בעל המדיר את אשתו שלא תעשה מלאכה האם חייב לגרש וליתן כתובה ומדוע?
פוסק השולחן ערוך שאדם המדיר את אשתו, שלא תעשה מלאכה, יוציא וייתן כתובה, שהבטלה מביאה לידי זימה.
באיזה לשון יכול הבעל להדיר את אשתו ממלאכה ומדוע?
כתב החלקת מחוקק באות ז שבעל שמדיר את אשתו ממלאכה זה דווקא כשאומר "הנאת תשמישך אסורה עלי, אם תעשי מלאכה", אבל אינו יכול לאסור עליה מלאכה סתם. שאין אדם יכול לאסור דבר על חבירו. לכן כשנדר כן, צריך להוציאה לאחר שבעה ימים.
אדם שהדיר את אשתו ממלאכה ליום או יומיים האם צריך להוציא וליתן כתובה?
כתבו הבית שמואל והחלק מחוקק שלא נתבאר בגמרא כמה זמן ההדרה, ורחוק מהדעת לומר שאם הדירה יום יומיים שתבוא לידי זימה.
כשנדרה האישה [דווקא באישה העשירה] שלא לעשות מלאכה, האם הבעל יכול להפר נדרה?
דעה א': לדעת הבית שמואל, בעלה אינו יכול להפר, כיוון שאין זה בינו לבינה ולא עינוי נפש.
דעה ב': לדעת רבי עקיבא איגר, הבעל יכול להפר, משום שזה בינו לבינה. 1. כי מעשה ידיה שלו. 2. לדעת החולקים, כי בכל אופן הוי נכסי מלוג שהפירות שלו.
בעל שהדיר את אשתו ממלאכה והתיר לה לשחק בכלבים, האם חייב להוציא וליתן כתובה?
דעה א': לפי המשנה בכתובות בטל הטעם שאינ עסוק במלאכה אזי באה לידי שיעמום, אם כן לא יוציא, אלא אם כן הדירה שתלך בטל לגמרי, אך אם התיר לה לשחק בכלבים לא יוציא.
דעה ב': דעת הרי"ף דהחשש הוא מצד זימה, ובזה לא יועיל מה שמשחקת בכלבים אלא בעינן מלאכה ממש, ולכן אף שהתיר לה לשחק בכלבים, יוציא.