג אז אפשר להקל כאשר האישה מסכימה, אך אם האיסור מכח חרם רבנו גרשום לא תועיל הסכמתה. וכן כתב בדרכי משה: מימי לא ראיתי נושא שתי נשים במקום שהחרם נוהג, אף אם תתרצה הראשונה.

ג. בבית שמואל באות כא כתב: שבמקום ספק המקיל לא הפסיד מאחר ותקנת חרם רבנו גרשום, היא כדי שלא תהיה קטטה [צרה שעושה צרות] ולא משום חשש איסור. אך בתשובת נודע ביהודה חולק וסובר שגם בספק חרם יש איסור תורה.

ד. הרמ"א בסימן א סעיף י כתב: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּבַזְּמַן הַזֶּה אֵין לָכֹף מִי שֶׁעָבַר חֵרֶם רַבֵּנוּ גֵּרְשֹׁם, מֵאַחַר שֶׁכְּבָר נִשְׁלַם אֶלֶף הַחֲמִישִׁי (מַהֲרִי''ק), וְאֵין נוֹהֲגִין כֵּן. זה הבדל נוסף שאם האיסור לשאת אישה שנייה הוא רק מכח מנהג הדין שונה ואינו נכנס למחלוקת של הגבלת זמן. 

מה דינו של יוצא קהילות ספרד ביחס לחרם רבנו גרשום שלא לגרש אשתו שלא מדעתה ?

השולחן ערוך בסימן קיט כתב: יָכוֹל לְגָרְשָׁהּ בְּלֹא דַּעְתָּהּ. והרמ"א כתב: וְכָל זֶה מִדִּינָא, אֲבָל רַבֵּנוּ גֵּרְשֹׁם הֶחֱרִים שֶׁלֹּא לְגָרֵשׁ אִשָּׁה שֶׁלֹּא מִדַּעְתָּהּ.

יש לציין שמאחר וחרם רבנו גרשום שלא לגרש אישה בעל כורחה אינו מוגבל בזמן, כתבו הפוסקים שיש צד לומר שהוא חרם חמור יותר מהחרם שלא יישא אחת עליה שהוא מוגבל בזמן, כפי שציין השולחן ערוך בסימן א סעיף י, שהוא עד האלף החמישי.

למעשה חלק גדול מהספרדים מתחייבים בחופה, שלא יגרש את האישה בעל כורחה ושלא יישא אחרת עליה שלא ברשות בית הדין, והסכימו הפוסקים שגם מי שלא הזכיר את זה בשעת החופה והקידושין, מכל מתחייב בדין זה משום המנהג.