מסכת גיטין דף פח

^{ומקשינן: הואיל ויש ריווח מלמטה בטור הראשון וריווח מלמעלה בטור השני, ניחוש דלמא אימלוכי אימלוך בתחילה, אחר שכתב חצי גט, שלא לגרשה, והדר נמלך לאחר זמן לגומרו, ונמצא החצי הראשון בטל, ולא יוכל לגרש בו.}

^{ומתרצינן: כגון דכתב "הרי את" מלמטה, בסוף הטור הראשון, ו"מותרת" מתחילת הטור השני למעלה, דלא חיישינן שנמלך באמצע משפט. ועל כרחינו הטור השני נכתב בחדא מחתא עם הראשון.}

^{ושוב פרכינן: ודלמא [הכי (גירסת רש"י)] איתרמי ליה, שנמלך באמצע משפט.}

^{ודחינן: כולי האי לא חיישינן.}

^{רב אשי אמר: הא דמכשרינן גט שהתחיל בדף א' והמשיך בדף השני, איירי בכגון דידיעה ביה, שניכר בקלף מתחתא דמגילתא - מתיחת הקלף סביב לכתב הגט, שכך דרך עושי קלפים, למותחו מן הצדדים, ונשאר רושם המתיחה בצידי הגט.}

^{והכא, כיוון שנראה שהגיע הסופר עד סוף הקלף, לא חיישינן שגזר את סוף הגט בטור הראשון, אלא הכל גט אחד הוא.}

^{שנינו במשנתנו: חתמו עדים בראש הדף או מן הצד וכו', פסול.}

^{ומקשינן: איני, והא מצינו שרב היה חתים מן הצד?} 

^{ופרקינן: התם מדובר בשגגו של אותיות החתימה כלפי כתב - שכיוו?ן החתימה מראה שהוא המשך לכתב השטר. ומתניתין איירי שרגלי החתימה כלפי כתב, דאיכא למימר שהחתימה של גט אחר היא.}

^{ופרכינן: אי הכי, אלא הא דקתני "הקיף ראשו של גט זה בצד ראשו של גט זה, והעדים באמצע", הדין הוא ששניהם פסולים. וליחזי בהי מינייהו משני הגיטין, גג החתימה כלפי כתב הגט, וליתכשר, ומדוע שניהם פסולים? ומתרצינן: התם מיירי, דרמו להו הטילו את החתימות כעיברא [כבריח] בין שני הגיטין באמצע [כזה גט/גט]. שאין החתימה מתייחסת לאף אחד מהגיטין.}

^{ומקשינן: אי הכי, סיפא דקתני "ראשו של זה בצד סופו של זה, והעדים באמצע, את שהעדים נקרין בסופו, כשר", ואי כדאמרת, דמתניתין איירי בדרמי לחתימות כעיברא, אם כן, גם בראשו של זה בצד סופו של זה, העדים לאו בהדי האי גט מיקרי, ולאו בהדי האי גט מיקרי, ולא מתקיים באף אחד מהם "את שהעדים נקרין עמו", והיה לשניהם ליפסל?}

^{ומסקינן: אלא, רב שחתם מן הצד, בדיסקי} 

^{- איגרות הזמנה לדין הוה חתים מן הצד אבל בגיטין ושטרות לא, דכל חתימה מן הצד פסולה.}

^{שנינו במשנתינו: גט שכתבו עברית וכו' כתב סופר ועד כשר.}

^{אמר רבי ירמיה: הא דקאמר "כתב סופר", היינו, וגם חתם סופר, שנינו, שיש כאן שתי חתימות.}

^{אמר רב חסדא: הא דקאמרת חתם סופר שנינו, מני? רבי יוסי היא, דקאמר [לעיל סוב] מילי לא מימסרן לשליח, ואם לא היה מצווה הבעל לסופר לחתום, הוא לא היה חותם. אבל לרבי מאיר, הסובר שמילי מימסרן לשליח, לא יחתום הסופר, כי דלמא יאמר השליח לסופר לחתום ללא ציווי הבעל, ויצא מכך מכשול.}

^{ההיא כתובת חתנים דאתיא לקמיה דרבי אבהו, דהוו ידעי ליה - הכירו לכתב טופסא דשטרא, ולחתימת ידא דחד סהדא. סבר רבי אבהו לאכשורה, כדמשמע במשנתנו, שכתב סופר ועד אחד כשר.}

^{אמר ליה רבי ירמיה: חתם סופר שנינו, והשטר פסול.}

^{שנינו במשנתנו: כתב חניכתו וחניכתה כשר:}

^{תנו רבנן: כתב בחתימתו את חניכת אבותיו בגיטין, אף על פי שאינו שם משפחתו שלו, כשר עד שיעברו עשרה דורות שלא נשתמשו בחניכה זו.}

^{רבי שמעון בן אלעזר אומר: אם ג' דורות לא נשתמשו בחניכה כשר, מכאן ואילך פסול.}

^{כמאן אזלא הא דאמר רבי חנינא "כתב חניכת אבות בגיטין עד ג' דורות כשר" על כרחך כמאן? כרבי שמעון בן אלעזר.}

^{אמר רב הונא: מאי קראה, היכן יש סייעתא לרבי שמעון בן אלעזר מן קראה? שנאמר "כי תוליד בנים - דור שני, ובני בנים - דור שלישי, מכאן ואילך, ונושנתם". הרי שכל דבר, אחר ג' דורות נשכח.}

^{אמר רבי יהושע בן לוי: לא חרבה ארץ ישראל, עד שעבדו בה שבעה בתי דינים עבודה זרה. ואלו הן: ירבעם בן נבט, ובעשא בן אחיה, ואחאב בן עמרי, ויהוא בן נמשי, ופקח בן רמליהו, ומנחם בן גדי, והושע בן אלה. שנאמר "אומללה יושבת השבעה, נפחה נפשה, באה שמשה בעוד יומם, בושה וחפרה".}

^{אמר רב אמי מאי קראה סייעתא לכך שבעוון עבודה זרה נחרבה ארץ ישראל? שנאמר "כי תוליד בנים ובני בנים", ומתארת הפרשה שיעבדו עבודה זרה, וסיומא דקרא "העידותי בכם היום וגו' כי אבוד תאבדון מהר מעל הארץ וגו'.}

^{אמרו ליה רב כהנא ורב אסי לרב: כתיב ביה בהושע בן אלה [מ"ב י"ז] "ויעש הרע בעיני ה', רק לא כמלכי ישראל", ומשמע שהרשיע פחות מקודמיו. וכתיב "עליו עלה שלמנאסר".} 

^{וכי בגלל שהרשיע פחות, עלה עליו שלמנאסר?}

^{אמר להו: אותן פרדיסאות - שומרים שהושיב ירבעם על הדרכים, כדי שלא יעלו ישראל לרגל, בא הושע וביטלן והתיר לעלות לרגל, ואף על פי כן לא עלו ישראל לרגל.}

^{אמר הקדוש ברוך הוא: כנגד אותן שנים שיכלו לעלות ולא עלו ישראל לרגל, ילכו בשבי.}

^{אמר רב חסדא אמר מר עוקבא, ואמרי לה אמר רב חסדא [אמר רבי ירמיה]: דרש מרימר, מאי דכתיב [דניאל ט'] "וישקוד ה' על הרעה ויביאה עלינו, כי צדיק ה' אלוקינו".} 

^{וכי משום דצדיק ה' אלוהינו לכן - וישקוד ה' על הרעה ויביאה עלינו?} 

^{אלא הביאור הוא: צדקה עשה הקב"ה עם ישראל, שהגלה את גלות צדקיהו [בזמן חורבן בית המקדש] לבבל, ועדיין גלות יכניה קיימת: שאנשי גלות יכניה היו תלמידי חכמים, דכתיב ביה בגלות יכניה [מ"ב כ"ד] "ויגל את יהויכין בבלה, ואת כל אנשי החיל שבעת אלפים, והחרש והמסגר אלף".} 

^{ומפרשינן להאי קרא:}

^{החרש, שבשעה שהיו פותחין לדבר בדברי תורה, נעשו הכל כחרשין.}

^{מסגר, כיוון שסוגרים הלכה - שאומרים שאין יודעים עליה תשובה, שוב (אינן) [רש"י גרס אין לה] פותחין - אחרים שיכולים לענות.}

^{וכמה מאלו הלכו בגלות - אלף.}

^{עולא אמר, צדקה עשה ה' עם ישראל שהקדים את הגלות שתי שנים לפני שנתקיים בהם "ונושנתם".} 

<sup>"ונושנתם" בגימטריא מ' ארבע מאות חמישים ושנים, והגלות היתה בשנת ארבע מאות וחמישים משנכנסו לארץ, ואילו היו נשארים עוד ב' שנים, היה מתקיים בהם "כי אבוד תאבדון".

דף פח - ב</sup>

^{אמר רב אחא בר יעקב, שמע מינה מדברי עולא, ששיעור זמן של "מהרה" דמרי עלמא, הוא תמני מאה וחמשין ותרתי הוא, דהא כתיב "ונושנתם, כי אבוד תאבדון מהר".}

^{מתניתין:} 

^{"גט מעושה", שכפו את הבעל ליתנו, ולא נתנו מרצונו, אם נעשתה הכפיה בבית דין בישראל, הרי זה גט כשר.} 

^{ואם נעשית הכפיה בבית דין בעובדי כוכבים, פסול.}

^{ובעובדי כוכבים ניתן לכפות את הגט, כשאין בית דין של ישראל יכולים לכופו, שיכולים הם למנות את בית הדין של עובדי הכוכבים להיות שלוחם, שיהיו הם חובטין אותו, ואומרים לו: עשה מה שישראל אומרים לך.} 

^גמרא: 

^{אמר רב נחמן אמר שמואל: גט המעושה - בישראל, כאשר הכפיה היא כדין, שהוא מאותם אנשים שחייבים לגרש נשותיהן, כשר.} 

^{אך אם חייבוהו בית הדין שלא כדין, וכפוהו לגרש, פסול הגט מלהנשא בו לאחר, ופוסל הוא את האשה לכהונה, מחמת דין ריח הגט.}

^{ואם כפוהו בבית דין בעובדי כוכבים, והיתה הכפיה כדין, פסול הגט מלהנשא בו, ופוסל לכהונה מדין ריח הגט.}

^{אך אם כפוהו שלא כדין, אפילו ריח הגט אין בו, ומותרת לכהונה.}

^{ומקשינן: מה נפשך: אי עובדי כוכבים בני עשויי נינהו, איתכשורי נמי ליתכשר להנשא בו.}

^{אי לאו בני עשויי נינהו, מיפסל לא ליפסל לכהונה!}

^{ומשנינן: אמר רב משרשיא: דבר תורה, גט מעושה בעובדי כוכבים, כשר אם היתה הכפיה כדין, כמו בישראל.}

^{ומה טעם אמרו פסול?} 

^{תיקנו זאת חכמים כדי שלא תהא כל אחת ואחת הולכת, ותולה עצמה בעובד כוכבים, לשוכרו שיכפה את בעלה לגרשה שלא כדין, ומפקעת עצמה מיד בעלה.} 

^{ופרכינן: אי הכי, שגם כפיה של עובדי כוכבים הנעשית כדין, מועילה דבר תורה כמו בישראל, מדוע אמרת שאם נעשית כפייתם שלא כדין, אפילו ריח הגט אין בו.} 

^{ונהוי שלא כדין כישראל, ומפסיל נמי לפסול לכהונה!}

^{ולכן, מסקנת הגמרא היא:}

^{אלא הא דרב משרשיא, בדותא היא!} 

^{וטעמא מאי? והיינו, מה שטענת "ממה נפשך", אם אין כפייתם כפיה אפילו כשכפו כדין, מדוע היא נפסלת לכהונה, יש להשיב:}

^{כפיה של עובדי כוכבים כדין, בכפיה כדין דישראל, מיחלף. ואם נתיר אותה לכהונה יבואו להתיר גם כשהיתה הכפיה בישראל.}

^{אבל כפיה שלא כדין של עובדי כוכבים, בכפיה כדין של ישראל, לא מיחלף: אביי אשכחיה לרב יוסף, דיתיב, וקא מעשה אגיטי.}

^{אמר ליה: והא אנן, דיינים הדיוטות אנן, ולא דיינים סמוכים,}

^{ותניא: היה רבי טרפון אומר: כל מקום שאתה מוצא אגוריאות [אסיפה לדין] של עובדי כוכבים, אע"פ שדיניהם כדיני ישראל, אי אתה רשאי להיזקק להם.} 

^{שנאמר "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם",} 

^{ודרשינן: "לפניהם", ולא לפני עובדי כוכבים.} 

^{דבר אחר "לפניהם", ולא לפני דיינים ישראלים הדיוטות, שאינם סמוכים.}

^{אמר ליה: אנן, כוחינו לכפות על הגט הוא, משום ששליחותייהו של הדיינים הסמוכים של ארץ ישראל, קא עבדינן!} 

^{וראיה לדבר שיש כזאת אפשרות להדיוטות לדון מכח שליחותם של הדיינים הסמוכים:}

^{מידי דהוה אדיני הודאות והלואות, שאנו דנים אותם בבבל, אף על פי שאיננו סמוכים, ואנו דנים אותם בבבל כדי שלא תנעל הדלת בפני הלווים, ולכן אנו גם כופים על הגירושין כדי שלא ימנעו בנות ישראל מלהנשא.} 

^{ומקשינן: אי הכי, שיכולים הדיוטות לדון מכח השליחות של הסמוכים, דיני גזילות וחבלות נמי נדון בבבל!}

^{ומשנינן: כי עבדינן שליחותייהו של הסמוכים, במילתא דשכיחא, כמו הודאות והלואות.}

^{במילתא דלא שכיחא, כגזילות וחבלות, לא עבדינן שליחותייהו:}

^{מתניתין:} 

^{אשה שהיתה בחזקת פנויה, ועתה יצא שמה, יצא עליה קול בעיר, שהיא מקודשת לפלוני, הרי זו מקודשת מספק, ואסורה לינשא לאחר בלא גט.}

^{[ובגמרא מפרש, שמדובר כשיש רגלים לדבר לחוש לקידושין].}

^{יצא על אשר נשואה קול בעיר שהיא מגורשת - אם בעלה כהן, הרי זו מגורשת מספק, לחומרא, ואסורה לישב תחתיו.}

^{אבל אם בעלה ישראל, אין בכך כלום, ולא נתיר אשת איש לשוק מחמת קול.}

^{ובלבד שלא יהא שם, בקול שיצא עליה, אמתלא - משל וטעם, הגורם לבטל את הקול.}

^{איזו היא אמתלא? יצא קול שגירש איש פלוני את אשתו על תנאי.}

^{כיוון שאין אנו יודעים אם נתקיים התנאי או לא, אין אנו תולים שהיא נתגרשה, ולכן מותרת לישאר תחת בעלה הכהן.}

^{וכן אם יצא קול שזרק לה בעלה את כסף קידושיה, למקום שהוא ספק קרוב לה ספק קרוב לו, שאין כאן קול ברור של קידושין -}

^{זו היא אמתלא שמבטלת את הקול, ולא חוששים לו.}

^גמרא: 

^{שנינו במשנה: יצא עליה קול שהיא מגורשת, הרי זו מגורשת.}

^{ותמהינן: וכי אסרינן לה, אם היא אשת כהן, אגברא, על בעלה הכהן, מדין גרושה, מחמת הקול!?}

^{והא אמר רב אשי: כל קלא דבתר נישואין, וכגון אם נשאת לכהן, ויצא קול שהיא זונה וגרושה, לא חיישינן לו, אלא אם כן יבואו עדים על כך!}

^{ומתרצינן: אלא הכי קאמר, אם יצא קול על שמה בעיר שהיא מקודשת, הרי זו מקודשת, ואסורה לינשא לאחר אלא בגט.}

^{ואם חזר ויצא קול, שזו שהיתה מקודשת לפלוני, שבה וחזרה להיות מגורשת ממנו,}

^{דף פט - א}

^{הרי זו מגורשת, ומותרת לכל.}

^{ומבארת הגמרא: מאי טעמא?} 

^{כיון שיצא קול מחד גיסא, שהיא מקודשת, ושוברו עמו, מאידך גיסא, שהיא מגורשת, הרי הקול אסרה והקול התירה. אמר רבא: פנויה שיצא לה שם של מזנה עם עובד כוכבים ועבד שפוסלים לכהונה, ויש לכך קול בעיר, אין חוששין לאסור לה להינשא לכהן.}