פרק תשיעי - המגרש

^{מתניתין:} 

^{המגרש את אשתו, ואמר לה בשעת מסירת הגט "הרי את מותרת לכל אדם, אלא לפלוני", ובגמרא יבואר מה הפירוש "אלא לפלוני", האם משמעותו היא "חוץ מפלוני", או שהוא תנאי, על מנת שלא תנשא לאותו פלוני.}

^{רבי אליעזר מתיר לה להינשא לכל אדם אחר, חוץ מאותו פלוני, כדין אשה שנתגרשה בגט כשר.}

^{וחכמים אוסרים עליה להינשא לכל אדם אחר, כיון שהנתינה של הגט באופן שכזה היא נתינה פסולה.}

^{ומבארת המשנה, לדעת חכמים, הסוברים שזו היא נתינה פסולה, כיצד יעשה? מה יעשה הבעל כדי לתקן את הנתינה הפסולה}

^{יטלנו הימנה, יקח את הגט מהאשה, ויחזור ויתננו לה פעם שניה, ויאמר לה בשעת מסירת הגט "הרי את מותרת לכל אדם". אבל אם כתבו בתוכו, שכתב הבעל בתוך הגט "הרי את מותרת לכל אדם, אלא לפלוני", אף על פי שחזר ומחקו, את מה שהוסיף "אלא לפלוני", הרי זה גט פסול.} 

^גמרא: 

^{איבעיא להו, נסתפקו בני הישיבה:}

^{האי, האם הלשון שאמר "אלא לפלוני" - לשון "חוץ" הוא, "הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני", הוא.}

^{או מה שאמר "אלא לפלוני", לשון תנאי הוא, "הרי את מותרת לכל אדם על מנת שלא תנשאי לפלוני", הוא.}

^{ומבארת עתה הגמרא במה נחלקו רבי אליעזר ורבנן, לפי שני צדדי הספק:}

^{לפי הצד שהלשון "אלא", "חוץ מפלוני", הוא, יש לומר כי דוקא באומר "הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני", הוא דפליגי רבנן עליה דרבי אליעזר, שרק אז רבנן סוברים שהגט פסול, דהא שייר לה בגט. שהרי באמירתו "חוץ מפלוני" הוא מגביל את ההיתר של הגט, שאין הגט מתיר אותה לכל העולם.}

^{אבל באומר לה "הרי את מותרת לכל אדם על מנת שלא תנשאי לפלוני", שהוא לשון תנאי, מודו ליה, יודו חכמים לרבי אליעזר שהגט כשר. מידי דהוה, שהרי תנאי זה דומה אכל תנאי דעלמא, לכל תנאי בעלמא, שהגט ניתן לה באופן מוחלט להתיר אותה לכל אדם. ומה שאינה יכולה להנשא לאותו פלוני, אינו אלא מחמת תנאי בעלמא, שאם לא תקיים את התנאי יתבטל הגט, אך אינו סותר את ההיתר של הגט שהיא מותרת מחמת הגט לכל אדם, כולל אותו פלוני, ואינו נחשב לשיור בגט.}

^{או דלמא, לשון 'אלא', כאילו אמר לה "על מנת שלא תנשאי לפלוני" הוא.} 

^{ולפי זה, דוקא באומר לה "הרי את מגורשת בעל מנת שלא תנשאי לפלוני", הוא דפליג רבי אליעזר אדרבנן, וסובר שזה גט כשר, כיון שאינו אלא תנאי -}

^{אבל באומר לה "הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני", מודה רבי אליעזר לחכמים שזה גט פסול, דהא שייר לה בגט. שהרי באמירתו "חוץ מפלוני", הוא גורם שהגט אינו מתיר את האשה לאותו פלוני, וחסר בכריתות המוחלטת של הגט, ולכן גם רבי אליעזר מודה שזה גט פסול.}

^{אמר רבינא: תא שמע ראיה לפשוט את הספק במה נחלקו, מדברי המשנה ששנינו במסכת נגעים [יב א]:}

^{כל הבתים של ישראל בארץ ישראל, אם נראה בבית נגע, הם מטמאין בנגעים, אלא של עובדי כוכבים.} 

^{ומוכיח רבינא: אי אמרת בשלמא, אם אמרת שהמילה 'אלא' לשון "חוץ" הוא - שפיר, מובנת כוונת המשנה, לומר, שכל הבתים שבארץ ישראל שהם של ישראל מטמאין, חוץ מהבתים של עובדי כוכבים, שאינם מטמאין.}

^{אלא אי אמרת שהמילה 'אלא', לשון "על מנת" הוא, האיך תתפרש המשנה - שהרי לפי זה, עליך לבאר את כוונת המשנה לומר, שבתי ישראל מיטמאין בנגעים "על מנת דלא מיטמו בתי עובדי כוכבים".} 

^{דהיינו, בתנאי שלא מטמאין בתי עובדי כוכבים בנגעים, הוא דמיטמו בתי ישראל, רק אז מטמאים בתי ישראל בנגעים.}

^{הא מיטמו בתי עובדי כוכבים, אבל אם בתי עובדי כוכבים מטמאים בנגעים, לא מטמאי בתי ישראל!} 

^{והרי אין לדבר זה שום משמעות והבנה!}

^{ועוד קשה: בתי עובדי כוכבים, מי מטמאי? וכי שייך לומר שבתי עובדי כוכבים מיטמאים בנגעים -}

^{והתניא הרי שנינו בברייתא:}

^{כתוב בתורה [ויקרא יד] לגבי נגע בתים "ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם", ודרשו חכמים מלשון הפסוק כי דוקא "ארץ אחוזתכם", דהיינו, אחוזת [בתי] ישראל מטמאה בנגעים, ואין בתי עובדי כוכבים מטמאין בנגעים.} 

^{אלא, שמע מינה, מוכח מכאן ש'אלא' לשון "חוץ" הוא.} 

^{ומסקנת הגמרא: אכן שמע מינה. וכוונת המשנה לומר, שרק בתי ישראל מטמאין בנגעים, אבל בתי עובדי כוכבים אינן מטמאין בנגעים.} 

^{ולפי זה, רבי אליעזר ורבנן נחלקו במשנתנו באומר "הרי את מותרת חוץ מפלוני", אם היא מגורשת או לא.}

^{ועתה מבארת הגמרא, שלפי ביאורו של רבינא, בהכרח, מתניתין, משנתנו, שנחלקו בה רבי אליעזר ורבנן באומר הרי את מגורשת חוץ מפלוני, אם זה גט כשר או לא, דלא כי האי תנא הוא! לא כמו ששנינו בברייתא -}

^{דתניא: אמר רבי יוסי ברבי יהודה:}

^{לא נחלקו רבי אליעזר וחכמים על המגרש את אשתו ואמר לה בשעת מסירת הגט "הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני", שאינה מגורשת. כי גם רבי אליעזר מודה שהגט פסול.}

^{על מה נחלקו רבי אליעזר וחכמים -}

^{על המגרש את אשתו ואמר לה "הרי את מותרת לכל אדם על מנת שלא תנשאי לפלוני",} 

^{דף פב - ב}

^{שרבי אליעזר מתיר אותה לכל אדם, חוץ מאותו האיש. וחכמים אוסרים אותה להינשא לכל אדם, כיון שזה גט פסול.}

^{אבל באומר לה "הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני", כולי עלמא מודים שזה גט פסול.}

^{ומבארת הגמרא את טעמם של רבי אליעזר ורבנן, לפי שיטת הברייתא, שרבי אליעזר ורבנן נחלקו ב"על מנת":}

^{מאי טעמא דרבי אליעזר, הסובר שזה גט כשר? -}

^{מידי דהוה אכל תנאי דעלמא. משום שזה דומה לכל תנאי רגיל ואינו שיור בגירושין. שהרי בגט זה הוא מתירה לכל אדם, ומה שהיא אסורה להנשא לאדם שהתנה עליו שאם תנשא לו יתבטל הגט, אין זה סתירה להיתר של הגט, אלא אסורה להנשא רק מחמת התנאי שבו.}

^{ורבנן סוברים, שאין זה דומה לתנאי דעלמא. לפי שכל תנאי דעלמא, אינו פוסל את הגט משום שהוא לא שייר ליה בגט, שהרי הגט מתיר אותה לכל אדם. אבל הכא, שייר לה בגט. כי היות שאמר לה "על מנת שלא תינשאי לפלוני", נמצא שמחמת התנאי, הגט אינו מתירה לכל אדם, ולכך סוברים חכמים שאינה מגורשת.}

^{וממשיכה הגמרא ומבארת:}

^{ומתניתין, דאוקימנא בחוץ, משנתנו, שהעמדנו עתה שרבי אליעזר ורבנן נחלקו באומר לה "חוץ מפלוני" -}

^{מאי טעמא דרבי אליעזר? מדוע רבי אליעזר סובר שזה גט כשר?}

^{אמר רבי ינאי משום זקן אחד:}

^{אמר קרא בפרשת גירושין [דברים כד], "ויצאה מביתו, והלכה והיתה לאיש אחר". ודורשים חכמים מלשון הפסוק, שאפילו לא התירה בעלה בגט אלא רק לאיש אחד אחר, הרי זו מגורשת. וכל שכן אם התיר אותה לכל העולם, חוץ מפלוני, שהיא מגורשת.}

^{ורבנן, מה הם דורשים מהפסוק הזה -}

^{האי "איש", אין כוונת הכתוב לומר שמספיק שתהיה מותרת לאיש אחד בלבד בגט. אלא אדרבה, צריך שתהא מותרת לכל איש ואיש. ואם אמר לה חוץ מפלוני, כיון שלא התיר אותה לכל איש ואיש, אינה מגורשת.}

^{ואילו רבי יוחנן אמר הסבר אחר בטעמו של רבי אליעזר:}

^{טעמא דרבי אליעזר, שאם אמר לה חוץ מפלוני הרי זה גט כשר, הוא מהכא:}

^{נאמר בענין נשואי כהן [ויקרא כא] "ואשה גרושה מאישה לא יקחו". ודרשו חכמים מלשון הפסוק, שאפילו לא נתגרשה האשה אלא מאישה, אך לא הותרה להנשא לאף אדם, בכל זאת, היא נפסלה מן הכהונה. והיינו, אפילו אם לא נתגרשה אלא מבעלה, וכגון שאמר לה "הרי את מגורשת רק ממני, אך אסורה את לכל אדם", בכל זאת היא אסורה לכהונה, מדין "ריח הגט", שפוסל בכהונה -}

^{אלמא, הוי גיטא.} 

^{והיינו, כיון שאנו רואים שאפילו אם היא מגורשת רק ממנו ואסורה לכל אדם, בכל זאת היא נפסלת לכהונה, מחמת ריח הגט, ואף שאסורה להנשא לכל העולם, בכל זאת יש לזה שם של גט, הרי כל שכן באופן שהתירה לכל אדם חוץ מפלוני, שגט כזה הוא גט, ומותרת על ידו לכל אדם, חוץ מאותו פלוני.}

^{ורבנן, מה הם יענו על הראיה של רבי אליעזר מריח הגט, שחוץ מפלוני נחשב לגט כשר -}

^{איסור כהונה שאני. אף שאסורה לכהונה, אין זה ראיה שזה נחשב לגט כשר, שהרי בכהנים ריבה בהם הכתוב מצוות יתירות, ולכך אפילו ריח הגט פוסל בהם לכהונה.}

^{אבל לגבי היתר גט הזה להנשא על ידו, הרי זה נחשב לגט פסול.}

^{בעי רבי אבא: בקידושין - היאך? מה יהא הדין בקידושין, אם יאמר "התקדשי לי להאסר לכל אדם באיסור אשת איש, חוץ מפלוני", האם הקידושין כשרים או פסולים -}

^{תיבעי, יש להסתפק בכך לדעת רבי אליעזר, שהאומר "חוץ לפלוני" הרי זה גט כשר.}

^{וכן תיבעי לדעת רבנן, הסוברים שאם אמר לה "חוץ מפלוני" הרי זה גט פסול -}

^{תיבעי לרבי אליעזר -}

^{האם נאמר: עד כאן לא קאמר רבי אליעזר הכא, לגבי גירושין, שאפילו אם אמר חוץ מפלוני זה גט כשר, אלא משום דכתיבי קראי. משום שלומדים את זה מהפסוקים, וכמו שביארה הגמרא לעיל. אבל התם, לגבי קידושין, קנין מעליא בעינן, צריך שיקנה אותה קנין שלם, שאוסר אותה על כל העולם, ואם אמר לה חוץ מפלוני אינה מקודשת -}

^{או דלמא, שמא גם בקידושין יועיל אם קדשה חוץ מפלוני, ומשום שאנו לומדים בהיקש של קידושין לגירושין, לפי שנאמר בפרשת גירושין "ויצאה והיתה", מקיש הכתוב הויה [מלשון "התהוות", והיינו קידושין] ליציאה. וכמו שלגבי גט, אם אמר הרי את מגורשת חוץ מפלוני היא מגורשת, הוא הדין בקידושין אם אמר לה התקדשי לי חוץ מפלוני, היא מקודשת.}

^{תיבעי לרבנן -}

^{האם נאמר: עד כאן לא קאמרי רבנן הכא שאינו יכול לשייר, אלא לגבי גירושין, משום דבעינן "כריתות", וליכא, שהרי הגט צריך לכרות בינו לבינה, ואם הוא משייר את פלוני אין זה כריתות גמורה, שהרי מחמתו היא אסורה על פלוני. אבל התם, לגבי קידושין, סוברים רבנן שמספיק קנין קידושין כלדהו, שאוסר אותה רק על חלק מהעולם, ולא צריך שיאסור אותה לגבי כל העולם -}

^{או דלמא "ויצאה והיתה", מקיש הכתוב הויה ליציאה. וכמו שבגירושין אי אפשר לשייר חוץ מפלוני, הוא הדין בקידושין לא מועיל שיאמר חוץ מפלוני.}

^{לבתר דאיבעיא ליה, אחרי שרבי אבא נסתפק, הדר פשטה, הוא חזר ופשט את ספיקו:}

^{בין לדעת רבי אליעזר, ובין לדעת רבנן, בעינן "ויצאה והיתה". אנו לומדים בהיקש קידושין מגירושין. ולדעת רבנן, שבגירושין אי אפשר לשייר חוץ מפלוני, הוא הדין בקידושין אי אפשר לשייר חוץ מפלוני. ואילו לרבי אליעזר, הסובר שאפשר לשייר בגירושין חוץ מפלוני, הוא הדין בקידושין, מועיל אם מקדשה להיאסר לכל העולם חוץ מפלוני.}

^{אמר אביי: אם תמצא לומר, אם נאמר איתא לדרבי אבא, שדברי רבי אבא נכונים הם, שלפי דעת רבי אליעזר אם אמר לה "הרי את מקודשת לי ליאסר על כל העולם חוץ מפלוני", יחולו הקידושין לגבי כל העולם חוץ מאותו פלוני, יהא הדין כך: אם בא ראובן וקידשה, שתיאסר על כל העולם חוץ משמעון [אחיו של ראובן], ואחר כך בא שמעון [שלגביו היא עדיין מותרת, שהרי ראובן אחיו קידשה חוץ ממנו], וקידשה, אך לא אסרה על ראובן אחיו, אלא אמר בשעה שקידשה, ש[גם הוא] אוסר אותה על כל העולם, אך חוץ מראובן אחיו -}

^{אין קידושי שמעון כלום, כפי שתבאר הגמרא מיד, ולכן, אם לאחר מכן מתו שניהם, ראובן ושמעון, הרי היא מתיבמת, יכולה היא להתייבם ללוי, אחיהם של ראובן ושמעון -}

^{ואין אני קורא בה, אין אנו אוסרין אותה להתייבם ללוי מחמת הדין של "אשת שני אחים מתים" -}

^{[אשה שיש עליה "זיקת שני אחים מתים" אסורה להתייבם אלא יוצאת בחליצה. כגון שהיו שלשה אחים, ראובן, שמעון ולוי, ומת תחילה ראובן בלא בנים, ונפלה אשתו של ראובן ליבום לפני שמעון ולוי, ובא שמעון ועשה בא "מאמר" [לא קידשה בביאה כדין יבמה, אלא קדשה בקידושי כסף או שטר, הנקראים ביבמה 'קידושי מאמר'], ולפני שהספיק שמעון לכנוס אותה לאשה, הוא מת, הרי היא נופלת עתה ליבום לפני לוי, האח השלישי, מכח שני מתים: מכח ראובן שהיתה נשואה לו, ומכח שמעון שהיתה מקודשת לו בקידושי "מאמר".}

^{כי היות ושמעון עדיין לא כנס אותה, לא פקעה הזיקה שמכח ראובן, [אבל אם היה שמעון מייבם אותה בביאה היה נפקע הזיקה שהיתה מחמת ראובן ויכולה להתייבם ללוי מכח שמעון], ועכשיו שגם שמעון מת, נוסף עליה זיקה גם מחמת הקידושין של שמעון, וכיון שעכשיו היא זקוקה ליבום ללוי, גם מכח ראובן וגם מכח המאמר של שמעון, אינה יכולה להתייבם, ונחשבת לאשת שני מתים].}

^{ומבארת הגמרא: מאי טעמא היא לא נחשבת לאשת שני מתים -}

^{היות ורק קידושי דראובן אהנו. שהרי רק הקידושין של ראובן הועילו וחלו לאסור אותה על כל העולם. אבל קידושי דשמעון, לא אהנו, לא הועילו לשום דבר, שהרי להיאסר על כל העולם, היא כבר היתה אסורה מכח הקידושין של ראובן.}

^{ואילו שמעון היה מקדשה סתם, ולא היה אומר "חוץ מראובן", היו הקידושין שלו מועילים לאסור אותה על ראובן, אבל עתה, כיון ששמעון קידש אותה חוץ מראובן, אם כן לא הועילו הקידושין שלו לשום דבר, ולכך אינה נחשבת ל"אשת שני מתים", ומותרת להתייבם ללוי.}

^{ומוסיפה הגמרא ומבארת:}

^{ואלא, "אשת שני מתים" - היכי משכחת לה? איך כן יתכן אופן של אשת שני מתים במקרה של רבי אבא? - כגון, שבא ראובן וקידשה ליאסר על כל העולם חוץ משמעון אחיו. ובא שמעון אחיו וקידשה סתם, ולא אמר "חוץ מראובן", ומת גם שמעון, אז היא נחשבת לאשת שני מתים, ומשום -}

^{דקידושי ראובן אהנו למיסרא אעלמא, שהרי הקידושין של ראובן הועילו לאסור אותה על כל העולם וקידושי דשמעון והקידושין של שמעון אהנו למיסרא אראובן הועילו לאסור אותה באיסור אשת איש על ראובן, ולכך כשמת שמעון אינה יכולה להתייבם ללוי, משום שנחשבת לאשת שני מתים.}

^{בעי הסתפק אביי: מה יהא הדין אם אמר לה "הרי את מותרת לכל אדם, חוץ מראובן ושמעון" ועדיין לא מסר לה את הגט, וחזר ואמר לה בשעת מסירת הגט שהוא מתיר אותה גם לראובן ושמעון - מהו? איך נפרש את דבריו:}

^{מי אמרינן, האם אנו אומרים שכוונתו לחזור בו, ומאי דאסר, מה שאסר אותה בתחילה בתנאי על ראובן ושמעון, עכשיו שרא, הוא מתיר אותה אף לראובן ושמעון -}

^{או דלמא, או שמא נאמר, מאי דאסר, מה שהוא אסר אותה בתחילה על ראובן ושמעון, שרא, הוא מתיר אותה עכשיו, ומאי דשרא, אסר. מה שהוא התיר אותה מתחילה על כל העולם, עכשיו הוא חוזר בו, ובא לאסור אותה, וכוונתו שתהיה אסורה על כל העולם, חוץ מראובן ושמעון.}

^{דף פג - א}

^{אם תמצא לומר, גם אם תפשוט את הספק הזה ותאמר כי מאי דאסר שרא, וכוונתו היא להתיר אותה גם לכל העולם וגם לראובן ושמעון, עדיין יש להסתפק באופן שהוא אמר בתחילה חוץ מראובן ושמעון, ואח"כ הוא חזר ואמר שהוא מתירה "לראובן", אך לא הוסיף ואמר גם "לשמעון" - מהו? האיך נפרש את כוונתו!}

^{האם כוונתו לומר, שהוא רוצה להתירה לראובן, והוא הדין לשמעון. והאי דקאמר, ומה שהוא אמר רק לראובן ולא אמר "לראובן ולשמעון" משום שבתחילה, שאמר חוץ מראובן ושמעון, דפתח ביה, הוא פתח בראובן תחילה, ולכך גם עכשיו הוא פתח בראובן, אבל כוונתו להתיר אותה אף לשמעון:}

^{או דלמא, או שמא נאמר, שכוונתו היא לראובן דוקא.}