פוסק השולחן ערוך אישה הנודרת שלא תניק את בנה או את בתה, כופים אותה להניק עד כ"ד חודש. ומבאר הבית שמואל באות א שכיוון שהיא חייבת בהנקה, הנדר לא חל.
אסרה על עצמה בנדר את הנאת הנקה, האם הנדר חל?
כתב החלקת מחוקק שהנדר חל, אך נחלוק מה על האישה לעשות ולכן:
דעה א': עליה לשכור מינקת על חשבונה.
דעה ב': כיוון שהבעל היה יכול להפר את נדרה, ולא היפר, אין עליה שום חיוב, אלא הבעל חייב בשכר המינקת.
אסרה את הנאת ההנקה על בעלה, האם איסור זה תופס?
כתב החלקת מחוקק שאם אסרה את הנאת ההנקה על בעלה, אין בכך כלום, לפי שמשועבדת לבעל להניק את בניהם. ומבאר בפתחי תשובה על פי הרשב"א שאמנם אין בכך חידוש כי המודר הנאה מחבירו, זן בניו ובנותיו. אלא שכאן מדובר שאסרה את הנאת ההנקה על התינוק.
אישה שיש לה שפחות ופטורה מלהניק ונדרה שלא תניק האם הנדר תופס?
כתב החלקת מחוקק באות א שאישה שיש לה שפחות פטורה מלהניק, ולכן אם נדרה שלא להניק את בנה, הנדר חל. וכתב הבית שמואל באות א שבמקום שהתינוק כבר מכיר אותה, ויש סכנה לוולד אם לא תניק אותו צריך עיון אם הנדר חל.
אישה שאמרה לבעלה "איני ניזונת ואיני עושה" ואחר כך נדרה שלא להניק, האם הנדר חל?
כתב הבית שמואל באות א שאישה שאמרה לבעלה "איני ניזונת ואיני עושה" ואחר כך נדרה שלא להניק, הדין תלוי במחלוקת, האם היא נפטרת גם משאר המלאכות, או רק ממזונות. המבואר בסימן פ סעיף טו, שלדעת הרשב"א, הר"ן, המגיד משנה, והרמ"א אינה נפטרת ממלאכות הבית.
בעל שאינו זן את אשתו האם מחויבת האישה להניק ולעשות מלאכות שנשים חיבות לבעליהן?
כתב הבית שמואל באות א שבעל המסרב לזון את אשתו, עד שהיא לא כופה אותו על כך, או עד שהיא לא תתגרש, אינה חייבת להניק ולעשות את המלאכות שנשים מחויבות לבעליהן.
אישה שבניה הקודמים מתו, ולבעלה אין ממון לשכור מניקה, האם יכול לחייבה להניק את הבנים, ומה הדין אם חלבה ארסי?
מי שבניה הקודמים שהניקה מתו, ולבעלה אין ממון למינקת, יכול הבעל לכפות את אשתו להניק, אלא אם יש עדות של רופא, שהחלב שלה ארסי. כי אין הולכים אחר חזקה כזו, אלא רק במה שמפורש בש"ס שיש לגביו חזקת קטלנית כמבואר ברא"ש, שלא יתכן שחז"ל לא היו מזהירים אותנו על כך. כן פסקו החכם צבי, החתם סופר, והפתחי תשובה.
רופא מעיד שחלב האישה ארסי האם ניתן לחייב את הבעל לשכור מינקת?
הפתחי תשובה הביא את דברי החתם סופר שאף כשרופא מעיד שחלבה ארסי, צריך עיון אם אפשר לכפות את הבעל לשכור מינקת, או שמועילה עדות הרופא לחוש לנפשות, אך לא להוציא ממון, ואם אין לאב ממון, ישכרו מינקת מקופת הציבור.