מסכת גיטין דף עה

^{מכלל הדברים אתה למד, דבעלמא [שבשאר דברים שבעולם], שלא נכללו בכלל תקנת הלל, נתינה בעל כרחיה לא הויא [אינה נחשבת] נתינה.} 

^{ואם כן, גט שהוא דבר איסור, אינו בכלל תקנת הלל (1), ונתינה בעל כרחה אינה נחשבת נתינה (2).}

^{מתקיף לה רב פפא, ואיתימא רב שימי בר אשי:}

^{ודלמא [ושמא] נתינה בעל כרחו של המקבל, נחשבת נתינה.}

^{וכי אצטריך ליה להלל לתקוני שתועיל נתינה בעל כרחו, היה זה משום שנותן את הכסף שלא בפניו, כגון זה שבא לפדות את ביתו והלוקח אינו בלישכה, ורק באופן זה הוצרכו לתקנת הלל שתועיל נתינה בעל כרחו להחשב נתינה.}

^{אבל כשנותן את הכסף בפניו - בין מדעתו בין בעל כרחו הויא [נחשב] נתינה מעיקר הדין.}

^{ואם כן לגבי גט כשנותנת לו בפניו, מועלת הנתינה גם בעל כרחו (3).}

^{ואיכא דאמרי שהדברים נאמרו באופן הפוך, וכך נאמרו:}

^{אמר רבא: מתקנתו של הלל יש להוכיח:}

^{שהאומר לאשתו: הרי זה גיטך על מנת שתתני לי מאתים זוז, ונתנה לו - בין מדעתו ובין בעל כרחו הויא [נחשבת] נתינה.} 

^{שהרי וכי איצטריך ליה להלל לתקוני תקנה מיוחדת - רק למעשה זה של נתינה שלא בפניו, כגון במוכר בית בבתי ערי חומה, שהקונה מתחבא ואינו יכול לפדותו בפניו.}

^{אבל ואילו לנתינה בפניו לא הוצרך לתקן, שמועלת אפילו בעל כרחו.}

^{משמע שלגבי נתינה בפניו - בין מדעתו בין בעל כרחו הויא [נחשבת] נתינה מעיקר הדין.}

^{ואם כן הוא הדין לגבי גט.}

^{מתקיף לה רב פפא, ואיתימא רב שימי בר אשי:}

^{ודלמא [ושמא] אפילו נתינה בפניו נמי - דווקא מדעתו אין [כן] מועלת, אבל בעל כרחו לא מועלת.}

^{והטעם שתיקן הלל רק בנתינה שלא בפניו שיועיל בעל כרחו, משום שרק מאי דאיצטריך ליה [מה שהוצרך לו] תקין, והמקרה שעליו הוצרך לתקן, היה לגבי נתינה שלא בפניו.}

^{ואין הכי נמי, גם לנתינה בעל כרחו בפניו, צריך לתקנה כדי שיועיל. ואם הקונה בית בבתי ערי חומה לא היה מתחבא, אלא היה אומר למוכר, שאינו מוכן לקבל את הדמים, גם אז היה צריך הלל לתקן שתועיל נתינה בעל כרחו של הלוקח.}

^{ואם כן לגבי גט שהוא דבר איסור, לא קיימת על זה תקנתו של הלל, ואינו מועיל נתינה בעל כרחו (4).}

^{אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן:}

^{כל מקום ששנה רבן שמעון בן גמליאל במשנתינו - הלכה כמותו אפילו שהוא דעת יחיד.}

^{חוץ משלושה מקומות שאין הלכה כמותו, ואלו הן:}

^{א. בדין ערב, [הובא בסוף פרק גט פשוט], אם התנה המלווה שיוכל לפרוע את חובו ממי שירצה - יוכל להפרע מנכסי הערב תחילה, למרות שיש נכסים ללווה, שלא דברי רבן שמעון בן גמליאל.}

^{ב. ולגבי המעשה שהיה בצידן המובא במשנתינו, שהלכה כחכמים החולקים על רבן שמעון בן גמליאל, שאינה יכולה לקיים את התנאי בנתינת דמי החפץ.}

^{ג. וראיה אחרונה, [הובא בסנהדרין לא א], אם מביא אדם ראיה לבית דין אחרי שהודה כי אין לו ראיות - אין סומכים על ראיה זו, אף שלדעת רבן שמעון בן גמליאל סומכים עליה.}

^{תנו רבנן:}

^{האומר לאשתו: הרי זה גיטיך אולם והנייר ישאר שלי - אינה מגורשת, כיון שלא נתן לה דבר ממשי, וכתוב בתורה שצריך שיהיה "ונתן בידה" (5).}

^{ואם אמר לה: הרי זה גיטיך על מנת שתחזירי לי את הנייר - מגורשת.}

^{הבינה הגמרא כי רק כשמחזירה את הנייר אז חל הגט, וכדעת רבנן החולקים על רבי וסוברים שכל האומר "על מנת" לאו כאומר "מעכשיו", וזה כמו שאמר: הרי זה גיטיך לכשתחזירי לי הנייר.}

^{ואם כן קשה: מאי שנא רישא שאינה מגורשת משום שלא נתן לה דבר, ומאי שנא סיפא שמגורשת על אף שאין לה דבר בשעת הגירושין?}

^{אמר רב חסדא: הא מני [ברייתא זו כדעת מי היא]?}

^{כדעת רבן שמעון בן גמליאל היא, דאמר: בענין איצטליתו - שתתן לו את דמיה, ואינה צריכה לתת לו דווקא את האיצטלית עצמה, כדי לקיים את תנאו.}

^{הכי נמי [כך גם כן] אפשר להסביר בברייתא, כי הטעם שבמתנה עמה על מנת שתחזירי לי את הנייר - מגורשת, כי אפשר דמפייסה ליה בדמי [שתפייס אותו בדמים], ואינה צריכה להשיב את הנייר, ואם כן בשעת הגירושין יש לה את הנייר לעצמה.}

^{מתקיף לה אביי:}

^{אימור מתי הוא דאמר רבן שמעון בן גמליאל שמועילה נתינת דמים במקום החפץ עצמו - דווקא היכא דליתיה בעיניה [באופן שהחפץ אינו בעין], כגון לגבי איצטלית.}

^{אבל היכא דאיתיה בעיניה [באופן שהחפץ ישנו בעין] כמו בברייתא לגבי גט, מי אמר שסובר רבן שמעון בן גמליאל שנתינת דמים תועיל?}

^{אם כן אין הוכחה מהמשנה להעמיד את הברייתא [שמדובר בה שהחפץ שהתנה ישנו בעין] כדעת רבן שמעון בן גמליאל.}

^{אלא אמר אביי: הא מני [ברייתא זו כדעת מי היא]? כדעת רבי מאיר היא.} 

^{דאמר בעינן [צריך] בכל תנאי, שיתנה תנאי כפול, וצריך לפרש בהתנאתו גם מה יהיה אם יתקיים התנאי וגם מה יהיה אם לא יתקיים התנאי, [ולומדים זאת מתנאי בני גד ובני ראובן שבתורה] ואם לא התנה כך, התנאי אינו מחייב, והדבר שהתנה עליו, חל גם בלא קיום התנאי.}

^{והכא בברייתא, בהתנה עמה על מנת שתחזירי הנייר, הא לא כפליה לתנאיה.} 

^{ולכן חל הגט, כיון שאינה צריכה לקיים את התנאי להשיב לו את הנייר.}

^{מתקיף לה רבא: מדבריך עולה כי טעמא שהגט חל בהתנה עמה על מנת שתחזירי הנייר, משום דלא כפליה לתנאיה.} 

^{הא אם כפליה לתנאיה - היה חל התנאי שצריכה להחזיר את הנייר, וכשהיתה מקיימת את התנאי לא הוי גיטא [לא היה חל הגט].}

^{אי אפשר לומר כן, שהרי מכדי, כל תנאי, מהיכא גמרינן להו [מהיכן נלמד] כי אפשר להתנות על חלות שיחול רק בקיום התנאי? מתנאי בני גד ובני ראובן, שמשה התנה איתם, כי אם יעברו וילחמו עם שאר ישראל - יקבלו את עבר הירדן כנחלה, ואם לא ישלחו חלוצי צבא, לא יקבלו את עבר הירדן [במדבר לב].}

^{וכיון שלומדים משם את דין התנאי, צריך שיהיה התנאי שמתנה בדיוק כמו שם.}

^{מה התם [שם] בתנאי בני גד ובני ראובן, נאמר להם התנאי על המעשה קודם למעשה.} 

^{קודם אמר להם משה את התנאי - "אם יעברו בני גד ובני ראובן וגו'" [שם כט], ורק אחר כך פירש להם מה יהא המעשה כאשר יקוים התנאי - "ונתתם להם את ארץ הגלעד לאחזה" [שם].}

^{אף כל תנאי צריך להתנות את התנאי קודם למעשה.} 

^{לאפוקי הכא [להוציא כאן] בתנאי שבברייתא דאמר את מעשה נתינת הגט ["הרי זה גיטיך"], קודם לתנאי ["על מנת שתחזירי לי הנייר"] (6), ואין תוקף לתנאי גם אם היה אומר תנאי כפול.}

^{אלא אמר רבא: הטעם שבברייתא בסיפא, הגירושין חלים על אף שהתנה עמה שתחזיר את הנייר, משום דמעשה קודם לתנאי, ואין תוקף לתנאי, ואינה צריכה להשיב הנייר (7).}

^{מתקיף לה רב אדא בר אהבה: מדבריך עולה כי טעמא שהגט חל בהתנה עמה על מנת שתחזיר הנייר, משום דנאמר המעשה קודם לתנאי.} 

^{הא אם היה אומר את התנאי קודם לאמירת המעשה, היה חל התנאי שצריכה להחזיר את הנייר, וכשהיתה מקיימת את התנאי לא הוי גיטא [לא היה חל הגט].}

^{אי אפשר לומר כן, שהרי מכדי, כל תנאי, מהיכא גמרינן להו [מהיכן נלמד] שאפשר להתנות?}

^{מתנאי בני גד ובני ראובן. וכיון שלומדים משם, צריך שיהיה התנאי שמתנה בדיוק כמו שם.}

^{מה התם [שם] התנאי היה בדבר אחד - שיעברו את הירדן וילחמו בארץ ישראל, והמעשה היה בדבר אחר - שיקבלו את נחלת ארץ הגלעד שבעבר הירדן מזרחה.}

^{אף כל התנאים צריכים להיות באופן זה.}

   

^{דף עה - ב}

^{לאפוקי הכא [להוציא כאן] בברייתא  דתנאי ומעשה הם בדבר אחד, בגט עצמו, שהתנאי הוא להחזיר את הגט והמעשה הוא שיהיה גט, ואין תוקף לתנאי גם אם היה אומר את התנאי קודם למעשה.}

^{אלא אמר רב אדא בר אהבה: הטעם שבברייתא בסיפא, הגירושין חלים על אף שהתנה עמה שתחזיר הנייר, משום דתנאי ומעשה הם בדבר אחד (8), ואין תוקף לתנאי, ואינה צריכה להשיב את הנייר.}

^{רב אשי אמר: הא מני [ברייתא זו כדעת מי היא]? כדעת רבי היא (9).}

^{דאמר רב הונא אמר רב: כל האומר תנאי בלשון על מנת כאומר "מעכשיו" דמי [נחשב], והגירושין חלים מיד, בתנאי שתקיים אחר כך את התנאי.}

^{אם כן יוצא שמקבלת את הגט בשעת הגירושין והנייר שלה על מנת שתחזירהו לאחר זמן, ומתנה לזמן שמה מתנה, ולכן מועלת הגירושין, כיון שקונה את השטר עד לשעה שמחזירה.}

^{אתקין שמואל בגיטא דשכיב מרע שאם רוצה להתנות שהגט יחול רק אם ימות, שיתנה בלשון זה:}

^{אם לא מתי לא יהא גט, ואם מתי יהא גט.} 

^{כיון שצריך תנאי כפול, ואם לא כופל את התנאי, הגט חל מיד בלא קיום התנאי, ואם הוא כהן, היא נפסלת עליו, ואינו יכול להחזירה.}

^{ומקשינן: ולימא [ושיאמר] בסדר הפוך: אם מתי יהא גט, ואם לא מתי לא יהא גט!} 

^{ומתרצינן: לא מקדים איניש פורענותא לנפשיה [אדם פורענות לעצמו], ולא מקדימים לומר קודם את הצד שימות.}

^{ומקשינן: ולימא [ושיאמר] בסדר זה: לא יהא גט אם לא מתי, ויהא גט אם מתי.}

^{ומתרצינן: בעינן [צריך] שיתנה את התנאי קודם לאמירת המעשה, ואילו בנוסח זה, מפרש את המעשה - "לא יהא גט", לפני שמפרש את התנאי - "אם לא מתי".}

^{מתקיף לה רבא: מכדי, הרי כל תנאי מהיכא גמרינן [מהיכן נלמד] שאפשר להתנות? מתנאי בני גד ובני ראובן.} 

^{וכיון שלומדים משם, צריך שיהיה התנאי שמתנה בדיוק כמו שם.}

^{מה התם [שם] בתנאי בני גד ובני ראובן, הקדים בתנאי את חלק ההן [הכן] [החיובי] - מה יהא אם יתקיים התנאי, קודם לחלק הלאו [השלילי] - מה יהא אם לא יתקיים התנאי.}

^{אף כל התנאים צריכים להעשות באופן זה.}

^{לאפוקי הכא [להוציא כאן] בנוסח שהתקין שמואל שמפרש את צד דלאו קודם שמפרש להן!}

^{אלא, אמר רבא: כך צריך להתנות בגט של שכיב מרע: אם לא מתי לא יהא גט, אם מתי יהא גט, אם לא מתי לא יהא גט.} 

^{ומפני מה אומר את התנאי בנוסח מורכב כל כך.}

^{ומבארינן: בתחילה אומר: אם לא מתי לא יהא גט - כי לא מקדים איניש פורענותא לנפשיה, ולכן פותח בתנאו באפשרות שלא ימות.}

^{ואחר כך מוסיף ואומר את האפשרות שיחול הגט ואחריו את האפשרות שלא יחול הגט: אם מתי יהא גט אם לא מתי לא יהא גט - כי בעינן [צריך] שיאמר את צד ההן קודם ללאו (10).}

^{מתניתין:} 

^{האומר לאשתו: הרי זה גיטיך על מנת שתשמשי את אבא, ולא נקב כמה זמן תהא משמשת אותו.}

^{או שאמר לה: על מנת שתניקי את בני, ולא נקב כמה זמן תהא מניקתו.}

^{אם שמשה את אביו או הניקה את בנו בגיל ההנקה, נתקיים התנאי, והרי היא מגורשת;}

^{וזמן קיום התנאי: לשימוש האב הזמן הוא כל ימי חייו, אבל לגבי ההנקה, זמן קיום התנאי הוא רק בתוך זמן ההנקה.}

^{ולפיכך שואלת המשנה: כמה היא מניקתו, כלומר כמה הוא זמן ההנקה, שאם הניקה אותו בתוך אותו הזמן נתקיים התנאי?}

^{שתי שנים (11) מיום שנולד.}

^{רבי יהודה אומר: זמן ההנקה הוא שמנה עשר חדש בלבד.}

^{אבל היות והבעל לא קבע זמן בתנאו, לכן, אם מת הבן קודם שהספיקה להניקו, או שמת האב ולא שימשה אותו, אף על פי שלא קיימה את התנאי - הרי זה גט, שאנו אומרים, שלא נתכוון הבעל בתנאו לצער אותה ולעכב גירושיה, אלא לשם רווחתו (12), ומאחר שמתו, שוב אינו צריך בקיום התנאי, ואילו היה יודע שימות האב או בנו, לא היה מתנה עמה (13).}

^{אמר הבעל לאשתו: הרי זה גיטיך על מנת שתשמשי את אבא שתי שנים, או שאמר לה: הרי זה גיטין על מנת שתניקי את בני שתי שנים, שקבע לה זמן בתנאו, ונמצא שאינה מגורשת עד שתשלים את הזמן שהתנה עמה.}

^{מת הבן או שמת האב קודם שנשלמו שתי שנים.}

^{או שאמר האב אי אפשי שתשמשני.} 

^{אף אם אמר זאת שלא בהקפדה - שלא הכעיסה אותו, ואין ההקפדה ממנה, ולא היא גרמה לכך שאביו לא ירצה בשימושה.}

^{בכל זאת אינו גט, כיון שלא התקיים התנאי שהתנה עמה.}

^{וכל שכן שאינו גט באופן שההקפדה ממנה.}

^{רבן שמעון בן גמליאל אומר: באופן כזה שהיא לא הקפידה והעיכוב אינו ממנה, הרי זה גט.}

^{שכן כלל אמר רבן שמעון בן גמליאל: כל עכבה שאינה הימנה - כל מניעה בקיום התנאי שלא נגרמה מצידה, היינו שלא היא עיכבה את קיום התנאי אלא העיכוב בא מצד אחר, הרי זה גט אף על פי שלא נתקיים התנאי.}

^גמרא: 

^{שנינו במשנה: אם התנה עמה להניק את בנו או לשמש את אביו, צריכה לשמש את האב ולהניק הבן כל צרכו.}

^{ומקשינן: ומי בעינן כולי האי, וכי צריכה להניק את הבן ולשמש את האב כל צרכם בכדי לקיים את התנאי?}

^{ורמינהי: והרי שנינו בברייתא אחרת סתירה לכך: שאם שמשתו את האב יום אחד, או הניקתו את הבן יום אחד - הרי זה גט, שהרי לא פירש כמה זמן תשמש את האב ותניק את הבן, אם כן ביום אחד כבר קיימה את דבריו.}

^{אמר רב חסדא, לא קשיא מדברי הברייתא על משנתינו:}

^{הא ברייתא [זו], כדעת רבנן, והא [וזו] משנתינו, כדעת רבן שמעון בן גמליאל.} 

^{שנחלקו במשנה לעיל [עד א] לגבי מי שהתנה בגט "על מנת שתחזירי לי את אצטליתי" ואבדה האיצטלית, שלדעת רבנן - אין לה דרך לקיים את התנאי ולכן אינה יכולה להתגרש בגט זה. ולדעת רבן שמעון בן גמליאל - באופן זה יכולה לקיים את התנאי על ידי נתינת דמיו.}

^{ויש לומר: שמתניתין כדעת רבן שמעון בן גמליאל הסבור שמפרשים את דבריו אחר כוונתו, והיות וכוונתו להרויח איצטלית, מפרשים את דבריו שלא התכוון דווקא לאיצטלית אלא גם לדמיו, ואם כן אותו דבר לגבי אם התנה שתשמש את האב או שתניק את התינוק, שהתכוון לרווחת האב או הוולד, ומפרשים את דבריו כי התכוון שתשמש את האב כל זמן שהוא זקוק לכך, ושתניק את בנו כל זמן שהוא צריך לינק.}

^{וברייתא סוברת כדעת רבנן הסבורים שמפרשים את דבריו כמשמעו, והיות ופירש איצטלית, צריכה בדווקא להביא לו איצטלית. ואם כן, אותו דבר לגבי אם התנה שתניק את התינוק או שתשמש את אביו, כיון שלא פירש כמה זמן, מתקיים התנאי אפילו אם קיימה אותו רק יום אחד.}

^{ומקשינן: כיצד אפשר לפרש כי משנתינו המצריכה לקיום התנאי כל הצורך, דעת רבן שמעון בן גמליאל היא.}

^{והא מדסיפא של המשנה, מפורש בה שדעת רבן שמעון בן גמליאל הוי.} 

^{מכלל [מוכח] דתנא קמא שברישא לאו רבן שמעון בן גמליאל!} 

^{כיון שאם גם הרישא היא דעת רבן שמעון בן גמליאל, לא היו מפרשים את שמו בסיפא של המשנה, ואם רצו לפרש במשנה את שמו, היו מביאים אותו ברישא, ומכך שפירשו את שמו רק בסיפא, מוכח שרק הדין שבסיפא כדעתו.}

^{אם כן, אי אפשר להעמיד את הדין הראשון במשנתינו שאם לא פירש זמן בתנאו צריכה לקיים את התנאי כל הזמן - כדעת רבן שמעון בן גמליאל.}

^{אלא יש לתרץ להיפך את הסתירה שבין הברייתא למשנה:}

^{שהברייתא המקילה בקיום התנאי וסוברת שאם לא פירש זמן בתנאו, די ביום אחד למילוי התנאי, כדעת רבן שמעון בן גמליאל היא - דמיקל בתנאי, שאמר שיכולה לקיים את התנאי גם בנתינה דמי האיצטלית, ואמר גם שכל עכבה בתנאי שאינו מחמתה, אינו מעכב בחלות הגט.}

^{ואילו מתניתין המחמירה בקיום התנאי וסוברת שאם לא פירש זמן בתנאו, צריך לקיים את התנאי כל הזמן.}

^{כדעת רבנן היא - שמחמירים בקיום התנאי, והם אלו שסוברים במשנה שאם לא נתקיים התנאי במלואו מעכב הגט מלחול.}

^{רבא אמר לתרץ הסתירה שבין הברייתא למשנה באופן אחר:}

^{לא קשיא: כאן משנתינו מדובר בהתנה סתם שלא קבע זמן, וכשאדם לא קובע זמן סתמו לכל הזמן שצריך.}

^{כאן בברייתא מדובר במפרש שתעשה זאת ליום אחד.}

^{רב אשי חולק על רבא ואמר: כי הברייתא מדברת בהתנה סתם ולא קבע זמן, וכל שהתנה סתם ולא קבע זמן, נמי כמפרש שתקיים את התנאי רק יום אחד דמי.} 

^{ומקשינן על רב אשי: שהרי משנתינו מדברת בהתנה סתם ולא קבע זמן.}

^{ותנן במשנתנו: כמה היא מניקתו?} 

^{עד שיהא בן שתי שנים.} 

^{רבי יהודה אומר: עד שיהא בן שמנה עשר חדש. אם כן בשלמא לדעת רבא ניחא, שצריכה להניק התינוק כל צרכו.}

^{אלא לדעת רב אשי, שבהתנה סתם ולא פירש זמן, נחשב כמפרש שתקיים את התנאי רק יום אחד, למה לי שתי שנים, למה לי שמנה עשר חדש? והרי ביום אחד סגי [מספיק] לה לקיום התנאי!}

^{ומתרצינן: לדעת רב אשי הכי קאמר מתניתין:}

^{כמה היא מניקתו - יום אחד מתוך שתי שנים אלה של זמן הנקה, לאפוקי [להוציא] אם הניקתו לאחר שהגיע התינוק לגיל שתי שנים, דלא מקיימת בזה התנאי, שאין זה הנקה.}

^{ורבי יהודה חולק על תנא קמא וסובר, שמניקתו יום אחד מתוך שמנה עשר חדש של זמן הנקה, לאפוקי [להוציא] אם הניקתו לאחר שהגיע התינוק לגיל שמנה עשר חדש דלא מקיימת בזה התנאי, שאין זה הנקה.}

^{מיתיבי [מקשים] על רב אשי ממה ששנינו:}

^{אמר לה "הרי זה גיטיך על מנת שתשמשי את אבא שתי שנים", או "על מנת שתניקי את בני שתי שנים".} 

^{ומת הבן, או שאמר האב אי אפשי שתשמשני, אפילו שלא בהקפדה, שלא היא גרמה לו להקפיד עליו, מכל מקום - אינו גט.} 

   

^{דף עו - א}

^{ומקשינן: בשלמא לדעת רבא, שמעמידים את הרישא של המשנה שצריכה להניק שתי שנים ממש, אף על פי שהתנה סתם ולא קבע זמן, מבוארים היטב דברי המשנה: כי את הרישא של המשנה האומרת שאם מת הבן בתוך שתי שנים הרי זה גט, נעמיד בדלא פריש זמן, והיות והניקתו כל צרכו, מספיק בכך.}

^{ואילו את הסיפא, האומרת שאם מת הבן בתוך שתי שנים אינו גט, נעמיד בדפריש זמן, וכיון שפירש זמן, בהכרח שהתכוון דווקא שתניק ממש עד שתי שנים, שהרי לא הוצרך לפרש, ואם בכל זאת פירש סימן שמקפיד על כך.}