מסכת גיטין דף עב

^{רבי יוסי היא, דאמר: מילי לא מימסרן לשליח ולכן אין לחשוש שמא הבעל לא צוה לסופר לחתום, אלא צוה לשלוחו שיאמר לסופר זה לכתוב את הגט, ולאחרים לחתום, והשליח חשש שמא יתבייש הסופר לומר אין מקבלים אותו בעד ומחמת חשש זה צוה השליח לסופר לחתום. שהרי לפי רבי יוסי אין שליחות למנות אחרים לשליח, ואם כן הסופר לא יקבל את מינוי השליחות לכתוב את הגט, אלא רק מפי הבעל עצמו.}

^{ומכאן לומדים שרבי יוסי חולק גם כן באומר הבעל לשלוחים בלשון "אמרו" שאינם יכולים להעשות שלוחים.}

^{כי ואי סלקא דעתך [אם תעלה בדעתך] לומר שמודה רבי יוסי באומר להם הבעל בלשון "אמרו" שנעשים שלוחים למסור אמירת דברים למנות אחרים.}

^{אם כן נפיק מינה חורבה [יצא מכך חורבן] אם יתירו גט שיש בו חתם הסופר וחתימת עד אחד נוסף.}

^{משום דזימנין [שפעמים] דאמר להו לשנים:}

^{אמרו לסופר ויכתוב ולפלוני ופלוני ויחתמו, ומשום כיסופא [בושה] דסופר, שיאמר כי אין מקבלים אותו בעד חיישי ומחתמי ליה [יחששו השלוחים לבושתו של הסופר, ויחתימו אותו], ובעל לא אמר שיעשו הכי [כך] ואם כן הגט פסול, ויכשירו אותו שלא כדין!}

^{אלא חוזרת בה הגמרא: מחוורתא מתברר שצריך לומר כפי שאמרנו בתחילה, שרישא של המשנה כשיטת רבי מאיר והסיפא כשיטת רבי יוסי, אפילו שהשיטות חלוקות.}

^{רב אשי אמר לתרץ את המשנה: כולה רבי יוסי היא, הסובר שאין שליחות לדברים, ורישא של המשנה שאמר הבעל "כתבו" לאו דווקא באמר הבעל בלשון זה, אלא אפילו אמר "תנו" גם כן הגט פסול אם כתב אחר - כמו שמבואר בסיפא - עד שיאמר הבעל בעצמו לסופר ויכתוב.}

^{וכך הוא דרך התנא: לשנות הדין הפשוט, ואחר כך להוסיף ולחדש עליו.}

^{ובדרך לא מיבעיא [לא נצרכה] קאמר התנא:}

^{לא מבעיא [לא נצרכה] לומר באופן הפשוט היכא [היכן] דלא אמר הבעל לשלוחים בלשון "תנו" אלא אמר להם במפורש בלשון "כתבו" - שהגט פסול אם כתב אחר.}

^{אלא אפילו אם אמר בלשון "תנו" - לא נעשו שלוחים למנות סופר שיכתוב את הגט, ואין הסופר כותב גט עד שישמע צווי מפי הבעל עצמו.}

^{ולא מבעיא [לא נצרכה] לומר באופן הפשוט היכא [היכן] דלא אמר הבעל לבי תלתא [לשלושה] שאינם יכולים לצוות לאחרים לכתוב, כיון שלא נתמנו לכך.}

^{אלא אפילו אם אמר לבי תלתא [לשלושה] שיכתבו, שעשאם בית דין - לא יכולים לצוות לאחרים לכתוב, כי אין שליחות לדברים בעלמא, למנות אחרים עבור הבעל.}

^{ולא מבעיא [לא נצרכה] לומר באופן הפשוט היכא [היכן] דלא אמר להם הבעל בלשון "אמרו", שלא נעשו שלוחים במפורש, לומר לאחרים לכתוב ולחתום.}

^{אלא אפילו אם אמר להם הבעל בלשון "אמרו" - נמי [גם כן] לא נעשים שלוחים לומר לאחרים שיכתבו ויחתמו, ואין אחרים כותבים וחותמים עד שיאמר להם הבעל בעצמו.}

^{תניא כוותיה [שנויה ברייתא כשיטתו] דרב אשי שאפילו באומר להם הבעל בלשון "אמרו" פוסל רבי יוסי גט שנכתב על ידי אחר שלא שמע מפי הבעל בעצמו.}

^{ששנינו: כתב סופר את הגט לשמה וחתמו עליו עדים לשמה.} 

^{אף על פי שכתבוהו וחתמוהו ונתנוהו לו לבעל, והבעל נתנו לה - הרי הגט בטל.} 

^{עד שישמעו את קולו של הבעל שיאמר לסופר כתוב ולעדים חתומו.} 

^{ולכאורה המילים "שישמעו קולו" מיותרים, מדויק מדברי הברייתא:}

^{ש"ישמעו" נכתב - לאפוקי [להוציא] ממאן דאמר [מדברי מי שאומר]: מודה רבי יוסי באומר הבעל בלשון "אמרו" שיכול השליח למנות את הסופר והעדים, אלא צריך שהסופר והעדים ישמעו את הבעל בעצמו.}

^{ו"קולו" נכתב - לאפוקי [להוציא] מדרב [מדברי רב] כהנא אמר רב האומר שאם הוא חרש היכול לדבר מתוך הכתב, הרי הוא פיקח גמור, וכותבין ונותנין גט לאשתו. אלא יכול לגרש דווקא בשמיעת קולו של הבעל.}

^{מתניתין:} 

^{כבר שנינו לעיל בסוף פרק ראשון, שהאומר: תנו גט זה לאשתי, ומת - לא יתנו לאחר מיתה, לפי שאין גט לאחר מיתה.}

^{על יסוד זה באה המשנה שלפנינו ללמד, שאם אדם נתן גט לאשתו ואמר לה: זה גיטך לאחר מיתה, או שאמר לה בכל לשון שמשמעו שלא יחול הגט אלא משימות, אינו גט, לפי שאין גט לאחר מיתה.}

^{אבל אם אמר לה בלשון שמשמעו שכשימות יחול הגט למפרע, משעה שנתן לה את הגט, הרי זה גט.}

^{האומר לאשתו: הרי זה גיטיך אם מתי [אמות].}

^{או שהיה חולה ואמר לאשתו: הרי זה גיטיך אם אמות מחולי זה.} 

^{הרי זה כאומר לה: זה גיטיך לאחר מיתה, שלשונות אלו משמעותם שלא יחול הגט אלא אחרי שימות.}

^{לכן הדין הוא שלא אמר כלום, שאין הגט חל לאחר מיתה.}

^{ואם אמר: הרי זה גיטך מהיום אם מתי [אמות], או שאמר: הרי זה גיטך מעכשיו אם מתי [אמות], שמשמעות לשונות אלו: שאם אמות, יחול הגט מהיום או מעכשיו.}

^{הדין, שהרי זה גט, כיון שמה שאמר "אם מתי" תנאי הוא, שאם ימות יחול הגט מחיים, ולא תהא אשתו זקוקה לייבום כשאין לו זרע.}

^{ואם אמר: הרי זה גיטך מהיום ולאחר מיתה, הרי זה גט ואינו גט.}

^{לפי שספק לנו, האם עיקר כוונתו שיחול הגט "מהיום", ומה שאמר "לאחר מיתה" נאמר בתורת תנאי, שהגט יחול בתנאי שימות, וכיון שמת נתקיים התנאי ונמצא שהוא גט משעת נתינתו, או שמא כוונתו לחזור בו ממה שאמר "היום", ואמר שלאחר מיתה יהא גט, ואין הגט חל לאחר מיתתו.}

^{ולכן אם מת הבעל בלא בנים, ונפלה האשה לפני יבם, חולצת, מחשש שמא לא היה זה גט, והרי היא ככל יבמה שאינה יכולה להנשא לאחר עד שיחלוץ לה היבם.}

^{ולא מתייבמת, מחשש שמא היה זה גט כשר, והרי היא גרושת האח שאסורה ליבם.}

^{חולה שנתן גט לאשתו ואמר לה: זה גיטיך מהיום אם מתי [אמות] מחולי זה.} 

^{ועמד מחוליו והלך בשוק, ואחר כך חלה שוב ומת לאחר שחלה במחלתו השנייה.}

^{הדין הוא שאומדין אותו: אם מחמת חולי הראשון מת, שמיתתו נגרמה לו מחמת מחלתו הראשונה, שאף על פי שעמד והלך בשוק, עדיין לא נתרפא כולו מאותה המחלה, ואפילו מת ממחלתו השנייה, אלא שמחלה זו באה לו אף היא ממחלתו הראשונה.}

^{הרי זה גט, שהרי נתקיים התנאי.}

^{ואם לאו, שאומדים אותו שנתרפא בינתיים מחולי זה, ומחמת מחלה חדשה שנתחדשה לו מת.}

^{אינו גט, שלא נתקיים התנאי.}

^גמרא: 

^{שנינו במשנה: זה גיטך אם מתי, אינו גט.}

^{ודייקינן: אלמא [משמע] שלשון "אם מתי" כאומר לאחר מיתה דמי [נחשב], ולכן אינו גט.}

^{ואולם הדר [חזר] התנא ותני [ושנה] בהמשך המשנה:}

^{אם אמר הבעל התנאי בלשון: מהיום אם מתי, או מעכשיו אם מתי, הרי זה גט.}

^{אלמא [משמע] שלשון "אם מתי" לאו כאומר לאחר מיתה דמי [נחשב].}

^{שהרי מבואר בהמשך המשנה שבאומר תנאי בלשון: "מהיום ולאחר מיתה", הרי זה ספק האם מה שאמר "לאחר מיתה" הוא תנאי, וחל הגט מהיום והרי זה גט, או שמא זה חזרה מדבריו הראשונים, ואינו גט, שאין הגט חל לאחר מיתה. ואילו באומר "מהיום אם מתי" פשוט למשנה שהגט חל מהיום, משמע שלשון "אם מתי" אינו נחשב כאומר "לאחר מיתה".}

^{אם כן סותרים הדיוקים שבמשנה זה את זה.}

^{אמר אביי: הלשון "אם מתי" - שתי לשונות משמע, שיש לזה משמעות כפולה.}

^{משמע, כאומר תנאי שאם יתקיים תנאי זה שאמות יחול הגט מעכשיו. ומשמע גם כאומר שיחול הגט לאחר מיתה.} 

^{לכן, באמר לה מהיום - הרי זה כמאן דאמר לה במפורש מעכשיו דמי [נחשב], ואז בודאי משמעות "אם מתי" הוא לתנאי, שאם ימות יחול הגט מעכשיו.}

^{ואם לא אמר לה מהיום - הרי זה כמאן דאמר לה במפורש לאחר מיתה דמי [נחשב], ואז בודאי משמעות "אם מתי" הוא, שיחול הגט כשימות.}

^{שנינו במשנה: האומר זה גיטך אם מתי - לא אמר כלום.} 

^{אמר רב הונא: בכל זאת אם מת הבעל בלא בנים, ונפלה אשתו ליבום, וחולצת, ולא מתייבמת, שרב הונא מסופק שמא הוא גט.}

^{ומקשינן: והא במשנה "לא אמר כלום" קתני! משמע שאינו גט כלל.}

^{ומתרצינן: לא אמר כלום שבמשנה, הכוונה שלא הואילו דבריו לתקנתה, כיון דאסירא לעלמא [שאסורה להנשא לאחרים] בגט זה, אבל וליבם נמי אסירא, משום שיש צד שהגט חל.}

^{ומקשינן: והא מדשנינו בסיפא גבי אמר לה בלשון: מהיום ולאחר מיתה, שהדין שחולצת.} 

^{מכלל זה אתה למד לדייק, דברישא גבי האומר "זה גיטך אם מתי", שלא שנינו שחולצת, משמע שבדווקא נכתב רק בסיפא שחולצת, אבל ברישא אפילו יבומי נמי מיבמה! וקשה על רב הונא שאמר שחולצת.}

^{ומתרצינן: אין להקשות מכאן על רב הונא, שכן מתניתין כשיטת רבנן החולקים על רבי יוסי בבבא בתרא [דף קלו] לגבי הכותב כל נכסיו לבנו, שצריך שיכתוב בשטר "מהיום ולאחר מיתה", ואם לא כתב כן הרי זה מתנה לאחר מיתה, וכמו כן כאן אם לא אמר "מהיום ולאחר מיתה" הרי זה גט לאחר מיתה ואינו חל, ואם נפלה ליבום, מתייבמת.}

^{אולם ורב הונא דאמר דבריו, הוא אמר כשיטת רבי יוסי, דאמר שם שאינו צריך לכתוב "מהיום ולאחר מיתה" כיון שזמנו של שטר מוכיח עליו שמהיום נתן לו את גוף הקרקע, ורק הפירות יאכל האב בחייו.}

^{כי רבי יוסי סובר, שאם לא התכוון לתת לו את הגוף מעכשיו, מדוע נכתב הזמן בשטר המתנה.}

^{ולכן גם בגט, אם זמנו של הגט הוא מעכשיו, משמע שהתכוון שיחול הגט מעכשיו, גם אם לא אמר במפורש "מהיום".}

^{ומקשינן: אי רב הונא סובר כרבי יוסי, אם כן חליצה נמי לא תיבעי! שהרי הזמן שבגט מוכיח שהתכוון לגרשה מעכשיו.}

^{וכי תימא [ואם תאמר], שמספקא ליה לרב הונא אי הלכתא כרבי יוסי או אין הלכה כרבי יוסי, ולכן החמיר כשתי השיטות, לומר שחולצת, מחשש שמא הלכה כרבנן והגט לא חל, והרי חייבת ביבום, ולא מתייבמת מחשש שמא הלכה כרבי יוסי והגט חל, והרי היא מותרת לשוק ואסורה ליבם.}

^{ומי [וכי] מספקא ליה לרב הונא אם ההלכה כרבי יוסי או כרבנן?}

^{והא [והרי] רבה בר אבוה חלש [חלה].}

^{עול לגביה [נכנסו אליו] רב הונא ורב נחמן.} 

^{אמר ליה רב הונא לרב נחמן:}

^{בעי מיניה [שאל ממנו] מרבה בר אבוה: האם הלכה כרבי יוסי, או אין הלכה? אמר ליה רב נחמן: טעמא [טעמו] של דרבי יוסי לא ידענא [לא ידעתי], מדוע סובר שאינו צריך לכתוב בשטר שיחול "מהיום ולאחר מיתה", הלכה איבעי מיניה [אשאל ממנו]?}

^{אמר ליה: אתה בעי מיניה [שאל ממנו] מה היא ההלכה, וטעמיה [וטעמו] של דרבי יוסי אנא אמינא [אני אומר] לך אחר כך.}

^{בעי מיניה [שאל ממנו] רב נחמן מרבה בר אבוה: מה היא ההלכה.}

^{אמר ליה: הכי [כך] אמר רב: הלכה כרבי יוסי.}

^{לבתר דנפק [שיצא] מביתו של רבה בר אבוה.}

^{אמר ליה רב הונא לרב נחמן: היינו טעמא דרבי יוסי, שאינו צריך לכתוב בשטר "מהיום ולאחר מיתה" משום דקסבר: זמנו של שטר מוכיח עליו ממתי התכוון שיחול.}

^{אם כן משמע ממעשה זה שרב הונא ידע בוודאות שהלכה כרבי יוסי, ולא הסתפק בדבר.}

^{דף עב - ב}

^{אלא צריך לומר שמספקא ליה לרב הונא אי מה שאמר רבי יוסי שכל שטר חל מהזמן הכתוב בו הוא גם באופן שהוסיף תנאי [שהגט יחול אם ימות] בעל פה בשעת מסירה.}

^{אי לא אמר באופן זה, ורק באופן שהתנאי נמצא אצל הזמן בשטר יש לומר שהזמן מוכיח שמאותו יום התכוון שיחול, אבל באופן שאמר את התנאי בעל פה בשעת מסירה, יש לומר כי בשעה שמסר לו את השטר חזר בו מהזמן שבשטר ומסרו על מנת שיחול לאחר מיתה, היות ולא אמר "מהיום".}

^{ולכן גבי גט שכתב כהלכתו וכשמסרו לה אמר זה גיטיך אם מתי ולא אמר מהיום, יש להסתפק האם גם באופן זה אמר רבי יוסי כי הזמן שבגט מוכיח מתי יחול או לא. ועל אופן זה אמר רב הונא שחולצת, מחמת הספק.}

^{ומקשינן: ומי מספקא ליה לרב הונא, אם גם בתנאי בעל פה סובר רבי יוסי שזמנו של השטר מוכיח עליו מתי צריך לחול?}

^{והתנן: האומר לאשה הרי זה גיטך אם לא באתי מכאן ועד י"ב חדש, ומת בתוך י"ב חדש - אינו גט.} 

^{כיון שלפי התנאי, הגט חל רק לאחר י"ב חודש, ואין גט חל לאחר מיתה, ואם מת בלא בנים חייבת ביבום.}

^{ותני עלה [ושנינו על משנה זו]: רבותינו חולקים, והם התירוה להינשא בתורת גרושה, ואינה זקוקה ליבום.}

^{ואמרינן: מאן [מי הם] רבותינו?} 

^{אמר רב יהודה אמר שמואל: הם בי דינא דשרו מישחא [הבית דין של רבי יהודה הנשיא שהתירו השמן] של גויים באכילה, במסכת עבודה זרה [דף לז].}

^{והם וסברי לה כדעת רבי יוסי, דאמר: זמנו של שטר מוכיח עליו!} 

^{מבואר שלדעת רבי יוסי זמנו של השטר מוכיח אף באופן שאומר את התנאי בעל פה בשעת מסירה, ואי אפשר לומר שרב הונא מסופק בדבר זה.}

^{אלא יש לומר שמספקא ליה לרב הונא, אי הלכה כרבי יוסי שזמנו של השטר מוכיח מתי יחול אף באופן שאמר את התנאי בעל פה בשעת מסירה, או אין הלכה כמותו באופן זה.}

^{ומקשינן: ומי מספקא ליה לרב הונא בזה?}

^{והאמר רבא: האומר לאשתו הרי זה גיטיך אם מתי [אמות] וכן האומר לאשתו הרי זה גיטיך שאני מת - הרי זה גט.} 

^{ואם אומר לה הרי זה גיטיך כשאמות, וכן אם אומר לה הרי זה גיטיך לאחר מיתה - אין זה גט כיון שמשמעות דבריו שהגט יחול לאחר מיתה, ואין גט לאחר מיתה.}

^{והוינן בה: היכי דמי [כיצד מדובר] ברישא, שאם אמר "אם מתי" הרי זה גט?}

^{אילימא [אם נאמר] שמדובר באופן דאמר לה במפורש מהיום אם מתי, ומדובר לשיטת רבנן הסוברים, כי רק בפירש "מהיום" חל הגט מהיום.}

^{אם כן קשה, וכי צריכא רבא למימר דין זה?}

^{והתנן במשנה מפורשת: אם אמר מהיום אם מתי - הרי זה גט!} 

^{ואלא לאו, על כרחנו שרבא מדבר באופן דלא אמר לה מהיום אלא אמר לה רק "אם מתי יהא גט", והטעם שהגט חל משום שהלכה כרבי יוסי, שהזמן שנכתב בשטר מוכיח שהגט חל מהיום.}

^{שמע מינה מדברי רבא שהלכה כרבי יוסי שזמנו של השטר מוכיח שחל מהיום גם באופן שאמר את התנאי בעל פה בשעת מסירת השטר.}

^{ודחינן: אמנם לרבא פשיטא ליה שהלכה כרבי יוסי אף במסר התנאי בעל פה, אבל לרב הונא מספקא ליה, האם הלכה כרבי יוסי אף באופן זה או לא. ולכן סובר רב הונא שחולצת, מספק.}

^{ואבעית אימא [ואם תרצה אמור] תירוץ אחר: לעולם רבא שאמר כי הגט חל, מדבר באופן דאמר לה במפורש מהיום אם מתי וכדעת רבנן.} 

^{ואף על פי שכבר נתפרש הדין במשנה, מכל מקום והני לישני איצטריכי ליה [מחמת אלו לשונות הוצרך לו] לרבא לבאר הדין.}

^{שרבא חידש, שהלשון "שאני מת", שאינו מוזכר במשנה, הוא כמו הלשון "אם מתי" דמי, וכן הלשון "כשאמות" הוא כמו הלשון "לאחר מיתה" דמי.} 

^{ואיכא דמתני לה [ויש ששונים] את דברי רב הונא אסיפא, על מה ששנינו: האומר זה גיטך לאחר מיתה - לא אמר כלום.}

^{אמר רב הונא: ולדברי רבי יוסי חולצת.} 

^{ומקשינן: פשיטא, שהרי מדסיפא מכך ששנינו בהמשך המשנה בסיפא, שאם אמר מהיום ולאחר מיתה לדעת רבנן חולצת, אם כן רישא נמי, באמר לאחר מיתה, פשיטא שלרבי יוסי חולצת.} 

^{שהרי לרבי יוסי אופן זה הוא כמו אם אמר מהיום ולאחר מיתה, כי רבנן ורבי יוסי לא נחלקו אלא רק בדבר זה, שלדעת רבי יוסי בלא שאמר "מהיום" הרי זה כאילו שאמר "מהיום", ולדעת רבנן יש הבדל אם אמר "מהיום" לבין אם לא אמר.}

^{ובאופן שאמר "מהיום ולאחר מיתה" כבר נתבאר בסיפא, שהוא ספק אם התכוון שהגט יחול מהיום בתנאי שימות או שהתכוון לחזור בו ממה שאמר "מהיום" והתכוון שהגט יחול לאחר מיתה, ומשום כך הדין שחולצת מספק.}

^{אם כן מה חידש רב הונא בזה שאמר כי לדעת רבי יוסי חולצת באופן שאמר "הרי זה גיטך לאחר מיתה".}

^{ומתרצינן: אין פשיטות שברישא, באמר הרי זה גיטך לאחר מיתה. רבי יוסי סובר שחולצת.}

^{כי מהו דתימא, רבי יוסי בהא [בזה] כרבי סבירא ליה.} 

^{דאמר רבי לקמן, גיטא מעליא הוי, וחליצה נמי לא תיבעי, שהגט הוא גט גמור באמר "מהיום ולאחר מיתה" ואין לחשוש שבאומרו "לאחר מיתה" התכוון לחזור בו ממה שאמר "מהיום".}

^{והיות ומצאנו שרבי חולק על רבנן בסיפא ב"מהיום ולאחר מיתה", אפשר לומר שגם רבי יוסי חולק על רבנן בזה, שהרי למדנו כי סובר להקל בתנאי, אם כן אולי מקל כרבי.}

^{לזה קא משמע לן רב הונא, שרבי יוסי חולק על רבי, וסובר כרבנן שחולצת ב"מהיום ולאחר מיתה", שיש ספק אם במה שאמר "לאחר מיתה" התכוון לחזור ממה שאמר "היום" או שהתכוון לתנאי.}

^{דלא רבי סבר לה כרבי יוסי לגבי זמנו של שטר מוכיח עליו.}

^{ולא רבי יוסי סבר לה כרבי לגבי אמר "מהיום ולאחר מיתה".}

^{ומבארת הגמרא: זה שרבי לא סבר לה כרבי יוסי לגבי זמנו של שטר מוכיח עליו, משמע ממה דקתני בדבריו של רבי, לשון: "כזה גט", משמע כי רק באופן זה שאמר "מהיום ולאחר מיתה" מכשיר את הגט, למעוטי דינו דרבי יוסי שאמר כי גם בלא שאמר "מהיום" זמנו של השטר מוכיח עליו שהתכוון שיחול מהיום.}

^{וזה שרבי יוסי לא סבר לה כרבי לגבי אמר "מהיום ולאחר מיתה", משמע ממה דקתני בדברי רבי יוסי לקמן [עו ב] לשון: "כזה גט", ועל כרחך נכתב למעט, ולא מצאנו דבר למעט חוץ מלמעוטי דינו דרבי הסובר כי באמר "מהיום ולאחר מיתה" בודאי התכוון לתנאי ולא לחזרה.} 

^{ומחדש רבי יוסי, שאף על פי שגבי מתנה אם אמר לשון זה של "מהיום ולאחר מיתה", המתנה חלה בודאות, אין לדמותו לגט, משום שגבי מתנה יש להסביר כי התכוון שהגוף יקנה מהיום ואילו הפירות יהיו לו רק לאחר מיתה, מה שאין כן בגט כיון שאינו לשון תנאי, הרי זה ספק תנאי ספק חזרה.}

^{והוינן בה: דעת רבי, מאי היא, היכן היא נאמרה?}

^{דתניא: האומר: הרי זה גיטיך מהיום ולאחר מיתה - הרי זה גט ואינו גט, דברי חכמים.}

^{רבי אומר: כזה גט כשר הוא בוודאי, ואם הבעל מת בלא בנים, אינה צריכה חליצה מספק.}

^{ורבי יוסי מאי היא, היכן נשנה בדבריו לשון "כזה גט"? דתנן: האומר: כתבו ותנו גט לאשתי אם לא באתי מיכן [מכאן, מעכשיו] ועד י"ב חדש.} 

^{אם כתבוהו בתוך י"ב חדש ונתנו אותו לאחר י"ב חדש - אינו גט.} 

^{רבי יוסי אומר: כזה גט.}

^{מכיון שהיה לו לומר: אם לא באתי כתבו ותנו, ואילו הוא אמר: כתבו ותנו אם לא באתי.}

^{לכן סובר רבי יוסי שכוונתו היתה כך: כתבו עכשיו, ותנו אם לא באתי, ולכן הרי זה גט.}

^{שנינו במשנה: האומר לאשה זה גיטיך מהיום אם מתי מחולי זה, ועמד מחוליו והלך בשוק ואחר כך חלה שוב ומת, אומדים אותו אם מחמת חולי הראשון מת הרי זה גט, ואם לאו אינו גט.}

^{אמר רב הונא: גיטו של שכיב מרע דינו כמתנתו.} 

^{מה לגבי מתנתו נאמר בבבא בתרא [קנא ב] שאם עמד מחוליו והבריא חוזר בו ממתנתו, שהרי לא נתן אותו אלא מחמת שחשב שימות.}

^{אף לגבי גיטו, אם עמד מחוליו והבריא חוזר בו מגיטו, אפילו אם לא התנה על הגט שיחול רק אם ימות, אלא נתן לה את הגט בלא לפרש. כיון שיש אומדן הדעת שלא נתנה אלא מחמת שחשב שימות ורצה לפוטרה מן היבום.}

^{וכן מתנתו של השכיב מרע דינו כגיטו: מה לגבי גיטו, נתבאר לעיל [דף סה] אף על גב דלא פריש את כוונתו במלואה, אנו מפרשים את דבריו.}

^{שמבואר לעיל לגבי חולה מסוכן ההולך למות: רבי שמעון שזורי אומר, אף "המסוכן" כיון דאמר "כתובו" אנו מפרשים שאמר "כתובו" על דעת שיתנו, ונותנים את הגט לאשה אף על גב דלא אמר תנו, שאנו אומרים כי מחמת פחדו היה טרוד ושכח לפרש.}

^{אף במתנתו הדין כן: כיון דאמר תנו - אף על גב דלא קנו מיניה [ממנו], את המתנה עבור המקבל, הרי הוא קנוי למקבל.}

^{ומקשינן לרב הונא: תנן במשנתנו: אמר לה: זה גיטך מהיום אם מתי מחולי זה, ועמד והלך בשוק ואחר כך חלה ומת. אומדים אותו, אם מחמת חולי הראשון מת - הרי זה גט. אם לאו - אינו גט.} 

^{ואי אמרת [ואם אתה אומר] שאם עמד מחוליו חוזר בו מהגט, כמו לגבי מתנתו.}

^{אם כן למה לי אומדנא אם מת מחמת החולי הראשון? הרי בינתים עמד מחוליו ובטל הגט מאליו.}

^{ומתרצינן: אמר מר בריה דרב יוסף משמיה דרבא: משנתנו מדברת באופן שניתק מחולי לחולי, כלומר שלא הבריא לגמרי, אלא שיצא ממחלה אחת ועבר למחלה אחרת, ואין זו עמידה אלא אם כן בא לכלל רפואה שעה אחת.}

^{ומקשינן: כיצד אפשר לפרש במשנה שכל הזמן היה חולה אלא שעבר ממחלה אחת למשנהו, והא עמד קתני! משמע שהבריא בינתיים.}

^{ומתרצינן: עמד שבמשנה הכוונה, שעמד מחולי זה ונפל לחולי אחר.}

^{ומקשינן: כיצד אפשר לפרש במשנה שעמד מחולי זה ונפל לחולי אחר, ולא הבריא בינתיים, והא הלך בשוק קתני! משמע שהיה בריא בינתיים.}

^{ומתרצינן: "הלך" שבמשנה הכוונה: הלך על משענתו, אבל עדיין היה חולה.}

^{דף עג - א}

^{והא קא משמע לן במה שנקט התנא במשנה לשון "הלך".}

^{דהלך, דווקא אם הלך על משענתו, הוא דבעינן אומדנא [הוא שצריך אומדן] אם מת מחמת המחלה הראשונה או לא, כיון שיש לחשוש שהואיל והלך, ניצל מאותו חולי ומת מחולי אחר, והוא התנה במפורש שהגט יחול רק אם ימות מחולי זה.}

^{אבל אידך [האחר] שלא הלך בשוק, אף על פי שניתק לחולי אחר, ברור שיש בו מהחולי הראשון, ואומדנא נמי לא בעינן [אינו צריך] לזה, והגט חל.}