האם ניתן לחזור מחתימה על שטר בוררות?

הטור בחושן משפט הלכות דיינים סימן יג כתב: 

כותבים פלוני בירר לפלוני ופלוני לפלוני שכל זמן שלא כתבו יכולין לחזור בהן ומשכתבו אין יכולין לחזור בהן, הילכך אין כותבין אלא מדעת שניהם ושניהם נותנין שכר הסופר וטוענין לפניהם.

ובבית יוסף מבאר את מקור ושורש הדין:

מה שכתב וכותבין פלוני בירר לפלוני ופלוני לפלוני שכל זמן שלא כתבו יכולים לחזור בהם ומשכתבו אין יכולים לחזור בהם. בסוף פרק קמא דמציעא (כ.) תנן מצא אגרות שום ואגרות מזון שטרי חליצה ומאונין ושטרי ברורין וכל מעשה בית דין הרי זה יחזיר ובגמרא מאי שטרי ברורין הכא תרגמו שטרי טענתא רבי ירמיה אמר זה בורר לו אחד וזה בורר לו אחד ופירש רש"י כשבוררים להם דיינים כותבים להם זה בירר לו את פלוני וזה בירר לו את פלוני שלא יוכלו לחזור בהם.

וכתב הרא"ש (סימן נב) זה בורר לו אחד וכו': 

שבעוד שלא נכתב יכול כל אחד מהם לחזור בעוד שלא התחילו לטעון ולומר אני רוצה לברר אחר ושמא נתכוין לדחות הדין לכך כותבין פלוני בירר לפלוני ופלוני לפלוני ושוב אין יכולין לחזור בהם עכ"ל.

וזה לשון נמוקי יוסף (יא: ד"ה גמ'): 

זה בורר לו וכו' פירש רש"י שהיו כותבין כן כדי שלא יוכלו לחזור בהם משמע דקודם כתיבה אף על פי שביררו יכולים לחזור ואפשר שדעת הרי"ף שכתב בתשובה (הוצ' בילגוריי סי' קמו) שיכול לחזור בו עד שיגמור הדין מיירי בשלא נכתב אבל אם נכתב לא ואיכא מאן דאמר דאף על פי שלא נכתב משטענו בפניהם אינם יכולים לחזור בהם ואף על פי שלא קבלו ולא כתבו.

וכן משמע בירושלמי דגרסינן התם בפרק דיני ממונות בתרא (פ"ג ה"ד) 

קבל עליו בפני שנים יכול לחזור בו בפני שלשה אין יכול לחזור בו ומשמע דקבלה מיקרי משהתחילו לטעון בפניהם כן כתבו הרשב"א (ב"מ כ. ד"ה ור' ירמיה) והר"ן (ב"מ חי' כ. ד"ה זה). ומיהו כל הני מילי בשלא קנו מידם אבל קנו מידם אינם יכולים לחזור ואפילו בפני שנים ואפילו קבל עליו קרוב או פסול דאין לאחר קנין כלום כדאיתא פרק זה בורר (כד:) עכ"ל:

וכן פסק השולחן ערוך בחושן משפט סימן יג סעיף ב:

כּוֹתְבִים: פְּלוֹנִי בֵּרַר אֶת פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי בֵּרַר אֶת פְּלוֹנִי. וְכָל זְמַן שֶׁלֹּא כָתְבוּ, יְכוֹלִין לַחֲזֹר בָּהֶם; וּמִשֶּׁכָּתְבוּ, אֵין יְכוֹלִין לַחֲזֹר בָּהֶם. לְפִיכָךְ, אֵין כּוֹתְבִין אֶלָּא מִדַּעַת שְׁנֵיהֶם, וּשְׁנֵיהֶם נוֹתְנִים שְׂכַר הַסוֹפֵר.

וכתב הרמ"א בחושן משפט סימן יג סעיף ב:

וְהוּא הַדִּין אִם קָנוּ מִיָּדוֹ (נִמּוּקֵי יוֹסֵף פ''ק דב''מ) . וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּמִשֶּׁטָּעֲנוּ בִּפְנֵיהֶם אֵינָם יְכוֹלִים לַחֲזֹר, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא כָתְבוּ (שָׁם בְּשֵׁם הַיְרוּשַׁלְמִי) . וְנִרְאֶה לִי דִבְמָקוֹם שֶׁאֵין דֶּרֶךְ לִכְתֹּב: פְּלוֹנִי בֵּרַר פְּלוֹנִי וְכו', מִשֶּׁטָּעֲנוּ בִפְנֵיהֶם אֵין יְכוֹלִים לַחֲזֹר לְכֻלֵּי עָלְמָא. וְכָל מָקוֹם שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזֹר, לֹא יוּכַל גַּם כֵּן לוֹמַר שֶׁיּוֹסִיפוּ הַדַּיָּנִים (ר''י נט''ו ח''ג).

וכן כתב בספר מאירת עיניים באות י' - כיון דלאחר הכתיבה אין יכולין לחזור.

לסיכום:

כאשר בעלי הדין חתמו על שטר בוררות אינם יכולים לחזור בהם, וכל שכן אם קיבלו בקניין או שהתחילו לטעון.