מסכת גיטין דף פט

^{הרי זו מגורשת, ומותרת לכל.}

^{ומבארת הגמרא: מאי טעמא?} 

^{כיון שיצא קול מחד גיסא, שהיא מקודשת, ושוברו עמו, מאידך גיסא, שהיא מגורשת, הרי הקול אסרה והקול התירה. אמר רבא: פנויה שיצא לה שם של מזנה עם עובד כוכבים ועבד שפוסלים לכהונה, ויש לכך קול בעיר, אין חוששין לאסור לה להינשא לכהן.}

^{מאי טעמא? זנות לא שכיחא, ויש לתלות שרק מעשה פריצותא בעלמא הוא דחזו לה, ואינו פוסלה לכהונה.}

^{ומעמידה הגמרא כתנאי!} 

^{אשה שאכלה בשוק או שגירגרה - הלכה כשהיא נטוית גרון בשוק, או שהניקה בשוק, בכולן, רבי מאיר אומר: תצא מבעלה. לפי שחוששין שזינתה.}

^{רבי עקיבא אומר: לא תצא אלא משעה שישאו ויתנו, ידברו בה נשים הטוות מוזרות [פשתן משזר, תוס' סוטה כז א] בלילה לאור הלבנה, שדרכן לדבר בחשיבות המעשים שבעיר.}

^{אמר לו רבי יוחנן בן נורי: אם כן, לא הנחת בת לאברהם אבינו שיושבת תחת בעלה, לפי שעל כל אחת יוכלו שונאיה להוציא קול בחינם.}

^{והתורה אמרה [דברים כב] "והיה אם לא תמצא חן בעיניו, כי מצא בה ערוות דבר".}

^{ולהלן [שם ט] הוא אומר: "על פי שנים עדים או על פי שלושה עדים יקום דבר". ומקישם הכתוב:}

^{מה להלן, בעדים צריך שתהא ידיעת דבר ברור.}

^{אף כאן, במגרש את אשתו משום דבר ערווה, אינו חייב להוציא עד שיהא דבר ברור. ורבא סבר כרבי יוחנן בן נורי.}

^{תנו רבנן:}

^{א. יצא על בתולה קול שהיא בעולה, אין חוששין לה לאוסרה להינשא לכהן גדול שאסור בבעולה.}

^{ב. יצא על פנויה קול שהיא נשואה מלפני זמן מה, אין חוששין לה.} 

^{ג. וכן אם יצא עליה קול שהיא ארוסה, אין חוששין לה.} 

^{ד. יצא על פנויה קול שנישאת היום, אם אמרו שהיא נשואה לפלוני מסויים, חוששין לה, כדקתני במשנתנו.}

^{אבל כשלא אמרו "לפלוני", אין חוששין לה.} 

^{ה. אם יצא קול: פלונית מתקדשת היום בעיר אחרת, אין חוששין לה.} 

^{ו. יצא קול שהיא ממזרת, אין חוששין לה.}

^{וכן שהיא שפחה, אין חוששין לה.}

^{ז. יצא קול: הקדש פלוני נכסיו! אין חוששין להן, לאסור עליו להשתמש בהן.}

^{ח. יצא קול "הפקיר פלוני נכסיו", אין חוששין להן.} 

^{אמר עולא, הא דקתני במתניתין "יצא קול שהיא מקודשת" חוששין לה, לא מדובר ששמעו רק קול הברה - שמועה.}

^{אלא, כדי שיהו נרות דולקות, ומטות מוצעות, ובני אדם נכנסין ויוצאין, ואומרים פלונית מתקדשת היום, שיש בכל זה ראיה לחוש לקול.}

^{ופרכינן: וכי השמועה שפלונית עתידה להיות "מתקדשת היום" דיה לאסור אותה? ודלמא לבסוף, לא אקדשה.} 

^{ומשנינן: אימא כך יצא הקול "פלונית כבר נתקדשה היום לפלוני".}

^{וכן תני לוי: לא שישמעו קול הברה, אלא כדי שיהיו נרות דולקות ומטות מוצעות ונשים טוות לאור הנר ושמחות לה [התוס' גרסו ובני אדם נכנסים ויוצאים ואומרים], ואומרות: פלונית מתקדשת היום.} 

^{ופריך "מתקדשת"? ודלמא לבסוף לא אקדשה?} 

^{אלא אמר רב פפא: אימא "פלונית נתקדשה היום".}

^{וכן אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: לא ששמעו קול הברה, אלא כדי שיהו נרות דולקות ומטות מוצעות, ובני אדם נכנסים ויוצאים.}

^{אם אמרו דבר, פלונית נתקדשה היום, זה הוא קול.}

^{ואם לא אמרו דבר, אלא שתקו, זהו אמתלא, השוברת ומבטלת את הקול.}

^{ומקשינן: והא אם לא אמרו, אין כאן לא קול, ולא כלום, ומאי קאמרינן זהו אמתלא?}

^{ומתרצינן: רבה בר בר חנה בא לאפוקי מדרבה בר רב הונא, דאמר לקמן, אמתלא שאמרו מבטלת את הקול, היא אפילו אם יצאה האמתלא מכאן עשרה ימים.}

^{קא משמע לן, שאם לא אמרו קול גמור, אלא קול מסופק, כגון קידושין ספק קרוב לו ספק קרוב לה, הוא דהוי אמתלא, לפי שיצא הקול עם האמתלא בחדא מחתא.}

^{הא אם אמרו פלונית נתקדשה היום, ולאחר זמן הוסיפו אמתלא, לא הוי אמתלא.} 

^{אמר רבי אבא אמר רב הונא אמר רב: הא דחוששין לקלא, לא מדובר ששמעו קול הברה בלבד, אלא כדי שיאמרו אינשי: פלוני אמר שאשה פלונית מקודשת, ואפשר לבדוק מהיכן שמע, מפלוני אחר, ופלוני מפלוני, ובודקין והולכין למצא מקור השמועה, עד שמגיעין לידיעת דבר הברור מי הם העדים שראו את הקדושין, שאז חוששין לקלא.}

^{ופרכינן: אם ידעינן בדבר הברור בפני מי נתקדשה, הא עדות מעלייתא הוא!} 

^{וכי משנתנו באה להגיד הלכות עדות, שעדים נאמנים!?}

^{ועוד, מהו "יצא שמה בעיר", והא עדות גמורה היא זו. [ריטב"א]}

^{ומתרצינן: אלא, כי אתא רב שמואל בר יהודה, אמר רבי אבא אמר רב הונא אמר רב: הא דחוששין לקול, לא מדובר ששמעו קול הברה, אלא כדי שיאמרו: פלוני מהיכן שמע, מפלוני. ופלוני מפלוני, שאמר פלוני ופלוני היו עדי קידושין, והלכו להם למדינת הים, שאי אפשר לברר בירור גמור, בכי האי גוונא חוששין לקול. [ואף על פי שאין נרות דולקים ומיטות מוצעות].}

^{אמר ליה אביי לרב יוסף: אם באו העדים ממדינת הים, ואמרו לא היו דברים מעולם, ולא נתקדשה פלונית בפנינו, האם מבטלינן קלא, ומותרת לעלמא בלי גט, או לא מבטלינן קלא.} 

^{אמר ליה רב יוסף: מדאמר רב חסדא שאין מכשירין את הקול עד שישמעו מפי אנשים הכשרים, שאמרו בפני פלוני ופלוני נתקדשה פלונית, והלכו למדינת הים, שמע מינה שאם יש ריעותא בקול, כגון שהוציאוהו אנשים שאינם כשרים, לא חיישינן לקלא. ואם כן הוא הדין שאם אחר כך חזרו העדים ואמרו לא היו דברים מעולם, מבטלינן קלא.} 

^{אמר ליה אביי לרב יוסף, אדרבה, תוכיח מהא דאמר רב ששת, אפילו אם נודע שנתקדשה בפני עדים מפי נשים, הוי קול, שמע מינה אין חוששין בהוצאת הקול שמא אינו נכון. ואם כן, הוא הדין לא מבטלינן קלא, אם יאמרו העדים לא היו דברים מעולם.}

^{אמר ליה רב יוסף: אחרוותא נינהו, מקומות חלוקים במנהגם, בסורא נהגו שאם חזרו העדים ואמרו לא היו דברים מעולם מבטלי קלא, ובנהרדעא לא מבטלי קלא.} 

^{ההיא אשה דנפק עלה קלא בעיר דאיקדשה לבר בי רב [שנתקדשה לאחד מבני הישיבה].}

^{אתייה [שלח והביא] רב חמא לאביה של האשה, ואמר ליה: אימא לי היכי הוה עובדא? אמר ליה אביה: אותו בחור, על תנאי קידש את בתי אדעתא - על מנת דלא אזיל שלא ילך לבי חוזאי, ולבסוף אזל, ובטלו הקידושין.}

^{אמר ליה רב חמא: כיוון דבעידנא דהואי קלא, בזמן שהיה קול גמור, לא הואי עמו אמתלא, הרי עכשיו, לאו כל כמינך דמחזקת אמתלא לבטל הקול.}

^{ההיא אשה דנפק עלה קלא, דאיקדשה בפני עדים לפלוני באציפא בתוחלא [תמר שלא נתבשל כל צרכו, והונח בחותלות - שהם כלים העשויים מכפות תמרים, להתבשל בהם. ואחר שאוכלים אותו, נשאר על הגרעין מבשר הפרי, שלא נפרד בשעת אכילה, והוא נקרא ציפה לשון ציפוי ובאותו בשר קידשה], בעינא, על מעין של מקום הנקרא "דבי שיפי".}

^{שלחה רב אידי בר אכין לקמיה דאביי, לשאול: אם יבואו העדים ויאמרו לא נתקדשה בפנינו, כי האי גוונא, מאי?} 

^{האם יכול הקול להתבטל או לא.}

<sup>אמר ליה אביי: אפילו למאן דאמר שבעלמא לא מבטלינן קלא, משום שעדיין יש חשד לאנשים שמא בכל אופן נתקדשה, לכן מצריכים גט לחומרא, אבל בהא, שקידשה בציפא דתוחלתא, מבטלינן קלא, ואינה צריכה גט להינשא לאחר. משום שמימר אמרי אינשי: עיינו רבנן בקידושיה, ולא הוה בהו שווה פרוטה, ומעיקרא לא נתקדשה.


דף פט - ב</sup>

^{ההיא אשה דנפק עלה קלא באיקדשה בפני עדים לאחד מבני מקום פלניא, ולא היו אומרים למי. ובאו העדים ממדינת הים, ואמרו, מעולם לא העדנו על אשה זו שנתקדשה.}

^{אמר רבא: אפילו למאן דאמר בעלמא לא מבטלינן קלא משום חשד שמא אכתי מקודשת היא, בהא, מבטלינן קלא, כי מימר אמרי אינשי, בוודאי עיינו רבנן בקידושיה, ונתברר להם שקידושי קטן הוו, ומשום הכי התירוה להנישא לאחר בלא גט.}

^{ההיא אשה, דנפק עלה קלא דאיקדשה לפלוני, שהוא קטן שלא הגיע למצוות, הנראה בגופו כגדול. ומיבעיא לן אם יבואו עדים ויאמרו, לא נתקדשה בפנינו, האם נבטל הקול, משום דאמרי אינשי קטן הוא ולא היו קידושין. או דלמא, לא נבטל הקול, כיוון שהוא נראה כגדול, ולא ידעי אינשי שהוא קטן, ויבואו לידי חשד שעדיין אשת איש היא.}

^{אמר ליה רב מרדכי לרב אשי: הוה עובדא כי האי גוונא, ואמרו חכמים שמבטלינן קלא, ולא חוששין לחשד, משום שאנשים רואים גם על מי שנראה כגדול, שעדיין הוא קטן, שלא הגיע "לפלגות ראובן", שנאמר בהם "לפלגות ראובן גדולים חקרי לב".}

^{והיינו שלגדולים יש חכמה וחקרי לב, אבל קטן רואים עליו שאין לו דעה כגדול. ואין חוששין שמא יאמרו גדול הוא, ומבטלינן קלא היות ויאמרו אנשים שעיינו רבנן בקידושין אלו, והוברר להם שקידושי קטן הוו.}

^{שנינו במשנה: ובלבד שלא תהא שם אמתלא.}

^{אמר רבה בר רב הונא: אמתלא שאמרו שמבטלת את הקול, אפילו אם יצא הקול עכשיו, ולא הגיע קול האמתלא מכאן ועד לאחר עשרה ימים, מתבטל קול משום האמתלא.}

^{רב זביד אמר: במקום שיכולה להיות אמתלא, חוששין לאמתלא גם אם לא יצאה האמתלא עם הקול.}

^{איתיביה רב פפא לרב זביד: הרי שנינו במשנה: ובלבד שלא תהא שם אמתלא. משמע, אם לא תצא האמתלא עם הקול, לא חוששים לאמתלא, אף על פי שיכולה להיות אמתלא.}

^{אמר ליה רב זביד: במשנתנו נמי, במקום שיכולה להיות אמתלא קאמר, שמבטלינן קלא.}

^{אמר ליה רב כהנא לרב פפא, וכי את לא תיסברא כרב זביד, שבמקום אמתלא מבטלינן קלא?}

^{והתנן: אשה שהלך בעלה למדינת הים, ובא עד אחד ואמר "מת בעליך", תקנו רבנן שנאמין לו. והקילו להאמין אפילו לעד אחד, על אף שאין דבר שבערוה בפחות משני עדים, כדי שלא תישאר האשה עגונה [וכפי שמתבאר בתחילת פרק האשה רבה, במסכת יבמות, על סמך מה התירו חכמים זאת]. ואם הלכה האשה ונישאת, ואחר כך חזר בעלה הראשון, תצא מהראשון, כי אשת איש שנבעלה אסורה לבעלה [ואין לה את ההיתר של אנוסה, ומהטעם שמבואר שם במסכת יבמות], וצריכה ממנו גט. ואף מבעלה השני, אף על פי שעתה התברר שלא חלו קידושיו, הצריכוה רבנן שתקבל ממנו גט, כדי שלא יבואו לומר, גירשה ראשון, ונישאת לשני, וחוזרת לראשון בלא גט - נמצאת אשת איש יוצאה בלא גט.}

^{אבל אם לא נישאת לשני, אלא רק נתקדשה לו, ואחר כך בא בעלה, אמרינן [ביבמות פח ב] שהיא מותרת לחזור לבעלה הראשון. ואין צריכה גט משני.}

^{ומדוע לא הצריכוה גט משני?}

^{לאו, משום דמימר אמרי אינשי, השני על תנאי קידש, שאם יבא בעלה הראשון לא יחולו קידושיו, ולכן יוצאת ממנו בלא גט, ואין חשש שמא יאמרו אשה יוצאה בלא גט.}

^{ומוכח, שתולין באמתלא, שנתקדשה על תנאי, אף על פי שלא יצאה האמתלא, ולא שמענו שקידשה על תנאי, וכרב זביד, שאמר במקום אמתלא חוששין לאמתלא.}

^{אמר ליה רב פפא: שאני התם, דאתי בעל הראשון ומערער שמעולם לא גירשה, ולא חלו קידושי שני, לפיכך לא צריכה גט משני.}

^{ופרכינן: אי הכי, נישאת נמי, לא נצריכה גט משני, משום שהבעל הראשון טוען מעולם לא גירשתיה, ולא יבואו לידי חשד שמא גירשה ראשון ונשאה שני, ויוצאה ממנו בלא גט.}

^{ומסיק רב פפא: אלא, נישאת, דעבדא איסורא, קנסוה רבנן להצריכה גט משני.}

^{נתקדשה, דלא עבדה איסורא, לא קנסוה רבנן. אבל לשמא יאמרו אשה יוצאה בלא גט לא חיישינן.}

^{אמר רב אשי: כל קלא דלא איתחזק בבי דינא, שלא אמרו בית דין שיש לחוש לקול זה, לאו קלא הוא, ולא חיישינן ליה.}

^{ואמר רב אשי: כל קלא דבתר נישואין, אם לאחר שנישאת יצא קול שכבר נתקדשה לאדם אחר לפני כן, לא חיישינן ליה להצריכה גט מראשון. שאם אתה חושש לקול, נצטרך להוציאה מתחת בעלה, דקיימא לן כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל, משום הכי תקנו שלא ניחוש לקול, ותישאר תחת בעלה.}

^{ומדייקת הגמרא מדברי רב אשי: הא קלא דיוצא בתר אירוסין, חיישינן ליה, ונצריכה גט מראשון כדי שתוכל להישאר תחת בעלה השני.}

^{רב חביבא אמר, אפילו קלא דבתר אירוסין, נמי לא חיישינן ליה להצריכה גט מראשון, כדי שלא תתגנה על בעלה.}

^{וכן הלכתא, דלא חיישינן ליה.}

^{אמר רב ירמיה בר אבא: שלחו ליה מבי מדרשא של רב לשמואל:}

^{ילמדנו רבינו, אשה שיצאה עליה קול שקיבלה קידושין מראשון, ובא אחר וקידשה קידושי תורה בפני עדים, מהו?} 

^{שלח להו שמואל: תצא משני, והעמידו הדבר על בוריו!}

^{בידקו את מקור הקול, אם אמת הוא או לא, והודיעוני.}

^{ותמהינן: למאי הוצרך שמואל לבדוק את הקול?}

^{אילימא משום דאי מגליא מילתא דהקול היה שקר, וממילא קידושי דקמא לאו קידושי מעליא נינהו, ואז מבטלינן קלא ומתירין לה לישאר תחת בעלה.}

^{והא נהרדעא, אתריה מקומו דשמואל הוא, ואמרינן לעיל דנהרדעי לא מבטלי קלא!?}

^{אלא, מה שהוצרך לבדוק את מקור הקול, על כרחך הוא משום דאי מיגליא מילתא דקידושי קמא באמת קידושי מעליא נינהו, והקול היה אמת, שוב לא צריכה גט משני, משום שלא חלו קידושיה מעיקרא.}

^{ופליגא שמואל אדרב הונא.} 

^{דאמר רב הונא: אשת איש שפשטה ידה וקידשה קידושין מאחר, אף על פי שהיא בחזקת אשת איש, חיישינן שנתגרשה מבעלה הראשון, ומקודשת לשני, וצריכה גט ממנו.}

^{ומקור דברי רב הונא הוא מדרב המנונא.} 

^{דאמר רב המנונא: האשה שאמרה לבעלה "גירשתני", נאמנת. משום שחזקה "אין אשה מעיזה פניה בפני בעלה".} 

^{והכא נמי, אם פשטה ידה וקיבלה קידושין מאדם אחר, חיישינן לקידושיו, היות שאין אשה מעיזה פניה להתקדש לאדם אחר בעודה נשואה.}

^{ואידך - שמואל אמר, כי אתמר דרב המנונא שאינה מעיזה בפני בעלה, היינו דווקא בפניו. אבל שלא בפניו, מעיזה ומעיזה. והכא, בנתקדשה לאחר שלא בפניו מדובר, ותלינן שהיא עדיין נשואה לראשון, לפיכך אינה צריכה גט מהשני.}

^{ועתה, חוזרת הגמרא לבאר את דברי שמואל, שאמר העמידו דבר על בוריו.}

^{לא מצאו דבר על בוריו, שלא נתברר להם מקור הקול, מהו?}

^{אמר רב הונא: מגרש הראשון, שיצא קול שהוא קידשה, ונושא שני, אם ירצה.}

^{ודייקינן: אבל לומר שמגרש השני ונושא הראשון, לא אמרינן.}

^{מאי טעמא? - אתי למימר, קידשה ראשון וגירשה, וקידשה שני, וגירשה, והשתא מחזיר הראשון את גרושתו מן האירוסין, וקיימא לן שאסור.}

^{רב שיננא כריה דרב אידי אמר: הא דאמרינן מגרש ראשון ונושא שני, לאו דוקא, ואף מגרש שני ונושא ראשון, ולא חיישינן שמא יאמרו שהוא מחזיר גרושתו מהאירוסין, דמימר אמרי אינשי, עיינו רבנן בקידושיה לשני, וראו שקידושי טעות הוה, ומשום הכי חזרה לראשון ולא יבואו לחושדו.}

^{יצא עליה קול שנתקדשה מזה, ואחר כך מזה, מהו?} 

^{אמר רב פפא: אף זו, מגרש זה שיצא עליו קול שקידש ראשון, ונושא השני, ולא להיפך, משום שהכא נמי חיישינן שמא יאמרו גירשה ראשון ונשאה שני, וגירשה, ועכשיו היא חוזרת לראשון, ונמצא מחזיר גרושתו מהארוסין.}

<sup>אבל אמימר אמר: מותרת לשניהם - או נושא ראשון ומגרש שני, או מגרש ראשון ונושא שני.


דף צ - א</sup>

^{ומסקינן: והלכתא, מותרת לשניהם.}