אם עשו תקנה בכל המדינה שרק רבנים מורשים יערכו קידושין, ועבר אחד ועשה קידושין פרטיים, האם הם תופסים?
כתב הרמ"א בסימן כח סעיף כא: קהל שתקנו ועשו הסכמה ביניהם שכל מי שיקדש בלא עשרה או כיוצא בזה. ועבר אחד וקידש, חיישינן לקידושין וצריכה גט.
אף על פי שהקהל התנו בפירוש שלא יהיו קדושיו קדושין והפקירו ממונו, אפילו הכי יש להחמיר לענין מעשה (מהרי"ק שורש פרק ד).
הפתחי תשובה באות ל"א וז"ל: עיין בתשובת ברית אברהם סוף סימן קכ"ב, שהביא בשם תשובת מהרי"ט חלק א' סימן קל"ח, בעובדא שהטילו חרם על כל עדים שימצאו בקידושין מבלי חכם.
והעדים הוזמנו להעיד והיו מתכוונים ומזידים, והביא בשם מהרשד"ם שהורה להיתר מחמת פיסול העדים שעברו על החרם.
והוא השיג עליו דראוי לומר פלגינן דיבורא שלא הוזמנו להעיד, או שלא היו מזידים דלא ידעו מן החרם.
לסיכום:
אם עשו תקנה בכל המדינה שרק רבנים מורשים יערכו קידושין, ועבר אחד ועשה קידושין פרטיים:
א. לדעת הרמ"א חוששים שהקידושין חלים ולכן צריכה גט מקידושין אלו.
ב. לדעת מהרשד"ם כאשר עדי הקידושין מזידים אין חלות לקידושין.
ג. במהרי"ט חולק על המהרשד"ם ומכשיר את הקידושין משום שפלגינן דיבורא של העדים.
