^{ומתניתין, דקתני אם כתבו בתוכו הגט פסול, ואוקימנא והעמדנו בריש פרקין את המשנה שמדובר באופן שאמר לה "חוץ מפלוני", אבל באופן שהתנה עמה "על מנת שלא תנשא לפלוני" אפילו אם כתבו בתוכו לא פסיל, ודלא כרבי יהודה בן תימא - יש לפרש בשני אופנים:}

^{איבעית אימא, המשנה מדברת באופן שהתנה כן לפני כתיבת התורף, והמשנה סוברת כדעת רבנן, שלא גוזרין על מנת אטו חוץ.}

^{ואיבעית אימא, המשנה סוברת אפילו כדעת רבי, ומדובר באופן שכתב את התנאי לאחר כתיבת התורף, והמשנה היא כדברי הכל, שהרי גם רבי יהודה בן תימא מודה לזה.}

^{ורבא אמר: כל המחלוקת של רבי וחכמים אם תנאי על מנת פוסל בגט, היא דוקא כשכתב את התנאי בגט לאחר כתיבת התורף, דרבי סבר גזרינן כשאומר לה על מנת שלא תנשא לפלוני אטו כשמתנה עמה לפני כתיבת התורף שלא תנשא לפלוני, שבזה לכולי עלמא הגט פסול, ורבנן סברי לא גזרינן כשאומר לה על מנת שלא תנשא לפלוני אטו כשמתנה עמה לפני כתיבת התורף -}

^{אבל באופן שכתב את התנאי לפני כתיבת התורף, לדברי הכל הגט פסול.} 

^{ולפי זה, מתניתין, דקתני אם כתבו בתוכו הגט פסול, ואוקימנא והעמדנו בריש פרקין שהמשנה מדברת באופן שאמר לה חוץ מפלוני, אבל באופן שהתנה עמה על מנת שלא תנשא לפלוני אפילו אם כתבו בתוכו לא פסיל -}

^{צריך לומר שמדובר בה באופן שהתנה עמה לאחר כתיבת התורף, ורבנן היא, שלא גוזרין אטו לפני התורף.}

^{תני אבוה דרבי אבין קמיה דרבי זירא: כתב גט על תנאי, דברי הכל פסול.} 

^{ופרכינן: וכי לדברי הכל פסול, והא מיפלג פליגי! הרי רבי ורבנן נחלקו אם תנאי פוסל בגט, [ובשלמא לדעת רבא שמחלוקתם היא באופן שכתב את התנאי לאחר כתיבת התורף, אבל באופן שכתב את התנאי קודם התורף לכולי עלמא פסול, אם כן אפשר להעמיד את הברייתא באופן שכתב את התנאי קודם התורף, ולכן לדברי הכל פסול, אבל לדעת רבי זירא, הרי אין לנו שום מקרה שלדברי הכל הגט פסול].}

^{ומשנינן: אלא, אימא, כך צריך לגרוס בברייתא:}

^{כתב גט על תנאי לדברי הכל הגט כשר.} 

^{והיכי דמי? - שכתב את התנאי לאחר כתיבת התורף, וכדעת רבי זירא, שאפילו רבי מודה שהגט כשר.}

^{ופרכינן: ולימא, מדוע רבי זירא הוצרך לשנות את הגרסא בברייתא מפסול לכשר, הרי אפשר לגרוס "הרי זה פסול", ומדובר באופן שכתב את התנאי לפני כתיבת התורף, והברייתא סוברת כדעת רבי שגוזרין על מנת אטו חוץ, ולא נגרוס בברייתא "לדברי הכל כשר".}

^{ומשנינן: עדיף להחליף בגירסא מפסול לכשר, ולא למחוק את ה'לדברי הכל', שהרי ברור שהתנא שקיבל את הברייתא מרבותיו דברי הכל אתנייה. ודאי ששמע מרבותיו את המילים 'לדברי הכל' ולא יתכן ששגה בזה. ואין זה דומה לטעות בין כשר לפסול, דבכשר ופסול יתכן שטעה ומיחלף ליה והחליף בין כשר ופסול. אבל "הרי זה" ב"דברי הכל" - לא מיחלף ליה! לא מסתבר שטעה בזה, ואם הוא שנה "לדברי הכל", אי אפשר שלא לגרוס את זה.}

^{מתניתין:} 

^{המגרש את אשתו ואמר לה בשעת נתינה "הרי את מותרת לכל אדם אלא חוץ - מלאבא שלי ולאביך, לאחי ולאחיך, לעבד ולעובד כוכבים", וכן "חוץ מלכל מי שאין לה עליו קדושין", שאם יקדשנה לא יחולו קידושיו, הרי זה גט כשר, כין אין זה נחשב ששייר בגיטו, שהרי בכל האופנים הללו, גם בלא השיור בהיתר האישות של הבעל, לא היו תופסין בה קידושין מאלו.}

^{אבל אם אמר לה "הרי את מותרת לכל אדם, אלא חוץ מאלמנה לכהן גדול", והיינו, שאשתו היתה אלמנה מנשואיה הקודמים, ועתה הוא מגרשה ממנו אך אסר עליה להנשא לכהן גדול.}

^{וכן אם היתה גרושה וחלוצה, ואסר עליה עתה להנשא לכהן הדיוט. וכן אם היתה ממזרת ונתינה ואסר עליה להנשא לישראל.} 

^{או שהיתה אשתו בת ישראל כשירה, ואסר עליה להנשא לממזר ולנתין.}

^{וכן אם אסר עליה להנשא לכל מי שיש לה עליו קדושין, שאם יקדשנה יתפסו הקידושין אפילו שקידושין אלו נעשו בעבירה -}

^{בכל אלו הגט פסול.} 

^{שהרי אילו לא היה הבעל משייר בגט, היו תופסין בה קידושין מאלו, ורק מחמת ששייר בגט לא תופסין בה הקידושין שלהם.}

^גמרא: 

^{כללא דרישא, הכלל שנאמר ברישא של המשנה, ששיור בגט של כל מי שאין לה עליו קידושין, הגט כשר, הוא בא לאתויי, לרבות שגם אם שייר בגט את שאר חייבי כריתות, הגט כשר, ואינו נחשב לשיור, שהרי גם בלא אישותו של הבעל היא אסורה עליהם.}

^{וכללא דסיפא, הכלל שנאמר בסיפא, שכל מי שיש לה עליו קידושין הגט פסול, לאתויי, בא לרבות שגם בשאר חייבי לאוין, כגון עמוני, ומואבי, נתיני, מצרי, ואדומי, כיון שאילו לא היה משייר אותם היו תופסין בה הקידושין שלהן, זה נחשב שיור בגט, והגט פסול.}

^{בעי רבא מרב נחמן:}

^{"חוץ מקדושי קטן", והיינו, שאמר לה "חוץ מפלוני", ואותו פלוני היה קטן, ואין קידושיו תופסין בה, מהו?} 

^{מי אמרינן, כיון דהשתא מיהא לאו בר הויה הוא, שעכשיו הוא קטן ואינו יכול לקדשה, אין זה נחשב לשיור, כי עתה אינה יכולה להתקדש לו עקב קטנותו.}

^{או דלמא, כיון דאתי לכלל הויה, שהרי הוא עתיד לגדול, ואז יוכל לקדשה, לכן כבר מעכשיו זה נחשב לשיור, שהרי כשיגדיל לא תוכל להנשא לו מחמת אישות בעלה הראשון - אמר ליה רב נחמן לרבא: תניתוה, הרי שנינו דין זה במשנה:}

^{קטנה מתגרשת לאחר מיתת אביה על ידי שמקבלת את גיטה, ואפילו שנתקדשה לאותו האיש בקידושי אביה, על ידי שאביה קידשה לאיש הזה, והם קידושין גמורין מדאורייתא, אף על פי כן היא יכולה לקבל גט לעצמה -}

^{ואמאי? והא בעינן "ויצאה והיתה"?} 

^{שהרי אנו לומדים בהיקש ששוים דיני גירושין לדיני קידושין, ואם כן, נלמד גם שאינה יכולה לקבל גט לעצמה כל זמן שאינה ראויה לקדש את עצמה, ואינה בכלל הויה, שהרי קטנה היא?}

^{אלא, בהכרח, כיון דאתיא, שהיא תגיע בעתיד לכלל הויה, כשתגדל, הרי כבר מעכשיו היא נחשבת כגדולה לענין הויה, ולכן היא יכולה לקבל לעצמה גט.}

^{ואם כן - הכא נמי, לגבי שיור של קטן בגט, כיון דאתיא לכלל הויה, שהרי עומד הוא לגדול ולהגיע לכלל תפיסת קידושין, כבר מעכשיו זה נחשב לשיור, והגט פסול.}

^{עוד שאל רבא את רב נחמן:}

^{מה הדין אם אמר לה "הרי את מותרת לכל אדם חוץ מן הנולדים", שעתידים להוולד אחר הגירושין, מהו?} 

^{האם נאמר, השתא, מיהא, לא איתיליד, כיון שעתה עדיין הם לא נולדו, אין זה נחשב לשיור, והגט כשר.}

^{או דלמא, עתידי דמתיילדי. כיון שהם עתידין להולד, הרי זה נחשב לשיור, והגט פסול.}

^{אמר ליה רב נחמן לרבא: תניתוה, שנינו דין זה במשנה, שאם הוא התירה לכל חוץ מלעבד ולעובד כוכבים, אינו נחשב לשיור, כיון שאין לה עליהן קידושין, והגט כשר.}

^{ואם איתא, אם נאמר כיון שהנלודים עתידין להולד הרי זה נחשב שיור בגט, אם כן, עבד ועובד כוכבים נמי, עבידי דמיגיירי, הרי עבד ועובד כוכבים גם כן יכול להיות שיתגיירו בעתיד, ולמה אין הם נחשבים לשיור? ובהכרח, כיון שעכשיו אין הם ראויים לקדש, אין זה שיור בגט, והגט כשר.}

^{ודחינן: הנך, עבד ועובד כוכבים, לאו לאיגיורי קיימי. אין הם עומדים בדרך כלל להתגייר, ולכך אינו נחשב לשיור.}

^{אבל הני, לאיתילודי קיימי! הרי טבעו של עולם שנולדים אנשים, ולכך זה נחשב שיש שיור בגט, והרי זה גט פסול.}

^{עוד שאל רבא את רב נחמן:}

^{מה הדין באופן שאמר לה "חוץ מבעל אחותה", מהו?} 

^{השתא מיהא, לא חזיא ליה. הרי עכשיו אינה ראויה להנשא לו, שהרי היא אסורה לו באיסור אחות אשתו, ולכך אינו נחשב לשיור.}

^{או דלמא, זמנין דמתה אחותה, וחזיא ליה. כיון שאם אחותה תמות היא תהיה מותרת לו, זה נחשב לשיור, והגט פסול.}

^{אמר ליה רב נחמן לרבא: תניתוה, למדנו במשנה שאם התירה לכל חוץ מלעבד ולעובד כוכבים אינו נחשב לשיור, כיון שאין לה עליהן קידושין, והגט כשר.}

^{והרי עבד ועובד כוכבים נמי, עבידי דמיגיירי, הם עשויים להתגייר בעתיד, ובכל זאת זה לא נחשב לשיור, ומוכח שהמשייר בגט מי שיש לו תפיסת קידושין רק בעתיד ולא עתה בנתינת הגט, אין זה שיור, ולכן המשייר את בעלה של אחות אשתו, אין זה שיור, שהרי עתה, בשעת נתינת הגט, הוא אינו יכול לשאתה.}

^{ודחינן: גירות לא שכיחא! ולכך אינו נחשב שיור במי שעתיד להתגייר לשיור. אבל מיתה, שכיחא. ולכן אם אמר לה חוץ מבעל אחותה, זה נחשב לשיור, והגט פסול.}

^{עוד שאל רבא את רב נחמן:}

^{מה הדין באופן שאמר לה חוץ מזנותיך, שלא תבעלי אחר שתתגרשי ממני אלא בנשואין ולא בזנות, מהו?} 

^{האם נאמר, הרי בנשואין, הא לא שייר, שהתיר לה להינשא לכל אדם, ולכן האיסור להבעל בזנות אינו נחשב לשיור, והגט כשר.}

^{או דלמא, כיון ששייר בביאה, גם שיור שכזה נחשב לשיור, והגט פסול.}

^{אמר ליה רב נחמן לרבא: תניתוה. למדנו דין זה ממה ששנינו במשנה, שאם אמר לה חוץ מלאבא ולאביך, הגט כשר.}

^{ובמאי? מה היתה כוונת הבעל להתנות?}

^{אילימא, אם נאמר שכוונתו להתנות בנשואין, שלא תינשא לאביו או לאביה, אי אפשר לומר כך, כי:}

^{וכי אבא ואביך, בני נשואין נינהו!? הרי אין הקידושין שלהם חלין, ואם כן גם בלא התנאי אסורה, ואינה יכולה, להינשא להם.}

^{אלא לאו, בזנות. בהכרח שכוונתו שלא תזנה עמהם, ועל זה אומרת המשנה שאין זה שיור.}

^{ואם כן מוכח מהמשנה, שדוקא באופן שאמר לה חוץ מלאבא ולאביך [שהוא משייר שלא תזנה עמהם] הוא דלא שייר, אינו נחשב לשיור.}

^{הא לאחר, אם אמר לה שלא תזנה עם אדם אחר, שיש לו בה תפיסת קידושין, שייר! זה נחשב לשיור, והגט פסול.}

^{ודחינן: דלמא המשנה מדברת בנשואין, שהתנה עמה שלא תנשא להן, ולא התנה שלא תזנה עמהם. ואף על פי שבלאו הכי אין קידושין תופסין בה, מכל מקום כוונתו היא להתנות דגם אם עבר ואינסיב, שאם תעבור ותינשא להם, לא יתפסו בה הקידשין גם מחמת האישות ששייר בה, בנוסף לאיסור.}

^{ומחדשת המשנה, כיון שגם לולי ששייר בגט שלא תינשא להם, גם לא היו תופסין בה הקידושין שלהם, אינו נחשב לשיור.}

^{ועוד יש להסתפק, באופן שהתיר אותה לכל אדם, חוץ משלא כדרכה, שלא תיבעל בביאה שלא כדרכה, מהו?} 

^{האם נאמר, הרי בכדרכה הא לא שייר, כיון שלא שייר בה לגבי ביאה כדרכה אינו נחשב לשיור והגט כשר.}

^{או דלמא, משכבי אשה כתיב, כיון שבתורה כתוב 'משכבי אשה' בלשון רבים יש ללמוד מכאן שהפסוק מקיש שני משכביה [כדרכה ולא כדרכה], ולכן כמו שאם שייר ביאה כדרכה הגט פסול, הוא הדין כששייר ביאה שלא כדרכה זה נחשב לשיור והגט פסול.}

^{עוד יש להסתפק באופן שאמר לה חוץ מהפרת נדריך ששייר לעצמו את זכות הפרת נדריה שהתורה זיכתה לבעל את הכח להפר, אך מותרת היא לינשא לכל אדם, מהו - בנשואין הא לא שייר, כיון שמותרת היא להנשא לכל אדם, הגט כשר.}

^{או דלמא "אישה יקימנו ואישה יפירנו כתיב", כיון שהתורה מגדירה את הזכות של ההפרה כזכות של אישות, אם כן אם שייר זכות זו לעצמו זה נחשב ששייר מקצת מהאישות והרי זה גט פסול.}

^{עוד יש להסתפק, באופן שאמר לה חוץ מתרומתיך, שאם תנשאי לכהן לא יאכילך בתרומה, מהו - בנשואין הא לא שייר, כיון שלגבי נשואין הוא לא שייר ומותרת לכל אדם הגט כשר.}

^{או דלמא, 'קנין כספו הוא יאכל בו' כתיב וכיון שבעלה הכהן אינו יכול להאכיל אותה מוכרח שאינה נחשבת לקנין כספו, ועדיין מקצת מהאישות נשאר אצל המגרש, ונחשב ששייר בגט, ולכן הגט פסול.}

^{עוד יש להסתפק, באופן שאמר לה חוץ מירושתיך, שאם תמותי אני יורשיך, מהו?} 

^{בנשואין הא לא שייר, כיון שלגבי נשואין הוא לא שייר הגט כשר.}

^{או דלמא "לשארו וירש אותה" כתיב, ומפסוק זה לומדים שהבעל יורש את אשתו, וכיון שבעלה הראשון יורש אותה בהכרח שעדיין היא אשתו, ונחשב ששייר בגט, ולכן הגט פסול.}

^{עוד יש להסתפק, באופן שאמר לה חוץ מקידושיך בשטר, שאם יקדשו אותך בשטר לא יחולו הקידושין, נמצא ששייר בה אחד מדרכי הקידושין, מהו?} 

^{מי אמרינן, אפשר דמקדש לה בכסף ובביאה, כיון שיכול אחר לקדשה בקידושי כסף ובקידושי ביאה אינו נחשב ששייר בגט, והגט כשר.}

^{או דלמא, כיון שכתוב בפרשת גירושין ויצאה והיתה, איתקוש הוויות להדדי דלשון והיתה כולל את כל ההוויות, ומקיש יציאה להויה שגם היציאה תהא מכל סוגי ההוויות, ולכך הגט פסול.}

^תיקו. 

^{מתניתין:} 

^{גופו של גט, עיקר הנוסח שצריך שיהא כתוב בגט הוא - הרי את מותרת לכל אדם, ואף שלא כתוב בגט שהבעל הוא זה שמגרש אותה בגט הזה ממנו, מכל מקום, היות שהגט נמצא תחת ידה, זה עצמו הראיה שהגט ניתן בשביל שתתגרש על ידו, שהרי אין אדם כותב לאשתו גט ללא שרוצה לגרשה, ולכן די בנוסח הזה לכתיבת הגט.} 

^{דף פה - ב}

^{רבי יהודה אומר: צריך לכתוב גם "ודן, וגט זה, דיהוי ליכי מינאי, שיהיה לך ממני, יהא ספר תירוכין ספר גירושין, ואגרת שבוקין ואיגרת עזיבה ממני, וגט פטורין וגט כריתות, למהך ללכת להתנסבא להנשא לכל גבר דיתצביין לכל אדם שתרצי להנשא לו", אבל אם יהיה כתוב בגט רק הרי את מותרת לכל אדם, אין הוכחה שכוונתו לגרשה בגט זה, ויש מקום לפרש שמגרשה בדיבור, ומה שמוסר לה את הגט אינו אלא לראיה על הגירושין.}

^{גופו של עיקר הנוסח של לשון גט שחרור שכותבין לשפחה כנענית - הרי את בת חורין, הרי את לעצמך.}

^גמרא: 

^{פשיטא, ואין ספק בדבר, שאם אמר לה לאשתו, כתב לאשתו בגיטה הרי את בת חורין, במקום לכתוב הרי את מותרת לכל אדם, לא אמר ולא כלום, לפי שהוא לשון שחרור שפחה מעבדות, ואין זה לשון גירושי אשה -}

^{וכן פשיטא שאם אמר לה לשפחתו הרי את מותרת לכל אדם, לא אמר ולא כלום, דאין זה לשון שחרור אלא לשון גירושי אשה, ועדיין היא משועבדת למלאכה.}

^{אבל יש להסתפק באופן שאמר לה לאשה הרי את לעצמך, מהו? מה כוונתו:, האם לגמרי קאמר לה, ומגורשת גמורה היא, או שמא למלאכה קאמר לה, שמעשה ידיה, שעד היום היו שייכים לבעל, יהיו מעכשיו שלה, ואין כוונתו לגרשה ממנו לגמרי.}

^{אמר ליה רבינא לרב אשי תא שמע מהא דתנן - גופו של גט שחרור, הרי את בת חורין הרי את לעצמך -}

^{ויש ללמוד קל וחומר שלשון הרי את לעצמך הוא לשון גירושין -}

^{ומה עבדא, עבד כנעני, דקני ליה גופיה, שגופו קנוי לאדונו, מכל מקום כי אמר ליה הרי את לעצמך, קני גופיה. אם הוא אמר לו הרי את לעצמך, העבד יוצא לחירות וקונה את עצמו, אשה, דלא קני גופה, שהרי אין לבעל קנין בגוף האשה, לא כל שכן שאם אמר לה הרי את לעצמך היא מגורשת.}

^{אמר ליה רבינא לרב אשי:}

^{אמר ליה לעבדו כתב לעבדו בגט שחרור: אין לי עסק בך, מהו? האם זה לשון של שטר שחרור או לא? אמר ליה רב חנין לרב אשי, ואמרי לה ויש אומרים שרב חנין מחוזנאה הוא שאמר לרב אשי -}

^{תא שמע מהא דתניא - המוכר עבדו לעובד כוכבים קנסוהו חכמים שצריך לפדותו מידי העובד כוכבים, ומכל מקום אינו חוזר להיות עבדו, אלא אחר שפודהו מהעכו"ם יצא לחירות. ואף על פי שהעבד יוצא לחירות, צריך הוא לקבל גט שחרור מרבו ראשון.}

^{אמר רבן שמעון בן גמליאל: במה דברים אמורים שאינו יוצא לחירות ללא גט שחרור, אלא שלא כתב עליו אונו [שטר, ולקמן יבואר מהו השטר שכותב לו], אבל אם כתב עליו אונו אינו צריך גט שחרור, אלא זהו שחרורו! השטר מהוה שטר שחרור.}

^{מאי אונו, מהו שטר אונו?}

^{אמר רב ששת: דכתב ליה, לכשתברח ממנו מן העכו"ם, אין לי עסק בך, ולכך כשיוצא מן העכו"ם אינו צריך גט שחרור.}

^{ומוכח, שלשון אין לי עסק בך מהוה לשון שחרור:}

^{שנינו במשנה: רבי יהודה אומר שצריך לכתוב בגט - ודן דיהוי ליכי מינאי ספר תירוכין ואגרת שבוקין.} 

^{במאי קמיפלגי? במה נחלקו רבי יהודה ורבנן אם צריך לכתוב בגט ודן או לא? רבנן סברי, ידים שאין מוכיחות, כל דיבור חלקי, אפילו שאינו מוכיח את כוונתו בדיבור הזה, הויין ידים כאילו אמר לה את הדיבור המלא, ולכן אף על גב דלא כתב לה "ודן", ואין לנו הוכחה מגוף הגט שהוא רוצה לגרש אותה בגט זה, בכל זאת מוכחא מילתא דבהאי גיטא קא מגרש לה, כיון שאנו רואים שהגט יוצא מתחת ידה יש לנו ראיה שכוונתו לגרשה בגט זה.}

^{ורבי יהודה סבר, ידים שאין מוכיחות לא הויין ידים, היכן שאמר דיבור חלקי, שלא מוכח בבירור כוונתו באותו דיבור, אינו נחשב לדיבור,}

^{ולכן - טעמא דכתב לה ודן, דוקא אם הוא כותב, ודן דמוכחא מילתא שיש לנו הוכחה דבהאי גיטא קא מגרש לה, שהוא מתכוין לגרש אותה בגט זה.}

^{אבל לא כתב לה ודן, אמרי, יש מקום לטעות שבדיבורא גרשה, שמתכוין לגרש בדיבורו שאומר לה הרי את מותרת לכל אדם, ומה שנתן לה שטרא את הגט אינו אלא לראיה בעלמא הוא שיהא לה עדות והוכחה שהיא פנויה.}

^{בכדי להבין את הסוגיא הבאה עלינו להקדים את לשון טופס הגט!}

^{פטרית יתיבי ליכי, פטרתי אותך לעצמך, אנת את פלונית בת פלוני, דהוית אינתתי מקדמת דנא שהיית אשתי מזה זמן, וכדו וכעת פטרית פטרתי, ושבקית ועזבתי, ותרוכית ושלחתי יתיכי אותך די תהויין כדי שתהיי רשאה רשאית ושלטאה ושולטת בנפשייכי בנפשך, למהך ללכת להתנסבא ולהנשא לכל מאן דיתיצבייין עם כל מי שתרצי, ואינש לא ימחי בידייכי ושום אדם אינו רשאי למחות בידך מן יומא דנן מיום זה ולעלם והלאה. ודן, וזה דיהוי ליכי מינאי, יהיה לך ממני ספר תירוכין ספר גירושין, ואגרת שבוקין ואיגרת עזיבה ממני כדת משה וישראל.}

^{ועכשיו הגמרא מבארת כמה דינים שנוגעים לדקדוק כתיבת הגט:}

^{אמר אביי:}

^{האי מאן דכתב גיטא, כשהסופר כותב את הגט יזהר שלא לכתוב ודין עם יו"ד דמשמע ודין [בחיריק], שאז יהא משמע כאילו אמר לה אני מגרשך רק אם על פי דין אני חייב לגרשך, אבל אם על פי דין אין אני חייב לגרשך לא תתגרשי, אלא יזהר לכתוב ודן בלא יו"ד.}

^{וכן יזהר שלא לכתוב איגרת עם יו"ד, דמשמע איגרת, שאז יהא משמע שמגרש אותה ב"איגרת" [בפתח תחת הרי"ש] מלשון גג, והרי צריך לגרשה בגט אלא יזהר לכתוב אגרת.}

^{וכן יזהר שלא לכתוב לימהך עם יו"ד, דמשמע, שאז יהא משמע, שלי תהיי מהך, מחמת הספר הזה, והרי אינו בא אלא לגרשה.}

^{וכן יזהר שלא לכתוב למחך במקום למהך, דמשמע שאז יהא משמע כי חוכא כאילו בא לצחוק עליה, וכדי שלא יראה כחי"ת צריך להבדיל שיהא אויר בין רגל הה"י לגגו.}

^{וכשכותב לה שנותן לה את הגט דיתיהוייין, כדי שתוכל להנשא לכל מי דיתיצבייין שהיא רוצה, צריך לדקדק לכתוב את המילה דיתיהוייין בתלתא בשלשה יודי"ן, וכן כשכותב דיתיצבייין צריך לכתוב את זה בתלתא יודי"ן, שאילו יכתוב בשני יודי"ן דמשמע, יהא משתמע בלשון רבים תהויין ותצביין, ויהא משמע שבגט זה יותרו כל הנשים שבעולם לינשא.}

^{וכשכותב שנותן לה ספר תירוכין ואגרת שבוקין לורכיה צריך להאריך לוי"ו דתירוכין ולוי"ו דשבוקין, שאילו לא יאריך את הוי"ו, דמשמע, יהא משתמע כאילו כתוב תריכין ושביקין מלשון רבים, ומשמעותו שספר זה עבור נשים דעלמא ולא עבור אשה זו.}

^{וכשכותב לה וכדו פטרית ושבקית, לורכיה לוי"ו דכדו יאריך את הוי"ו השני של המילה 'וכדו', דמשמע, שאילו לא יאריך את הוי"ו יהא משתמע כאילו כתוב וכדי שמשמעותו מלשון כדי - כלומר בלא כלום, ומגרשה בלא ספר כריתות.}

^{וכן יזהר שלא ליכתוב בגט לאיתנסבא באל"ף, דמשמע, שאז יהא משתמע כאילו כתוב בשני מילים לא יתנסבא שאסורה להנשא, וזה סתירה למהותו של הגט, אלא יכתוב להתנסבא בה"י שמשמעותו שתהא מותרת להנשא לכל מי שהיא רוצה.}

^{איבעיא להו: בעינן ודן, האם ההלכה כדעת רבי יהודה שצריך לכתוב בגט ודן, או לא בעינן ודן, או שהלכה כדעת רבנן שלא צריך לכתוב ודן.}

^{תא שמע -}

^{דאתקין רבא בגיטי, שרבא תיקן לסופרים לכתוב בגט: איך פלניא בר פלניא שמו של המגרש ושם אביו, פטר ותריך ומגרש ית פלוניתא אינתתיה את פלונית שהיא אשתו, דהות אינתתיה מן קדם דנא שהיתה אשתו מזמן, ומגרשה מיומא דנן ולעלם מיום זה ואילך.}

^{מדייקת הגמרא - ואילו "ודן" לא קאמר, הרי לא הוזכר בדברי רבא שתיקן לסופרים שיכתבו ודן, ומשמע שאין הלכה כרבי יהודה.}

^{ופרכינן: ולטעמיך, גם לשיטתך, הרי כולהו, מי קאמר? הרי רבא לא הזכיר בתקנתו את שאר הלשונות שמוכרח לכתוב בגט.}

^{אלא ודאי, שאף על פי שרבא לא הזכיר בתקנתו שצריך לכתוב את שאר הלשונות, מכל מקום ודאי שבעינן שצריך לכתוב אותם, ואם כן אף על פי שלא הזכיר רבא שצריך לכתוב ודן, הכא נמי בעינן ודאי שצריך לכתבו.}

^{ולא הוצרך רבא לתקן אלא את הדברים שיש בהם דבר חידוש -}

<sup>כי מה שתיקן רבא לכתוב מיומא דנן, בא לאפוקי להוציא מדרבי יוסי דאמר לגבי שכיב מרע שרוצה לגרש את אשתו רק על הצד שהוא ימות, ואמר הרי זה גיטך אם אני ימות, אף על פי שמשמע שהגט יחול רק לאחר שימות, והרי אי אפשר ליתן גט לאחר מיתה, מכל מקום סובר רבי יוסי שלא צריך לכתוב שהגט יחול מהיום, כיון שזמנו של שטר מוכיח עליו שכוונתו לגרשה מהיום ולאחר מותו.

דף פו - א</sup>

^{ומה שתיקן רבא שצריך לכתוב ולעלם הוא בא לאפוקי, להוציא מדבעא מיניה ממה ששאל רבא מרב נחמן - בעל דאמר לאשתו: היום אי את אשתי ולמחר את אשתי, מהו? ופשט לו רב נחמן, כיון דפסקה ממנו להיום, פסקה ממנו לגמרי ומגורשת היא לעולם, ועל זה בא רבא ללמדינו, שמכל מקום, עדיף שלא לכתוב כן כדי שלא יצא לעז על הגט, אלא יכתוב בגט שמגרשה לעולם:}

^{למדנו במשנה - גופו של גט שחרור הרי את בת חורין הרי את לעצמך.}