האם מחייבים לגרש בעל שעובר על דת או מומר?

כתב הרמ"א באבן העזר סימן קנ"ד סעיף א: יֵשׁ אוֹמְרִים דְּמוּמָר כּוֹפִין אוֹתוֹ עַל יְדֵי כּוּתִים לְהוֹצִיא (בית יוסף סִימָן קל''ד בְּשֵׁם אורחות חיים וּבְמָרְדְּכַי פֶּרֶק הַמְגָרֵשׁ), וּבִלְבַד שֶׁיְּבַטֵּל בִּשְׁעַת הַגֵּט (שָׁם בְּמָרְדְּכַי).

וְיֵשׁ חוֹלְקִים וְאוֹמְרִים דְּאֵין כּוֹפִין לְמוּמָר אוֹ שְׁאָר עוֹבֵר עַל דָּת (תְּשׁוּבַת מור''ם), אֶלָּא אִם כֵּן פּוֹשֵׁעַ לָהּ, כְּגוֹן שֶׁמַאֲכִילָהּ דְּבַר אִסוּר (מהרי''ו סִימָן כ''ב), אוֹ שֶׁעָבַר עַל חֵרֶם שֶׁשִּׁעְבֵּד עַצְמוֹ נֶגְדָּהּ שֶׁלֹּא לְהַקְנִיטָהּ וְשֶׁלֹּא לְהַכּוֹתָהּ, אוֹ שֶׁנוֹדֵר וְאֵינוֹ מְקַיֵּם שֶׁבָּנָיו מֵתִים בַּעֲוֹן נְדָרִים (הַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי סוֹף אִשּׁוּת).

בפתחי תשובה באות ד' כתב: שבתשובת מהר"ם אלשקר סימן ע"ג שפסק כדיעה ראשונה וכתב שם שדברי מהר"מ שכתב בפירוש שאין כופין דבריו בטלין ברוב מנין ובנין וגם אין ראייתו מכרעת.

בתשובת עבודת הגרשוני סוף סימן ל"ט כתב: כיון דהוה פלוגתא דרבוותא אין לנו להקל כי ספיקא דאורייתא היא.

בספר בית מאיר האריך בדין זה קצת ומסיים: לכן המוטב לעניות דעתי שלא לכפותו על הגט כי אם על החיוב מזונות ופרנסה או לתשלומין הנדוניא והכתובה עד שמכח זה בעל כורחו ירצה עצמו לגט על יד פשרה קצת ובזה אין שום חשש.

לסיכום:

ישנה מחלוקת האם ניתן לכפות גירושין בעובר על דת או מומר, ולדעת עבודת הגרשוני יש להחמיר בזה משום ספק דאורייתא לחומרא. 

הבית מאיר כתב שמוטב לחייב את האיש בתשלומים שמחויב בהם על פי ההלכה ועל ידי זה יגיעו לפשרה, ובכך ימנעו מכפיית גט.