^{ומה שתיקן רבא שצריך לכתוב ולעלם הוא בא לאפוקי, להוציא מדבעא מיניה ממה ששאל רבא מרב נחמן - בעל דאמר לאשתו: היום אי את אשתי ולמחר את אשתי, מהו? ופשט לו רב נחמן, כיון דפסקה ממנו להיום, פסקה ממנו לגמרי ומגורשת היא לעולם, ועל זה בא רבא ללמדינו, שמכל מקום, עדיף שלא לכתוב כן כדי שלא יצא לעז על הגט, אלא יכתוב בגט שמגרשה לעולם:}

^{למדנו במשנה - גופו של גט שחרור הרי את בת חורין הרי את לעצמך.}

^{אתקין רב יהודה רב יהודה תיקן נוסח בשטר זביני דעבדי בשטר מכירת עבד -}

^{עבדא דנן, העבד שלפנינו מוצדק לעבדו, דינו נפסק לעבדות, ואין שום ערעור על המכירה, ופטיר והוא מופרש ומופלג ועטיר ומסולק מן חרורי מכל חירות ומן עלולי ומעלילות ומן ערורי ומערער של מלכא ומלכתא המלך והמלכה על המכירה, שלא חטא שום חטא שמחמתו הוא יהיה מוכתב למלכות ליהרג, שהרי אם היה מוכתב למלכות היה דינו למיתה, והיה המקח בטל כדין מקח טעות.}

^{ועוד כותב בשטר מכירה: ורשום דאיניש לא אית עלוהי, שאין בו שום רושם וסימן שנוהגין האדונים לעשות בעבדיהם לאות שהוא שלהם, ומנוקה מכל מום ואין בו שום מום שיגרום למקח טעות. וכן הוא מנוקה מן שחין דנפיק עד טצהר חדת ועתיק ולא היה בו שחין שעתיד לחזור בתוך שתי שנים, כדרך השחין המתרפא שחוזר בתוך שתי שנים, ומחמת השחין מאוס לעמוד בפניו, וכיון שהתנה כן, אם נמצא בו שחין בטל המקח כדין מקח טעות.}

^{מאי אסותיה? מה היא הרפואה לשחין זה?}

^{אמר אביי - יקח גינברא זנגביל, ומרתכא פסולת של סיגי כסף שיוצא ממנו בשעת חפירתו מן ההרים, וכבריתא גפרית, וחלא דחמרא וחומץ שעשוי מיין ומשחא דזיתא ושמן שעשוי מזיתים, ונטפיק חיורא ונפט לבן, ושייפי ליה בגדפא דאווזא וסך אותו על השחין בנוצה של אווז.}

^{מתניתין:} 

^{במשנה זאת מתבארים כמה דיני גטים הפסולים מדרבנן.}

^{שלשה גיטין פסולין מדרבנן, ולכתחילה לא תנשא מכוחם, אך, בדיעבד, לא פסלו חכמים את הולד של האשה שנישאת מכח גט שכזה, ואמרו, שאם נשאת, הוולד כשר.}

^{א. כתב הבעל את הגט בכתב ידו, ואין עליו עדים.} 

^{והגט כשר מן התורה, היות וכתב ידו [או חתימתו על הגט], נחשב כמאה עדים החתומים על שטר הגט, שהרי הודאת בעל דין, כמאה עדים דמי. אלא, שחכמים פסלוהו, והצריכו שיהיו עדים על כך.}

^{ב. יש עליו עדים, ואולם, אין בו זמן.} 

^{והיינו, שעבר הבעל על תקנת חכמים שחייבוהו לכתוב זמן בגט, מהטעמים שהתבארו לעיל [יז ב], ונתן לה גט שאין בו תאריך.}

^{ג. יש בו זמן, ואולם, אין בו אלא עד אחד.} 

^{ובגמרא יתבאר באיזה גט מדובר, בכתב ידו או בכתב סופר, ומדוע כשר הגט מן התורה, על אף שצריך שני עדים לגט.}

^{הרי אלו שלשה גיטין פסולין, ואם נשאת, הולד כשר.} 

^{רבי אליעזר אומר: אף על פי שאין עליו עדים כלל, ואף אינו כתב ידו של הבעל כי אם כתב ידו של הסופר, אלא שנתנו לה בפני עדים, די בכך מן התורה, כי עדי מסירה כרתי, ולכן כשר הגט להנשא בו אפילו לכתחילה. ומה שחכמים הצריכו עדי חתימה, זה רק כדי שתהיה לאשה אפשרות להנשא תמיד על ידי הגט החתום, ולא תתעגן האשה אם ימותו עדי המסירה או ילכו למדינת הים, ויבוא הבעל ויערער שלא גירשה. ובגט הניתן בעדי מסירה בלי עדי חתימה, גובה בו האשה את כתובתה אפילו מנכסים משועבדים, שהיו משועבדים לכתובתה ומכרם הבעל לאנשים אחרים, לפי שאליבא דרבי אלעזר, אין העדים חותמים על הגט אלא מפני תיקון העולם:}

^גמרא: 

^{שנינו במשנה שיש שלשה גטין פסולים מדרבנן, שאם נישאת הולד כשר.}

^{ותמהה הגמרא: וכי יש רק שלשה גטין שהם פסולים מדרבנן ואם נשאת הולד כשר, ותו ליכא?} 

^{והא איכא "גט ישן", המבואר לעיל שפסלוהו חכמים, ואם נישאת לא תצא, ואם כן, הולד כשר.}

^{ועונה הגמרא: התם, בנישאת בגט ישן, אין צורך להשמיענו שהולד כשר, כיון שאם נישאת בו לא תצא מבעלה, ולא גזרו בו חכמים אלא שלא תתגרש בו לכתחילה, ולכן פשיטא שלא אסרו את הולד, שהרי התירו לה להשאר תחת בעלה.}

^{אבל הכא, בשלשת הגטין שבמשנתנו, גזרו חכמים שאם נישאת בהם תצא מבעלה, ולכן באה המשנה להשמיענו את החידוש שבכל זאת הולד אינו נפסל מדרבנן.}

^{אלא שתירוץ זה אינו לפי כולם.}

^{כי הניחא למאן דאמר "הכא, תצא", שפיר חידשה המשנה רק בשלשה גטין אלו שהולד כשר, על אף שהיתה צריכה לצאת מבעלה.} 

^{אלא למאן דאמר שגם הכא, בנישאת בשלשת הגיטין הללו, לא תצא, מאי איכא למימר? מדוע נקטה המשנה רק שלשה גיטין אלו, ולא נקטה גם גט ישן?}

^{ומשנינן: התם, מי שהתגרשה בגט ישן, תינשא בו לכתחלה, לכן פשיטא שאין לאסור את הולד.}

^{אבל הכא, לא תנשא לכתחילה בגטין אלו, אלא רק אם נישאת בהן בדיעבד, לא תצא. ולכן הוצרכה המשנה להשמיענו שבכל זאת הולד כשר לגמרי.}

^{ועוד תמהה הגמרא: והא איכא "גט קרח", ששנינו לעיל שפסלוהו חכמים, ומדוע אינו נשנה כאן כגט רביעי?}

^{ומשנינן: התם, בגט קרח, גזרו חכמים שיהא הוולד ממזר.} 

^{ואילו הכא, שונה המשנה את שלשת הגיטין שהם גט פסול, אך הולד כשר.} 

^{אך עדיין מקשה הגמרא: הניחא לרבי מאיר, אם תעמיד את משנתנו כשיטת רבי מאיר, הסובר שהולד בגט קרח הוא ממזר מדרבנן, כיון ששינה בצורה של כתיבת הגט, לפי הכלל שאמר רבי מאיר "כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בגט הולד ממזר [מדרבנן] ", שפיר לא שונה אותו פה המשנה, כי כאן הולד כשר גם לרבי מאיר.} 

^{אלא לרבנן, אם תעמיד משנתנו כרבנן, הסוברים שגם בגט קרח הולד כשר, מאי איכא למימר?} 

^{ומשנינן כדלעיל, בקושיה מגט ישן:}

^{התם, בגט קרח, תצא, אפילו לרבנן.}

^{הכא, לא תצא.} 

^{ושוב מקשינן כדלעיל, בגט ישן:}

^{הניחא למאן דאמר "הכא לא תצא".} 

^{אלא למאן דאמר "הכא תצא", מאי איכא למימר?} 

^{ומשנינן: משנתנו עוסקת בגט רגיל, אך בגט מקושר, לא קא מיירי.}

^{ושוב מקשה הגמרא:}

^{והא איכא גט פסול מדרבנן משום "שלום מלכות", כמבואר לעיל!?}

^{ומשנינן כדלעיל: התם, בגט הפסול משום שלום מלכות, תצא. הכא, לא תצא.} 

^{ושוב מקשינן: הניחא למאן דאמר "הכא לא תצא".} 

^{אלא למאן דאמר שגם הכא תצא, מאי איכא למימר?} 

^{ומשנינן: מאן דאמר זה, מוקים לה למשנתנו כדרבי מאיר. ולפיו, התם, לפי ששינה את הצורה של כתיבת הגט, הולד ממזר.} 

^{הכא, שלא שינה את צורת הכתיבה, הולד כשר.} 

^{ועתה דנה הגמרא, כיון שבכל מקום שבו שונה המשנה "מנין", הרי זה בא למעט, שרק אלו המנויים בכלל, ואין דברים אחרים בכלל, הרי יש לדון:}

^{מנינא דרישא [שלשה גיטין פסולין], למעוטי מאי?} 

^{ומנינא דסיפא [הרי אלו שלשה גיטין פסולין], למעוטי מאי?}

^{ומבארת הגמרא: מנינא דרישא - למעוטי הני דאמרן: גט ישן, קרח, שלום מלכות.}

^{מנינא דסיפא - למעוטי הא דתניא:}

^{המביא גט ממדינת הים, שתקנו חכמים שצריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם.}

^{אם נתנו לה, ולא אמר "בפני נכתב ובפני נחתם", ונשאה לאדם אחר, יוציא, והולד ממזר, דברי רבי מאיר.}

^{וחכמים אומרים: אין הולד ממזר.}

^{כיצד יעשה? - יטלנו הימנה, ויחזור ויתננו לה בפני שנים, ויאמר בפני נכתב ובפני נחתם: שנינו במשנה: כתב בכתב ידו, ואין עליו עדים [הרי זה גט כשר מן התורה ופסול מדרבנן, והולד כשר לגמרי]. ומביאה הגמרא עתה דברים שאמר רב כדי להסביר את המשנה, ודנה הגמרא על איזה חלק במשנה אמר רב את דבריו:}

^{אמר רב: "כתב ידו" של הבעל, שנינו במשנתנו.} 

^{ודנה הגמרא: אהייא? על איזה ענין מדברי המשנה אמר זאת רב?}

^{אילימא שאמר דבריו ארישא, ששנינו בה "כתב בכתב ידו ואין עליו עדים", שאין שם אפילו עד אחד.}

^{אי אפשר לומר כך, כי פשיטא הוא שמדובר בה בכתב ידו, שהרי "כתב ידו", קתני במפורש ברישא, ובלעדיו אין שום עד.}

^{ואלא שמא תאמר, אמצעיתא, ששנינו בה "יש עליו עדים ואין בו זמן", אמר רב "כתב ידו".}

^{גם זה לא יתכן! כי הרי "יש עליו עדים" שנינו, ואין כל צורך לכתב ידו!}

^{אלא אסיפא אמר רב.} 

<sup>דקתני "יש בו זמן, ואין בו אלא עד אחד". 


דף פו - ב</sup>

^{ועל זה אמר רב, כי דוקא אם היה כתב ידו ועד, הרי זה פסול לכתחילה והולד כשר.}

^{אבל כתב סופר ועד, לא! אלא גם הולד פסול.}

^{ולטעמו של רב, באה הסיפא של המשנה להשמיענו, שלא נאמר שאם היה כתב ידו ועד אחד תנשא אפילו לכתחילה. ולכן אמר רב שהסיפא מדברת דוקא בכתב ידו ועד אחד, ומשמיעה שלכתחילה זה גט פסול [אך הולד כשר], ואילו אם היה זה כתב יד הסופר ועד אחד}

^{ושמואל אמר: אפילו היה כתב סופר ועד, הולד כשר.}

^{שהרי שנינו במשנה לקמן [פז ב]: כתב סופר ועד, כשר.} 

^{ומבארת הגמרא את תשובת רב לראייתו של שמואל:}

^{ורב, מי דמי, כיצד דימה שמואל את דברי המשנה לקמן לעניננו!?}

^{והרי התם, שם מדובר שחתם הסופר על הגט יחד עם העד, והרי זה גט כשר לגמרי, בחתימת שני עדים, והראיה, שנאמר שם: תינשא בו לכתחילה.} 

^{ואילו הכא, מדובר שהסופר רק כתב ולא חתם, והוא פסול, והיא אסורה להנשא בו, והולד כשר רק כשעברה ונישאה, בדיעבד.} 

^{ושמואל, ענה על תמיהתו של רב, שגם שם מדובר רק בכתיבת הסופר ועד אחד ולא מדובר שחתם הסופר ועד אחד.}

^{ומה שטען רב, הרי שם שנו "תנשא לכתחילה" ואילו כאן הולד כשר רק בדיעבד, ובהכרח שכאן מדובר בכתב הסופר ועד אחד, ושם בחתימת הסופר ועד אחד:}

^{לא קשיא: הא, המשנה לקמן מדברת בספרא דמובהק, שהוא בקי בהלכות כתיבת הגט, ולא יכתוב את הגט אלא אם כן שמע מפי הבעל שיכתבנו, ותהיה כתיבתו כחתימת עד.}

^{והא, משנתנו, מדברת בספרא דלא מובהק, שאינו יודע בהלכות גיטין, ויש לחוש שיכתוב את הגט מבלי שיצוונו הבעל להיות עד עליו בכתיבתו.}

^{וכן אמר רבי יוחנן כמו שאמר רב (כתב ידו שנינו).} 

^{אמר ליה רבי אלעזר: הרי יש עליו עדים שנינו!}

^{אמר ליה, אסיפא, אמרתי זאת, וכפי שהתבאר לעיל.}

^{זימנין אמר רב, בשלשת הגיטין במשנתנו, אם נישאת, תצא.}

^{זימנין אמר רב: לא תצא.}

^{הא כיצד?} 

^{יש לה בנים, לא תצא.} 

^{אין לה בנים, תצא.} 

^{מתיב מר זוטרא בר טוביה מהמשנה בתחילת מסכת יבמות:}

^{אשה הנופלת ליבום לפני אחי בעלה, והיא אסורה על היבם באיסור ערוה, אין היא מתייבמת, ואין היא צריכה חליצה, אלא היא מותרת מיד להנשא לכל אדם.}

^{כמו כן, צרתה של היבמה הזאת, שהיתה נשואה יחד עמה לאח המת, אינה מתייבמת ואינה צריכה חליצה, על אף שהיא מצד עצמה אינה אסורה באיסור ערוה על היבם.}

^{ואם התגרשו העריות מן האח לפני מותו, יורד מעל צרותיהן השם של "צרת ערוה", והן זקוקות ליבום או לחליצה.}

^{וכולן, כל צרות העריות, שהיו בהן, בעריות, ספק קידושין, או ספק גירושין, הרי אלו, צרות העריות, חולצות, שמא לא נישאו העריות לאח המת, או שמא נתגרשו ממנו, וממילא צרותיהן אינן צרות ערוה, והרי הן זקוקות לחליצה כדי להנשא לשוק, ולא מתיבמות, כי שמא נישאו העריות לאח המת, או שמא לא נתגרשו ממנו, והרי הן צרות ערוה, האסורות ביבום.}

^{כיצד "ספק קידושין"?} 

^{זרק לה כסף קידושין, ספק הגיע הכסף קרוב לה, והרי היא מקודשת, ספק נפל הכסף קרוב לו, ואז היא אינה מקודשת, זהו ספק קידושין.} 

^{כיצד "ספק גירושין"?} 

^{כתב בכתב ידו, ואין עליו עדים.} 

^{יש עליו עדים, ואין בו זמן.}

^{יש בו זמן, ואין בו אלא עד אחד, הרי זה כאילו "ספק גירושין", שאינן חולצות ואינן מתייבמות.}

^{ואי אמרת שבשלשת גיטין אלו אם נישאת לא תצא, יש לחוש שמא יחשבו האנשים שגט זה הוא גט מעולה [בשעה שהוא רק בדיעבד], ולכן, אם ימות בעלה, ותיפול היא וצרתה לפני אחי בעלה, הרי למרות שהיא עצמה לא תתייבם, כמו שלא היה לה להנשא לבעלה שמת, אבל צרתה, אתיא ליבומי!?} 

^{ומשנינן: תתיבם, ואין בכך כלום, כי רק חששא דרבנן היא.} 

^{לוי אמר: לעולם, לא תצא.}

^{וכן אמר רבי יוחנן: לעולם לא תצא.} 

^{וכן אמר להו רבי יוחנן לבני רבי חלפתא דמן הונא, הכי אמר אבוכון, שתי הלכות:}

^{האחת, הנוגעת כאן בענין גיטין: לעולם לא תצא.} 

^{והשנית, בענין אחר, במי חטאת של פרה אדומה: קרצית שבעמיר, אינה פוסלת במי חטאת.} 

^{והיינו, אם שתו בהמה ועוף ממי החטאת, נפסלים המים, כי בשעה שהמים נכנסים לפה הבהמה או העוף, בטל שם מי חטאת מעליהם, וכיון שדרכם של בהמה ועוף להחזיר חלק מהמים שבפיהם אל הכלי, נפסלים כל המים.}

^{אך הקרצית שותה ואינה מחזירה מהמים שבפיה אל הכלי, ולכן אם היא שתתה ממי החטאת, הם אינם נפסלים.}

^{מאי "קרצית"?} 

^{אמר אביי: דידבתא דביני כיפי, זבוב גדול, דמוי חגב, המצוי בין העומרים.}

^{מתיב רב דניאל בר רב קטינא, מהמשנה במסכת פרה, ששנינו בה: כל העופות פוסלין במי חטאת, חוץ מן היונה, מפני שמוצצת ואינה מחזירה מהמים שבפיה אל הכלי.}

^{ואם איתא, ניתני חוץ מיונה וקרצית.} 

^{ומשנינן: קרצית, לא פסיקא ליה, אין זה מוחלט שכל קרצית אינה פוסלת, דגדולה לא פסלה, וקטנה פסלה, ולכן לא שנה אותה התנא.}

^{ועד כמה היא קרצית קטנה?}

^{אמר רבי ירמיה, ואיתימא רבי אמי: עד כזית: שנינו במשנה: רבי אלעזר אומר אף על פי וכו': אמר רב יהודה אמר רב: הלכה כרבי אלעזר בגיטין.} 

^{כי אמריתה קמיה דשמואל, אמר: הלכה כרבי אלעזר אף בשטרות.} 

^{ותמהה הגמרא: וכי רב סבר, שבשטרות לא אמרינן הלכה כרבי אלעזר?}

^{הא קתני "וגובה מנכסים משועבדים", ודין גבייה זה הוא בכל שטר.}

^{ומשנינן: אכן רבי אלעזר, תרתי אמר, שעדי מסירה מועילים בין בגט ובין בכל שטר, מיהו:}

^{ורב סבר כוותיה בחדא, בגט, ופליג עליה בחדא, בשאר שטרות}

^{וכן אמר רבי יעקב בר אידי אמר רבי יהושע בן לוי: הלכה כרבי אלעזר בגיטין.} 

^{ורבי ינאי אמר: אפילו ריח הגט אין בו! ותמהה הגמרא: וכי רבי ינאי לית ליה דרבי אלעזר!?} 

^{הכי קאמר: לרבנן, אפילו ריח הגט אין בו.} 

^{וכן אמר רבי יוסי ברבי חנינא:}

^{אמר ריש לקיש, הלכה כרבי אלעזר בגיטין, ורבי יוחנן אמר, אפילו ריח הגט אין בו.} 

^{לימא רבי יוחנן, לית ליה דרבי אלעזר!?} 

^{הכי קאמר: לרבנן, אפילו ריח הגט אין בו.} 

^{שלח ליה רבי אבא בר זבדא למרי בר מר:}

^{בעי מיניה מרב הונא: הלכה כרבי אלעזר בגיטין, או אין הלכה?} 

^{אדהכי, בינתיים, נח נפשיה דרב הונא.} 

^{אמר ליה רבה בריה: הכי אמר אבא [רב הונא] משמיה דרבא:}

^{הלכה כרבי אלעזר בגיטין.}

^{ורבותינו, הבקיאין בדבר הלכה [רב חמא בר גוריא], אמרו משום רבינו [רב], אמרו: הלכה כרבי אלעזר בגיטין.} 

^{דאמר רב חמא בר גוריא אמר רב: הלכה כרבי אלעזר בגיטין.} 

^{איכא דאמרי, וחברינו [רב חסדא], הבקיאין בדבר הלכה, ותלמידי רבינו משום רבינו, אמרו: הלכה כרבי אלעזר בגיטין. דאמר רב חסדא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב, הלכה כרבי אלעזר בגיטין.} 

^{מתניתין:} 

^{שנים ששלחו שני גיטין, שהיו שמותיהם של הבעלים והנשים שוין, ונתערבו שני הגיטין, ואין ידוע איזה גט שייך לכל אחד ואחד:}

^{נותן השליח את שניהם לזו, ושניהם לזו.}

^{לפיכך, אבד אחד מהן, הרי השני, שנשאר בידי השליח, בטל. כי אין יודעים מי הם המגרש והמתגרשת ששייך גט זה להם.}

^{חמשה שכתבו "כלל" בתוך הגט: איש פלוני מגרש פלונית, ופלוני פלונית. והעדים מלמטה.} 

^{כולן כשרין, וינתן לכל אחת ואחת.} 

^{היה כותב "טופס" [וכפי שיתבאר בגמרא] לכל אחד ואחד, והעדים מלמטה, את שהעדים ניקרין עמו, כשר:}

^גמרא: 

^{ומבארת הגמרא: מאן תנא, מיהו התנא של משנתנו, הסובר שיתכן לתת את שני הגיטין לכל אחת מהן, למרות שלא ידוע באיזה גט היא מתגרשת?}

^{אמר רבי ירמיה, תנא זה, הוא דלא כרבי אלעזר.} 

^{דאי רבי אלעזר, כיון דאמר "עדי מסירה כרתי", הא לא ידעי בהי מינייהו קא מגרשה, ואין זו "נתינה" לשמה, שהיא נתינה המבוררת שבגט הזה המסויים היא מתגרשת, וכיון שלרבי אליעזר עדי המסירה הם הנותנים את התוקף לגט, נאמר בנתינה דין "לשמה".}

^{אביי אמר: אפילו תימא רבי אלעזר.} 

^{אימא דבעי רבי אלעזר כתיבה של הגט לשמה.} 

^{"נתינה" לשמה - מי בעי!? שנינו במשנה: חמשה שכתבו כלל כו': היכי דמי "כלל"? היכי דמי "טופס"?} 

^{אמר רבי יוחנן: אם הוזכר בגט זמן אחד לכולן, זהו "כלל".}

^{ואם הוזכר זמן לכל אחד ואחד, זהו "טופס".} 

^{דף פז - א}

^{וריש לקיש אמר: אפילו זמן אחד לכולן, נמי הוי השמות הנזכרים למעלה, בגדר "טופס"} 

^{נפרד של גט. וכיון שבין הטופס העליון לחתימות העדים מפסיק הטופס התחתון, אין חתימות העדים מתייחסות אליו.}

^{אלא היכי דמי "כלל"?} 

^{דכתב "אנו פלוני ופלוני, גירשנו נשותינו פלונית ופלונית".}