טוענת רבנית

כשהסכימו הצדדים לדון ע"פ חוקי הערכאות בדברים שבממון, והפך הענין למעין מנהג מדינה, האם הותר לדון ע"פ מנהג זה גם לפי דין תורה

אחר שההסכם נתקיים בבית הדין הוא מחייב את הצדדים בראש וראשונה מכוח התחייבותם הם.

הנדון: חובת בית הדין לנמק את פסקו מצד תקנה קטו לתקנות הדיון ומצד ההלכה, ועד היכן חייב בית הדין לנמק את פסקו

והנה סוגיא זו דשו בה רבים, וכבר הארכנו בזה במקומות אחרים, ומסקנת דברינו, שהכל לפי ראות עיני הדיין

יודגש שע"פ ההלכה הבעל נחשב מוחזק בכתובה, שכך כתב בב"י... משום דכיון שהבעל מוחזק בכתובה, לא מפקינן מיניה אלא בדבר הברור לדברי הכל.