מסכת גיטין דף ס

^{אחריהן [אחר כהן ולוי וישראל] את מי קוראין?} 

^{כלומר: האם יש איזה סדר לקרואים שאחריהם, משום דרכי שלום?}

^{לא הוה בידיה [לא ידע רבי חלבו להשיב].}

^{אתא רבי חלבו ושייליה [בא רבי חלבו ושאל] לרבי יצחק נפחא את השאלה שנשאל:}

^{אמר ליה רבי יצחק נפחא לרבי חלבו:}

^{אחריהן קוראין לתלמידי חכמים הממונים פרנסין על הציבור.}

^{ואחריהן לתלמידי חכמים הראויין למנותם פרנסים על הציבור, ואלו מי ששואלים אותם דבר הלכה בכל מקום ואומרים אותה.}

^{ואחריהן לבני תלמידי חכמים, שאבותיהן ממונים פרנסין על הציבור, ומשום שיש בזה כבוד לאבותיהם.}

^{ואחריהן לראשי כנסיות, ולכל אדם.}

^{שלחו ליה בני גליל שליח לרבי חלבו לשואלו:}

^{מהו לקרות בחומשים [הם כתובים כספר תורה, אלא שמחולקים לחמשה חומשים], בבית הכנסת בציבור?} 

^{לא הוה בידיה של רבי חלבו להשיב.}

^{אתא רבי חלבו שייליה [בא רבי חלבו ושאל] לרבי יצחק נפחא את השאלה שנשאל, ואף הוא לא הוה בידיה [לא ידע מה להשיב].}

^{אתא רבי חלבו שאיל שאלה זו בבי מדרשא [בבית המדרש]; ופשטוה מהא דאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: ספר תורה שחסר יריעה אחת, אין קורין בו; וכל שכן כשאינו אלא חומש אחד שאין קורין בו.}

^{ודוחה הגמרא את הראיה: ולא היא!} 

^{התם בספר תורה שחסר בו יריעה אחת, מחסר הוא במילתיה, כלומר: קוראין לו "ספר תורה" והרי חסר הוא.}

^{אבל הכא בחומשים לא מחסר במילתיה, לפי מה שנקראים הם "חומשים", אין בהם חסרון.}

^{רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו: אין קורין בחומשין בבית הכנסת, משום כבוד ציבור, שלא יאמרו שאין להם ספר תורה שלם, וזה גנאי להם.}

^{רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו: האי ספר אפטרתא [ספר שכתובין בו ההפטרות], אסור למקרי ביה בשבת [אסור לקרוא בו בשבת].}

^{ומפרשינן: מאי טעמא?} 

^{משום דלא ניתן ליכתב פחות מספר אחד שלם לעצמו.}

^{בר רב אשי אמר: לטלטולי בשבת נמי אסור.}

^{מאי טעמא?} 

^{דהא לא חזי למקרי ביה [שהרי אינו ראוי לקרות בו].}

^{ודוחה גמרא: ולא היא!} 

^{שרי לטלטוליה ושרי למקרי ביה [מותר לטלטלו ומותר לקרות בו] -}

^{ומשום דהרי מצינו לרבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש דמעייני תרוייהו בספרא דאגדתא [ספר אגדה] בשבתא -}

^{והא לא ניתן ליכתב, שהרי אסור לכתוב תורה שבעל פה, ואיך קראו בו!?}

^{אלא בהכרח, כיון דלא אפשר שלא ייכתבו, שנתמעט הלב והתורה משתכחת; הרי שעל זה נאמר: "עת לעשות לה' הפרו תורתך".}

^{ואם כן הכא נמי בספר דאפטרתא, כיון דלא אפשר שיכתוב כל ציבור וציבור ספר שלם מן הנביאים שאין יכולת בידם, הרי שעל זה נאמר: "עת לעשות לה' הפרו תורתך".}

^{בעא, שאל מיניה אביי מרבה:}

^{מהו לכתוב מגילה לתינוק שכתוב בה פרשה אחת או שנים מן התורה, כדי להתלמד בה?}

^{תיבעי, יש להסתפק ספק זה, הן למאן דאמר: "תורה מגילה מגילה ניתנה", כל פרשה שהיה משה שומע מן הקב"ה היה כותבה, וכשנשלמה התורה כולה, חיברן משה בגידין, ותפרן.}

^{ואף תיבעי למאן דאמר: "תורה חתומה [גמורה ומסויימה ושלימה] ניתנה", כלומר: עד שלא נאמרו כל הפרשיות כולן, לא היה משה כותבן, אלא משמרן בעל פה, ואך כשנשלמו כל הפרשיות, כתב משה את התורה כולה כאחד.}

^{ומפרשת הגמרא כיצד תיבעי למאן דאמר: "תורה מגילה מגילה ניתנה":}

^{האם נאמר: כיון דבתחילה מגילה מגילה ניתנה, אם כן אף היום כותבין אותן מגילה מגילה.}

^{או דילמא: כיון דאידבק אידבק, מאחר שנדבקו כל הפרשיות, שוב אין כותבין אלא את כל התורה כולה כאחד.}

^{וכיצד תיבעי למאן דאמר: "תורה חתומה ניתנה":}

^{האם נאמר: כיון ד"תורה חתומה ניתנה", אין כותבין.}

^{או דילמא: כיון דלא אפשר, כתבינן.}

^{אמר ליה רבה לאביי: אין כותבין! ומה טעם? לפי שאין כותבין.}  

^{איתיביה לרבה שאמר אין כותבין:}

^{והרי שנינו גבי הילני המלכה: אף היא עשתה טבלא של זהב, שפרשת סוטה כתובה עליה; הרי שכותבין אפילו פרשה אחת. אמר תירץ רבי שמעון בן לקיש משום רבי ינאי:}

^{לא כתבו את הפרשה בטבלא כמות שהיא, אלא באל"ף בי"ת בלבד, כלומר: בראשי תיבות.}

^{איתיביה מהא דתניא בברייתא:}

^{כשהוא הכהן כותב פרשה לסוטה למוחקה על המים, הרי זה רואה בטבלא שעשתה הילני המלכה, וכותב מה שכתוב בטבלא, אם כן משמע שהיה כתוב על הטבלא את הפרשה כמות שהיא!?}

^{ומשנינן: אימא: כמה שכתוב בטבלא, כלומר: שעל פי ראשי התיבות שהיה כתוב בטבלא היה הכהן כותב.}

^{איתיביה מברייתא ששנינו בה בהדיא: כשהוא כותב, רואה בטבלא וכותב מה שכתוב בטבלא, מה הוא כתוב בטבלא "אם שכב, אם לא שכב"!?}

^{ומשנינן: הכא במאי עסקינן בסירוגין, כלומר: בתחילת כל פסוק היה כתוב תיבה שלימה, ואחר כך בראשי תיבות.}

^{כתנאי, תנאים נחלקו בדין זה אם כותבין מגילה לתינוק להתלמד בה:}

^{אין כותבין מגילה לתינוק להתלמד בה, ואם דעתו להשלים, הרי זה מותר.}

^{רבי יהודה אומר: בספר בראשית מותר לכתוב מגילה אחת עד פרשת דור המבול, מפני שהוא ענין אחד.} 

^{ובתורת כהנים [ספר ויקרא] מותר לכתוב מגילה אחת עד "ויהי ביום השמיני", שהוא גמר ציווי הקרבנות.}

^{אמר רבי יוחנן משום רבי בנאה: תורה - מגילה מגילה ניתנה, שנאמר: "אז אמרתי הנה באתי במגילת ספר כתוב עלי", שנזכרתי במגילה שבתורה, שנאמר אצל בנות לוט [בראשית יט טו]: "ויאיצו המלאכים בלוט לאמר, קום קח את אשתך ואת שתי בנותיך הנמצאות", ולכך אמר הכתוב "הנמצאות", לומר: בזכות דוד שעתיד לצאת מרות המואביה [שהיא בת לוט האחת שילדה את מואב], ובזכות נעמה העמונית [שהיא בת לוט השניה שילדה את עמון], ונרמז כן בלשון "הנמצאות", שהרי כתיב גבי דוד "מצאתי דוד עבדי".}

^{ולכך קרא לתורה מגילה, מפני שמתחילה נכתבה פרשת בראשית, ואחר כך פרשת נח, ואחר כך מגילת אברהם, וזה הוא שאמר דוד: "במגילת אברהם כתוב עלי".}

^{רבי שמעון בן לקיש אומר: תורה - חתומה ניתנה, שנאמר: "לקוח את ספר התורה הזאת", ומשמע: ספר אחד הוא.}  

^{ומקשינן: ואידך - רבי יוחנן - נמי, הכתיב "לקוח", דמשמע "תורה חתומה ניתנה"!? ומשנינן: ההוא לבתר דאידבק, לא היה זה ספר תורה אחד מתחילה, אלא לבסוף כשהדביקו את כל הפרשיות זו לזו.}

^{תו מקשינן: ואידך - ריש לקיש - נמי, הכתיב: "במגילת ספר כתוב עלי", דמשמע: "מגילה מגילה ניתנה".}

^{ומשנינן: אין הכוונה שהיה חלק מהתורה כתוב במגילה, אלא ההוא פסוק שנאמר בו "מגילה" הכוונה היא לכל התורה, ומשום דכל התורה כולה איקרי "מגילה", דכתיב: [זכריה ה ג]: "ויאמר אלי, מה אתה רואה, ואומר: "אני רואה מגילה עפה", ועל התורה נאמר כתוב זה.}

^{אי נמי לכן נקראת התורה "מגילה", לכדרבי לוי [משום דרבי לוי], דאמר רבי לוי:}

^{שמונה פרשיות נאמרו ביום שהוקם בו המשכן, ואותן פרשיות נכתבו במגילות נפרדות מפני שהוצרכו לאותו יום, ואף אחר כך שהשלים משה את התורה, לא היה כותבה כסדר אלא משלים את החסר שבין מגילה ומגילה, ולכן כל התורה נקראת "מגילה ".}

^{ואלו הן שמונה הפרשיות שנאמרו ונכתבו ביום שהוקם המשכן:}

^{א. פרשת כהנים שבפרשת "אמור", שנאמרו בה כמה הלכות כהנים: "לא יטמא", "את אלה לא יקח [ישא] ", "מום בו את לחם אלהיו לא יגש להקריב"; ונאמרה פרשה זו ביום זה, מפני שבו התחילו הכהנים להקריב, והוצרך להודיע את קדושתם.}

^{ב. ופרשת לויים שבפרשת "בהעלותך" [במדבר ח ה]: "קח את הלויים מתוך בני ישראל וטהרת אותם"; ונאמרה בו ביום, מפני שהחלו הלויים לשיר במשכן באותו יום.}

^{ג. ופרשת טמאים שבפרשת "בהעלותך" [במדבר ט ו]: "ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם ולא יכלו לעשות הפסח ביום ההוא", ונאמרה פרשה זו משום הפסח הקרב ובא.}

^{ד. ופרשת שילוח טמאים שבפרשת "במדבר" [ה ב]: "צו את בני ישראל וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש"; ונאמרה פרשה זו משום שבאותו יום הוקבעו שלש מחנות: מחנה שכינה, מחנה לויה ומחנה ישראל.}

<sup>ה. ופרשת "אחרי מות", היא פרשת [ויקרא טז א]: "דבר אל אהרן אחיך ואל יבא בכל עת אל הקודש מבית לפרוכת", ואף שעיקרה של פרשה זו היא ביום הכפורים, מכל מקום נאמרה פרשה זו בו ביום, מפני שמתו בני אהרן באותו יום משום ביאה שלא לצורך, לכן נאמרה האזהרה שלא יבא אהרן בכל עת באותו יום.


דף ס - ב</sup>

^{ו. ופרשת שתויי יין שבפרשת "שמיני" [ויקרא ה ב]: "יין ושכר אל תשת אתה ובניך אתך בבואכם אל אהל מועד".}

^{ז. ופרשת נרות שבפרשת "בהעלותך" [במדבר ח ב]: "בהעלותך את הנרות, אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות".}

^{ח. ופרשת פרה אדומה שבפרשת "חוקת" [במדבר יט ב]: "דבר אל בני ישראל ויקחו אליך פרה אדומה תמימה אשר אין בה מום".}

^{אמר רבי אלעזר:}

^{התורה רוב בכתב, כלומר: רוב "תורה שבעל פה" תלויה במדרש הכתובים: ב"כלל ופרט וכלל" ו"גזירה שוה", ושאר מידות שהתורה נדרשת בהן.}

^{ומיעוט ניתנה למשה על פה, שאין להם רמז בתורה.}

^{שנאמר: "אכתוב לו רובי תורתי, כמו זר נחשבו", הרי שרוב התורה כתובה היא.}

^{ורבי יוחנן אמר: רוב התורה שבעל פה נמסרה למשה על פה, ואין לה רמז בתורה, ומיעוט ממנה יש לה רמז בכתב.}

^{שנאמר: "כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית", ומאחר שעל דברים שבעל פה נכרתה הברית, בהכרח שהם הרוב.}

^{ומקשינן: ואידך - רבי יוחנן - נמי, הכתיב: "אכתוב לו רובי תורתי כמו זר נחשבו", הרי שרוב התורה תלויה בכתב.}

^{ומשנינן: ההוא אתמוהי קא מתמה [בלשון תמיהה הוא נקרא]: וכי אכתוב לו רובי תורתי, כלומר: וכי רובי תורתי היה לי לכתוב להם!? הלא כמו זר נחשבו, והלוא באותה שכתבתי להם כמו זר נחשבו.}

^{ואידך - ריש לקיש - נמי, הכתיב: "כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית", ומשמע שעיקר התורה בעל פה ניתנה!?}

^{ומשנינן: ההוא, כלומר: לכך נכרת ברית על אלה שבעל פה, לא משום שרבים הם, אלא משום דתקיפי למיגמרינהו [יש קושי בלימודם].}

^{דרש רבי יהודה ברבי נחמני, מתורגמניה דרבי שמעון בן לקיש: [האמורא שהיה עומד ליד ריש לקיש בדרשתו, ומתרגמה לרבים]:}

^{כתיב [שמות לד כז]: "כתב לך את הדברים האלה", הרי משמע שהתורה כתובה.}

^{וכתיב מיד: "כי על פי הדברים האלה", הרי שלא נכתבה.}

^{הא כיצד מתיישבים שני מקראות הללו:}

^{דברים שבכתב, אי אתה רשאי לאומרן [למוסרן לישראל] על פה.}

^{דברים שבעל פה, אי אתה רשאי לאומרן בכתב, כלומר: לכותבן.}

^{דבי רבי ישמעאל תנא מקור אחר לדין זה:}

^{דכתיב: "כתב לך את הדברים האלה", כדי ללמד: אלה אתה כותב, ואי אתה כותב הלכות [תורה שבעל פה].}

^{אמר רבי יוחנן:}

^{לא כרת הקב"ה ברית עם ישראל, אלא בשביל דברים שבעל פה, שנאמר: "כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת ישראל".}

^{שנינו במשנה: מערבין בבית ישן מפני דרכי שלום:}

^{ומפרשינן: מאי טעמא? אילימא משום כבוד של בעל הבית, והיינו "מפני דרכי שלום"?}

^{כך הרי אי אפשר לומר, והא ההוא שיפורא [שופר שהיו תוקעים בו בערב שבת להזהיר את העם], דהוה מעיקרא בי רב יהודה [היה בתחילה בביתו של רב יהודה] שהיה ראש ישיבה בפומבדיתא, ולבסוף - כשמת רב יהודה, ונעשה רבה לראש ישיבה - נתנוהו בי רבה, ולבסוף נתנוהו בי רבא, כשנעשה ראש ישיבה אחר רב יוסף ואביי שמלכו אחר רבה.}

^{הרי שאין לחוש משום כבוד בני הבית שנוטלים מהם.}

^{אלא לכך לא יעבירו את העירוב ממקומו הרגיל, משום חשדא, שלא יחשדו את בני החצר שאינם עושים עירובי חצירות, ומטלטלים, כי הנכנס לאותו בית שהיו רגילים לתת שם את העירוב, ואינו רואהו, חושב בלבו שלא עשו עירוב.}

^{שנינו במשנה: בור שהוא קרוב לאמה מתמלא ראשון מפני דרכי שלום:}

^איתמר:

^{בני נהרא [אנשים שיש להם שדות על גדות הנהר, מי משקה תחילה]: רב אמר: תתאי שתו מיא ברישא [התחתונים הרחוקים ממוצא הנהר, הם משקים תחילה].}

^{ושמואל אמר: עילאי שתו מיא ברישא, [העליונים הקרובים יותר למוצא הנהר הם משקים תחילה].}

^{ומבארת הגמרא באיזה אופן נחלקו:}

^{בדמיזל הנהר [כשהנהר הולך כדרכו, שאין צריך לסוכרו בשביל להשקות ממנו, אלא דולים ממנו ומשקים], כולי עלמא - בין רב ובין שמואל - לא פליגי, שכל הרוצה לדלות מן הנהר יבא וידלה.}

^{כי פליגי רב ושמואל: במיסכר ואשקויי [כשיש צורך לסכור את הנהר כדי להשקות].}

^{וטעמו של שמואל דאמר: עילאי שתו מיא ברישא, הוא משום דאמרי העליונים: אנן מקרבינן טפי [אנחנו קרובים יותר].}

^{וטעמו של רב דאמר: תתאי שתו מיא ברישא, הוא משום דאמרי התחתונים: נהרא כפשטיה ליזיל [נהר כדרכו, ילך], כלומר: אין לכם לעצור את הנהר מהילוכו, ומהגיע אלינו.}

^{מקשה הגמרא קושיא ממשנתנו על רב, שהרי תנן במשנתנו:}

^{בור הקרוב לאמה, הוא מתמלא ראשון מפני דרכי שלום, והוא הדין שהם משקים תחילה, ותיקשי לרב!?}

^{תרגמה שמואל אליבא דרב [פירש שמואל את משנתנו לשיטתו של רב בר פלוגתיה בזה]:}

^{משנתנו עוסקת באמה המתהלכת על פי בורו, כלומר: הבור מתמלא מאליו, ואין צריך לסכור את האמה כדי למלאותו.}

^{ותמהינן עלה: אי הכי מאי למימרא, מה חידוש יש בדבר, והרי אינו עושה שום פעולה המזקת לחבירו!?}

^{ומשנינן: מהו דתימא: מצי אמרי ליה [כסבור הייתי לומר: יכולים התחתונים לומר לבעל הבור העליון]: סכר מיסכר [סתום את פי בורך, כדי שלא ייכנסו המים שם, ותיפסק זרימתם], ואשקי בהינדזא [ותשקה את שדותיך כפי מה שיעלה לך לדלות מן משיכת הנהר כמונו].}

^{קא משמע לן משנתנו שאינם יכולים לומר לו כן.}

^{אמר רב הונא בר תחליפא: השתא דלא איתמר הלכתא לא כמר ולא כמר [לא נפסקה הלכה לא כרב ולא כשמואל] -}

^{אם כן "כל דאלים - גבר", [מי שחזק יותר הוא גובר].}  

^{רב שימי בר אשי אתא לקמיה דאביי [בא לפני אביי] ואמר ליה לאביי:}

^{לותבן מר בעידנא [יושיבני אדוני ללמוד עמו בעת קבוע ביום]!}

^{אמר ליה אביי לרב שימי: אית לי עידנא לדידי [כלומר: אין זמני פנוי, כי אני עוסק בו בתורה לעצמי].}

^{אמר ליה רב שימי: ואם כן, לותבן מר בליליא [קבע עמי זמן ללמוד בלילה]!}

^{אמר ליה אביי לרב שימי: אית לי מיא לאשקויי, [בלילה אני עסוק להשקות את שדותי].}

^{אמר ליה רב שימי לאביי: אנא משקינא ליה למר מיא ביממא, ולותבן מר בליליא, [אני אשקה לאדוני ביום את שדותיו, וקבע עמי זמן ללמוד בלילה].}

^{אמר ליה אביי לרב שימי: לחיי, כלומר: מסכים אני!}

^{התחכם רב שימי ואזל לעילאי [הלך אל העליונים] ואמר להו: כך הוא הדין: תתאי שתו מיא ברישא [התחתונים הם משקים תחילה], ואתם אל תסכרו את הנהר.}

^{ושוב אזל רב שימי לתתאי [לתחתונים], ואמר להו בהיפוך: עילאי שתו מיא ברישא [העליונים הם משקים תחילה], ואתם אל תסכרו את הנהר.}

^{אדהכי [ביני לביני] סכר רב שימי מיסכר ואשקי [סכר רב שימי את הנהר, והשקה את שדותיו של אביי].}

^{כי אתא לקמיה דאביי, כאשר בא רב שימי לפני אביי:}

^{אמר ליה אביי לרב שימי: כבי תרי עבדת לי!? עשית לי כדעת שנים, הן כדעת רב והן כדעת שמואל!?}

^{ועקב כך לא טעמינהו אביי לפירי דההוא שתא [ולא היה רוצה אביי לטעום כל השנה מפירות של שדותיו, שהושקו שלא כדין], וכדי שלא יאמרו שעל פיו עשה רב שימי.}  

^{הנהו בני בי חרמך [תושבי אותו מקום שנקרא כך], דאזול כרו ברישא דשנוותא [שם הנהר] ואהדרוה ושדיוה בשילהי [בסוף] נהרא, [כרו תעלה במוצא הנהר, והקיפו בתעלה את שדותיהם, ושוב החזירו את התעלה אל המשך הנהר].}

^{אתו עילאי [באו העליונים הסמוכים למוצא הנהר] לקמיה דאביי, ואמרו ליה לאביי: קא מתקיל לנהרין [אלה שכרו את התעלה, מכשילים הם את מרוצת המים של הנהר, והמים של הנהר צפים ושוטפים את שדותינו], כי כן דרך הנהר שאין מימיו קלין לרוץ כשיש לו עקמומית בדרכו.}

^{אמר להו אביי לאותם שכרו את התעלה: כרו בהדייהו טפי פורתא [העמיקו את התעלה כדי שירוצו המים].}

^{אמרו ליה כורי התעלה לאביי: אם נעשה כן קא יבשי פירין [יתייבשו הפירות שבשדותינו], כי המים יעמיקו, ולא יזרמו בחריצים שעשינו כדי שיימשכו המים דרך שם לשדותינו.}

^{אמר להו אביי לכורי התעלה: זילו סליקו נפשייכו מהתם, כלומר: לכו וסיתמו את תעלתכם.}

^{שנינו במשנה: מצודות חיה ועופות ודגים יש בהן משום גזל, מפני דרכי שלום; רבי יוסי אומר גזל גמור:} 

^{דף סא - א}

^{ומבארת הגמרא: באוזלי ואוהרי [הן רשתות של חוטין ושל גמי שיש להן תוך], כולי עלמא - בין רבנן ובין רבי יוסי - לא פליגי,  שהלוקח מהן הוא גזל גמור, שהרי קנו לו לפורש המצודה כליו, מדין "חצר".}

^{כי פליגי - רבנן ורבי יוסי - ולרבנן אינו גזל גמור, בלחי [חכה] וקוקרי [נותנים חוט ארוך בנהר, וחורזים בו מחטים על פני כול, והדגים נתפסים במחטים], שהן מיני מצודות שאין להם תוך, ואין לפורש המצודה במה לקנות.}

^{שנינו במשנה: מציאת חרש שוטה וקטן יש בהן גזל מפני דרכי שלום, רבי יוסי אומר גזל גמור}