מסכת גיטין דף עג

^{והא קא משמע לן במה שנקט התנא במשנה לשון "הלך".}

^{דהלך, דווקא אם הלך על משענתו, הוא דבעינן אומדנא [הוא שצריך אומדן] אם מת מחמת המחלה הראשונה או לא, כיון שיש לחשוש שהואיל והלך, ניצל מאותו חולי ומת מחולי אחר, והוא התנה במפורש שהגט יחול רק אם ימות מחולי זה.}

^{אבל אידך [האחר] שלא הלך בשוק, אף על פי שניתק לחולי אחר, ברור שיש בו מהחולי הראשון, ואומדנא נמי לא בעינן [אינו צריך] לזה, והגט חל.}

^{ומקשינן: האם שמעת מינה [ניתן ללמוד ממשנתנו], ששכיב מרע שנתן נכסיו במתנה וניתק מחולי לחולי - מתנתו מתנה, אם מת מהחולי השני?}

^{שהרי מבואר במשנה שאם ניתק מחולי לחולי, אינו נחשב שעמד מחוליו, ורק לגבי גט הצריכוהו במשנה אומדנא אם מת מחמת חוליו הראשון או מחמת חוליו השני, משום שבגט, פירש השכיב מרע בתנאו, שיחול דווקא אם ימות מחולי "זה".}

^{ומתרצינן: אין [כן], ומצינו כי כך הוא הדין, דאמר רבי אלעזר משמיה דרב: שכיב מרע שניתק מחולי לחולי ומת - מתנתו מתנה.} 

^{רבה ורבא לא סבירא להו הא דרב הונא שאמר כי גיטו של שכיב מרע, דינו כמתנתו, ואם עמד מחוליו והבריא חוזר בו מגיטו, אפילו אם לא התנה על הגט שיחול רק אם ימות (2). כיון שיש אומדן הדעת שלא נתנה אלא מחמת שחשב שימות ורצה לפוטרה מן היבום.}

^{אלא רבה ורבא סוברים שבאופן שלא התנה על הגט שיחול רק בתנאי שימות, אפילו אם עמד מחוליו אינו חוזר בו מהגט, ואפילו שכוונתו היתה לתת את הגט רק אם ימות.}

^{ואפילו שמעיקר הדין כיון שעמד מחוליו יכול לחזור בו מהגט, תיקנו חכמים שאינו חוזר מהגט והוא חל.}

^{משום גזירה, כי חוששים שמא יאמרו: יש גט לאחר מיתה, כי כיון שיראו שאם עמד השכיב מרע מחוליו יכול לחזור בו מגיטו, יבואו לומר, כיון שהגט אינו חל עד שמת, ואילו כשמת הגט חל, אם כן יוכיחו מזה שיש גט לאחר מיתה ויבואו להכשיר באופן שאמר: זה גיטיך לאחר מיתה, ולא ידעו לחלק בין זה לבין האופן שלא פירש דבר, שאז הגט חל משום שהתכוון שהגט יחול מעכשיו בתנאי שימות.}

^{ומקשינן: ומי איכא מידי [וכי יש דבר כזה] דמדאורייתא לא הוי גיטא, ומשום גזירה דרבנן הגט חל, ושרינן [ומתירים] אשת איש שאינה מגורשת מדאורייתא לעלמא [לעולם]?}

^{ומתרצינן: אין [כן], שייך גירושין מדרבנן אפילו במקום שמדאורייתא אינו מועיל, כיון שכל דמקדש אשה, אדעתא דרבנן הוא מקדש - שתולה הקידושין בדעת חכמים, (3) כשאומר "כדת משה וישראל".}

^{ואפקעינהו [והפקיעו] רבנן לקדושין מיניה למפרע (4), על ידי גט זה, שתיקנו חכמים שיחול.}

^{אמר ליה רבינא לרב אשי: תינח [נוח להבין] שחכמים מפקיעים את הקידושין למפרע, באופן דקדיש בכספא.} 

^{שבאופן זה הם מפקיעים ממנו את הבעלות על כסף הקידושין שנתן לה, לפי שהפקר בית דין הפקר, ונמצא שלא קידש בכסף שלו, ולא היו אלה קדושין.}

^{אבל באופן שקדיש בביאה, מאי איכא למימר [מה אפשר להסביר]? כיצד יכולים חכמים להפקיע מעשה זה (5).}

^{כי בשלמא אם מגרשה על ידי גט כשר, אף על פי שהקידושין קיימים עכשיו, גזירת הכתוב היא שהגט כורתו ומתיר איסורו מכאן ולהבא.}

^{אבל גט זה שאינו גט מן התורה וחכמים הכשירו מפני דעתו של זה שקידשה על דעת חכמים ושביטלו על פי חכמים, צריכים לומר שהקידושין מתחילה לא היו קידושין, ואם קידש בביאה ועוקרים את הקידושין למפרע, מה תהא על ביאתו (6).}

^{אמר ליה: כיון שתלה בדעת חכמים, אמרו חכמים שכשיתן גט זה תיבטל חלות הקידושין שבביאה למפרע, ושויוה רבנן לבעילתו בעילת זנות, ויש ביד חכמים כח לעשות כן, שהרי הוא תלה את קידושיו בהם.}

^{תנו רבנן:}

^{האומר לאשתו: זה גיטיך מהיום אם מתי [אמות] מחולי זה,} 

^{ונפל הבית עליו או הכישו נחש ומת - אינו גט.} 

^{כיון שמת מאונס שלא שכיח, ולא העלה בדעתו דבר זה, ולא אמר בתנאו שהגט יחול, אלא אם ימות מהחולי.}

^{אבל אם אמר בתנאו: הרי זה גיטיך אם לא אעמוד מחולי זה,} 

^{ונפל עליו בית או הכישו נחש ומת - הרי זה גט. ומקשינן: מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא?} 

^{אם בסיפא כשהתנא שהגט יחול "אם לא אעמוד מחולי זה", אנו סוברים שמעלה בדעתו ומתכוון להתנות גם על אונס שלא שכיח, שהרי הגט חל גם אם לא עמד מהחולי מחמת אונס שאינו שכיח, אם כן, גם ברישא, כשהתנה שהגט יחול "אם אמות מחולי זה" ומת מחמת אונס שאינו שכיח, צריך היה הגט לחול, שהרי מתוך אותו חולי מת, שלשון "מחולי זה" שברישא, אין משמעותו אלא שימות "מתוך" חולי זה.}

^{ומחמת קושיא זו נדחים דברי הברייתא.}

^{וכן היה מעשה שאירע באחד שאמר לאשתו: הרי זה גיטיך אם לא אעמוד מחולי זה, ואכלו אריה, ושלחו לארץ ישראל לשאול הדין, והשיבו מתם [משם]: אכלו ארי, אין לנו שיהא גט, כיון שזה אונס שלא שכיח, וכשהתנה לא העלה בדעתו להתכוון על זה (7).}

^{ומביאה הגמרא מעשה בההוא גברא, דזבין ארעא לחבריה [היה אדם שמכר קרקע לחברו].}

^{קביל עליה [קיבל עליו] המוכר אחריות לפצות את הלוקח בכל אונסא דמתיליד [בכל אונס שיוולד] בקרקע.}

^{לסוף אפיקו בה נהרא [בסוף צוה המלך שיעבירו את הנהר דרך אותה שדה].}

^{אתא [בא] הקונה לקמיה [לפני] דרבינא לתבוע את המוכר בשביל האחריות שנתן לו.}

^{אמר ליה רבינא למוכר: זיל שפי ליה [לך והעמד לו בשופי] שדה בשלמות, ותשלם לו הנזק, דהא [שהרי] קבילת עלך כל אונסא דמתיליד.} 

^{אמר ליה רב אחא בר תחליפא לרבינא: והרי אונסא דלא שכיח הוא, ועל אונס כזה לא התכוון לתת אחריות.}

^{איגלגל מילתא [נתגלגל הדבר] ומטא [ובא סיפור זה] לקמיה דרבא.} 

^{אמר להו: אונסא דלא שכיח הוא, והמוכר לא התכוון לתת אחריות על אונס זה.}

^{איתיביה [הקשה לו] רבינא לרבא: שנינו בברייתא [שהובא לעיל]: אם אמר לאשתו: הרי זה גיטך אם לא אעמוד מחולי זה, ונפל עליו בית או הכישו נחש ומת - הרי זה גט!} 

^{משמע מהברייתא, שמעלה בדעתו ומתכוון להתנות גם על אונס שלא שכיח, ולכן חל הגט גם כשלא עמד מהחולי מחמת דבר שלא שכיח.}

^{אמר ליה רבא: ואימא מרישא של הברייתא תדייק הפוך: שכתוב ברישא, שאם התנא בגיטו שיחול מהיום אם אמות מחולי זה, ונפל עליו הבית או הכישו נחש - אינו גט. ומשמע שאינו מעלה בדעתו להתנות גם על אונס שלא שכיח.}

^{ואם כן, יש סתירה בברייתא זו בין הרישא לסיפא, ואין להוכיח ממנה.}

^{אמר ליה רב אחא מדפתי לרבינא: ומשום דקשיא רישא של הברייתא אסיפא, לא מותבינן תיובתא מינה [לא מקשים קושיא ממנה]?}

^{והרי עדיין היא ברייתא, ואמורא אינו יכול לחלוק על ברייתא.}

^{אמר ליה: אין [כן], לא מקשים ממנה על דברי אמורא.}

^{כי מכיון דקשיא רישא אסיפא, לא איתמר בי מדרשא במקום ישיבת תלמידי חכמים שיתרצוה, ומשבשתא [ומשובשת] היא הברייתא.}

^{והיות ואין אתה יכול לסמוך על גירסת הברייתא, זיל בתר [לך אחר] הסברא.} 

^{והסברא אומרת שלא התכוון לכלול בתנאו אונס שלא שכיח.}

^{ומביאה הגמרא מעשה ברב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע זבן שומשמי אגידא [קנו שומשומין על חוף] דנהר מלכא.} 

^{אגור מלחי לעבורינהו [שכרו להם ספנים להעבירם] ולהוליכם לביתם.}

^{קבילו עלייהו [קיבלו עליהם] המוכרים אחריות לפצות אותם על כל אונסא דמתיליד עליהם בדרך.}

^{לסוף איסתכר [עשו בו סכר] בנהר מלכא, וספינות לא יכלו לעבור בו.}

^{אמרו להו רב פפא ורב הונא למוכרים: אגורו חמרי אפקעינהו ניהלן [שכרו חמורים ומסרוהו לנו] (8) כדי שלא נפסיד את הוצאות הדרך שנתרבו מחמת סכירת הנהר, דהא קבילתו עלייכו [שהרי קיבלתם עליכם] אחריות לפצות אותנו על כל אונסא דמיתליד [שיווצר] בדרך.}

^{אתו [באו] לדין תורה לקמיה דרבא.} 

^{אמר להו רבא לרב פפא ורב הונא:}

^{קאקי חיורי [אווזים לבנים] [כינה אותם כך לפי שהיו זקנים, ושערם שיבה].}

^{משלחי גלימי דאינשי [פושטי בגדי אנשים], כלומר, אתם עושקים את האחרים שלא כדין, שאתם פוסקים עליכם דין להנאתכם.}

^{שהרי אונסא דלא שכיח הוא, ולא העלו המוכרים בדעתם לתת אחריות לאונס שלא שכיח.}

^{מתניתין:} 

^{אותה אשה שנתן לה בעלה גט והתנה עמה שיחול מהיום אם ימות, לא תתייחד עמו מחשש שמא יבוא עליה.}

^{ולפי מאן דאמר אחד יש לחשוש שמא בעל לשם קדושין (9), ואז צריכה גט נוסף (10), ולפי מאן דאמר שני שאינו חושש שבועל לשם קידושין, מכל מקום גם לשיטתו אסור לו להתייחד עמה כיון שהיא פנויה אם לבסוף ימות בעלה, ואסור להתייחד עם הפנויה.}

^{אלא מתייחד עמה רק בפני עדים, שאז אין מקום לחשש זה.}

^{ואין צריך לזה עדים כשרים, אלא אפילו בפני עד אחד (11), אפילו על פי עבד, אפילו על פי שפחה, יכול להיות עמה.}

^{חוץ משפחתה של האשה, שבפני שפחתה אסור לה להתייחד עם בעלה, מפני שלבה של האשה גס בה בשפחתה, שהיא מזלזלת בה ולא תתבייש מפניה לשמש עם בעלה (12).}

^{ואותה אשה מה היא נחשבת באותן הימים מהזמן שקיבלה את הגט ועד לזמן קיום התנאי, היינו כשימות בעלה? (13)} 

^{רבי יהודה אומר:}

   

^{דף עג - ב}

^{כאשת איש לכל דבריה! לפי שאין הגט חל אלא סמוך למיתתו, ועד אותה שעה הרי היא כאשתו לכל דבר (14). והבא עליה במזיד, דינו בחנק (15), ובשוגג, דינו בחטאת.}

^{רבי יוסי אומר: דינה כמגורשת ואינה מגורשת, לפי שסובר, שכל שעה יש ספק אולי זוהי השעה הסמוכה למיתה (16), והרי היא מגורשת מספק, והבא עליה בשוגג, מביא קרבן אשם תלוי.}

^{ומחלוקתם היא אפילו באופן שהבעל מת בסוף מאותו חולי, משום שסובר רבי יהודה שלא התכוון לגרשה אלא סמוך למיתה.}

^{ובגמרא מעמידים שמדובר באומר לה במסירת הגט "הרי זה גיטך, והתגרשי בו מעת שאני בעולם, אם אמות", לכן סובר רבי יהודה שרק סמוך למיתה חל הגט, וקודם לכן הרי היא אשת איש, ורבי יוסי סובר שמעת מסירת הגט הרי היא בספק שמא עכשיו הוא הזמן שסמוך למיתה, לכן היא נחשבת לספק אשת איש, והבא עליה חייב באשם תלוי.}

^גמרא: 

^{תנו רבנן בברייתא: ראוה שנתייחדה עמו [עם בעלה] באפילה לאחר שקיבלה ממנו גט זה, או שישנה עמו תחת מרגלות המטה, אין חוששין שמא נתעסקו בדבר אחר [בתשמיש].}

^{וחוששין שמא בא עליה משום [לשם] זנות, [לקמן יבואר].}

^{ואין חוששין שמא בעל אותה משום [לשם] קדושין להצריכה מחמת זה גט נוסף.}

^{רבי יוסי ברבי יהודה אומר: אף חוששין משום קידושין.} 

^{ומקשינן: מאי קאמר? שהרי בתחילה נאמר בברייתא שאין חוששין שמא נתעסקו בביאה, ואחר כך נאמר שחוששין שמא בא עליה לשם זנות.}

^{אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה:}

^{הכי קאמר וכך יש לגרוס ולפרש הברייתא:}

^{אם ראוה שנתייחדה עמו אין חוששין לביאה.}

^{ואם ראוה גם שנבעלה לו - חוששין שמא בא עליה משום [לשם] קידושין, וצריכה גט נוסף בשביל קדושין אלו.}

^{ואמנם הגט שמסר לה קודם לכן חל באופן שיתקיים התנאי, אבל אינו חל על קידושין אלו שנעשו לאחר מכן.}

^{והגט הראשון אינו נחשב לגט ישן מחמת ביאה זו, כיון שגט ישן הוא רק אם בא עליה לאחר כתיבת וחתימת הגט וקודם מסירתו, ואילו כאן כבר מסר לה את הגט, ורק שחסר תנאי בשביל שיחול משעה שמסרה לה.}

^{ואם נתן לה כספים לאחר בעילה -}

^{חוששין ותולים שביאה זו היתה משום זנות. דאמרינן [שאנו אומרים]: שבדמי אתננה נתן לה כסף זה.}

^{ואין חוששין משום קידושין להצריכה מחמת זה גט נוסף (17).}

^{רבי יוסי ברבי יהודה אומר: אף בזו שנתן לה כספים לאחר בעילה חוששין שמא בא עליה משום [לשם] קידושין.} 

^{ולפי פירוש רב נחמן אמר רבה בר אבוה בדברי הברייתא, כמאן אזלא הא דאמר [כמו מי מהשיטות שבברייתא, הולך מה שאמר] רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן לקמן בפרק הבא, שמחלוקת בית שמאי ובית הלל [לקמן פא א] לגבי גרושה שנתייחדה עם בעלה לאחר גירושין האם חוששין לקידושין וצריכה גט שני, היא רק כשראוה שנבעלה, שלדעת בית שמאי אינה צריכה גט שני, ולדעת בית הלל צריכה.}

^{אבל כשלא ראוה שנבעלה - דברי הכל אין צריכה הימנו גט שני.} 

^{כמאן [כמו איזה שיטה שבברייתא] דיבר רבי יוחנן?}

^{כדברי הכל, גם כדעת תנא קמא וגם כדעת רבי יוסי ברבי יהודה, שהרי שניהם סוברים שבאופן שלא ראוה שנבעלה אין חוששים לקדושין ואינה צריכה גט שני, ובאופן שראוה שנבעלה חוששין לקדושין. ורק באופן שראו שנותן לה כספים נחלקו.}

^{מתקיף לה אביי לרב נחמן שמעמיד את מחלוקת תנא קמא ורבי יוסי ברבי יהודה בברייתא באופן שנתן לה כספים לאחר שבעלה.}

^{מידי [וכי] כספים קתני בברייתא? ואפילו אם תיתכן טעות בגירסא, אבל טעות כזאת לא תיתכן, כי אם שנה התנא נתינת כספים, לא היו טועים בגירסא להחסירו לגמרי.}

^{אלא אמר אביי, הכי קאמר כך יש לגרוס ולפרש הברייתא:}

^{אם ראוה שנבעלה - חוששין משום זנות ואין חוששין משום קידושין.} 

^{רבי יוסי ברבי יהודה אומר: אף חוששין משום קידושין.} 

^{ולפי פירוש אביי בדברי הברייתא:}

^{כמאן אזלא הא דאמר [כמו מי מהשיטות שבברייתא, הולך מה שאמר] רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: מחלוקת בית שמאי ובית הלל לגבי גרושה שנתייחדה עם בעלה לאחר גירושין האם חוששין לקידושין וצריכה גט שני, שלדעת בית שמאי אינה צריכה גט שני, ולדעת בית הלל צריכה, מדובר דווקא כשראוה שנבעלה.} 

^{אבל אם לא ראוה שנבעלה - דברי הכל אין צריכה הימנו גט שני.} 

^{כמאן [כמו איזה שיטה שבברייתא] דיבר רבי יוחנן?}

^{כרבי יוסי ברבי יהודה, ולא כתנא קמא, כיון שלתנא קמא אף כשראוה שנבעלה אין חוששין לקידושין, ואם תנא קמא היה סובר שבית הלל ובית שמאי נחלקו בדבר זה לא היה נוקט כן כשיטת בית שמאי.}

^{אבל רבי יוסי ברבי יהודה סבר כרבי יוחנן שהעמיד את שיטת בית הלל שצריכה גט נוסף בראוה שנבעלה, ונקט כשיטת בית הלל. ולא סבר כאותו שחולק על רבי יוחנן ומעמיד את מחלוקת בית הלל ובית שמאי גם בלא ראוה שנבעלה.}

^{שהרי לדברי אביי בברייתא, באופן שלא ראוה שנבעלה, כולם מודים שלא חוששים לבעילה.}

^{מתקיף לה רבא לאביי: אם כן, שכך אתה מפרש את הברייתא, מאי "אף" שאמר רבי יוסי ברבי יהודה "אף בזו חוששין משום קידושין" שמשמעותו שבא לרבות? והרי לפי אביי לא בא לרבות, אלא בא לומר שאין תולין להקל שהיה סתם ביאת זנות אלא חוששין שהיה לשם קדושין.}

^{אלא, אמר רבא: הכי קאמר כך יש לגרוס ולפרש הברייתא:}

^{רבי יוסי בר רבי יהודה אומר: אף אם לא ראוה שנבעלה - חוששין משום קידושין. שבא לרבות שלא רק בראוה שנבעלה חוששים שמא בעלה לשם קידושין, אלא אף בלא ראוה שנבעלה חוששים שנבעלה לשם קידושין.}

^{ולפי זה כמאן אזלא הא דאמר [כמו מי מהשיטות שבברייתא, הולך מה שאמר] רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן שמחלוקת בית שמאי ובית הלל לגבי גרושה שנתייחדה עם בעלה לאחר גירושין האם חוששין לקידושין וצריכה גט שני - הוא דווקא כשראוה שנבעלה.}

^{אבל אם לא ראוה שנבעלה - דברי הכל אינה צריכה הימנו גט.} 

^{כמאן [כמו איזה שיטה שבברייתא] דיבר רבי יוחנן?}

^{דלא כאף אחד מהם.}

^{שלתנא קמא אפילו בראוה שנבעלה תולים בזנות ואינה צריכה גט, ואם היה סובר שבית הלל ובית שמאי נחלקו בדבר זה לא היה נוקט כן, כשיטת בית שמאי.}

^{ולרבי יוסי אף כשלא ראוה שנבעלה חוששין, וזה כמו אותו שחולק על רבי יוחנן וסובר שאף בשלא ראוה שנבעלה הצריכוה בית הלל גט נוסף.}

^{שנינו במשנה: מה היא באותן הימים שבין נתינת הגט לקיום התנאי? רבי יהודה אומר: כאשת איש לכל דבריה, רבי יוסי אומר: מגורשת ואינה מגורשת והרי היא ספק אשת איש והבא עליה חייב בקרבן אשם תלוי.}

^{תנא בברייתא: ובלבד שימות, רק אז לרבי יוסי חייב באשם תלוי.}

^{אבל אם לא מת בסוף, התברר למפרע שלא היה גט והיתה אשת איש גמורה, וחייב חטאת.}

^{ומקשינן: בין לרבי יוסי שמחשיבה לאחר מסירת הגט ספק אשת איש, ובין לרבי יהודה שמחשיבה אשת איש ודאי, באופן שנתקיים התנאי והבעל מת בסוף, הגט חל רק בשעת המיתה.}

^{שהרי אי אפשר לומר שהגט חל למפרע משעת מסירה, כיון שאם כן, לא היתה האשה, לא אשת איש ולא ספק אשת איש.}

^{וקשה, ולכי מיית הוי גיטא [וכי בשעת מיתה חל הגט?], והא קיימא לן דאין גט לאחר מיתה!} 

^{אמר רבה לתרץ: המשנה אינה מדברת באופן שאומר שהגט יחול מהיום, כי באופן זה אם נתקיים התנאי, הגט חל משעת מסירה והבא עליה פטור.}

^{אלא מדובר באומר שיחול הגט מעת אחרונה שאני בעולם, כלומר שיחול זמן מועט לפני המיתה.}

^{לכן לדעת רבי יהודה סמוך לשעת המיתה חל הגט, וקודם לכן הרי היא אשת איש גמורה. ורבי יוסי סובר שמשעת נתינה אנו מסופקים שמא עכשיו היא השעה הסמוכה לשעת המיתה, ובכל רגע ורגע יש ספק שמא חל הגט, ואף על פי שבסוף התברר שהוא חי יותר זמן - סובר רבי יוסי שאין ברירה, ולא אומרים שהוברר למפרע שלא היתה ספק גרושה.}

^{תנו רבנן: ימים שבינתים, בימים שבין מסירת הגט לקיום תנאי הגט כשימות -}

^{בעלה זכאי, באשתו:}

^{במציאתה - החפץ שמצאה שייך לו. ובמעשה ידיה - שכר עבודתה שלו. ובהפרת נדריה - יכול הוא עדיין להפר נדריה. ויורשה אם מתה בינתיים.}

   

^{דף עד - א}

^{ומטמא לה כשמתה, אם הוא כהן.}

^{כללו של דבר: הרי היא כאשתו לכל דבר - אלא שאינה צריכה הימנו גט שני לכשימות, כיון שהגט שנתן לה חל סמוך למיתה.}

^{דברי רבי יהודה.}