שכר דירה עם סוכה ונתברר שהגגון היה סגור

^{מאת: הרה"ג הרב שלמה בארי שליט"א - כל הזכויות שמורת לכותב המאמר - אין להעתיק או לשכפל בשום פנים ואופן.}

שאלה?

^{מעשה באברך מחו"ל שהתכונן לבוא לארץ ישראל לחוג את חג הסוכות, הוא התקשר לחברו מהארץ וסיכם  עמו שישכיר לו את דירתו שיש בה סוכה.} 

^{יומיים לפני יום טוב ירדו גשמים, ולכן סגר המשכיר את הגגון (שהינו שקוף) ואח"כ שכח לפותחו.} 

^{ועתה לקראת סוף החג התברר לשוכר שישב תחת סוכה פסולה, ולכן אינו רוצה לשלם לו כלל דמי שכירות, בטענה שלא היה שוכר את הדירה ללא סוכה.} 

^{וכן תובע את המשכיר בסכום כסף על כך שביטל ממנו מצות סוכה וגרם לו לברכות לבטלה. הצדק עם מי?}

תשובה!

^{רמ"א (אורח חיים סימן תרכו סעיף ג) כתב לגבי אותם גגות שפותחין אותן מעל הסוכה: שיזהר שלא ישב תחתיהן כשהן סגורין, שאז הסוכה פסולה. עכ"ל. משנה ברורה (סימן תרכו ס"ק כא) ביאר דהוי כיושב בסוכה שנבנית תוך הבית (הגר"א). ולכן מי שברך "לישב בסוכה" היא ברכה לבטלה וצריך לחזור ולברך שנית כמבואר במשנ"ב סי' תרל"ט ס"ק בשם הביכורי יעקב ושכ"פ בספר ילקוט יוסף (סי' תרכו הלכה ח)}

^{וכן יריעות ניילון או פלסטיק אינם כשרים לסכך מפני שאינם דבר הגדל מן הארץ כנפסק בחזון עובדיה (סוכות עמ' טז) ובספר ילקוט יוסף (סימן תרכט הלכה טז) שלמד כן מדברי השו"ע והרמ"א (סימן תרכט סעיף א)[1].}

^{אולם יש לדון אם עכ"פ יש דעות בהלכה שהשוכר יצא ידי חובה בדיעבד בישיבת סוכה כדעת רבנו תם והגאונים (סוכה י) שאין סכך פסול פוסל בכך שכבר סיכך בכשרותו. ואף שאינו נפסק להלכה הואיל ומרן בשו"ע סי' תרכ"ט סעיף יט הביא דעת החולקים בסתם ואח"כ דעת ר"ת ודעימיה כ"יש אומרים". מ"מ במגן אברהם (תרכט ס"ק כה), חש לדבריו וכתב וז"ל: ונ"ל דאם הגשמים נוטפים מהסכך, מוטב לפרוס סדין משיאכל חוץ לסוכה. מיהו לא יברך לישב בסוכה, דספק ברכות להקל."} 

^{ובמחצית השקל שם ביאר, דס"ל למג"א דלדעת ר"ת וסייעתו אין חילוק בין אם פורס סדין מפני הנשר או החמה לבין אם פורס מפני הגשמים, וע"כ לכל הפחות יפרוס סדין מפני הגשמים וישב בסוכה זו, דעכ"פ יוצא ידי מצות סוכה לדעת ר"ת, אלא שלא יברך מפני שהעיקר כדעת רש"י וסייעתו. ברם, האליהו רבה הפוסק לחלוטין כדעת ר"ת והגאונים, לאחר שהביא את דברי המג"א, כתב וז "ל (ס"ק יט): "ולמש"כ לעיל דעיקר כר"ת, נראה לברך." הרי דס"ל דיכול אף לברך בפריסת סדין בשעת גשמים.}

 

^{אלא שמלבד שאין זה נפסק להלכה מ"מ יכול לטעון המשכיר שהואיל ויש שיטות בראשונים שיצאת יד"ח א"כ תשלם לי תשלום מלא.}

^{הנה יש להביא בזה מ"ש בשו"ת הריב"ש סי' תצ"ט כשיש דעות מחמירות בנושא מסויים שמכר לקונה אם יכול נחשב למום לביטול מקח והביאו החיד"א בשו"ת חיים שאל ח"א סי' עד אות לה וכתב שזה נחשב למום דכל דפרשי אינשי מיניה נקרא מום, וא"כ ה"ה לנ"ד שודאי כו"ע פרשי מסוכה שיש על גבה גגון שזה נחשב למום אום עיין שו"ת יבי"א ח"ה סי' ו מ"ש לחלוק בדברי החיד"א הנזכר וללמוד מדברי הריב"ש שרק באיסור תורה שיש מחמירים אזי יש מום במקח אבל בדבר שהוא מילי דחסידות לא הוי סיבה מספקת לבטל המקח. ודו"ק.}

^{ולכן להאמור, לענ"ד הואיל ושכר גם את הדירה עצמה ונהנה ממנה בפרט שאף הנשים וילדים ישנו בתוכה, ודאי חייב לשלם לו שכרו, ומ"מ יש לחשב כמה עולה לשכור דירה לחג הסוכות עם סוכה או ללא סוכה ואת ההפרש הזה יוריד לו.}

 

^{ובמה שדורש השוכר תשלום על שביטל ממנו מצות עשה – מבואר בשולחן ערוך (חו"מ סימן שפב) שחייב ליתן כמו שיראו הדיינים. והביא "יש מי שהורה" שהוא נותן קנס קצוב, והוא י' זהובים. וכן הורו שכל המונע הבעלים מלעשות מצות עשה שהם ראויים לעשותה, וקדם אחר ועשאה, משלם לבעלים י' זהובים. ע"כ. אולם יש לחלק ולומר שכל זה בעשה במזיד ובנ"ד עשה כן בשוגג ולכן יש מקום לפוטרו.}

^{אולם היות והשוכר מוחזק בכסף אינו חייב לשלמו כמבואר בשו"ע שם שסיים וכתב: ובזמן הזה אין מגבין אותו, אבל אם תפס לא מפקינן מיניה. ע"כ. אלא שיש לצדד שאפשר שאין יכול לתפוס, הואיל והדבר היה בלא מתכוין למונעו מהמצוה ולדעת המאירי (ב"ק נו:) והמבי"ט אף לצאת ידי שמים אין צריך.}

להלכה: 

א. השוכר ישלם למשכיר התשלום שסיכמו בניכוי ההפרש לשכירות דירה ללא סוכה. 

ב. לגבי תשלום לשוכר על שמענו ממצות סוכה, יש לפשר ביניהם.

^{לתשומת ליבכם, מאמרים אלו אינם מהווים תחליף לייעוץ משפטי, אינם מהווים חוות דעת משפטית, ואין אחריות למסתמך עליהם. בהחלט יתכן שעובדות ו/או הלכות שונות ישנו את האמור בהם. בנסיבות כל מקרה ספציפי חובה להתייעץ עם טוען רבני מומחה טרם נקיטת כל צעד בעל משמעות משפטית. כמו כן המחבר אינו לוקח על עצמו לעדכן מי מהמאמרים המופיעים ויש לבדוק כל עניין לנסיבותיו במועד הרלוונטי.}