מתי האישה מפסידה כתובה ללא התראה ואם אפשר לומר 'קים לי' כמו אותם דעות?

1. המאמר הינו חלק מתוך פסק דין בתיק שמספרו 1366480, חולק לקטעי משנה למען ירוץ בו הקורא.

2. מקור הדברים בבית יוסף (סימן עז) בשם הר"ן וזה לשונו: ודעו עוד שהאומרת מאיס עלי שדנין אותה על פי המשפטים האלה.

3. דווקא באומרת מאיס עלי ואיני רוצה בו ולא בכתובתו.

4. אבל האומרת מאיס עלי ורוצה אני להתגרש וליטול כתובה, חוששין שמא עיניה נתנה באחר, וחזר דינה לדין המורדת [דבעינא ליה ומצערנא ליה] וכן פירש רש"י".

5. ואם כן הרי במורדת ד'בעינא ליה ומצערנא ליה' צריכה התראות והכרזות, ולא נעשו כאן סדרי מורדת להפסידה כתובתה, ואם כך יש לדון לכאורה שלא הפסידה כתובתה.

6. אולם גם בזה נחלקו האחרונים אם דעת הר"ן הנ"ל מוסכמת, דאמנם נראה שרוב האחרונים נקטו בפשיטות שהרא"ש בתשובה לא פליג על הר"ן, אך קצת פוסקים נקטו שהוא חולק.

7. וכן הוכיח במישור מרן בשו"ת יביע אומר (חלק ה' סימן יג אות א'), והובאו דבריו באוצר הפוסקים (שם עמוד יא) דלא סבירא ליה להרא"ש כדברי הר"ן, אלא גם בתובעת כתובתה יש לה דין מורדת דמאיס עלי.

8. וזה תורף דבריו שהרא"ש בתשובה (כלל מג סימן יד) כתב באישה שטענה: "מאיס עלי, איני רוצה לדור עמו, ואני רוצה שיגרשני וייתן לי כתובתי":

9. "תשובה: זאת האשה שטוענת מאוס עלי, אין כופין להיותה עמו, וגם אין כופין את הבעל לגרש כמו שפסק רבנו שמואל ור"מ (רשב"ם והרמב"ם), אלא כמו שפסק רבנו תם שאין כופין את הבעל לגרש." עד כאן דברי הרא"ש.

10. ונראה מדבריו דלא סבירא ליה כדעת הר"ן הנ"ל, ממה שהוצרך להסביר טעמו, במה שכתב שאין כופין את הבעל, משום דלא קיימא לן כרשב"ם ורמב"ם אלא כדעת רבנו תם.

11. ואם איתא דסבירא ליה כהר"ן, תיפוק ליה דבכהאי גוונא שתובעת כתובתה דינה כמורדת דבעינא ליה ומצערנא ליה, ובכהאי גוונא לכולי עלמא אין כופין את הבעל לתת גט.

12. וזהו כדעת הלחם רב (סימן נג) שכך כתב בדעת הרא"ש, ושכך דעת החקרי לב (אבן העזר סימן לה):

13. 'שאפילו אם נאמר שדעת הרשב"א כדעת הר"ן בזה, מכל מקום דעת הרא"ש בתשובה (כלל מג סימן יד) שגם בתובעת כתובתה דינה כמאיס עלי, והוי ליה ספק דדבריהם ולהקל.

14. שאין בזה חזקת ממון או איסור תורה שנאמר שספקו להחמיר, וכן נראה מסתמות כל הפוסקים דבטענת מאיס עלי לעולם אין צריך הכרזה." עד כאן לשונו.

15. וכתב על זה ביביע אומר: לפי זה נראה ודאי שהפסידה כתובתה מיד. ואף על פי שמרן הבית יוסף הביא להלכה תשובת הר"ן שהאומרת 'מאיס עלי יגרשני וייתן לי כתובתי.

16. אין לה דין מורדת דמאיס עלי אלא דינה כמורדת דבעינא ליה ומצערנא ליה (והצדדים הם ספרדים שקבלו עליהם הוראות מרן).

17. מכל מקום מאחר שלא הובא דבר זה בשולחן ערוך - הבעל המוחזק בדמי כתובתה יכול לטעון קים לי נגד הנאמר בבית יוסף [...]

18. שהואיל ויש מחלוקת באחרונים אם קבלנו הוראות מרן במה שכתב בבית יוסף, או לא קבלנו אלא מה שפסק בשולחן ערוך בלבד.

19. הבעל המוחזק יכול לטעון קים לי כמאן דאמר שלא קבלנו אלא רק מה שכתב בשולחן ערוך בלבד.