שאל חנוכייה יקרה ונגנבה

^{מעשה בראובן שהשאיל חנוכייתו היוקרתית בשווי 5,000 ש"ח לשמעון שכנו, עקב נסיעתו לנופש  ונתן לו שרשרת ברזל שיקשור את החנוכייה כשמניחה בחוץ, כאשר הוא היה רגיל לעשות ובלילה היה מכניסה לביתו. והנה שמעון לאחר שהדליק החנוכייה הלך לדרכו וכשחזר הופתע לראות שחתכו את השרשרת וגנבו את החנוכייה. ועתה ראובן תובעו לשלם.} 

^{ומאידך, טוען שמעון שעשה בדיוק מה שראובן רגיל לעשות. ועוד שידע ראובן שיניח את החנוכייה בחוץ. הדין עם מי?}

^{א) נראה לחייבו מדין שואל שחייב אפי' באונס כנפסק בשו"ע (שמ,א).}

^{ב) אולם היה מקום לפוטרו מדין מתה מחמת מלאכה,שהנחת החנוכייה בחוץ הוי כדרך השתמשות בחפץ בפרט בזמן שהנרות דולקים. כמבואר מהשו"ע (שמ,ג) השואל בהמה מחבירו לילך דרך ידוע, ובאו עליו לסטים באותו הדרך, ואנסוה ממנו, חשיב שפיר מתה מחמת מלאכה. ואף שרמ"א חולק, יטען השואל 'קים לי' כדעת השו"ע. אמנם לדעת הנה"מ (סק"ה) נראה שגם השו"ע יודה בנ"ד שיש לחייבו.}

^{ג) עוד נראה לחייבו לשיטת הרמב"ן שסובר, כשאין פשיעת משאיל, אין פטור מתה מחמת מלאכה.}

^{ד) ונראה שאין לפוטרו בטענת שמירה מקובלת כמבואר בשו"ת מהרשד"ם (חו"מ,קלד).ובערוך השולחן (שג,ז) אם ידוע בעיר דרכי השמירה של שומרי שכר ושמר בשמירה זו, דפטור,דעל דעת כן מסר לו (מרדכי). הואיל ושואל שאני, וע"ע שו"ע (רצא,ד).}

^{ה) והיה אפשר לפוטרו מדין שואל לדבר מצוה שפטור מאונסין, הואיל ומצות לאו להנות ניתנו כמבואר בר"ן (תשובה יח). אולם לש"ך (עב סקכ"ט) שדין זה ספיקא דדינא אין לפוטרו. וכן לנתיבות המשפט (סקי"ז) שכתב שאל ספר חייב באונסין, ואינו בגדר מצוה קעביד, הואיל שבמשיכת הספר נעשה המצוה ולא שייך בזה פרוטה דרב יוסף.}

להלכה: נראה שיש לפשר שישלם שני שליש.

^{כל הזכויות שמורת לכותב המאמר הרב שלמה בארי שליט"א ראב"ד שערי הלכה ומשפט ודרכי משפט}