מסכת גיטין דף ע

^{או ישתה ענבי גפן המודלות על גבי תאלא [דקל] שרויות במים.} 

^{לחזזיתא [לילפת] [מחלת העור] - ליתי שב חיטי ארזנייתא [יקח שבע חיטים גדולות], וניקלינהו אמרא חדתא [יקלה אותן על ברזל של מעדר הדש], ונפיק משחא מינייהו [ויוציא שמן מהן] ונישוף [וימשח את השמן בעור הנגוע].}

^{רב שימי בר אשי עבד ליה [עשה לו] לההוא עובד כוכבים תרופה זו לדבר אחר [לצרעת] שהיתה לו, ואיתסי [והתרפא] הגוי.}

^{אמר שמואל: האי מאן דמחו ליה באלונכי דפרסאי [מי שהיכוהו בחנית של פרסיים], שמצרפים אותו במי סם המוות - מיחייא לא חיי [לחיות לא יחיה] ממכה זו, אלא ודאי ימות.}

^{אבל אדהכי והכי [בינתיים] קודם שימות, ניספו ליה בשרא שמינא אגומרי וחמרא חייא [שיאכילו אותו בשר שמן שנצלה על גחלים ויין חי], שעל ידי זה אפשר דחיי פורתא [שיחיה מעט], ומפקיד אביתיה [ויספיק לצוות על נכסיו לבני ביתו] קודם שימות.}

^{אמר רב אידי בר אבין: האי מאן דבלע זיבורא [מי שבלע צרעה], מיחייא לא חיי [לחיות, לא יחיה]. אבל אדהכי והכי [בינתיים] קודם שימות, נשקיה רביעתא דחלא שמזג [ישקוהו רביעית של חומץ חזק], שעל ידי זה אפשר דחיי פורתא [שיחיה מעט], ומפקיד אביתיה [ויספיק לצוות על נכסיו לבני ביתו] קודם שימות.}

^{אמר רבי יהושע בן לוי: אדם אשר אכל בשר שור בלפת, ולן באור הלבנה בלילי י"ד או ט"ו בתקופת תמוז - אחזתו אחילו, תוקפת אותו מין קדחת ששמה אחילו.}

^{תנא בברייתא: וכן הממלא כריסו יותר מדאי מכל דבר שהוא טוב לו ומתוק לחיכו - אחזתו [תוקפת אותו] מחלה זו ששמה אחילו.} 

^{אמר רב פפא: אפילו אם מילא כריסו מתמרים, תוקפת אותו מחלת אחילו.}

^{ומקשינן: פשיטא! שהרי אמר רבי יהושע בן לוי כי "מכל דבר" מתוק שאוכל יותר מדאי תוקפת אותו המחלה, וזה כולל גם אכילת תמרים שהם מתוקים.}

^{ומתרצינן: סלקא דעתך אמינא, [הייתי חושב לומר], שהואיל ואמר מר: תמרים יפים כל כך לגוף - שמשבען, ומשחנן, ומשלשלן, ומאשרן, ולא מפנקן [שמשביעות ומחממות ומשלשלות ונותנות כח ולא מפנקות את הלב להיות איסטניס], אף על פי שהן מתוקות, אימא לא [היינו אומרים, שלא] מזיק אם אוכל מהם יותר מדאי, כיון שהם כל כך משובחים, לכן קא משמע לן רב פפא שאף תמרים מזיקים, אם אוכל מהם יותר מדאי.}

^{ומבארת הגמרא: מאי [מהי] מחלת "אחילו"?} 

^{אמר רבי אלעזר: אש של עצמות.} 

^{והוינן בה: מאי אש של עצמות?}

^{אמר אביי: אש גרמי [בעצמות], שהעצמות שורפות לו.}

^{מאי אסותיה [מהו התרופה למחלה זו]?}

^{אמר אביי: אמרה לי אם:}

^{כולהו שקייני [כל השיקויים] ששותים לרפואה - יש להם מנין של ימים לשתותם, יש מהם תלתא [שלושה] ימים, ויש מהם שבעא, ויש מהם תריסר [שנים עשר] יום.}

^{והאי [וזה] השיקוי לרפואת המחלה "אחילו", צריך לקחת אותו עד דמתסי [עד שיתרפא].}

^{ועוד אמרה לי אם: כולהו שקייני [כל השיקויים] שלוקחים לרפואה - צריך לקחת אותם אליבא ריקנא [על קיבה ריקה] ולא לאכול קודם שתייתם, והאי [ואילו זה] השיקוי למחלת האחילו, צריך החולה לקחת אותו בתר דאכל ושתי [אחרי שאכל ושתה], ועייל [ונכנס] לבית הכסא, ונפיק [ויצא] ומשי ידיה [ורחץ ידיו].}

^{ומייתו ליה בונא דשתיתא דטלפחי [ומביאים לו מלוא אגרוף ממאכל הנקרא "שתיתא" שעשוי מקמח עדשים ומלח], ובונא דחמרא עתיקא [ומלוא האגרוף של יין ישן].}

^{וניגבלינהו בהדי הדדי וניכול [וילוש אותם יחד, ויאכלם].}

^{וניכרוך בסדיניה [ויתעטף בסדינו] כדי שיתחמם גופו ויזיע, וניגניה [וישן].}

^{וליכא דנוקמיה עד דקאי מנפשיה [ולא יעירו אותו, עד שיקום מעצמו], כיון שהזיעה יפה לו.}

^{וכי קאי, לישקליה לסדיניה מיניה [וכשיקום יוריד את סדינו ממנו], ואי לא יוריד את סדינו מעליו - הדר עילויה [חוזרת עליו] המחלה.}

^{אמר ליה אליהו לרבי נתן: אכול עד שתתמלא שליש קיבתך, ושתה עד שתתמלא קיבתך שליש הוסף, והנח שליש קיבתך כשהיא ריקה. ואז, גם לכשתכעוס, ותתמתח קיבתך מכעס, תעמוד על מילואך. תשאר קיבתך שלימה, ולא תבקע.}

^{אבל אם תמלא את כל קיבתך באכילה ושתיה, הרי לכשתכעוס, ותתמתח הקיבה, היא עלולה להבקע.}

^{תני רבי חייא: הרוצה שלא יבא לידי חולי מעיים, יהא רגיל בטיבול, יטבול תמיד את מאכלו בחומץ, או פיתו ביין, בין בקיץ ובין בחורף.} 

^{ועוד אמר: סעודתך שהנאתך [שיש לך הנאה] ממנה, משוך ידך הימנה כדי שלא תאכל יותר מדאי, כי אכילה יתירה מזיקה לגוף.}

^{ואל תשהה עצמך בשעה שאתה צריך לנקביך.} 

^{אמר מר עוקבא: האי מאן דשתי טיליא חיורא [מי ששותה יין רע לבן] - אחזתו ויתק [תוקפת אותו חולשה].}

^{אמר רב חסדא: שיתין מיני חמרא הוו [שישים סוגי יין הם]:}

^{מעליא דכולהו [המעולה שבכולם] - הוא יין סומקא ריחתנא [אדום שיש לו ריח טוב מאוד].}

^{גריעא דכולהו [הגרוע שבכולם] - הוא יין טיליא חיורא [יין רע לבן].} 

^{אמר רב יהודה: האי מאן דיתיב בצפרני ניסן גבי נורא [מי שיושב בבקרים של חודש ניסן אצל האש], ושייף משחא, ונפיק ויתיב בשמשא [ומושח עצמו בשמן ויוצא ויושב בשמש] - אחזתו ויתק [תוקפת אותו חולשה].}

^{תנו רבנן בברייתא: אדם אשר הקיז דם ואחר כך שימש מטתו - הוויין [יהיו] לו מתשמיש זה בנים ויתקין [חלושים].}

^{ואם הקיזו שניהם ושימשו - הוויין [יהיו] להן בנים בעלי ראתן [חלשים מאוד] מחמת שיש להם שרץ במוח.}

^{אמר רב פפא: לא אמרן [לא אמרנו] דבר זה שיהיו לו בנים חלושים, אלא באופן דלא טעים מידי [דבר] אחרי שהקיז דם, אבל אם טעים מידי [דבר], לית לן בה [אין לנו בה] דבר זה.}

^{אמר רבה בר רב הונא: בא מן הדרך ושימש מטתו - הוויין [יהיו] לו בנים ויתקין [חלושים].}

^{תנו רבנן בברייתא: הבא מבית הכסא, אל ישמש מטתו עד שישהה שיעור הליכה של חצי מיל, מפני ששד בית הכסא מלוה עמו.} 

^{ואם שימש - הוויין לו בנים נכפים [שחולים במחלת הנפילה].}

^{תנו רבנן בברייתא: המשמש מטתו מעומד - אוחזתו עוית [התכווצות שרירים].}

^{והמשמש מטתו מיושב - אוחזתו אלריא [פיהוק].} 

^{ואילו המשמש מטתו כשהיא מלמעלה והוא מלמטה - אוחזתו מחלת דלריא.} 

^{מאי "דלריא"?} 

^{ואין הגמרא מבארת מהי המחלה, אלא מביאה את רפואתה:}

^{אמר רבי יהושע בן לוי: סם רפואתה של דלריא - "דרדרא" שמו.}

^{מאי "דרדרא"?} 

^{אמר אביי: מוריקא דחוחי [כרכום הגדל בגדר של צמחים].}

^{רב פפא - אליס ובלע ליה [היה לועס בשיניו ובולע אותו].}

^{רב פפי אליס ושדי ליה [היה לועס בשיניו ופולט אותו] לאחר שלעס.}

^{אמר אביי: מי שאינו בקי בדרך ארץ, שאין לו כח לשמש - ליתי ג' קפיזי קורטמי דחוחי [יקח שלשה כלים שמחזיקים שלש רביעיות מלאים בכרכום הגדל בקרקע המזובל בזבל הצאן].}

^{ונידוקינהו [ויכתשם הדק], ונישליקינהו בחמרא, ונישתי [ויבשלם ביין וישתה].}

^{אמר רבי יוחנן: קורטמי דחוחי שבשיקוי הזה, הן הן שהחזירוני לנערותי בתשמיש.}

^{שלשה דברים מכחישים כחו של אדם, ואלו הן: א. פחד - דאגה שדואג על דבר העתיד, כגון על פרנסה או על אויב שעתיד לבוא. ב. טורח הדרך. ג. ועון.} 

^{פחד - דכתיב: "לבי סחרחר עזבני כחי" [תהלים לח יא].}

^{דרך - דכתיב: "ענה בדרך כחי" [תהלים קב כד].}

^{עון - דכתיב: "כשל בעוני כחי" [תהלים לא יא].}

^{שלשה דברים מתיזין [שוברים] גופו של אדם. ואלו הן:}

^{א. אכל מעומד. ב. ושתה מעומד. ג. ושימש מטתו מעומד.} 

^{יש חמשה דברים, שאם עושה אותם, קרובין להביאו למיתה יותר מן החיים, ואלו הן:}

^{א. אכל ועמד. ב. שתה ועמד. ג. הקיז דם ועמד. ד. ישן ועמד. ה. שימש מטתו ועמד.} 

^{יש ששה דברים, שכל העושה אותן כולן כאחת, בזה אחר זה - מיד מת מרוב חולשה, ואלו הן:}

^{א. הבא בדרך ונתייגע. ב. הקיז דם. ג. ונכנס לבית המרחץ. ד. ושתה ונשתכר. ה. וישן על גבי קרקע. ו. ושימש מטתו.} 

^{אמר רבי יוחנן: והוא שעשאן כסידרן רק אז מת.}

^{אמר אביי: אם עשאן כולן כסידרן - מת, ואם עשאן כולן שלא כסידרן - חליש [נחלש].}

^{ומקשינן: איני [אין הדבר כך] שרק אם עושה את כולם מת.}

^{והא [והרי] אשה אחת ושמה מעורת, עבדה ליה [עשתה לו] לעבדה [לעבד שלה] רק תלת מינייהו [שלושה מהם], ומית!} 

^{ומתרצינן: ההוא, כחוש הוה [אותו עבד, חלוש היה] ולכן מת כבר אחרי שעשה שלושה מהם, אבל סתם אדם, מת, רק אם עושה את כולם כסידרן.}

^{שמונה דברים - רובן [אם מרבה בהם], קשה לו הדבר. ומיעוטן [אם ממעט בהם], יפה לו.}

^{ואלו הן:}

^{א. דרך - להלך בדרכים. ב. ודרך ארץ - תשמיש.}

^{ג. עושר - מיעוטו יפה ורובו קשה לפי שמבטלו מתלמוד תורה ומגביה לבבו. ד. ומלאכה.} 

^{ה. יין ו. ושינה.} 

^{ז. חמין - לרחוץ ולשתות. ח. והקזת דם.} 

^{שמונה דברים ממעטים את הזרע, ואלו הן:}

^{א. המלח, ב. והרעב. ג. והנתק - צרעת. ד. בכייה. ה. ושינה על גבי קרקע. ו. וגדגדניות [כוסבר]. ז. וכשות שלא בזמנה. ח. והקזת דם הנעשית בגוף למטה - ממעטת את הזרע כפלים מכולם.}

^{תנא: כשם שקשה לגוף הקזת דם למטה בגוף - בכך שהיא ממעטת הזרע כפלים משאר הדברים.}

<sup>כך יפה לגוף הקזת דם למעלה בגוף - שמרבה כפלים. 



דף ע - ב</sup>

^{אמר רב פפא: הקזת הדם שאמרנו "למטה בגוף", הכוונה היא למטה מן הביצים, כגון הקזה הנעשית מרגליו ומשוקיו.}

^{ואילו הקזת הדם "למעלה", הכוונה היא למעלה מן הביצים, כגון מהכתפים ומן הצוואר ומן הקילבוסת.}

^{שנינו בגמרא לעיל לענין אחד מהדברים הממעטים את הזרע: וכשות שלא בזמנה.} 

^{תנא בברייתא: כשם שקשה לגוף הכשות שלא בזמנה, שממעטת הזרע.}

^{כך יפה לגוף הכשות בזמנה.} 

^{אמר רב פפא: "זמנה" של הכשות, הוא בתקופת תמוז. ו"שלא בזמנה" - הוא בתקופת טבת.} 

^{ואילו יומי ניסן ויומי תשרי - בזמנים אלו לא מעלו [לא יפים] לגוף ולא קשו [קשים] לגוף.}

^{שנינו במשנה: אמר כתבו גט לאשתי, ואחזו אחר כך קורדייקוס, וחזר ואמר בשעת החולי אל תכתבו - אין דבריו האחרונים שאמר בשעת החולי כלום.} 

^{אמר רבי שמעון בן לקיש: כותבין ונותנין לאשתו גט לאלתר, אפילו שהוא עדיין עומד עתה בחוליו, היות ואמר קודם לכן, כשהיה בריא, שיתנו לה את הגט, ולא אומרים שהוא נקרא שוטה, שאינו בר גירושין.}

^{ורבי יוחנן אמר: אפילו אם נאמר שאין דבריו האחרונים כלום, ואפשר לסמוך על מה שאמר כשהיה בריא שיכתבו ויתנו גט לאשתו, מכל מקום עתה, בשעת מחלתו, אין כותבין לאשתו גט, אלא יכתבוהו רק לכשישתפה ויעמוד על דעתו, כי בזמן שאחזו קורדייקוס, הרי הוא שוטה, ואינו בר גירושין.}

^{ומבארינן: מאי טעמא דריש לקיש? מדוע הוא הבין מדברי המשנה שיכולים ליתן לה את הגט גם בזמן שהוא חולה.}

^{משום דקתני במשנה "אין בדבריו האחרונים כלום". ויש לדייק מזה שדבריו הראשונים קיימים, ועושים העדים כדבריו לגרש את אשתו.}

^{ואילו רבי יוחנן אמר לך, שכוונת התנא במשנה היא לומר, כי אין בדבריו האחרונים כלום, דלכי מתציל, לא צריך למיהדר אימלוכי ביה [שכאשר תצלל דעתו, לא צריך לחזור ולהמלך בו] בבעל, אלא עושים העדים על פי דבריו הראשונים, ואין כוונת התנא לומר שמגרשים מיד, אפילו בהיותו חולה, ולעולם אין כותבין אלא לכשישתפה.}

^{והוינן בה: במאי קמיפלגי [במה חולקים] רבי יוחנן וריש לקיש?}

^{ומבארינן: ריש לקיש מדמי ליה [משווה את מי] שאחזו קורדייקוס לישן, שהוא בר גירושין, והעדים יכולים לגרשה על פי הוראתו אף בשעה שהוא עצמו ישן.}

^{ורבי יוחנן מדמי ליה [משווה את מי] שאחזו קורדייקוס לשוטה, שאין הוא בר גירושין, והעדים אינם יכולים לפעול גירושין מכוחו, כל זמן שהוא שוטה.}

^{ומקשינן: ורבי יוחנן נמי, לידמיה [גם כן, ידמה] קורדייקוס לישן, ומדוע הוא דימה אותו לשוטה ולא לישן? ומתרצינן: רבי יוחנן סובר שאין לדמות קורדייקוס לישן משום שישן לא מחוסר מעשה, אינו זקוק למעשה כדי שתחזור אליו דעתו.}

^{מה שאין כן האי [זה] הקורדייקוס, מחוסר מעשה, שצריך לקחת את התרופה שאמרנו לעיל: בשר אדום שנצלו על גחלים ויין מהול בהרבה מים, כדי לחזור לצלילות הדעת. ולכן סובר רבי יוחנן שאותו קורדייקוס דומה יותר לשוטה מאשר לישן.}

^{ומקשינן: וריש לקיש נמי, נידמייה [ישווה] קורדייקוס לשוטה! ומדוע דימה אותו לישן ולא לשוטה?}

^{ומתרצינן: ריש לקיש סובר שאין לדמות קורדייקוס לשוטה, כי השוטה, לא סמיה בידן [אין רפואתו בידינו]. מה שאין כן האי [זה] הקורדייקוס, סמיה בידן [רפואתו בידינו], שרפואתו, בישרא סומקא אגומרי וחמרא מרקא [בשר אדום שנצלו על גחלים ויין מהול בהרבה מים].}

^{ולכן סובר ריש לקיש שאותו קורדייקוס דומה יותר לישן שהוא בר גירושין מאשר לשוטה שאינו בר גירושין.}

^{ומקשינן: ומי אמר רבי יוחנן הכי ששלוחים של הקורדייקוס אינם יכולים לגרש את אשתו מכוחו עד שישתפה?}

^{והאמר רב יהודה אמר שמואל: אדם ששחטו בו שנים מהסימנים בצווארו [הקנה והושט], או ששחטו בו רוב שנים, והרי הוא עומד למות.}

^{ורמז, ואמר: כתבו גט לאשתי, אף על פי שלא אמר "תנו" - הרי אלו יכתבו ויתנו.} 

^{וכן תניא בברייתא: ראוהו לאחד שהוא מגויד [חתוך לחתיכות] או צלוב על הצליבה, ועדיין לא מת, ורמז ואמר כתבו גט לאשתי אף על פי שלא אמר "תנו" - הרי אלו יכתבו ויתנו!}

^{משמע משם שאפילו אדם שעומד למות ואין לו תרופה, הוא בר גירושין ואפשר לכתוב גט עבורו!}

^{אם כן, קורדייקוס, שיש לו תרופה, כל שכן שהוא בר גירושין ויכולים לכתוב גט עבורו.}

^{ומתרצינן: הכי השתא [איך אתה משווה] קורדייקוס לעומד למות? והרי יש לחלק ביניהם.}

^{כי התם, בהולך למות, דעתא צילותא [דעתו צלולה] היא, ורק כחישותא הוא דאתחילה ביה [חולשה היא שהתחילה בו], שאינו יכול להוציא דבר בפיו.}

^{מה שאין כן הכא בקורדייקוס, דעתא שגישתא [דעתו דעת מבולבלת] היא, ולכן סובר רבי יוחנן שאינו בר גירושין.}

^{ומקשינן: ומי אמר שמואל הכי שהשחוט ועומד למות כותבים גט לאשתו, ונחשב שניתן הגט בחיי הבעל?}

^{והאמר רב יהודה אמר שמואל: אדם ששחטו בו שנים מסימני הצוואר [הקנה והוושט] או ששחטו בו רוב שנים. וברח, ולא ראו העדים מה עלה בסופו, מעידין עליו העדים שמת, להשיא את אשתו.}

^{ואי סלקא דעתך [עולה בדעתך] לומר שחי הוא נקרא, אותו שחוט, אמאי מעידין עליו העדים שהוא מת?} 

^{אמרי בבית המדרש תירוץ: חי הוא בשעה זו, והגט שנותנים בשעה זו נקרא שניתן בחיי הבעל, אבל וסופו למות, ולכן מעידים עליו העדים לאחר זמן שבוודאי מת, להשיא את אשתו - אם הבעל לא גירשה.}

^{ומקשינן: אלא מעתה, הואיל וסופו למות, זה ששחטו בו שנים או רוב שנים, יהא זה ששחט אותו, גולה על ידו אם עשה זאת בשגגה, שהרי עשה בו מעשה הממית! אלמה [ומדוע] תניא בברייתא: אם שחט בו שנים או רוב שנים בשוגג - הרי זה אינו גולה!} 

^{ומתרצינן: הא איתמר עלה [הרי נאמר על כך], אמר רבי הושעיא: הטעם שבשחט בו שנים או רוב שנים בשוגג אינו גולה הוא כי חיישינן שמא הרוח בלבלתו, ואלמלא הרוח לא היה מת.}

^{אי נמי, חוששים שמא הוא, הנרצח עצמו קירב את מיתתו בכך שפירכס וזז.}

^{אבל מכל מקום אף בלא הפירכוס, סופו למות, אלא שהפרכוס הקדים את מיתתו, ולכן אינו גולה.}

^{והוינן בה: מאי בינייהו [מה ההבדל בין הטעמים], אם חוששים שהקדים את מיתתו על ידי שהרוח בלבלתו או שחוששים שהקדים את מיתתו על ידי שפירכס? ומבארינן: איכא בינייהו [יש הבדל בין החששות], באופן דשחטיה בביתא דשישא [ששחטו בבית של שיש] ופירכס, ששם אין הרוח מזיקה לו, ורק מצד הפירכוס יש לתלות שלא מת מחמת השחיטה בלבד.}

^{אי נמי, יש נפקא מינא לצד השני, באופן דשחטיה בברא [ששחטו בחוץ] וראו עליו שלא פירכס, שאז רק מצד שיש רוח יש לתלות שלא מת מחמת השחיטה בלבד.}

^{שנינו במשנה: נשתתק, ואמרו לו נכתוב גט לאשתך, והרכין בראשו לאות הן, בודקים אותו שלש פעמים לראות אם דעתו צלולה, אם ראו שדעתו צלולה, שעל לאו הרכין בראשו לאות לאו, ועל הן הרכין הרכנת הן, שלשה פעמים לכל אחד - כותבים לו גט, אם מרכין על הגט הרכנת הן.}

^{ומקשינן: וליחוש [ונחשוש] דלמא שיחיא דלאו לאו נקטיה אי נמי שיחיא דהן הן נקטיה! [שמא מחלה של כיפוף הראש בתנועה של "לא" תפסה אותו, או מחלה של כיפוף הראש בתנועה של "כן" תפסה אותו] ואינו מתכוין לכך.}

^{אמר רבי יוסף בר מניומי אמר רב נחמן: יש לומר שצורת הבדיקה שבודקין אותו היא, דאמרינן ליה ששואלים אותו בסירוגין - שממתינים שעה בין ההרכנה לשאלה הנוספת, וחוזרים ושואלים אותו את אותה שאלה עצמה.}

^{ומקשינן: עדיין וליחוש דלמא שיחיא דסירוגין נקטיה! [נחשוש שמא מחלה של כיפוף הראש בהמתנת סירוגין תפסה אותו].}

^{ומתרצינן: יש לומר דאמרינן ליה ששואלים אותו, שאלה חד של לאו ותרין [ושתים] של הן, ותרין [ושתים] של לאו וחד של הן, שאין בזה שום סדר, ואם עונה על כל השאלות נכון, סימן שעושה זאת בכוונה ומבין.}

^{דבי רבי ישמעאל תנא: באלו דברים בודקים אותו אם דעתו צלולה, שאם עונה עליהם בהרכנת "הן" סימן שאין דעתו צלולה.}

^{אומרים [שואלים] לו אם רוצה דברים שהם של ימות החמה, ועכשיו הם בימות הגשמים. ואם רוצה דברים שהם של ימות הגשמים ועכשיו הם בימות החמה.} 

^{מאי ניהו [ומה הם] הדברים הראוים לימות החמה ולימות הגשמים ששואלים אותו אם מעונין בהם?}

^{אילימא [אם נאמר] ששואלים אותו אם רוצה גלופקרי [מעיל חם] בימות החמה, ואם רוצה שיכסוהו בסדיני [בסדין פשתן דק] בימות הגשמים.}

^{והרי אם עונה על דברים אלו בהרכנת "הן" אין בזה הוכחה שאין דעתו צלולה או שאינו מבין, שיש ליחוש דלמא קורא אחדיה [שמא קור אחזו] בימות החמה, ומעונין במעיל חם.}

^{אי נמי, חמה אחדיה [חום אחזו] בימות הגשמים, ומעונין בסדין פשתן.}

^{דף עא - א}

^{אלא הדברים הראוים לימות החמה ולימות הגשמים ששואלים אותו אם מעונין בהם, היינו בפירי שאינם מצויים באותה עונה של השנה, שאם עונה על השאלה בהרכנת "הן" סימן שאין דעתו צלולה.}

^{אדם פיקח שכנס אשה בקידושין גמורים, ואחר כך נתחרש או נשתטה. הדין, שאינו יכול לגרש את אשתו לעולם, לפי שאין כח בגירושי חרשות להפקיע קידושי פיקח.}

^{אמר רב כהנא אמר רב:}

^{אבל אם הוא חרש שיכול לדבר מתוך הכתב, שיודע לכתוב לשלוחים על הקלף: אתם פלוני ופלוני, כתבו ותנו גט לאשתי.}

^{הרי הוא פיקח גמור, ואם מסר להם ציוויו בכתב כותבין ונותנין גט לאשתו.}