"אשרי שומרי משפט עושה צדקה בכל עת. וכי אפשר לעשות צדקה בכל עת? דרשו רבותינו שביבנה ואמרי לה רבי אליעזר, זה הזן בניו ובנותיו כשהן קטנים" ורש"י מבאר "זה הזן בניו ובנותיו קטנים. שתמיד יום ולילה הן עליו והיא צדקה שאינו חיוב עליו בהם".
ובכסף משנה וכן בבית יוסף יורה דעה סימן רנ"א ביאר דברי הגמרא "עושה צדקה בכל עת, זה הזן בניו ובנותיו הקטנים, כלומר שהם יתרים על שש שאינו חייב במזונותיהם, וכשהוא זן צדקה תיחשב לו" עד כאן לשונו. וכן ביאר מהר"י קורקוס, וכן פסק הש"ך ביורה דעה סימן רנ"א באות ד' להדיא.
דעת הש"ך והט"ז באשר לחוב האב לזון את ילדיו מעל גיל שש:
הש"ך ביורה דעה סימן רמ"ט באות ג' שהביא בשם מהר"מ מרטנבורג שהאב יכול לזון ילדיו שמעל גיל שש מכספי מעשר מכיון שאינו מחויב לזונם בחוב גמור אלא מדיני צדקה, אך הט"ז באות א' שכתב שלא ניתן לזון בניו הקטנים מכספי מעשר.
דעת החפץ חיים שיכול לזון את בניו הגדולים מכספי מעשר:
החפץ חיים בספרו אהבת חסד פרק י"ט אות א' שפסק בפשיטות שמותר לתת לבניו הגדולים מכספי מעשר אפילו יש בידו לפרנסם ממקום אחר.
דעת האור החיים הקדוש שיכול לזון ילדיו מכספי מעשר מדין צדקה:
האור החיים הקדוש בספרו ראשון לציון, חולק על בעל חוות יאיר בסימן רכ"ד, שפסק כמו הט"ז שהאב אינו יכול לזון את ילדיו הגדולים מכספי מעשר, והביא ראיות מרש"י והר"ן שהובאו בבית יוסף סימן רמ"ה שדין צדקה גמורה יש לזה, וכמו שפסק הש"ך שיש לחוב זה דין צדקה גמורה שהאב יכול לזונם מכספי מעשר.
דעת הגאון רבי חיים קניבסקי שיש ספק מאיזה גיל יכול לזונם מכספי מעשר:
בדרך אמונה פרק ז' הלכה ה' באות כ"ז, הביא בדין זה מחלוקת האחרונים הנזכרת לעיל, והוא מסתפק בשאלה האם יכול האב לזון את ילדיו מעל גיל שש מכספי מעשר, ודין זה תלוי האם חיוב האב חיוב גמור שלא ניתן לפורעו מכספי מעשר או שגם בחיוב מדין תקנה ניתן לפרוע מכספי מעשר.
צדדי הספק בדעת הרמב"ם בפרשנות המילולית ללשון הרמב"ם שכתב ילדיו "הגדולים" וסתם ולא פירש לאיזה גילאי ילדים, האם כמו שכתב הבית יוסף והאחרונים שהמדובר בילדים מעל גיל שש, או שמא לאחר שיגדילו.
צד נוסף להקל כאשר יכולים להתפרנס ממעשה ידיהם:
גם לדעת הט"ז כל זה דווקא כאשר ילדיו עדיין קטנים שלא יכולים להתפרנס ממעשה ידיהם, אבל אם הגיעו לגיל שאפשר להם להתפרנס מעצמם רק עקב עיסוקם בתורה אביהם מפרנסם, שבזה אין חולק שיכול האב לזונם מכספי מעשר.
צריך ליתן את המעשר דווקא עבור לימוד תורה שבעל פה:
כתב בשו"ת באר שבע סימן מ"א. שבשכר לימוד של ילדיו הגדולים האב יכול לזונם מכספי מעשר רק אם הם לומדים תורה שבעל פה שאינו חייב ללמדם אבל לצורך ללמדם תורה שבכתב שהאב חייב ללמדם בזה מן התורה, אין חולק שאינו יכול לשכור להם מלמד מכספי מעשר.
הגיל המוסכם לכל הדעות בו יכול האב להפריש מכספי מעשרות עבור מזונות הילדים:
נראה ברור שגם לדעת הט"ז לאחר שילדיו גדלו מעל גיל 13 לבן ו-12 לבת שהאב יכול לזונם מכספי מעשר. עוד יצויין שהחלטת הרבנות הראשית בשנת תש"ד במעמד מאה רבנים וביניהם הגאון רבי צבי פסח פרנק זצ"ל הרבנים הראשיים דאז הגאון רבי יצחק אייזיק הרצוג זצ"ל והגאון רבי בן ציון חי עוזיאל זצ"ל ועוד, הייתה על הרחבת מזונות הילדים עד גיל 15. רק לאחר מכן מועצת הרבנות הראשית הרחיבה את חוב המזונות עד גיל 18 כאשר מר"ן פאר הדור והדרו הרב עובדיה יוסף זכר צדיק וקדוש לברכה לא נטל חלק פעיל בישיבת מועצת הרבנות הזו. לכן יצוין שכאשר חלק מהילדים הינו מעל גיל 15 יש לקחת בחשבון נתון זה ובפרט כאשר הילדים משתכרים בפועל ולאם יש הכנסות משלה. (מעובד מתוך חלק מנימוקים לפסק דין רבני בתיק שמספרו 1518028)
לסיכום:
לדעת רבים מהפוסקים יכול האב לשלם מזונת ילדים מכספי מעשר עבור ילדיו שמעל גיל 6, וגם לדעת הפוסקים שחולקים, כאשר הגיעו הילדים לגיל 13 לבן ו 12 לבת וכל שכן אם הינם בני 14 או 15 יכול האב לשלם עבורם מזונת ילדים מכספי מעשר. כאשר הילדים מעל גיל 15 ועד גיל 18, ישנה גישה בפסיקה הרבנית שדמי המזונות מופחתים באופן משמעותי, כאשר אין יכולת לאב לשלם, ובוודאי שיוכל האב לשלם מזונות עבור הילדים מכספי מעשר בגילאים אלו.
