מסכת גיטין דף סג

^{מסכת גיטין פרק ו האומר דף סג - א}

^{בשלמא אי איתמר איפכא: האשה אמרה "התקבל לי גיטי", והשליח אמר "אשתך אמרה הבא לי גיטי", והוא הבעל אמר לשליח "הילך כמה שאמרה", באופן זה היה אפשר לפשוט את הספק האם הבעל סומך על דברי השליח או שתלה בדעת האשה.}

^{היות ואמר על כך רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר רב: כיון שהגיע גט לידו של השליח מגורשת.} 

^{אלמא, מוכח מזה, כי אדיבורא דידה הוא דקא סמיך.}

^{אי נמי, אם היה אומר רב נחמן: כיון שהגיע גט לידה של האשה מגורשת, היה אפשר לפשוט כי אדיבורא דידיה של השליח קא סמיך.} 

^{אלא הכא, באופן שהאשה אמרה לשליח "הולך" והשליח אמר לבעל שהיא אמרה לו "התקבל", אין ראיה מדברי רב נחמן שאינה מגורשת לכך שהבעל סמך על דברי השליח, משום שאפילו אם הבעל תולה בדעת האשה, אפשר לומר שחידש רב נחמן שלא מועילה שליחות השליח, כיון דעקריה שליח לשליחותיה לגמרי הוא, שהשליח לא הסכים לקבל את הגט בתורת שליח הולכה.}

^{דאמר השליח: שליח לקבלה הוינא, להולכה לא הוינא, שאיני רוצה לטרוח ולהביא לה את הגט.}

^{ואם כן, גם אחר כך, כשנמלך והוליך את הגט לאשה, אינו גט, שהרי מתחילה, בשעת קבלת הגט, לא קבל עליו להיות שליח של הבעל להולכה. ובשעה שנמלך בו השליח להיות שליח להולכה, לא נתמנה לכך על ידי הבעל.}

^{ואין לפשוט מרב נחמן האם הבעל סומך על דברי השליח או על דעת המשלח.}

^{ומקשינן תיובתא לרב נחמן:}

^{אמר רב הונא בר חייא, תא שמע ממה ששנינו במשנתנו: האומר לשלוחו "התקבל גט זה לאשתי" או שאמר לשלוחו "הולך גט זה לאשתי", אם רצה הבעל לחזור בו מהגט - יחזור.} 

^{ומבואר במשנה כי טעמא שאין הגט חל באומר לשליח בלשון "התקבל", הוא רק משום דרצה הבעל לחזור בו. הא אם לא רצה הבעל לחזור בו, הוי גט. ומקשינן ואמאי? הא בעל, לאו בר שויא [בר מינוי] שליח לקבלה הוא! ומדוע מהני השליחות באומר "התקבל".}

^{אלא, על כרחך, הטעם שמהני השליחות, הוא משום שאמרינן: כיון שנתן עיניו והחליט לגרשה, מימר אמר הבעל בליבו, תיגרש כל היכי [בכל אופן] שמועיל דמגרשה.} 

^{ולכן אף על פי שהבעל לא נתן את הגט לשליח אלא רק בתורת קבלה, בכל זאת כשמגיע הגט לידי האשה מתגרשת בו, משום שכיון שנתן עיניו לגרשה, לכן כשיוודע לו שאינו יכול לעשות שליח לקבלה, נוח לו שהשליח יהיה לפחות שליח להולכה.}

^{ואם כן קשה על דברי רב נחמן, שהכא נמי באופן שדיבר עליו רב נחמן, שאשה אמרה לשליח "הולך" והשליח אמר שהיא אמרה "התקבל", אפילו אם בשעה שהשליח מקבל את הגט מידי הבעל, אין בדעתו להיות שליח להולכה, מכל מקום כשהשליח נמלך להוליך את הגט לאשה, נוח לו לבעל בזה, והרי הוא שליח הבעל להולכה,}

^{וכמו שראינו במשנה: שכיון שנתן הבעל עיניו לגרשה, מימר אמר הבעל בליבו שתיגרש כל היכי דמגרשה!} 

^{ודחינן: הכי השתא, אין הדין של רב נחמן דומה למשנה,}

^{שהתם באופן של המשנה, שהבעל אמר "התקבל", אדם יודע שאין שליחות לקבלה, וגמר ונתן לשם הולכה, ומה שאמר הבעל "התקבל" התכוון לומר "התקבל והולך", ולכן מהני השליחות, מה שאין כן הכא, כשהשליח אמר לבעל שהאשה עשתה אותו שליח קבלה, טעי הבעל, וסבור כדברי השליח, ולא נתן לו את הגט אלא לשם קבלה.}

^{וכמו כן, לפי ביאור רב אשי, שביאר בדברי רב נחמן שהשליח עקר את עצמו מלהיות שליח הולכה, גם כן לא קשה מהמשנה שם, לפי שהטעם שבמשנה הוא נעשה שליח להולכה באמר הבעל "התקבל", אינו מהטעם שאמרנו, אלא משום שכוונת הבעל "התקבל והולך", ומתחילה נעשה שלוחו. מה שאין כן בדברי רב נחמן, שמתחילה, בשעת קבלת הגט, לא הסכים השליח להיות שליח הולכה. ולכן לא קשה על מה שאמר רב נחמן שבאופן כזה אין גירושין.}

^{אמר רבא, תא שמע ממה ששנינו: קטנה שאמרה לשליח "התקבל לי גיטי", אינו גט עד שיגיע גט לידה, לפי שאין בכח הקטנה לעשות שליח.}

^{ומדייק רבא מהמשנה: הא כי מטי גיטא לידה, מיהא, מגרשה!} 

^{ואמאי? והא לאו שליח להולכה שוייה הבעל!}

^{אלא, על כרחך, הטעם שמועיל הגט כשמגיע ליד האשה, כי אמרינן: כיון שנתן עיניו לגרשה, מימר אמר הבעל בליבו, תיגרש כל היכי [בכל אופן] שמועיל דמגרשה.} 

^{ולכן, אף על פי שהבעל לא נתן את הגט לשליח אלא רק בתורת שלוחה, בכל זאת כשמגיע הגט לידי האשה מתגרשת בו, כי היות ונתן עיניו לגרשה, כשיוודע לו שהקטנה אין בכוחה למנות שליח לקבלה, נוח לו שהשליח יהיה לפחות שלוחו להולכה.}

^{אם כן, הכי נמי בדין של רב נחמן, שהשליח הטעה את הבעל שהאשה עשתה אותו שליח קבלה, נאמר: כיון שנתן עיניו לגרשה, מימר אמר הבעל בליבו שתיגרש כל היכי דמגרשה!} 

^{ודחינן: הכי השתא!? וכי ניתן לדמות את הדין של רב נחמן למשנה שם!?}

^{הרי התם, בקטנה ששלחה שליח, הטעם שמועיל השליחות, אינו מהטעם שאמרנו, אלא מהטעם שאדם יודע שאין שליחות לקטן, ולכן מתחילה גמר הבעל בליבו ונתן לה לשום הולכה דידיה [שהשליח יוליך עבורו את הגט].}

^{מה שאין כן הכא, בדינו של רב נחמן, טעי הבעל בדברי השליח, והוא ממנה אותו לקבלה כדברי השליח.}

^{תא שמע ממה ששנינו בברייתא:}

^{אמרה האשה לשליח "הבא לי גיטי", והשליח אמר לבעל "אשתך אמרה התקבל לי גיטי".} 

^{או שאמרה האשה "התקבל לי גיטי", והשליח אמר לבעל "אשתך אמרה הבא לי גיטי".} 

^{והוא הבעל אמר לשליח באחד מהלשונות הללו: הולך ותן לה, זכי לה, והתקבל לה. הדין הוא: אם רצה הבעל לחזור בו מהגט קודם שהגיע הגט לידי האשה - יחזור. אך משהגיע גט לידה - מגורשת.} 

^{מאי לאו [האם אין הכוונה] בברייתא: קבלה אקבלה. דהיינו, שלשון הבעל "זכי לה והתקבל לה" הולך על האופן שהאשה עשתה את השליח להבאה והשליח אמר לבעל שהוא שליח קבלה.}

^{והולכה אהולכה. שלשון הבעל "הולך ותן לה" הולך על האופן שהאשה עשתה את השליח לקבלה והשליח אמר לבעל שהוא שליח הולכה.}

^{ועל זה נפסק בברייתא שהגט חל משיגיע ליד האשה.}

^{ואם כן, הרי זה תיובתא לרב נחמן. שהרי בברייתא מבואר שאם האשה אמרה "הבא לי גיטי", והשליח אמר לבעל "אשתך אמרה התקבל", והבעל אמר "התקבל", שבהדיא נתן לשליח בתורת קבלה [והבעל אינו יכול למנותו שליח קבלה, והאשה גם כן לא עשתה אותו שליח קבלה] - נהיה השליח [לפחות] שליח הולכה, ומשמע שאומרים: כיון שנתן בה הבעל עיניו לגרשה, מתכוון הבעל לגרשה בכל אופן שמועיל.}

^{כל שכן באופן של רב נחמן, שהבעל אמר לשליח "הילך כמו שאמרה", שאפשר לומר שלא סמך על דברי השליח, אלא תלה בדעת האשה, ומינה אותו גם כן שליח להולכה, שאז בודאי יש לומר שהשליח נעשה שליח להולכה.}

^{ודחינן: לא באופן שכזה מדברת הברייתא. אלא קבלה אהולכה! דהיינו, שהבעל אמר לשון של קבלה, "זכי והתקבל לה", על לשון הולכה שאמר השליח "אשתך אמרה הבא לי". שבאופן כזה גם האשה מינתה אותו לשליח קבלה, שהרי אמרה לשליח "התקבל".}

^{ולשון הולכה שאמר הבעל "הולך ותן לה", הולך אקבלה שאמר השליח "אשתך אמרה התקבל", ולכן מועיל הגט לכשתבוא לידה.}

^{ומקשינן: אי מדובר בברייתא שלשון קבלה של הבעל הולך אהולכה שאמר השליח, והטעם שמועיל השליחות לפי שאף האשה מינתה את השליח לקבלה, אם כן, צריך להיות הדין שמכי מטי גיטא, משעה שמקבל השליח את הגט לידיה, לאלתר ליהוי גיטא. ומדוע מבואר בברייתא שרק משיגיע הגט לידה מגורשת!}

^{שמעת מינה, תפשוט מהברייתא את האיבעיא שבמסכת בבא מציעא, דאדיבורא דידיה של השליח קא סמיך הבעל! ומה שאמר הבעל לשליח "התקבל", התכוון לומר "התקבל והולך".} 

^{וכמו שרב אשי אמר לעיל, שאם רב נחמן היה אומר שבאופן שהאשה אמרה "התקבל" והשליח אמר "אשתך אמרה הבא" שהדין הוא שהיא מגורשת רק כשיגיע הגט לידה, היה אפשר לפשוט שהבעל סומך על דברי השליח ועשאו להולכה.}

^{ודחינן: הכי השתא!? איך יתכן לדמות את הדין של הברייתא לדברי רב אשי.}

^{והרי התם, באופן שדיבר בו רב אשי, קאמר ליה הבעל לשליח "הילך כמה שאמרה", וכיון שאינה מתגרשת בקבלה של השליח, ניתן לפשוט משם את האיבעיא שבמסכת בבא מציעא, שכוונת הבעל במה שאמר "כמה שאמרה" שהאמין לשליח במה שאמר לו בשם אשתו, ובתורת הולכה הביא לו.}

^{מה שאין כן הכא, מהברייתא, לא ניתן לפשוט את האיבעיא שבמסכת בבא מציעא, כי מי קאמר ליה הבעל לשליח "הילך כמה שאמרה"? הרי הבעל אמר "התקבל".}

^{והיות והשליח אמר שהאשה עשתה אותו שליח להולכה, והבעל יודע שאינו עושה שליח קבלה, אם כן ברור שהתכוון לומר שיהיה שליח הולכה, "והתקבל והולך" קאמר.}

^{אבל באופן שהבעל אמר "הילך כמה שאמרה", עדיין אפשר להסתפק שמא סומך על הדעת שלה.}

^{תנו רבנן בברייתא:}

^{אמרה האשה לשליח: התקבל לי גיטי, והשליח בא ואמר לבעל: אשתך אמרה התקבל לי גיטי. והוא הבעל אומר לשליח: הולך ותן לה, זכי לה והתקבל לה,} 

^{הדין הוא שאם רצה הבעל לחזור בו - לא יחזור, כי מיד בקבלת השליח חל הגט.}

^{רבי נתן אומר: אם אמר הבעל הולך ותן לה, הדין הוא שאם רצה הבעל לחזור - יכול יחזור, שהבעל עשה את השליח שליח להולכה, ואם אמר הבעל לשליח: זכי לה והתקבל לה, אם רצה הבעל לחזור - לא יחזור,} 

^{רבי אומר: בכולן - בין ב"הולך ותן לה", ובין ב"זכי והתקבל לה", אם רצה הבעל לחזור - לא יחזור, שלשון "הולך" הוא כ"זכי", והבעל עשאו שליח קבלה.}

^{אבל אם הבעל אמר לו לשליח אי איפשי שתקבל לה אלא הולך ותן לה, באופן זה גילה הבעל דעתו שלשון "הולך" שאמר אין כוונתו לזכיה, ועשאו הבעל שליח הולכה, ואם רצה הבעל לחזור קודם שיגיע הגט לידי האשה - יחזור.} 

^{ומקשינן: שלכאורה דעת רבי היינו דעת תנא קמא!} 

^{ומתרצינן: איבעית אימא: לשון אי איפשי אתא רבי לאשמועינן, שאם הבעל במפורש מסרב לעשותו שליח קבלה, ועושה אותו שליח הולכה, הריהו מבטל את שליחותו הקודמת של השליח, והוא נעשה שליח להולכה.}

^{ואיבעית אימא: הא קא משמע לן הברייתא:}

^{מאן תנא קמא - רבי היא.}

^{איבעיא להו: מה הדין, בבעל שאומר לשליח "הילך" - לדעת רבי נתן.} 

^{האם כאומר "זכי" דמי, והגט חל מיד בקבלת השליח. או לאו כ"זכי" דמי?} 

^{ומנסה הגמרא לפשוט ממשנתנו:}

^{תא שמע ממה ששנינו במשנתנו: האומר לשלוחו "התקבל גט זה לאשתי", או שאמר לו "הולך גט זה לאשתי", אם רצה הבעל לחזור בו מהגט קודם שהגיע ליד האשה - יחזור.} 

^{והאשה שאמרה לשליח תחילה "התקבל לי גיטי", ואחר כך נתן לו הבעל את הגט, הדין הוא שאם רצה הבעל לחזור בו מהגט - לא יחזור.} 

^{דף סג - ב}

^{מאי לאו [האם לא מדובר] במשנה, באופן שהבעל אמר לשליח קבלה של האשה "הילך", וכשיטת רבי נתן היא. ויש להוכיח מכאן, שאף על פי שחולק ב"הולך" וסובר שאין זה לשון של שליחות לקבלה, מודה באמר הבעל בלשון "הילך", ולכן חל הגט מיד בקבלת השליח,}

^{ותפשוט ממשנתנו שלשון "הילך" לרבי נתן כ"זכי" דמי.}

^{ודחינן: לא! אלא אפשר להעמיד את משנתנו אפילו באופן שהבעל אמר לשליח האשה בלשון "הולך", וכשיטת רבי שסובר שבכל לשון שאמר הבעל, נשאר השליח שליח קבלה של האשה.}

^{תא שמע ממה ששנינו בהמשך משנתנו: לפיכך, אם אמר לו הבעל לשליח "אי אפשי [אין רצוני] שתקבל ותזכה בגט בשבילה, אלא הולך ותן לה", הדין הוא שאם רצה הבעל לחזור בו מהגט קודם שיגיע ליד האשה - יחזור.} 

^{ודייקינן: טעמא שיכול הבעל לחזור בו, ואין הגט חל מיד בקבלת השליח, משום דאמר "אי אפשי",} 

^{הא אם לא אמר "אי אפשי", משמע, שאם רצה הבעל לחזור בו - לא יחזור.} 

^{מאי לאו [האם לא מדובר] במשנה באופן שאמר הבעל לשליח האשה "הילך", ועם כל זה באופן שלא אמר "אי אפשי" הרי הוא שליח קבלה, ונעמיד את המשנה כשיטת רבי נתן.} 

^{ונוכיח מכאן שלרבי נתן לשון "הילך" כ"זכי" דמי.}

^{ודחינן: לא! אלא אפשר להעמיד את המשנה אפילו באופן שהבעל אמר לשליח האשה בלשון "הולך", וכשיטת רבי שסובר שבכל לשון שאמר הבעל, נשאר השליח שליח קבלה של האשה.}

^{תא שמע ממה ששנינו בברייתא: בעל שאמר לשלוחו "הולך גט זה לאשתי", אם רצה הבעל לחזור בו מהגט קודם שהגיע ליד האשה - יחזור, ואם אמר הבעל לשלוחו: "הילך" גט זה לאשתי, אם רצה הבעל לחזור בו מהגט - לא יחזור.} 

^{מאן שמעת ליה דאמר [מיהו התנא שסובר] באמר הבעל לשלוחו בלשון "הולך", הדין הוא שאם רצה הבעל לחזור, יחזור? - רבי נתן הוא!}

^{ואותו תנא קאמר בברייתא, באמר הבעל לשלוחו בלשון הילך הדין הוא שאם רצה לחזור לא יחזור והגט חל מיד בקבלת השליח,}

^{שמע מינה [מוכח מהברייתא] שלדעת רבי נתן לשון "הילך" כ"זכי" דמי,} 

^{ומסיקה הגמרא: אכן שמע מינה.}

^{אתמר: אמרה האשה לשליח: התקבל לי גיטי, והשליח בא ואמר לבעל: אשתך אמרה התקבל לי גיטי, והוא הבעל אומר לשליח: הולך ותן לה,} 

^{אמר רבי אבא אמר רב הונא אמר רב: דברי הבעל הם ספק: ולכן נעשה השליח גם שלוחו של הבעל להולכה, וגם שלוחה של האשה לקבלה, מספק.}

^{ואם מת הבעל בלא בנים אחרי שניתן הגט לשליח וקודם שהגיע הגט ליד האשה, הדין הוא שחולצת מחשש שמא הגט לא חל והרי היא יבמה שצריכה חליצה כדי להיות מותרת להנשא לאחר, אבל אינה מתייבמת לאחיו, מחשש שמא הגט חל, והרי היא אסורה עליו.}

^{והוינן בה: למימרא [האם לומר] דמספקא ליה לרב אי לשון "הולך" כ"זכי" דמי והגט חל מיד בקבלת השליח, אי "הולך" לאו כ"זכי" דמי ואין הגט חל אלא בקבלת האשה, והא אתמר: האומר לשלוחו: "הולך" מנה לפלוני שאני חייב לו,} 

^{אמר רב: אם נאבד הכסף בדרך חייב המשלח באחריותו, ועדיין חייב מנה.}

^{ואף על פי כן אם בא המשלח לחזור בו, ולהשיב את המנה - אינו חוזר! לפי שכבר זכה בו המלווה משעת ההולכה.}

^{משמע שרב סובר שלשון "הולך" ודאי כ"זכי" דמי, ואינו מסתפק בזה.}

^{ומתרצינן: באמת סובר רב שלשון "הולך" הוי ספק האם הוא כ"זכה" או לא,}

^{אלא שהתם ב"הולך מנה" הוא דין ממון, ובממון הדין הוא - שספק ממונא לקולא, והבא להוציא מחברו, ידו על התחתונה ועליו להביא ראיה שהדין הוא כמותו, לכן המשלח אינו יכול לחזור בו, כיון שאולי לשון "הולך" כ"זכה" והשליח זכה כבר עבור הבעל חוב.}

^{מה שאין כן הכא בגט, הוא דין איסור, ובאיסור הדין הוא - שספק איסורא לחומרא, לכן באמר לשליח בלשון "הולך" נוקטים מספק לחומרא שהשליח הוא גם שליח להולכת הגט וגם שליח לזכות, ואם מת בעלה בלא בנים חולצת מספק.}

^{אמר רב: אין האשה עושה שליח לקבל לה את גיטה מיד שליח של בעלה,} 

^{ורבי חנינא אמר: אשה עושה שליח לקבל לה את גיטה מיד שליח של בעלה.} 

^{מאי טעמא דרב שאין האשה עושה שליח לקבל משליח הבעל?}

^{שני טעמים ניתן לומר בדבריו:}

^{א. איבעית אימא [אם תרצה אמור]: שהטעם שהאשה אינה יכולה לשלוח שליח לקבל את הגט מיד שליח הבעל, משום בזיון דבעל, שאולי הבעל סבור שהאשה מזלזלת בו בכך שהיא לא באה בעצמה, ואינו רוצה לגרשה באופן זה, מה שאין כן באופן שממנה האשה שליח לקבל את הגט מיד הבעל בעצמו, שאז הבעל יודע שהאשה שלחה שליח, ובזה שהוא מסר לשליח, הוכיח שהוא מסכים לגרשה באופן זה.}

^{ב. ואיבעית אימא: הטעם שהאשה אינה יכולה לשלוח שליח לקבל את הגט מיד שליח הבעל, משום חצרה הבא לאחר מיכן.}

^{שאם היה מניח הבעל את הגט בחצר שאינה שייכת לאשה, ואחר כך היתה האשה קונה את החצר - אין האשה מתגרשת בזה, משום שצריך הבעל למסור את הגט ביד האשה או בחצירה. ובשעה שהבעל הניח את הגט בחצר, עדיין לא היה החצר של האשה, והרי זה כאילו מצאה את הגט מונח ונטלתו.}

^{לכן גוזרים שלא יקבל השליח של האשה (שהוא נחשב כידה או כחצירה לענין הגט) מיד שליח הבעל, משום שחצירה הבאה לאחר מיכן דומה לאופן שקדם הבעל ומסרו ליד שליח ורק אחר כך מינתה אותו האשה להיות שליח קבלה, ויבואו לדמות ולהתיר בחצר שקנתה לאחר שנתן הבעל גט לתוכה, שיאמרו: שהחצר היה בתחילה שליח הבעל ועכשיו כשהאשה קונה אותו, נעשה החצר שלוחה.}

^{מאי בינייהו [מה ההבדל בין שני הטעמים]?}

^{איכא בינייהו [יש ביניהם הבדל], באופן דקדמה איהי ושויה שליח מעיקרא [שהאשה קדמה ומינתה שליח לקבלה] קודם שמינה הבעל שליח להולכה,}

^{שאז אין לחשוש שיבואו לדמות ולהתיר בחצר שזכתה בו לאחר שכבר היה מונח בו הגט,}

^{אבל עדיין יש לחשוש משום בזיון הבעל, כיון שהשליח לא מקבל את הגט מידי הבעל.}

^{מעשה בההוא גברא דשדר לה גיטא לדביתהו [אדם אחד שלח שליח עם גט לאשתו],}

^{אזל שליחא אשכחה כי יתבה וקא לישא [הלך השליח ומצא את האשה כשהיא יושבת ולשה] בצק,}

^{אמר לה: "הילך גיטך", אמרה ליה: כיון שידי מלוכלכות בבצק, ליהוי בידך [יהא הגט בידך], ותהיה אתה שליח לקבלה וזכיה עבורי.}

^{אמר רב נחמן: אם איתא לדברי רבי חנינא, והלכה כמותו שאשה עושה שליח לקבל את הגט מיד שליח הבעל, ולא חוששים שיבואו להתיר בחצר שזכתה בו לאחר שכבר מונח בו הגט.}

^{עבדי בה עובדא [הייתי עושה בה מעשה], להתיר את האשה בגט זה.}

^{אמר ליה רבא לרב נחמן: ואם איתא לדרבי חנינא, והלכה כמותו, עבדת בה עובדא [היית עושה מעשה] להתיר את האשה בגט זה?}

^{והא [והרי] באופן זה שמינתה את השליח הולכה של הבעל שיהיה שליח קבלה שלה לא חזרה שליחות אצל הבעל!}

^{שלא נגמרה השליחות של הבעל עד כדי שיכול השליח לחזור למשלחו ולומר שביצע את שליחותו.}

^{שהרי קודם שגמר השליח את שליחותו של הבעל, כבר ניתק משליחותו ונעשה שליח של האשה,}

^{וכל שליחות שאינה ראויה לחזור ולהגיד למשלח, אינה שליחות, ובטל הגט!}

^{שלחוה [שלחו את השאלה הזאת] לקמיה דרבי אמי, והוא שלח להו [להם]: שהיות ולא חזרה שליחות אצל הבעל, אינו גט.}

^{ורבי חייא בר אבא אמר: נתיישב [נעיין עד שיתיישב דעתינו] בדבר להשיב הלכה.}

^{לאחר כמה ימים, הדור שלחוה [חזרו ושלחו] קמיה דרבי חייא בר אבא, לשאול אותו מה הכריע בשאלה זו, אמר: כל הני שלחו לה ואזלי [כל כך הרבה פעמים הולכים ושולחים לי]? כי היכי דמספקא להו לדידהו, הכי נמי מספקא לן לדידן [כמו שהדבר מסופק להם, כך גם אני מסופק בדבר].}

^{וכיון שנולד ספק בבית המדרש בענין זה, ולא הוכרע, הוי [הרי] הוא ספק בדבר שבערוה, אם נשתנה דין האישות שלה להיות מגורשת או לא, ובכל מקום שיש ספק בדבר שבערוה, הדין הוא שמחמירים מספק,}

^{ולכן במקרה הזה, אם מת בעלה בלא בנים, היא חולצת מספק שמא לא חל הגט והרי היא יבמה, ולא מתייבמת, משום שאולי חל הגט, והריהי אסורה על היבם.}

^{כמו המעשה הזה הוה עובדא [היה מעשה] נוסף, באשה שמינתה את שליח ההולכה של הבעל להיות שליח שלה לקבלת הגט, ואצרכה [והצריך אותה] רב יצחק בר שמואל בר מרתא שתקבל גט נוסף מבעלה, משום שלא חזרה שליחות אצל הבעל, ובטל הגט, וכשמת הבעל הצריכה חליצה. ומקשינן: וכי הצריך אותה רב יצחק תרתי, גם גט וגם חליצה? והרי אם היא קיבלה גט נוסף אינה צריכה חליצה לאחר מיתת הבעל!}

^{ומבארינן: שרב יצחק לא התכוון שהאשה צריכה גם גט וגם חליצה, אלא הצריך אותה גט נוסף אם באה להנשא לאחר מחיים כשבעלה עדיין חי, והצריכה חליצה אם באה להנשא לאחר מיתה של בעלה בלא שנתן לה גט נוסף קודם שמת (בלא בנים).} 

^{מעשה: בההיא דהוו קרו [אשה אחת שהיו קוראים] לה נפאתה, וצוה בעלה לשני עדים לכתוב לה גט ולתת לה,}

^{אזול סהדי כתוב [הלכו העדים וכתבו] בגט בטעות את שמה תפאתה,}

^{אמר רב יצחק בר שמואל בר מרתא משמיה דרב: גט זה עצמו פסול, ואילו לכתוב שוב גט כתיקונו אין הם יכולים, שכן כבר עשו העדים וסיימו את שליחותן, ואינם יכולים לכתוב גט עבור האשה בלא שליחות הבעל.}

^{מתקיף לה רבה: מי קאמר להו כתובו חספא והבו לה? [וכי צוה הבעל את העדים, לכתוב חרס (דבר ללא ערך) ולתת לאשה]? הרי הוא אמר להם לכתוב לאשה גט כשר שראוי להתגרש בו, וכל עוד שלא כתבו גט כשר, הם עדיין לא מילאו את שליחותם, והם יכולים עדיין לכתוב גט בשליחות הבעל!}

^{אלא אמר רבה: ודאי, אי כתוב סהדי גיטא מעליא [אם כתבו העדים גט שכשר לגירושין] ואבד,} 

^{באופן זה אומרים שעשו העדים וסיימו את שליחותן, וכבר אינם שלוחים לכתוב גט נוסף,}

^{אבל אם הם כתבו גט פסול, לא אומרים שסיימו העדים את שליחותן, ויכולים הם לכתוב גט נוסף בשליחות הבעל.}

^{מתקיף לה [מקשה על כך] רב נחמן: מי קאמר להו [וכי צוה אותם הבעל] כתבו ואנחוה בכיסייכו [כתבו גט והניחוהו בכיסכם]?}

^{הרי הוא הורה להם לכתוב גט ולגרש בו, ובעצם הכתיבה לא נתמלאה עדיין שליחותם.}

^{אלא אמר רב נחמן: אפילו אם כתבו כבר העדים גט כשר, עדיין לא סיימו את שליחותם,}

^{ואם אבד הגט, כותבין גט נוסף בשליחות הבעל ונותנין לאשה, אפילו מאה פעמים עד שתתגרש.}

^{בעא מיניה רבא מרב נחמן: לפי שיטתך שלא סיימו העדים את שליחותם עד שתתגרש, אם אמר הבעל לעדים: כתבו ותנו את הגט לשליח, מהו?} 

^{האם נאמר שסלוקי סליק להו [שסילק את העדים] משליחותם לאחר שנתנו את הגט לשליח, ואם אבד הגט לשליח, שוב אינם יכולים לכתוב גט אחר,}

^{או דילמא עשאם שלוחים עד שיבא גט לידה ותתגרש, ויכולים עדיין לחזור ולכתוב גט אחר.}

^{והטעם שאמר להם שימסרו את הגט לשליח לטירחא דידהו חייש [שמא רק לטירחה של העדים חשש] שלא יצטרכו להוליך בעצמם את הגט לאשה,}

^{אבל הם עדיין שלוחים לכתוב גט עד שתתגרש האשה?}

^{אמר ליה רבינא לרב אשי: ומה הדין הוא אם הוסיף הבעל ואמר לעדים: כתבו גט ותנו לשליח ויוליך לה, מהו?} 

^{האם ממה שהוסיף "ויוליך לה" מוכח שנתכוון לומר שעדים אלה צריכים לדאוג שאכן יוליך לה השליח ויגיע לידה, ולפיכך קיימת שליחותם עד שיגיע הגט בפועל לידיה, או שמא אין זו משמעות דבריו, ואף באופן זה כוונתו לעשותם שלוחים רק על הכתיבה ובטלה שליחותם עם הכתיבה?}

^{ואיבעיות אלו לא נפתרו, ונשארת הגמרא בתיקו. שנינו במשנה: רבן שמעון בן גמליאל אומר: אף האומרת לשלוחה: טול לי גיטי, אם רצה הבעל לחזור בו מהגט לאחר שמסרה לשליח - לא יחזור, שהרי השליח נעשה שליח קבלה, וכבר בקבלתו זכה בגט עבור האשה.}

^{תנו רבנן בברייתא: אם מינתה האשה שליח באחד מהלשונות הללו: טול לי, ושא לי, ויהא לי בידך - כולן לשון קבלה הן, שנתכוונה שיהא שליח קבלה, ושתתגרש בזכית השליח בגט.}

^{מתניתין:} 

^{האשה שאמרה לשליח: התקבל [תהיה שליח לקבל] לי את גיטי, והשליח חזר ואמר שקיבל את הגט, אבל אין הגט בידו,}

^{צריכה האשה שיהיו לה שתי כיתי עדים שמעידים בדבר.}

^{כת אחת של שנים עדים שאומרים: בפנינו אמרה האשה לשליח לקבל עבורה את הגט.}

^{וכת נוספת של שנים עדים שאומרים: בפנינו קבל השליח את הגט מידי הבעל וקרע אותו אחרי שקיבלו. (בגמרא יתבאר מדוע צריך השליח לקרוע את הגט אחרי שזכה בו)} 

^{ואין צריך שיהיו שני הכיתי עדים נבדלים זה מזה, אלא אפילו הן אותם העדים הראשונים והן האחרונים, שהעדים שמינתה בפניהם את השליח לקבלה, הם עצמם ראו כשהשליח קיבל את הגט.} 

^{דף סד - א}

^{או באופן שאחד מן כת העדים הראשונים שבפניהם אמרה לשליח לקבל, מעיד על האמירה,}

^{ואחד מן כת העדים האחרונים שבפניהם קיבל השליח את הגט, מעיד על הקבלה,}

^{ועד אחד שלישי, שבפניו אמרה ובפניו קיבל, מצטרף עמהן עם כל אחד מהם להעיד על האמירה ועל הקבלה.}