מסכת גיטין דף עו

^{ומקשינן: בשלמא לדעת רבא, שמעמידים את הרישא של המשנה שצריכה להניק שתי שנים ממש, אף על פי שהתנה סתם ולא קבע זמן, מבוארים היטב דברי המשנה: כי את הרישא של המשנה האומרת שאם מת הבן בתוך שתי שנים הרי זה גט, נעמיד בדלא פריש זמן, והיות והניקתו כל צרכו, מספיק בכך.}

^{ואילו את הסיפא, האומרת שאם מת הבן בתוך שתי שנים אינו גט, נעמיד בדפריש זמן, וכיון שפירש זמן, בהכרח שהתכוון דווקא שתניק ממש עד שתי שנים, שהרי לא הוצרך לפרש, ואם בכל זאת פירש סימן שמקפיד על כך.}

^{אלא, לרב אשי, שלדבריו ברישא של המשנה מדובר בהתנה שתניקהו יום אחד, בהכרח, מה שכתוב "מת הבן או האב קודם שהשלימה את התנאי", הכוונה היא שמת קודם שהניקתו בכלל, קשה, מאי שנא רישא שחל הגט על אף שלא נתקיים התנאי, ומאי שנא סיפא שהגט אינו חל כשלא נתקיים התנאי, ומדוע ברישא חל הגט, והרי לא התקיים כלום מהתנאי? (1)} 

^{ומסקנת הגמרא: אכן קשיא המשנה לדברי רב אשי (2).}

^{תנו רבנן: אמר לאשתו הרי זה גיטך על מנת שתשמשי את אבא שתי שנים, ועל מנת שתניקי את בני שתי שנים.} 

^{אף על פי שלא נתקיים התנאי - הרי זה גט.} 

^{לפי שלא אמר לה תנאי כפול, המפרש מה יהא אם תקיים את התנאי, ומה יהא אם לא תקיימנו.}

^{ולומדים מתנאי בני גד ובני ראובן, שצריך תנאי כפול.}

^{וכך היה צריך לומר לה: אם תשמשי - יהא גט, ואם לא תשמשי - לא יהא גט. אם תניקי - יהא גט, ואם לא תניקי - לא יהא גט.}

^{וכיון שלא התנה כך, התנאי בטל והמעשה עצמו קיים. שהתנאי מועיל רק אם התנה תנאי כפול (3).}

^{אלו דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים: אין צורך בתנאי כפול כדי שייחשב לתנאי.}

^{ולכן אם נתקיים התנאי - הרי זה גט, ואם לאו - אינו גט (4).}

^{רבן שמעון בן גמליאל אומר: אין לך תנאי בכתובים שאינו כפול.}

^{ומפרשת הגמרא כלפי מי דברי רבן שמעון בן גמליאל מוסבים:}

^{איכא דאמרי [יש אומרים]: לרבי מאיר קאמר ליה.} 

^{ואיכא דאמרי: לרבנן קאמר להו.} 

^{ומפרש הגמרא: איכא דאמרי לרבי מאיר קאמר ליה, והכי קאמר ליה [וכך אמר לו]:}

^{אין לנו ללמוד מתנאי בני גד שצריך תנאי כפול, כיון שאין לך תנאי בכל המקרא והכתובים שאינו כפול, כגון "אם שכב...}

^{אם לא שכב" [במדבר ה], "אם תאבו ושמעתם... אם תמאנו ומריתם" [ישעיהו א].}

^{והוו להו [והרי הם] שני כתובים הבאין כאחד, המלמדים ענין אחד.}

^{וכל שני כתובים הבאין כאחד, אין מלמדין למקומות אחרים.}

^{והיינו, כי בזה שהתורה חזרה וכתבה במקומות נוספים שצריך תנאי כפול, סימן הוא שרק במקומות אלו צריך תנאי כפול, ואין ללמוד מתנאי בני גד ובני ראובן לכל התנאים שצריך תנאי כפול. כי אילו רצתה התורה ללמדנו שבכל מקום צריך תנאי כפול, היה די לכתוב זאת במקום אחד, וממנו היינו לומדים לכל המקומות בלימוד של במה מצינו.}

^{ולכן אין ללמוד מתנאי בני גד ובני ראובן שכך צריך להיות כל תנאי.}

^{איכא דאמרי, רבן שמעון בן גמליאל לרבנן קאמר להו.} 

^{והכי קאמר להו: אין להוכיח כי אין למדים מתנאי בני גד ובני ראובן שצריך תנאי כפול, מכך שהתורה חזרה וכתבה במקומות אחרים שצריך תנאי כפול, כי אין לך תנאי בכתובים, שאינו כפול.} 

^{והיינו, שבכל אותן מקראות יש בהם סברה מיוחדת שלא ללמוד מתנאי בני גד ובני ראובן שצריך תנאי כפול, ומחמת זה הוצרך הכתוב בכל אותן מקראות לחזור ולפרש שצריך תנאי כפול, כמו שביארו בקדושין [סא ב].}

^{ולכן אין הם נחשבים שני כתובים הבאים כאחד שאינם מלמדים.}

^{ולכן גמרינן מינייהו [אנו למדים מהם] לשאר תנאים, שאין תנאי מתקיים אלא אם כן כפלו.}

^{אלו הם שני הצדדים לפרש את דברי רבן שמעון בן גמליאל בברייתא;}

^{ורמינהו על ברייתא זו סתירה מברייתא, ששנינו בה:}

^{אמר לה הרי זה גיטיך על מנת שתשמשי את אבא שתי שנים, או על מנת שתניקי את בני שתי שנים. אם מת האב או מת הבן - אינו גט.} 

^{דברי רבי מאיר.} 

^{וחכמים אומרים: אף על פי שלא נתקיים התנאי - הרי זה גט.}

^{שכן יכולה היא שתאמר לו "תן לי אביך, ואשמשנו", או "תן לי בנך, ואניקנו".} 

^{ואם כן, קשיא מהא דאמר רבי מאיר בברייתא הקודמת, אדרבי מאיר שבברייתא זו.}

^{שבברייתא קודמת נתבאר שסובר כי אם התנאי אינו כפול - התנאי בטל והגט קיים, ואילו מהברייתא הזו עולה שרבי מאיר סובר כי התנאי קיים, ומבטל את הגט.}

^{וכן קשיא מדרבנן אדרבנן, שבברייתא הקודמת נתבאר שהם סוברים כי אפילו תנאי שאינו כפול - התנאי קיים ומבטל את הגט, ואילו בברייתא זו משמע שסוברים כי התנאי בטל והגט קיים.}

^{ומתרצינן: דרבי מאיר שבברייתא זו אדרבי מאיר שבברייתא קודמת לא קשיא:}

^{כי התם [שם], בברייתא הקודמת, שאמר אינו תנאי, מדובר בדלא כפליה לתנאיה. ואילו הכא, בברייתא זו, שאמר התנאי קיים, מדובר בדכפליה לתנאיה, והתנא קיצר בלשון ולא כתב את התנאי הכפול.}

^{וכן דרבנן בברייתא זו אדרבנן שבברייתא קודמת לא קשיא.} 

^{כי יש לומר, שבאמת הם סוברים שהתנאי קיים, כיון שלא צריך לכפול את התנאי.}

^{והטעם שבברייתא זו סוברים רבנן שהגט חל למרות שלא נתקיים התנאי, משום שמאן "חכמים" דהכא [מי הם רבנן שבברייתא זו]? - רבן שמעון בן גמליאל היא.} 

^{דאמר: כל עכבה שאינה הימנה [ממנה] ולא מחמתה של האשה - הרי זה גט.} 

^{ובברייתא זו מדובר שהעכבה אינה מחמתה, ונחשב שקיימה את התנאי, ולכן לדעת רבנן הגט חל.}

^{תנו רבנן:}

^{א. אמר לה בפני שנים: הרי זה גיטך על מנת שתשמשי את אבא ב' שנים.} 

^{ועדיין לא מסר לה את הגט, וחזר ואמר לה בפני שנים אחרים: הרי זה גיטך על מנת שתתני לי מאתים זוז -}

^{לא ביטל דברי התנאי האחרון את התנאי הראשון. ואנו אומרים שלא התכוון להוסיף לה על התנאי הראשון, שהרי לא אמר לה על מנת שתתני לי מאתים זוז כתוספת על התנאי הראשון, וכמו כן לא התכוון לעקור, שהרי לא ביטל את תנאו הראשון בפני אלו, אלא אנו אומרים שכוונתו היתה שתקיים או את התנאי הראשון, או את התנאי השני.}

^{ולכן, אם רצתה - מקיימת את התנאי הראשון ומשמשתו, ואם רצתה - מקיימת את התנאי השני ונותנת לו מאתים זוז.} 

^{ב. אבל אם אמר לה בפני שנים כשאמסור לך את הגט אומר לך: הרי זה גיטך על מנת שתתני לי מאתים זוז.} 

^{ועדיין לא מסר לה את הגט, וחזר ואמר לה בפני שנים: הרי זה גיטך על מנת שתתני לי ג' מאות זוז.} 

^{ביטל דברי התנאי האחרון את התנאי הראשון, ובודאי התכוון לעקור את התנאי הראשון, ולא תתגרש עד שתתן לו שלש מאות זוז (5).}

^{ואין אחד מן העדים הראשונים מהתנאי הראשון ואחד מן העדים האחרונים מהתנאי השני מצטרפין להעיד שהיה תנאי בגט זה.}

^{והגט כשר על ידי עדי החתימה.}

^{ואין בכוחם של עדי המסירה להחיל תנאי בגט, עד שיבואו שנים שהיו יחד באחד מן התנאים ויעידו שהיה תנאי בגט.}

^{והוינן בה: אהייא [על איזה] תנאי שבברייתא נאמר דבר זה שאין העדים מצטרפים להעיד?}

^{אילימא [אם תאמר] שנאמר אסיפא, כשתבע מאה זוזים נוספים, הרי באופן זה התנאי הראשון בטל, ופשוט הוא שלא יכול אחד מן העדים שבתנאי הראשון להצטרף ולהעיד עם עד אחר מהתנאי האחרון, ואין צריך לאומרו.}

^{אלא בוודאי שנאמר ארישא, באופן שהתכוון כי תקיים או את התנאי הראשון או את התנאי האחרון.}

^{אבל קשה, שגם בזה פשיטא שאין מצטרפים, שהרי אינם מעידים על אותו תנאי!}

^{ומתרצינן: יש בזה חידוש שאין מצטרפין עדים משני התנאים.}

^{כי היינו חושבים לומר, מהו דתימא, היות ומתקיים הגט באחד מהתנאים, הרי הם כתנאי אחד, וכל העדים שמעידים כי צריך לקיומא תנאי כלשהו בגט מצטרפין להעיד שהיה תנאי.}

^{קא משמע לן שאינו כן, וכשאינם מעידים על אותו תנאי עצמו אינם מצטרפים (6).}

^{מתניתין:} 

^{מי שהיה בארץ יהודה, ואמר לאשתו: הרי זה גיטך אם לא באתי [אבוא] מכאן [מעכשיו] עד שלשים יום.} 

^{והיה הולך מיהודה לגליל, ואם כן התנאי היה על דעת שילך לגליל ולא ישוב תוך שלושים יום.}

^{לכן, אם הגיע לאנטיפרס, שהוא בתחילת הגליל [כך סוברים בהוה אמינא שבגמרא], וחזר מיד בתוך שלושים יום הללו - בטל תנאו ואינה מגורשת, שהרי הגיע לגליל וחזר ליהודה בתוך הזמן שאמר לה.}

^{אבל אם לא הגיע לאנטיפרס וחזר, ולאחר זמן הלך לגליל ושהה שם יותר משלושים יום, הרי זו מגורשת, משום שזמן שלושים יום לא נקבע, אלא משעה שילך לגליל, והרי לא הלך לשם עד עכשיו, ועכשיו שהלך נשתהה שם יותר משלושים יום.}

^{וכיוצא בזה, אם היה בגליל ואמר לאשתו: הרי זה גיטך אם לא באתי מכאן עד שלשים יום.} 

^{והיה הולך מגליל ליהודה, ואם כן התנאי שבגט היה על דעת שילך ליהודה ולא ישוב תוך שלושים יום.}

^{ולכן, אם הגיע לכפר עותנאי שהוא בתחילת יהודה [כך סוברים בהוה אמינא שבגמרא], וחזר בתוך אותם שלושים יום - בטל תנאו, שכבר הגיע ליהודה וחזר בתוך הזמן.}

^{וכיוצא בדבר, אם היה בארץ ישראל ואמר לאשתו: הרי זה גיטך אם לא באתי מכאן עד שלשים יום.} 

^{והיה הולך למדינת הים.} 

^{והגיע לעכו שבתחילת חוץ לארץ [כך סוברים בהוה אמינא שבגמרא], וחזר בתוך שלושים יום - בטל תנאו.} 

^{אמר לאשתו: הרי זה גיטך כל זמן שאעבור מכנגד פניך שלשים יום, כלומר יהא זה גט אם יעברו שלושים יום שלא אתראה בפניך.}

^{הדין, אף על פי שהבעל היה הולך ובא הולך ובא, ויש לחשוש שמא פייסה וביטל את הגט.}

^{הואיל ולא נתיחד עמה בזמן שהיה הולך ובא, אין חוששין לכך.}

^{ואם קיים את התנאי ולא התראה בפניה שלושים יום, הרי זה גט.} 

^גמרא: 

^{שנינו במשנה: אם נתן גט והתנה כי אם יצא מיהודה לגליל או מהגליל ליהודה ולא יחזור תוך שלושים יום יחול הגט, והגיע אותו שמיהודה לאנטיפרס ואותו שמהגליל לכפר עותנאי וחזר תוך שלושים יום, בטל תנאו ואינה מגורשת.}

^{ולכאורה משמע מהמשנה כי הטעם שבטל תנאו, משום שכשיצא מיהודה לאנטיפרס נחשב שיצא לגליל, וכשיצא מהגליל לכפר עותנאי נחשב שיצא ליהודה, וכיון שיצא וחזר תוך שלושים יום, לא קיים את התנאי, ואינה מגורשת ובטל התנאי.}

^{ומקשינן: וכי למימרא, דאנטיפרס בגליל הוה קיימא [היתה עומדת], וכפר עותנאי ביהודה?}

^{ורמינהי סתירה לכך ממה ששנינו:}

^{אנטיפרס היא בגבול יהודה, וכפר עותנאי הוא בגבול הגליל.} 

^{והמקום שבינתים [שביניהם] - מטילין אותו לחומרא להחשיבו גם כיהודה וגם כגליל.}

   

^{דף עו - ב}

^{ולכן אם היה הולך מיהודה לגליל ועבר את אנטיפרס אבל לא הגיע לכפר עותנאי וחזר תוך שלושים יום ולאחר זמן חזר והלך לגליל ושהה שם יותר משלושים יום.}

^{הרי היא מגורשת ליפסל לכהונה  ואינה מגורשת להנשא בגט זה.}

^{כיון שיש ספק אם בטל הגט בהליכתו הראשונה, היות ועבר את אנטיפרס, והמקום שם ספק: שמא גליל הוא - ובטל הגט כיון שחזר תוך שלושים יום, ושמא יהודה הוא - ואז לא בטלה תנאו, ונתקיים התנאי בהליכתו השניה, וחל גט.}

^{וקשה מברייתא זו על המשנה, שהרי לפי ברייתא זו היה צריך להיות הדין במשנה, שאם היה הולך מיהודה לגליל והגיע לאנטיפרס וחזר, לא בטל תנאו, כיון שעדיין לא יצא לגליל, ואם ילך אחר זמן וישתהה בגליל, יהיה גט. וכן באופן שהיה הולך מגליל ליהודה, והגיע לכפר עותנאי וחזר, לא ביטל את תנאו, כיון שעדיין לא הגיע ליהודה. ואילו במשנה כתוב שבשני מקרים אלו, תנאו בטל.}

^{אמר אביי, באמת אנטיפרס היא מיהודה וכפר עותנאי הוא מן הגליל, כמבואר בברייתא.}

^{ובמשנה מדובר באופן שתרי [שתי] תנאי [תנאים] קאמר לה:}

^{וכך אמר: אי מטינא [אם אגיע] לגליל - לאלתר ליהוי גיטא [מיד יהא גט].}

^{ואי משתהינא באורחא תלתין יומין ולא אתינא [ואם [לא אגיע לגליל ו] אשתהה בדרך שלושים יום [מיום שאצא מכאן] ולא אבוא] - ליהוי [יהא] גיטא.} 

^{ולכן הדין, שאם הגיע לאנטיפרס וחזר בתוך שלושים יום, לא התקיים התנאי, והגט בטל, כיון דלא לגליל מטא [הגיע], ולא אישתהויי נמי אשתהי תלתין יומין [וגם לא שהה שיהויי של שלושים יום] בדרך, משום כך אינה מגורשת ובטל תנאו.} 

^{וכמו כן יש לבאר את האופן השני שבמשנה, בהיה בגליל, שמדובר בהתנה שני תנאים: א. אם אגיע ליהודה - מיד יחול הגט, ב. אם לא אגיע ליהודה יחול הגט רק אם אשתהה בדרך שלושים יום מהיום שאצא מהבית, ולכן הדין, שאם הגיע לכפר עותנאי וחזר בתוך שלושים יום, כיון שלא הגיע ליהודה, וגם לא שהה בדרך שלושים יום, משום כך אינה מגורשת ובטל התנאי.}

^{שנינו במשנה: אם נתן גט לאשתו ואמר לה הרי זה גיטך אם לא באתי מכאן ועד שלשים יום, והיה הולך למדינת הים, והגיע לעכו וחזר בתוך שלושים יום - בטל תנאו.}

^{ולכאורה התנאי בטל, משום שבהגיעו לעכו, נחשב שיצא למדינת הים וכיון שחזר תוך שלושים יום, לא קיים את התנאי, ואינה מגורשת והתנאי בטל.}

^{והוינן בה: למימרא, דעכו במדינת הים קיימא [נמצאת], ואינה נחשבת כארץ ישראל? (7)} 

^{והא [והרי] אמר רב ספרא: בני מדינת הים שהיו הולכים ללמוד תורה בארץ ישראל, כשהיו חוזרים לבתיהם, היו חבריהם בני ארץ ישראל מלווים אותם עד לגבול ארץ ישראל, וכי הוו מיפטרי רבנן מהדדי [וכשהיו נפרדים חכמים זה מזה] - בעכו הוו מפטרי [היו נפרדים].}

^{משום דאסור לצאת מארץ לחוצה לארץ!} 

^{משמע שעכו נמצא בארץ ישראל, וקשה שבמשנה משמע כי עכו כבר נחשב חוץ לארץ.}

^{אמר אביי, באמת עכו נמצא בארץ ישראל, ובמשנה מדובר באופן שתרי [שני] תנאי [תנאים] קאמר לה:}

^{וכך אמר: אי מטינא [אם אגיע] למדינת הים - לאלתר ליהוי גיטא [מיד יהא גט], אי משתהינא באורחא תלתין יומין ולא אתינא [ואם [לא אגיע לחוץ לארץ ו] אשתהה בדרך שלושים יום [מיום שאצא מכאן] ולא אבוא] - ליהוי [שיהא] גיטא. לכן הדין, שאם הגיע לעכו וחזר בתוך שלושים יום, כיון דלא למדינת הים מטא [הגיע], ולא אישתהויי נמי אשתהי תלתין יומין [וגם לא שהה שיהויי של שלושים יום] בדרך, לכן אינה מגורשת ובטל תנאו.} 

^{שנינו במשנה: אמר לה בשעת מסירת הגט: הרי זה גיטך כל זמן שאעבור מכנגד פניך [שלא אתראה בפניך] שלושים יום רצופין, אפילו היה הולך ובא, אם לא התייחד עמה במשך שלושים יום - הרי זה גט.}

^{והוינן בה: מדוע חל הגט אם לא התייחד עמה, והא [והרי] לא קיים את התנאי, שהרי לא עבר מכנגד פניה במשך שלושים יום רצופין, אלא היה הולך ובא!}

^{אמר רב הונא: יש לומר, מאי [מה פירוש] התנאי שהתנה "אם לא אעבור מכנגד פניך"?} 

^{הכוונה לתשמיש.} 

^{וכיון שלא נתייחד עמה במשך שלושים יום, אם כן עברו שלושים יום בלא תשמיש, ונתקיים התנאי, והגט חל.}

^{ואמאי קרי ליה [ומדוע קורא לו] לתשמיש בלשון פניך?} 

^{כי לישנא מעליא נקט, שדיבר בלשון נקיה.}

^{ורבי יוחנן אמר: לעולם לשון "פניך" שבמשנה הכוונה פניך ממש, כלומר שלא יתראה בפניה במשך שלושים יום, ובאמת אין הגט חל כל זמן שהיה הולך ובא בפניה.}

^{ולא קשים דברי המשנה.}

^{כי מי קתני במשנה בלשון: "הרי זו מגורשת" שמשמעותו כי הגט חל מיד?}

^{לשון: "הרי זה גט" קתני במשנה!}

^{כלומר, שהגט עדיין לא נפסל, דלא הוי [שאין זה] גט ישן (8), ועדיין יכול הגט לחול אם יתקיים התנאי, ולכי מלו תלתין יומי הוי גיטא [וכאשר יתמלאו שלושים יום [שלא יתראה בפניה] יחול הגט].}

^{תניא ברייתא מפורשת כוותיה [כשיטתו] דרבי יוחנן:}

^{ששנינו בברייתא: אמר לה: הרי זה גיטך כל זמן שאעבור מנגד פניך שלשים יום.} 

^{והיה הולך ובא הולך ובא.}

^{הואיל ולא נתייחד עמה - הרי זה גט, ולגט ישן אין חוששין שהרי לא נתייחד עמה.} 

^{משמע כדברי רבי יוחנן שהחשש הוא לגט ישן, ועל זה דיברה המשנה, שאין חוששין לגט ישן כשלא התייחד עמה, אבל באמת אין הגט חל עד שיעברו שלושים יום רצופין שלא יתראה בפניה.}

^{ומקשינן: מדוע מכשירים את הגט כשהיה הולך ובא, וליחוש שמא פייס את אשתו במשך הזמן שהיה הולך ובא, ונתייחד עמה! ולאחר זמן יבוא הבעל ויערער על הגט ויאמר שפייסה.}

^{אמר רבה בר רב הונא, הכי אמר אבא מרי משמיה דרב: מדובר באופן שאומר הבעל בשעת התנאי, כי על מנת כן אני מוסר לה את הגט, שתהא נאמנת עלי כמאה עדים לומר שלא באתי ונתייחדתי ופייסתי.}

^{וכיון שמאמינה על כך - אם אמרה שלא נתייחד עמה - אינו נאמן והגט קיים (9).}

^{איכא דמתני לה [יש ששנו] את תירוצו של רבה בר רב הונא אמתניתין שלקמן:}

^{שכתוב במשנה לקמן, אם אמר לה: הרי זה גיטיך מעכשיו אם לא באתי מכאן ועד י"ב חדש, ומת בתוך י"ב חדש - הרי זה גט.} 

^{והקשו בגמרא: מדוע הגט כשר וליחוש שמא פייס (10) את אשתו במשך הזמן עד שמת, ונתייחד עמה!}

^{ועל זה אמר רבה בר רב הונא, הכי אמר אבא מרי משמיה דרב: מדובר באופן שאומר הבעל בשעת התנאי, כי על מנת כן אני מוסר לה את הגט, שתהא נאמנת עלי כמאה עדים לומר שלא באתי ונתייחדתי ופייסתי!}

^{וכיון שהאשה אומרת שבעלה לא פייס אותה, שוב אין לחשוש שמא הבעל פייס אותה לאחר כתיבת הגט, כיון שהיא נאמנת.}

^{ואמרינן: מאן דמתני לה [מי ששנה] את דברי רבה בר רב הונא בשם רב אמתניתין שלקמן, כל שכן שנאמרו דבריו אברייתא.} 

^{כי אם באופן של המשנה, שלא היה הולך ובא, מודה רב שחוששים שמא פייס לולא שהתנה בתחילה שהאשה תהיה נאמנת עליו לומר שלא בא, כל שכן, באופן של הברייתא, שהיה הולך ובא, שאז ודאי שיש לחשוש שמא פייס.}

^{מאן דמתני לה [מי ששנה] את דברי רבה בר רב הונא בשם רב אברייתא.} 

^{אבל אמתניתין שמת תוך י"ב חודש ולא ראינו שחזר לעיר מאז שיצא, אין לחשוש שמא פייס, דהא לא אתא [שהרי לא בא] לפניה כלל, ואפילו אם לא התנה בתחילה להאמין לאשה שלא בא, אין חוששין שמא פייס והגט קיים (11).}

^{מתניתין:} 

^{האומר לאשתו: הרי זה גיטך אם לא באתי מכאן ועד י"ב חדש, כלומר, אם לא אבוא בתוך שנים עשר חודש מיום נתינת הגט, יהא זה גט.}

^{ומת בתוך י"ב חדש -}

^{כיון שלא אמר לה "הרי זה גיטך מעכשיו", משמע שלא יחול הגט אלא לאחר שנים עשר חודש.}

^{לכן כשמת בתוך אותו הזמן, אינו גט, כיון שאין הגט חל לאחר מיתה (12). ואם מת הבעל בלא בנים, הרי היא זקוקה ליבום.}

^{אבל אם אמר לה: הרי זה גיטך מעכשיו אם לא באתי מכאן ועד י"ב חדש.} 

^{הואיל ואמר "מעכשיו", אם כן משמעות הלשון, שאם לא יבוא בתוך שנים עשר חודש, יחול הגט למפרע משעת נתינת הגט לידה.}

^{ולכן, אם מת בתוך י"ב חדש -}

^{אף על פי שלא נתכוון הבעל לכך שלא יבוא מחמת מיתה, שהרי מיתה אינה שכיחה.}

^{הרי זה גט, שכבר חל הגט למפרע משעת נתינה.}

^{אמר לשנים: אם לא באתי מכאן ועד י"ב חדש כתבו ותנו גט לאשתי, כלומר, לאחר שנים עשר חודש כתבו ותנו גט לאשתי, אם לא אבוא בתוך אותו הזמן.}

^{אם כתבו השנים את הגט בתוך י"ב חדש ונתנו אותו לאחר י"ב חדש -}

^{אינו גט.} 

^{כי כוונת הבעל היתה, שאף הכתיבה לא תהא אלא לאחר שנים עשר חודש.}

^{וכן אם אמר: כתבו ותנו גט לאשתי אם לא באתי מכאן עד י"ב חדש - אף על פי שהזכיר את הכתיבה קודם שהזכיר את הזמן, ואפשר לומר, שלא נתכוון להקפיד אלא על הנתינה, שתהא לאחר שנים עשר חודש, אבל לא על הכתיבה.}

^{מכל מקום אף בכגון זה, אם כתבו בתוך י"ב חדש ונתנו לאחר י"ב חדש -}

^{אינו גט, לפי שלא אמר "מעכשיו", ואף לשון זה משמעותו שלא יכתבו את הגט אלא לאחר שנים עשר חודש, שלא רק על הנתינה הקפיד הבעל שיהא לאחר שנים עשר חודש אלא אף על הכתיבה.}

^{רבי יוסי אומר: כזה גט, הואיל והזכיר את הכתיבה קודם שהזכיר את הזמן (13), הרי זה גט, אף על פי שכתבוהו בתוך שנים עשר חודש, שכן לשון זה משמעותו: כתבו מעכשיו, ותנו אם לא באתי מכאן ועד שנים עשר חודש, כלומר שהקפיד על זמן הנתינה ולא על זמן הכתיבה.}

^{אבל אם השנים כתבו את הגט רק לאחר י"ב חדש ונתנו אותו לאחר י"ב חדש, שעשו הכל לפי תנאו, ומת הבעל.}

^{באופן זה כולם מודים:}

^{שאם הגט ניתן לאשה קודם למיתה - הרי זה גט, כי הגט חל בחיי הבעל.}

^{ואם מיתה קדמה לנתינת הגט לידי האשה - אינו גט, שהרי הגט לא חל עד שעת נתינה, ואין גט לאחר מיתה.}

^{ואם אין ידוע מה קדם למה, אם הגט קדם למיתה או שהמיתה קדמה לגט - זו היא גירושין שאמרו עליה חכמים, מגורשת ואינה מגורשת מספק (14).}

^גמרא: 

^{שנינו במשנה: אמר לה: הרי זה גיטיך אם לא באתי מכאן ועד י"ב חודש, ומת בתוך אותם י"ב חודש - אינו גט, כיון שלא אמר לה "הרי זה גיטך מעכשיו", משמע שלא יחול הגט אלא לאחר שנים עשר חודש, ואין חלות גט לאחר מיתה. ואם מת הבעל בלא בנים, זקוקה היא ליבום.}

^{תנא בברייתא: רבותינו חלקו על הדין שבמשנה והתירוה לינשא בגט זה, כיון שהם סוברים כי אף על פי שלא אמר בתנאי שיחול הגט "מעכשיו", נחשב כאילו אמר לה "מעכשיו", כי מסתמא התכוון שיחול הגט מיד, אם יתקיים התנאי.}

^{והוינן בה: מאן [מי הם] רבותינו?} 

^{אמר רב יהודה אמר שמואל: בי דינא דשרו מישחא [בית הדין שהתירו שמן] של גוים, והיינו בית הדין של רבי יהודה נשיאה שהיה בימי האמוראים, והיה בן בנו של רבי הקדוש.}

^{שהם סברי לה כרבי יוסי.} 

^{דאמר רבי יוסי: הכותב נכסיו לבנו כדי שיהיו של הבן לאחר מותו ולא ירשו אחיו עמו בנכסים אלו, צריך להקנות לו את גוף הקרקע קודם שיחול על זה דין ירושה.}

^{אבל כיון שהאב עדיין צריך את הנכסים לעצמו כל זמן שהוא עדיין חי, אינו מקנה את פירות הקרקע אלא לאחר מותו.}

^{ואפילו שהבן זוכה בפירות רק לאחר מותו של אביו, לא חל על הפירות דין ירושה, כיון שהם פירות של הקרקע, והקרקע כבר שייכת לבן.}

^{וכשכותב לבן את שטר המתנה, סובר רבי יוסי, שאינו צריך לכתוב בשטר, שהנכסים יהיו לבן "קרקע מהיום ופירות לאחר מיתה", אלא מספיק שיכתוב "נכסי לבני לאחר מותי", כיון שזמנו של השטר מוכיח עליו, שלכך כתב את הזמן בשטר, להודיע, שמיום הכתיבה נתן לבנו את גוף הקרקע, כדי שלא יירשו אחיו עמו, ומה שכתב "נכסי לבני לאחר מותי" התכוון לפירות של הקרקע שיהיו לו לאחר מותו.}

^{שכל שטר שכתוב בו זמן, אומרים שכוונת בעל השטר שיחול מזמן הכתוב בו, אף אם לא אמר במפורש שיחול "מעכשיו".}

^{וכשיטתו סוברים בית דינו של רבי יהודה הנשיא, שבנתן גט והתנה עמה שיחול אם לא יבוא מעכשיו ועד י"ב חודש, הזמן של השטר מוכיח כי התכוון שיחול מעכשיו, ולכן גם אם מת תוך י"ב חודש, כיון שהתקיים התנאי, הרי זה גט.}

^{אמר רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן:}

^{רבי יהודה נשיאה בנו של רבן גמליאל בר [בנו של] רבינו הקדוש הורה דבר זה, שתהא מותרת כשמת בעלה תוך י"ב חודש, וכדעת רבי יוסי הסובר שזמנו של השטר מוכיח כי התכוון שיחול מעכשיו.}

^{ולא הודו לו כל סיעתו, בני החבורה שלו, שאף בבית מדרשו לא הסכימו איתו כולם.}

^{ואמרי לה [ויש אומרים]: שלא הודו לו כל שעתו, כלומר, כל ימי חייו.}

^{אמר ליה רבי אלעזר לההוא סבא:}

^{כי שריתוה [כאשר התרתם את אותה] אשה להנשא - האם לאלתר כששמעו בו שמת שריתוה [התרתם אותה] ואפילו שעדיין לא עברו י"ב חודש.}

^{או שמא רק לאחר שנים עשר חדש שריתוה [התרם אותה]?}

^{וביאור הספק: האם לאלתר שריתוה - דהא לא אתי [שהרי הוא [בודאי] לא יבוא] בתוך י"ב חודש, שהרי הוא מת, וברור שיתקיים התנאי, והגט חל משעה שמסר לה.}

^{או דלמא רק לאחר י"ב חדש שריתוה - דהא [שהרי] רק אז איקיים ליה תנאו? (15)} 

^{ומקשינן: מדוע הסתפק רבי אלעזר רק באותו מעשה שיש בו מחלוקת האם הגט חל, ותיבעי ליה [שיסתפק] על המתניתין שיש בו אופן שהגט חל לדברי הכל.}

^{שהרי נתבאר במשנה: כי באופן שאמר: מעכשיו אם לא באתי מכאן ועד י"ב חדש, ומת בתוך י"ב חדש - הרי זה גט.} 

^{ואם כן על המשנה שנאמר לדברי הכל, היה לו להסתפק, האם לאלתר הוי מותרת להנשא לאחרים ואינה זקוקה ליבם - דהא לא אתי [שהרי לא יבוא], או דלמא רק לאחר י"ב חדש מותרת לאחרים - דהא [שהרי] רק אז איקיים ליה תנאיה!} 

^{ומתרצינן: אין הכי נמי, אפשר להסתפק גם בדברי המשנה.}

^{והטעם שרבי אלעזר לא שאלו על המשנה, משום דהוה [שהיה] אותו סבא שהקשה לו בההוא מעשה שהתירו רבותינו.}

^{לכן שאל אותו רבי אלעזר על אותו מעשה, כיון שעל אותו מעשה, יכול אותו סבא להשיבו מפי השמועה, שהרי שמע וידע איך התירו אותה.}

   

^{דף עז - א}

^{אמר אביי: הכל מודים, היכא [במקום] דאמר לאשתו בלילה: הרי זה גיטיך לכשתצא חמה מנרתיקה -  לכי נפקא [לכשיצא] השמש יחול הגט קאמר לה (1), וכי מיית בליליא קודם שיצא השמש, הגט אינו חל, כי בשעה שצריך הגט לחול, הוי גט לאחר מיתה,} 

^{וכמו כן במשנה, כשאמר הרי זה גיטך לכשלא אבא לאחר י"ב חודש, אינו גט ואין לסמוך על הזמן הכתוב בשטר לומר שמוכיח כי חל משעה שכתוב בו, שהרי אמר במפורש שיחול הגט רק לכשלא אבא, ולא מעכשיו.}

^{ואם אמר: הרי זה גיטיך על מנת שתצא חמה מנרתיקה -}