האם הבעל יורש כספים המופקדים בבנק על שם אשתו?

השולחן ערוך בסימן צ סעיף א פוסק על פי הגמרא בבא בתרא דף קכה עמוד ב: הַבַּעַל יוֹרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ. בֵּין נִכְסֵי מְלוֹג בֵּין נִכְסֵי צֹאן בַּרְזֶל. 

בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, בַּמֻּחְזָק; אֲבָל לֹא בָּרָאוּי, כְּגוֹן יְרֻשָּׁה שֶׁרְאוּיָה לִירַשׁ וּמֵתָה בְּחַיֵּי מוֹרִישָׁהּ, אֵינוֹ עוֹמֵד בִּמְקוֹמָהּ לִירַשׁ. 

לאור דברי השולחן ערוך שהבעל יורש את אשתו רק כאשר הוא מוגדר כמוחזק מבחינה הלכתית, יש לדון האם הבעל מוחזק בכספים שנמצאים בחשבון הבנק של אשתו, להלן מסקנת הדברים מהספר החשוב יביע אומר.

דעת שבט הלוי

בשו"ת יביע אומר חלק ח - חושן משפט סימן ח באות ה במסקנה לאחר עומק העיון והפלפול בדין זה כתב: ותבט עיני בשו"ת שבט הלוי חלק ד (סימן רטו), שנשאל, על אודות המעות המופקדים בבנק, אם יש להם דין ראוי או מוחזק?

והשיב, הנה לפי פשט הסוגיא (בבא בתרא דף קכה א) היינו טעמא דמלוה חשיבא ראוי משום דלאו הני מעות שבק אבוהון, אם כן גם המעות שבבנקים שמשתמשים בהם בבנקים, אף על פי שעומדים להחזירם בכל שעה, מ"מ לאו הני מעות שבק אבוהון.

ובאמת שבארץ ישראל שכל ההיתר לקבל רווחים מהבנקים בנוי על יסוד היתר עיסקא, שהיא מחצה מלוה ומחצה פקדון, ובמחצה מלוה של העיסקא נחלקו האחרונים אי חשיבא ראוי או מוחזק, וכמ"ש בחי' רעק"א סי' רעח סק"ז, אבל במחצה פקדון דהוי מוחזק יש בה דין חלק בכורה שנוטל פי שנים.

ומכל מקום עדיין לבי מהסס בזה, כיון שגם מחצית האחר שהוא הפקדון אין עומד להחזירו בעין, כי בעלי הבנקים מוציאים אותו ומחליפים המעות כאוות נפשם, ולאו הני מעות דשבק אבוהון.

ונראה שעל זה רמז הגאון רבי עקיבא איגר שם למה שכתב בשו"ת שביתת יום טוב (סימן ו) שגם המחצית שהוא הפקדון יש לומר דחשיב ראוי, ואין הספר הזה נמצא אתנו. ועל כל פנים נראה שלא יצאנו מידי ספק, ולכן גם בארץ ישראל קשה להוציא ממון מן היורשים. ע"כ.

דעת התבואות שמש

עוד ממשיך מר"ן וגם הלום נדפס שו"ת תבואות שמש לידידנו הגר"ש משאש נר"ו וראיתי אליו (בחלק חו"מ סי' א), שישב על מדוכה זו:

ואסיפא דמילתא כתב להכריע מסברא שנידון הבנקים אינו דומה למלוה כלל, אלא יש למעות דין פקדון, כיון שהבנקים מוכנים ומזומנים בכל שעה ובכל רגע להחזיר הכסף המופקד בכל עת שידרוש בעל המעות, ואפילו בחתימת ידו על השיק בלבד יוכל להוציא כל המעות או מקצתם בכל עת וזמן שירצה.

וא"כ מי שם פה לומר דבכה"ג הוי ראוי, וכל דברי האחרונים בזה אינם אלא בבנקים שבזמנם שלא היו מתוקנים כל כך כמו בזמן הזה, וגם לא היה בטחון גמור בהנחת הכספים שם, וגם לא היה להם קרנות גדולות כראוי, ובהרבה מהם כליא קרנא שלהם, משא"כ בבנקים של זמנינו וכו'. ע"ש.

דעת היביע אומר

והשיב מר"ן בעל היביע אומר זצ"ל על דברי התבואות שמש: ועמו הסליחה, שסוף סוף כיון שהופקדו ע"מ שיוכלו להוציאם, ולא להשאירם בעינם, ולאו הני מעות שבק אבוהון, לא יצאו מכלל מלוה, דחשיבא ראוי ולא מוחזק, וכבר כתב בשאלת יעב"ץ הנ"ל, שאפילו פקדון ממש המופקד אצל שולחני, נחשב ראוי, כיון שיש לו רשות להשתמש במעות ההם, וכ"ש המעות שבבנקים שבודאי מוציאים אותם תיכף ומיד לכל דורש מהלקוחות הרבים שלהם. וזה ברור.

ויש לי להעיר עוד בדברי התבואות שמש הנ"ל, שלא הזכיר הרבה מהאחרונים הנ"ל. ודו"ק. והן עתה בא לידי שו"ת עמק התשובה ח"ג (סי' קיז) וראיתי שגם הוא סובר שהמעות שבבנקים חשיבי מוחזק. ע"ש. ואין דבריו מחוורים, והעיקר כמו שכתבנו דחשיבי ראוי.

וכן ראיתי להגאון רבי אליהו ילוז בשו"ת יש מאין ח"א (חאה"ע סי' כה, דפ"ג ע"ב) שהביא להלכה דברי מרן החיד"א בחיים שאל ח"א (סי' עד) בשם הגנת ורדים והשאלת יעב"ץ, שהכסף המופקד בבנק נחשב ראוי, שניתן להוצאה.

ולכן פורעים רבית למפקידים כו"כ לשנה בשכר המתנת הלואתם, ושגם הרב שער אשר, הביא בשם מהר"ח חזן ומהר"א אריפול שעומדים בשיטת הגינת ורדים, שאע"פ שההלואה שבבנקים היא בטוחה מאד, מ"מ שם הלואה עליה, וחשיבא ראוי, הואיל ומחוסרת גוביינא, ולא הוי בכלל "אשר ימצא לו", ואפילו אילו היו שאר הלואות נחשבים מוחזק, הלואות שבבנק חשיבי ראוי וכו'.

ואף שהחיים שאל סיים שבספר שתי הלחם מחלק בענין הבנקים, וע"ע בשואל ומשיב (מהדורא ה' סי' עא) שצידד שגם הכספים שבבנקים בשעת מלחמה וכיו"ב עולים ויורדים ולכן לא חשיבי מוחזק, וסיים בצ"ע.

מכל מקום אין ספקו מוציא מידי ודאי של האחרונים הנ"ל שלא חילקו בדבר, וגם הרב יד אהרן הביא דברי הגנת ורדים להלכה.

והסיק ביביע אומר לדינא וזו לשונו: הילכך העיקר שיש למעות שבבנקים דין ראוי, וכן נראה לי עיקר להלכה ולמעשה.  

וכעת נשוב לדברי השולחן ערוך הנ"ל בסימן צ סעיף א שפוסק על פי הגמרא בבא בתרא דף קכה עמוד ב: 

הַבַּעַל יוֹרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ. בֵּין נִכְסֵי מְלוֹג בֵּין נִכְסֵי צֹאן בַּרְזֶל. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, בַּמֻּחְזָק; אֲבָל לֹא בָּרָאוּי. 

ובהתאם לפסיקתו של מר"ן היביע אומר, כספים שבבנק דינם כדין ראוי ולכן הבעל לא יורש את אותם כספים.