אישה שבעלה עשיר ויש לה כמה שפחות, האם יכולה שלא לעשות מלאכה ומדוע?
פוסק השולחן ערוך היה לו ממון הרבה, אפילו היה לה כמה שפחות, אינה יושבת לבטלה בלא מלאכה, שהבטלה מביאה לידי זימה, אבל אין כופים אותה לעשות מלאכה כל היום כולו, אלא לפי רוב הממון [שיש לה] ממעטת במלאכה. ומבאר בחלקת מחוקק באות ה' שגרסת הרמב"ם: "היו לו ולה ממון הרבה". וכן מבאר בבית שמואל באות ד' שדין זה שייך גם כשאומרת "איני ניזונת ואיני עושה".
למי שייכים מעשה ידיה של האישה שעושה מלאכה רק כדי של תבוא לידי זימה?
דעה א': מעשה ידיה לעצמה, כיוון שאינם תחת המזונות שהבעל מחויב בהם, אלא כדי שלא תבוא לידי זימה (הר"ן בשם יש אומרים).
דעה ב': הבעל זוכה בהם, כי אחרת לא יהיה מי שיוודע שהיא אכן עובדת (ר"ן). לפי זה הבעל זוכה רק באותו מעט שהאשה מחויבת לעשות, והשאר שייך לאשה. וכתב הבית שמואל שכאשר אמרה האשה: "איני ניזונת ואיני עושה", יש להסתפק שמא יהיה לעצמה, שכיוון שאין לה מה לאכול, אין צריך להשגיח, שוודאי תעשה.
דעה ג': הבעל זוכה בהם, כי אינו עדיף מהעדפה שעל ידי הדחק השייך לבעל (רשב"א). וכתב הבית שמואל שלדעה זו אם אמרה איני ניזונת ואיני עושה וודאי מעשה ידיה לעצמה.
דעה ד': האשה זוכה בהם, כי מצד חובותיה פטורה לגמרי ממלאכה, לעומת העדפה על ידי הדחק, שבכל אופן מחויבת במעשה ידיה הרגילים (ריטב"א).