^{וריש לקיש אמר: אפילו זמן אחד לכולן, נמי הוי השמות הנזכרים למעלה, בגדר "טופס"} 

^{נפרד של גט. וכיון שבין הטופס העליון לחתימות העדים מפסיק הטופס התחתון, אין חתימות העדים מתייחסות אליו.}

^{אלא היכי דמי "כלל"?} 

^{דכתב "אנו פלוני ופלוני, גירשנו נשותינו פלונית ופלונית".} 

^{מתקיף לה רבי אבא: לרבי יוחנן, דאמר אם היה זמן אחד לכולן, זהו "כלל", אף על פי ששמותיהם נזכרים בנפרד:}

^{ליחוש, דלמא כי חתמו סהדי, רק אבתרא הוא דחתימי!? ומנין לנו שהם התכוונו לחתום לכולם?}

^{והראיה שיש לחוש לכך:}

^{מי לא תניא: עדים חתומין על "שאילת שלום" שמופיעה בסוף הגט, פסול, חיישינן שמא העדים על שאילת שלום חתמו, ולא על הגט.}

^{ומשנינן: לאו, האם לא איתמר עלה, על ברייתא זו: אמר רבי אבהו, לדידי מפרשא לי מיניה דרבי יוחנן:}

^{אם היתה שאילת השלום כתובה כדבר בפני עצמו, שהנוסח היה "שאלו בשלומו", פסול הגט, כי שמא הם חתמו רק על שאילת השלום, ולא על הגט.}

^{אך אם היה כתוב "ושאלו", כהמשך לגט, כשר, כי עתה מוכח שחתמו גם על הגט.}

^{ואם כן, הכא נמי במשנתנו נעמיד, דכתיב ביה "פלוני ופלוני ופלוני", שבכך מוכח שהעדים חתמו על כולם.}

^{ותו, מקשה הגמרא לרבי יוחנן, דאמר אם היה כתוב זמן לכל אחד, זהו "טופס", והניחה הגמרא שלכל אחד היה זמן שונה:}

^{מאי איריא, מדוע אתה בא לפוסלו משום "טופס" לכל אחד, ומשום שאין העדים חותמים אלא על הטופס האחרון.}

^{ותיפוק ליה, תבוא לפוסלו לכל מי שנכתב זמנו לפני התאריך האחרון שבגט, משום התאריך המוקדם, דהוה ליה התאריך המוקדם סיבה לפוסלו לגביו, כמו שמצינו שאפילו אם נכתב הגט ביום, וכתוב בו תאריך הכתיבה של היום, ונחתם לאחר מכן בלילה, הרי הוא פסול, לפי שבלילה שלאחריו התאריך הוא אחר.}

^{והרי תאריך החתימה הוא רק לאחרון, ואילו לשאר המתגרשים בגט זה יש תאריך שונה, המוקדם לתאריך החתימה, ואם כן, יש לנו לפסול את הגט שלהם מצד תאריך מוקדם לזמן החתימה.}

^{אמר ליה מר קשישא, בריה דרב חסדא לרב אשי: הכי אמרינן משמיה דרבי יוחנן: לא היו בגט זמנים שונים, אלא אותו הזמן היה כתוב לכל אחד, בנפרד, דכתיב בהו "בחד בשבא", "בחד בשבא".} 

^{אמר ליה רבינא לרב אשי: לריש לקיש, דאמר אם היה כתוב בגט זמן אחד לכולן, נמי טופס הוי, והיכי דמי "כלל", דכתיב ביה הכי: אנו פלוני ופלוני, גירשנו נשותינו פלונית ופלונית.} 

^{תיקשי, כיצד כשר גט שכזה, והרי אם כן, נמצאו שתי נשים מתגרשות בגט אחד.} 

^{ואילו התורה אמרה "וכתב לה", ודרשינן: "לה" בלבד יכתוב גט, ולא גט שהוא גם לה וגם לחברתה.} 

^{אמר ליה רב אשי: הגט הזה כשר רק באופן דהדר, שחזר וכתב "פלוני גירש פלונית, ופלוני גירש פלונית", שאז זה גט נפרד לכל אחת.}

^{אמר ליה רבינא לרב אשי: הרי מצד שני יש להקשות, ומאי שנא גט אשה שיש לפוסלו אם נכתב לשתי נשים כאחת, מהא דתניא לגבי שטר שחרור של עבד, שהוקש שחרורו לגירושי אשה:}

^{הכותב כל נכסיו לשני עבדיו, קנו כל אחד מהם מחצית הנכסים, וכל אחד מהם הוא חצי בן חורין, וחצי עבדו של השני, ומשחררין זה את זה!? והרי זה שטר שחרור של שני עבדים כאחד! אמר ליה רב אשי: ולאו, האם לא אוקימנא שברייתא זו עוסקת בכותב שני שטרות לשני עבדיו, לכל אחד שטר נפרד, ומוסרם בבת אחת, שאז קונה כל אחד מחצית הנכסים בשטר נפרד.}

^{תניא כוותיה דרבי יוחנן. תניא כוותיה דריש לקיש.} 

^{תניא כוותיה דרבי יוחנן: חמשה שכתבו בתוך הגט "איש פלוני מגרש פלונית, ופלוני פלונית, ופלוני פלונית", וזמן אחד לכולן, והעדים מלמטה, כולן כשרים, ותנתן לכל אחת ואחת.} 

^{ואם כתב זמן לכל אחד ואחד, והעדים מלמטה, את שהעדים נקראים עמו כשר.} 

^{רבי יהודה בן בתירא אומר: אם יש ריוח ביניהן פסול, ואם לאו, כשר, שאין זמן מפסיקן.} 

^{תניא כוותיה דריש לקיש: חמשה שכתבו כלל בתוך הגט: אנו פלוני ופלוני, גירשנו נשותינו פלונית ופלונית: פלוני גירש פלונית, ופלוני גירש פלונית, וזמן אחד לכולן, והעדים מלמטה, כולן כשרין, ותנתן לכל אחת ואחת.} 

^{זמן לכל אחד ואחד, וריוח לכל אחד ואחד, והעדים מלמטה, את שהעדים נקראין עמו, כשר.} 

^{רבי מאיר אומר: אע"פ שאין ריוח ביניהם, פסול, שהזמן מפסיקן.} 

^{וריש לקיש, מאי איריא, מדוע נקט התנא "זמן לכל אחד ואחד"? הא אמר ריש לקיש: זמן אחד לכולן, נמי "טופס" הוי!} 

^{ומשנינן: הני מילי, היכא דלא ערבינהו מעיקרא, לכוללם יחד בלשון "אנו".}

^{אבל הכא, דערבינהו מעיקרא, לכן, רק אי פליג להו זמן, אין. אז זה טופס, אי לא, לא:}

^{משנה זו עוסקת בחתימתם של עדים יהודים החותמים כמו היוונים.}

^{אמנם העדים יכולים לחתום בכל לשון, אך אם חתמו העדים ב"יונית" יחד עם עדים החותמים בעברית, יש כמה חילוקי דינים, המבוארים במשנה.}

^{ונחלקו רבותנו הראשונים במהות החתימה של עד "יווני", יש אומרים שהיא חתימה משמאל לימין בלועזית, כדרך רוב השפות הלועזיות. ויש אומרים שהשוני הוא רק בנוסח לשון החתימה, שאצל היונים חתימה של "ראובן בן יעקב", משמעותה היא שהעד החותם נקרא יעקב, והוא בנו של ראובן. רש"י מבאר את המשנה לפי הביאור האחרון.}

 

^{מתניתין:} 

^{שני גיטין שכתב אותן על דף אחד, זה בצידו של זה, באותו הדף, האחד בצדו הימני של הדף, והשני בצדו השמאלי, הרי:}

^{אם היו חתומים על הגט האחד בצדו הימני של הדף שנים עדים עברים, באים וחותמין מתחת גט זה, הגט הימני, והיתה חתימתם נמשכת עד לתחת זה, למתחת הגט השמאלי, באופן שתחת הגט הימני היו שמות העדים ואילו על הגט השמאלי היו שמותיהם של אבותיהם].}

^{והיו חתומים שם עוד שנים עדים [עברים] החותמים כדרך היוונים [היינו, שחתימת "ראובן בן יעקב" מתפרשת אצלם "בן ראובן", שהוא "יעקב", ונמצא ששמות העדים היו תחת הגט השמאלי ואילו שמות אבותיהם היו תחת הגט הימני] באים וחותמים מתחת גט זה לתחת גט זה, כשחתימת שם העד עצמו היא מתחת לגט השמאלי, הדין הוא:}

^{את [אותו גט] שהעדים הראשונים נקראים עמו, כשר.} 

^{דהיינו, אם חתמו קודם השנים העברים, כשר הגט הראשון, הימני, ששמותיהם תחתיו, ופסול האחרון לפי שתחתיו מופיעים רק שמות אבותיהם. ואם חתמו היוונים קודם, כשר הגט השני, השמאלי, לפי ששמותיהם תחתיו. ובגמרא מפרש מדוע אין שניהם כשרים.}

^{הערה חשובה: הדוגמא המצורפת בלשון "כזה" ברש"י, מתייחסת לסוף המשנה, ולא למה שנתבאר לעיל.}

^{ואם חתם על הגט הראשון עד אחד עברי, ועד אחד החותם כמו יווני, באופן שהיווני התחיל לחתום בסוף השורה, בצד שמאל של הדף, מתחת לגט השמאלי, וסיים חתימתו בתחילת השורה הבאה, מתחת לגט הימני. וכיון שחתימתו היא חתימה יונית, נמצא ששמו מופיע תחת הגט הימני.}

^{וכן בגט השני, השמאלי, חתם עד אחד עברי, שגם הוא התחיל חתימתו תחת הגט שבצד שמאל, והמשיכה בשורה שאחריה, תחת הגט הימני, ועד אחד שחותם כיווני} 

^{- וחתימותיהן באים מתחת זה לתחת זה, שניהם פסולים. ובגמרא יתבאר טעם הפסול.}

^{[ביאור זה הוא לפי רש"י, ועיין בתוספות בעמוד הבא, שלרש"י היתה גירסא קצת שונה בלשון המשנה ולכן הוא ביארה באופן שכזה].}

^גמרא: 

^{שנינו במשנתינו: את שהעדים נקראים עמו, כשר.}

^{ופרכינן: וליתכשר האי, הגט ראשון, בחתימת שמו של העד "ראובן", והאי, הגט השני יוכשר בהמשך החתימה "בן יעקב" עד, שגם זו כשלעצמה, חתימה כשירה היא. דהא תנן: אם חתם רק "בן איש פלוני" עד - כשר?} 

^{ומתרצינן: מתניתין איירי דכתב "ראובן בן" אקמא - תחת גט הראשון, ו"יעקב, עד" אבתרא, ונמצא שאין חתימה כשרה תחת הגט השני.}

^{ושוב פרכינן: וליתכשר האי גט ראשון, בחתימת "ראובן בן", והאי גט שני שכתוב בו "יעקב, עד", נתלה שאינה חתימה של ראובן, אלא של אדם אחר בשם יעקב. ואף על פי שלא חתם יעקב את שם אביו, הרי זה כשר. דהא תנן אם חתם רק "איש פלוני, עד" כשר!} 

^{ומתרצינן: מתניתין איירי בדלא כתב "עד", אלא "ראובן בן יעקב", ולא מצינו שכתיבת שם לבד נקראת חתימה.}

^{ואיבעית אימא, לעולם מדובר בדכתב "עד", ואיירי בדידעינן דהאי חתימה שתחת הגט השני, דלאו של יעקב הוא.}

^{דף פז - ב}

^{ומקשינן: ודלמא ראובן, החתום על הגט הראשון, חתם את שם אביו "יעקב" כחתימה נפרדת שלו על הגט השני, בשמא דאבוה חתים, והוו שתי חתימות נפרדות של ראובן, על שני הגיטין, ויוכשר גם הגט השני.}

^{ומשנינן: לא שביק [לא עוזב] אינש שמיה וחתים שמא דאבוה. ועל כרחך שם אביו הוא סיום חתימתו של ראובן, ונמצא שאין על הגט השני חתימה.}

^{ומקשינן: ודלמא, חתם ראובן על הגט השני רק את שם אביו כחתימה בפני עצמה, ולסימנא שוויה בתור חתימה נפרדת על הגט השני, וכדמצינו שחותמים סימן במקום השם האמיתי.}

^{דהא רב כשחתם צייר כוורא [דג]. ורבי חנינא צייר חרותא - ענף של דקל. רב חסדא כתב רק סמך, סימן כלשהוא לשמו.}

^{ורב הושעיא עין, רבה בר רב הונא צייר מכותא - תורן של ספינה.}

^{ומתרצינן: לא חציף אינש לשוייה - [להשתמש] לשמא דאבוה כסימנא.}

^{ועתה הדרינן להקשות על משנתנו, דקאמר "את שהעדים נקראים עמו כשר".}

^{וליתכשר האי גט שבצד ימין, בשני עדים עברים, בין אם חתמו ראשונים ובין חתמו אחרונים.}

^{וליתכשר האי גט שבצד שמאל בשני עדים יוונים, בין חתמו בתחילת בין בסוף.}

^{ומה שיש שינוי בין הכתב שהוא בעברית והחתימות שהן ביוונית לא איכפת לן -}

^{דהא תנן: גט שכתבו עברית ועדיו חתמו ביוונית, וכן גט שנכתב יונית ועדיו חתמו עברית, כשר.}

^{וכי תימא, כיוון דמופלג, מרוחקות החתימות שנכתבו בסוף הגט מהגט עצמו בשני שיטין, לא מתייחסות החתימות לגט, ולהכי פסול.}

^{והאמר חזקיה: אם בין החתימות לגט מלאהו לחלל בשמות עדים קרובים, כשר. ואין קפידא אלא בחלל ריק, ובמשנתנו הרי החלל ממולא בשמות העדים על אחד מהגיטין, ומדוע לא נכשיר את שני הגיטין.}

^{ומתרצינן: אין הכי נמי, מצד הדין שניהם כשרים, ואכן מצינו מי ששנה כך.}

^{דהא תני זעירי: שניהם כשרים.}

^{ותנא דידן קסבר, שחוששין דלמא העדים היוונים "גונדלית" חתים. שמא שינו את מנהג היונים, ולא חתמו כמנהג היוונים, אלא כמנהג העברים, ויתכן שכל ארבעת החתימות הן רק על הגט שבצד ימין, והשני פסול.}

^{שנינו במשנתינו: עד אחד עברי ועד אחד יווני וכו' פסולים.}

^{ופרכינן: וליתכשר האי הגט הראשון, בחתימות של עד אחד עברי ועד אחד יוני.}

^{שהרי היוני התחיל חתימתו בסוף השורה הראשונה, וסיים אותה בתחילת השורה השניה, שמתחתיה, כדי שיהיה שמו תחת העד העברי, ויש לגט הראשון שני עדים כשרים.}

^{וליתכשר האי - גט שני בעד אחד עברי ועד אחד יווני.}

^{וכי תימא שאי אפשר לצרף עד עברי לעד החותם כיווני, הא ליתא!}

^{דהא תנן: עד אחד עברי ועד אחד יווני כשר.}

^{ומתרצינן: אכן, הדין הוא ששניהם כשרים, וכמו שמצינו, דהא תני זעירי: שניהם כשרים.}

^{ותנא דידן, שפסל את שניהם, קסבר, חיישינן דלמא אחד מהיוונים גונדלית חתים, ותלתא אחד, וחד אחד.}

^{והיינו, אם חתם עברי ואחריו יווני, חיישינן שהיווני חתם כעברי, וכתב את שמו תחילה. אבל צורת החתימה של היווני היתה כשתחילת החתימה בסוף שיטה ראשונה, וסוף החתימה בתחילת שיטה שתחתיה, ואם נתכוון להקדים שמו, הרי הוא חתום על השני.}

^{והעברי השני, בוודאי חתום על הגט השני, שהרי מדובר באחד עברי ואחד יוני על הגט הראשון, ואחד עברי ואחד יוני על השני.}

^{ואם חתם היווני הנוסף רגיל, שלא בגונדלית, הרי יש לנו ג' חתימות על השני ואחת על הראשון, והוא פסול.}

^{ומאידך, שמא הראשון חתם כדרך היוונים והוא חתום על הראשון, והיווני השני חתם גונדלית, ואם כן אף הוא חתום על הראשון, ובצירוף העברי הראשון יש לנו שלושה עדים על הראשון, והשני פסול, לפיכך מספק שניהם פסולין.}

^{מתניתין:} 

^{א. הכותב גט, ושייר מקצת הגט, והמשיך וכתבו בדף השני - שהמשיכו בטור חדש, והעדים מלמטה, בסוף הטור השני, כשר.}

^{ב. חתמו העדים על הגט בראש הדף, או מן הצד, או מאחוריו, והיתה החתימה מאחור ב"גט פשוט", שאין מקפלין אותו עם תפירות, וצריך לחתום בתוכו, ולא בגבו, פסול.}

^{ג. הקיף [קירב] ראשו של גט זה בצד ראשו של גט זה, והעדים באמצע, בין הגיטין, שניהם פסולים. שאין החתימה נקראת עם אחד מהם.}

^{ד. סופו של זה בצד סופו של זה, כגון שאת הגט הראשון הוא כתב מתחילת הגליון עד אמצעו, ואחר כך כתב את הגט השני מתחתית הגליון עד אמצעו, לכוון ההפוך, והעדים באמצע, בין שניהם. הרי את, אותו הגט, שהעדים נקראים עמו, כשר.}

^{והיינו, אותו הגט שגג האותיות של החתימות מופנה כלפי רגלי אותיות הגט, הרי העדים נקראים עמו, ואילו הגט שרגלי האותיות של החתימות מופנים כלפי רגלי אותיות הגט, אין העדים נקראים עמו.}

^{ה. ראשו של זה, בצד סופו של זה, והעדים באמצע, כגון שסיים לכתוב גט והחתים עדים, ומיד בהמשך הדף התחיל גט נוסף. את שהעדים נקרין בסופו, כשר.}

^{ו. גט שכתבו עברית, ועדיו חתמו ביוונית. כתבו יוונית ועדיו חתמו עברית, או שחתמו עד אחד עברי ועד אחד יווני, כשר.}

^{ז. כתב סופר ועד, כשר [ולעיל פו ב פליגי רב ושמואל אם חתם הסופר גם כן, או לא]}

^{ח. חתם "איש פלוני, עד", כשר, אעפ"י שלא כתב את שם אביו. או שחתם רק "בן איש פלוני, עד", כשר, אף על פי שלא כתב את שמו.}

^{ט. חתם "איש פלוני בן איש פלוני", ולא כתב "עד", כשר. וכך היו נקיי הדעת שבירושלים עושין, שחותמין שמם בלי "עד", לפי שלשונם קצרה. [והתוס' פירשו שמנהג נקיי הדעת קאי על ההמשך]}

^{י. כתב חניכתו - שם משפחתו וחניכתה - משפחתה כשר.}

^גמרא: 

^{שנינו במשנה: שייר מקצת הגט וכתבו בדף השני, והעדים מלמטה, כשר.}

^{והוינן בה: וליחוש, דלמא הני תרי גיטי הוו לשתי נשים, כגון שהתחיל הסופר הגט הראשון מחצי העמוד ולמטה עד סופו, וגט שני מתחילת הטור השני עד אמצעו, ואתרמי ליה - נמצאת שיטה הראשונה שהיא הזמן של גט דקמא, מכוונת כנגד שיטה האחרונה של הגט השני, שבה עדים דבתרא. וגזריה - חתך מן הטור השמאלי לזמן דבתרא, ומהטור בצד ימין גזר את העדים דקמא, ונמצא משתמש בשני חצאי גיטין פסולים.}

^{ופרקינן: אמר רבי אבא אמר רב: כגון שיש ריוח מלמטה - תחת הגט הראשון, שודאי לא נחתך ממנו כלום, והטור השני הוא המשך של הראשון.}

^{ודלמא זמן דבתרא מיגז גזיה, אף על פי שמהטור הראשון לא חתך, דלמא מהטור השני חתך את תחילת הגט, ומשתמש עם הגט שבחלק הראשון, והוו שני חצאי גיטין?}

<sup>ומתרצינן: כדאמר רבי אבא אמר רב: מדובר כשיש ריווח מלמטה בטור הראשון,


דף פח - א</sup>

^{הכא נמי מדובר שיש ריווח מלמעלה בטור השני.}

^{ומקשינן: הואיל ויש ריווח מלמטה בטור הראשון וריווח מלמעלה בטור השני, ניחוש דלמא אימלוכי אימלוך בתחילה, אחר שכתב חצי גט, שלא לגרשה, והדר נמלך לאחר זמן לגומרו, ונמצא החצי הראשון בטל, ולא יוכל לגרש בו.}

^{ומתרצינן: כגון דכתב "הרי את" מלמטה, בסוף הטור הראשון, ו"מותרת" מתחילת הטור השני למעלה, דלא חיישינן שנמלך באמצע משפט. ועל כרחינו הטור השני נכתב בחדא מחתא עם הראשון.}

^{ושוב פרכינן: ודלמא [הכי (גיר' רש"י)] איתרמי ליה, שנמלך באמצע משפט.}

^{ודחינן: כולי האי לא חיישינן.}