אלו מלאכות צריכה האישה לעשות עבור בעלה?


(שולחן ערוך אבן העזר סימן פ סעיפים ד וה)

מאת הרב שלמה לוי טוען רבני ומגשר כל הזכויות שמורות ©

בעריכה מחודשת מאת דוד עשור טוען רבני ומגשר משפטי.


אלו דברים אישיים האישה צריכה לעשות לבעלה בעצמה דווקא, כי הם שייכים לענייני חיבה?

פוסק השולחן ערוך בסעיף ד, שכל אשה רוחצת לבעלה פניו, ידיו ורגליו, ומוזגת לו את הכוס, ומצעת לו את המיטה, ועומדת ומשמשת בפני בעלה, כגון שתתן לו מים, או כלי, או שתיטול מלפניו, וכיוצא בדברים אלו, אבל אינו עומדת ומשמשת בפני אביו או בפני בנו. וכתב הרמ"א ויש אומרים שאינה משמשת בפניהם (אביו ובנו), דווקא באינן סמוכין על שולחן בעלה (כך פסקו הר"ן, והבית יוסף). עוד פוסק השולחן ערוך בסעיף ה את כל המלאכות הללו האישה חייבת לעשות בעצמה (משום חיבה), גם כשיש לה שפחות. וכתב הבית שמואל שלדעת רש"י, עצה טובה נתנו לאישה שתעשה בעצמה. אולם לדעת תוספות, המרדכי, וההגהות אשרי חייבת לעשות בעצמה, וכן משמע מלשון השולחן ערוך.


האם חייבת לעשות מלאכות עבור אביו או בנו בפניו?

הבית יוסף כתב שלומדים מהברייתא שאינה עומדת ומשמשת בפני אביו או בפני בנו, משמע שבפניו חייבת לעשות עבורם מלאכה. אך החלקת מחוקק דוחה הבנה זאת מכיוון ששם מדובר בענייה. במקום זאת, החלקת מחוקק מביא את הוכחת המגיד משנה שלמד כן קל וחומר מדין הצעת המיטה.


האם האישה חייבת לשמש את בניה, או את האורחים שבאים לבקר בבית?

הבית שמואל והחלק מחוקק כתבו שהר"ן למד שחייבת לשמש את בניה, מדין חובת האישה כלפי אורחיה (ארחי ופרחי בלשון הגמרא), ולפי זה חייבת לשמש את כל הסמוכים על שולחנם. אמנם מדובר כאן במלאכות שהם משום חיבה, ולכאורה חייבת רק כלפי הבעל. אולם כאן, כיוון שהם סמוכים על שולחנו של הבעל והם אורחיו, הרי שלדעה זו דינם כדינו.

 

 

האם האישה מחויבת להציע את מיטת בעלה, או את שאר המיטות שבבית כגון של הילדם ושל האורחים?

בדין חיוב הצעת המיטה, לכאורה יש סתירה בין המשנה לברייתא בגמרא, לכן הדעות חלוקות, כדלהלן:

1. במשנה כתוב, שאם האישה עשירה ויש לה שפחות אינה מצעת את מיטתו. 

2. ואילו בברייתא המובאת בגמרא כתוב בסתם, שהאישה מצעת את המיטה.

דעה א': החיוב בגמרא מתייחס רק לפריסת הסדין ורק לבעל, שהם ענייני חיבה ואינן טורח (רש"י).

דעה ב': החיוב בגמרא הוא על מיטת הבעל, שתמיד חייבת להציע. במשנה מדובר על שאר המיטות, שחייבת רק בעני (ר"ן).

דעה ג': לא חילקו בין עשיר שאז יש לה שפחות, לעני שאז אין לה שפחות, ובכל מקרה חייבת להציע רק לבעלה, זוהי דעת הרמב"ם, וכן פסק בשולחן ערוך.

דעה ד': הרמ"א, מביא את דעת הר"ן, שחייבת להציע את כל מיטות הבית, ומכיוון שהסעיף כאן אינו מחלק בין עשירות לעניות, יוצא שכל הנשים חייבות להציע את כל מיטות הבית, בניגוד למה שנכתב לקמן בסעיף ח', ותמהו על כך האחרונים.

ונחלקו כיצד לבאר את דברי הרמ"א:

לדעת החלק מחוקק והישועות יעקב: מקומם של דברי הרמ"א כאן הם בסעיף ו' המתייחס לעניות, אבל עשירות מחויבות להציע רק לבעליהן, כדעת הר"ן בדעה ב'.

לדעת הבית שמואל: דברי הרמ"א מתייחסים לדעת הרמב"ם, ולא לדעת הר"ן (כפי שמצויין שם), והרמ"א כאן רק מבאר את דברי השולחן ערוך, שגם עשירות חייבות בהצעת מיטות כל בני הבית, ולא רק את מיטות בעליהן, [אמנם על פי המשנה נשים חייבות להציע רק לבעליהן, לכן על כורחך צריך לומר שבברייתא לאחר המשנה חכמינו זיכרונם לברכה הוסיפו ותיקנו שתהא האישה מצעת לכולם] וממילא צריכות לשמש גם את כל האורחים הסמוכים על שולחנם. כן מוכח בגמרא שהבעל אומר לאשה "קמי ארחי ופרחי מאן טרח", משמע שמחויבת כלפי כל המתארחים.