חלוקת פנסיה בגירושין בתשלום אחד

עדיפה שיטת התשלום החד־פעמי מאשר התשלומים אשר ישולמו רק בעוד זמן רב, דבר שמשמר את הקשר בין בני הזוג וממשיך אף לאחר הגירושין כעין שותפות כלכלית בין הצדדים למשך זמן שאינו מוגבל עד מות אחד הצדדים. בכך יימנע הצורך לעשות חישובים מה מגיע ומה לא מגיע וייחסכו התדיינויות שונות.

כאשר הבעל משלם בתשלום אחד בהיוון הזכויות אין כאן יותר תלות של האישה בבעל, הבעל יכול להחליף עבודה ואינו תלוי באיש. כל אחד אדון לעצמו, ואין לו מחויבות להישאר באותה העבודה עד קבלת הפנסיה כדי לשלם לאשה את חלקה.

מאידך גיסא, אם הבעל הולך לעולמו, האישה מפסידה את כל זכויותיה. ויותר מזה: אם הבעל נישא בשנית ומת אז כל זכויותיו עוברים לאשה השנייה, ואילו אשתו הראשונה וילדיה לא יקבלו דבר, וכל הזכויות "נתונים לעם אחר ועיניך רואות וכלות אליהם כל היום ואין לאל ידיך" (דברים כח, לב). ואז מתחילים הליכים משפטיים ארוכים ומסובכים מלווים בהוצאות גדולות, עינויים ודאבון נפש. כדי למנוע הליך זה יש להעדיף את התשלום האחד, וזאת  במקום שניתן.

אין לי ספק שההחלטה בעניין זה נתונה לבית הדין וזאת לאחר ששקל ובדק את כל הצדדים לכאן ולכאן. שהרי אקטואר אינו מוכשר אלא לתת הערכות כלכליות עתידיות, וכאשר ישנן מספר אפשרויות שונות כשבצד כל אחת מהאפשרויות ישנן יתרונות שונות מול חסרונות וסיכונים שונים – האקטואר אינו מוסמך ומוכשר (מעבר לכל אדם אחר) להכריע בבחירת הנתיב הרצוי מלבד לנתונים שהוא יודע להציג, והדבר אז נתון באופן טבעי לסמכותו של בית הדין או ביהמ"ש.

כעין דברים אלו כתב השופט ריבלין בבקשת רשות ערעור על פסק־דין של בית־המשפט המחוזי בתל־אביב־יפו לבית המשפט העליון בפני כבוד השופט המשנה לנשיאה א' ריבלין, כבוד השופטת מ' נאור, כבוד השופט א' רובינשטיין בע"מ 4623/04:

על דרך הכלל, וככל שהדבר אפשרי ומועיל, עדיפה שיטת התשלום החד־פעמי על פני שיטת התשלומים העיתיים. אולם אין לקבוע מסמרות. ראוי לה להלכה שתתפתח ממקרה למקרה, ויהיו בוודאי נסיבות שבהן יתאימו יותר תשלומים עיתיים.

הערכאה המבררת היא זו שתתאים את הסדר התשלום הראוי לפי מידותיהם של בני־הזוג שבפניה. מקום שבו נקבע תשלום החד־פעמי, ניתן לרכך את החשש מפני הטלת נטל כבד מידי על המשלם בדרך של חלוקת הסכום למספר תשלומים שישולמו במועדים ובסכומים קבועים מראש.

לדעת בית הדין הטעם החשוב ביותר, שבגירושין יש חשיבות עליונה להביא את הצדדים להפרדה סופית ומוחלטת ביניהם. למעט אם ישנם ילדים שבמצב זה ודאי לא ניתן להפריד, אבל מה שניתן יש להפריד, והוא הנושא הרכושי, מן הראוי להביאו להפרדה סופית ומוחלטת.

דברים אלו עולים גם מפסק דינו של השופט א' ריבלין מפסק הדין בע"מ 4623/04 הנ"ל:

טענה רביעית ואחרונה מתייחסת לאפשרות כי החלת חזקת השיתוף על "נכסי הקריירה" עלולה להקשות שלא לצורך על פירוק הקשר בין בני הזוג.

טענה זו מבוססת על כך שלעיתים, לאור שווים הרב של "נכסי הקריירה", לא ניתן יהיה לחייב את בן־הזוג החיצוני בתשלום סכום השיפוי כולו מיד עם הגירושין.

לפיכך – יש המניחים – יתעורר צורך לפסוק את הסכום בתשלומים עיתיים, באופן שישמר את הקשר בין בני הזוג, כמעין שותפות כלכלית למשך זמן בלתי מוגבל. טענה זו אינה נטולת יסוד.

אכן, בכל הקשור ביחסים הכלכליים, על המשפט לאפשר, ככל הניתן, לבני־זוג שמתגרשים להיפרד זה מזה באופן מלא. אין לכפות על בני־הזוג קשר בעל כורחם.

יש לשאוף לכך שהסדר השיתוף לא ישפיע על הבחירה אם לקיים קשר מתמשך אם לאו. אולם הקושי בהקשר זה נוגע בעיקרו לשיטת השיפוי ולא לעצם הזכאות. תמימי דעים אנו עם המשיבה כי אין לשלול זכות בשל קשיים שמתעוררים במימושה.

פרימת קשר הנישואין ההדוק מעוררת שלל קשיים ואתגרים הצריכים פתרון. באופן דומה, אין גם בקשיי השומה וההערכה הכרוכים בכימות "נכסי הקריירה" לערכים כספיים כדי להשפיע על הזכאות. גם ההתמודדות עם אלה תעשה במישור היקף השיפוי.

במקרה דידן שהבעל מרוויח משכורת גבוהה, נטו 13,000 ש''ח, האשה אינה עובדת, כל אחד מהצדדים יוצא לחיים חדשים, יש לקחת בשיקול דבר זה ולשפר את עמדת האשה, כך שיציאתה לחיים חדשים תתחיל מנקודת מוצא טובה יותר.

ראוי לחתור לכך שעמדת המוצא של בן הזוג בצאתו לחיים חדשים תשתפר, כפי שהוא עצמו סייע לשיפור עמדת המוצא של בן זוגו. בכך יהיה משום סיוע לילדים. לכן יש להעדיף את שיטת התשלום האחד ולא התשלומים העתידיים.

שיקולים אלה משליכים גם על דרך התשלום. סעיף 8 לחוק יחסי ממון קובע:

8. ראה בית המשפט או בית הדין נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת, רשאי הוא, לבקשת אחד מבני הזוג – אם לא נפסק בדבר יחסי הממון בפסק דין להתרת נישואין – לעשות אחת או יותר מאלה במסגרת איזון המשאבים:

(2) לקבוע שאיזון שווי הנכסים, כולם או מקצתם, לא יהיה מחצה על מחצה, אלא לפי יחס אחר שיקבע בהתחשב בין השאר, בנכסים עתידיים, לרבות בכושר ההשתכרות של כל אחד מבני הזוג;

(3) לקבוע שאיזון שווי הנכסים, כולם או מקצתם, לא יהיה לפי שוויים במועד איזון המשאבים, אלא לפי שוויים במועד מוקדם יותר שיקבע

הנה לפי החוק בנסיבות מיוחדות ניתנה לבית הדין או בית המשפט אפשרות לקבוע שאיזון שווי הנכסים, כולם או מקצתם לא יהיה מחצה על מחצה, אלא לפי יחס אחר שיקבע.

אמנם אין בית הדין בא לקבוע חלוקה שאינה שוויונית בגלל נסיבות מיוחדות, אך לאור נסיבות תיק זה שהבעל אכן מרוויח 13,000 ש''ח נטו, ואולי יותר – כדברי האישה, ואילו האישה אינה עובדת ומטופלת בילדים קטנים וקטני קטנים, אפשר לחייב את הבעל בתשלום אחד כדי לעזור לאשה להתחיל מנקודת מוצא טובה יותר ולרכוש דירה שתשמש מדור לילדים, ללא צורך להתגלגל מדירה לדירה בשכירות, דבר הגורם סבל לילדים בהחלפת הסביבה והחברים.

ועיין עוד מה שכתב באריכות בעניין זה הרב הגאון הרב מיכאל עמוס אב"ד נתניה בשורת הדין כרך יז' עמוד שעב, דברים נפלאים מאירים ומנומקים. עוד כתב השופט א' ריבלין בפסק הדין בע"מ 4623/04 בעניין אופן התשלום:

תשלומים עיתיים או תשלום חד־פעמי?

שאלת אופן התשלום היא שאלה כבדת משקל. הערכאות דלמטה מצאו לפסוק למשיבה תשלומים עיתיים חלף תשלום חד־פעמי. ישנם טעמים לכאן ולכאן.

הטעמים העיקריים התומכים בשיטת התשלום העיתי הם, ראשית, האפשרות להתאים את התשלום לשינויים בחייו המקצועיים של בן הזוג החיצוני. אם חפץ הוא לחדול מעבודה או להסב את מקצועו, ניתן יהיה ליתן לכך ביטוי בתשלומים.

כך, יש הטוענים, מתפוגג החשש מפני "כפיית" עבודה על בן־הזוג החיצוני, להבדיל מן השיטה של תשלום חד־פעמי, שבה צריך היה לכאורה להמשיך ולעבוד כפי שנקבע מראש, כדי לעמוד בדיעבד בתשלום שנקבע. שנית, שיטה זו מקלה על בן הזוג המשלם את עול התשלום, שכן היא אינה כופה עליו תשלום אחד משמעותי ופורשת את התשלומים לאורך זמן.

חסרונה של שיטת התשלומים העיתיים הוא יתרונה של שיטת התשלום החד־פעמי. בנסיבות של גירושין, קיימת חשיבות רבה להפרדה הסופית בין בני הזוג. התשלום החד־פעמי מקל על הפרוד.

חסרון נוסף של שיטת התשלומים העיתיים הוא הצורך במערך ארגוני, שיעסוק בביצוע התשלומים, והצורך – או הכורח – בהתדיינויות חוזרות ונשנות לויסות גובה התשלום (השוו: ע"א 1819/03 אבישג אברהם נ' ש.ר.ב. (בי"ח מעיני הישועה), תק־על 2006 (1) 3431).

לצד היתרון הגלום בשיטת התשלום העיתי מבחינת האפשרות לווסת את סכום התשלום, מתעורר חשש שבן־הזוג החיצוני ימצא עצמו בקשיים כלכליים, ויתקשה לעמוד בתשלומים העיתיים.

יצוין עוד, כי החשש המתעורר בדיני הנזיקין, לפיו הניזוק עלול לנהל סכום כסף גדול בצורה שגויה ולאבד ממנו, או לבזבז את כולו בפיזור הדעת, אינו מתעורר בנסיבות של גירושין.

אין להניח שלבן הזוג המשלם יתרון ממשי בניהול סכום כסף גדול (להבדיל מחברת ביטוח) ואין לנהוג עם בן הזוג הביתי מנהג פטרנליסטי ולהגן עליו מפני החשש שיבזבז את כספו לריק.

וחשוב לא פחות, בשל אופייה הבלתי מוחשי של תרומת כל אחד מבני־הזוג לנכסי הקריירה מתאים יותר, בדרך כלל, להעריכה באורח חד־פעמי ובסכום גלובלי, כדרך שבה מוערך ומשולם ברגיל הנזק הלא־ממוני.

לאור טעמים אלה, אנו סבורים כי על דרך הכלל, וככל שהדבר אפשרי ומועיל, עדיפה שיטת התשלום החד־פעמי. הטעם המרכזי לכך הוא הימנעות משימור קשר כלכלי בין הצדדים אם אין הם רוצים בכך. 

בדרך זו יכול גם בן־הזוג מקבל התשלום לתכנן את עתידו על סמך הסכום שקיבל באופן וודאי (השוו: עניין חסל הנ"ל, בעמ' 258־257; בע"מ 1681/04 פלונית נ' פלוני, פ"ד נט (4) 614).

אולם אין לקבוע מסמרות. ראוי לה להלכה שתתפתח ממקרה למקרה, ויהיו בוודאי נסיבות בהם יתאימו יותר תשלומים עיתיים.

יש לזכור כי כאשר לבני הזוג ילדים קטינים, נאלצים הם בדרך כלל ממילא לשמור על קשר ביניהם, עד אשר הופכים הילדים בגירים. הערכאה המבררת היא זו שתתאים את הסדר התשלום הראוי לפי מידותיהם של בני־הזוג שבפניה.

מקום בו נקבע תשלום החד־פעמי, ניתן לרכך את החשש מפני הטלת נטל כבד מידי על המשלם בדרך של חלוקת הסכום למספר תשלומים שישולמו במועדים ובסכומים קבועים מראש. הנה כי כן, על דרך הכלל, תהא שיטת התשלום החד־פעמי עדיפה על שיטת התשלומים העיתיים.

לסיכום: 

בית הדין קיבל את הבקשה לאיזון על בסיס ערכו הנוכחי של זכויות הצדדים בתשלום אחד.

המאמר הינו חלק מתוך תיק שמספרו 918630/4‏ ההדגשות אינם במקור