מסכת גיטין דף נד

^{ואין מונין ישראל את נטיעותיהן לשבתות. כלומר, היות שאיסור ערלה בשנים הוא תלוי, שנאמר [ויקרא יט כג]: "שלש שנים יהיה לכם ערלים", הדבר ניכר באיזו שנה נטע את העץ, כי כאשר יהיו הפירות מותרים בשנה הרביעית, יידעו הכל שבשביעית נטע את האילן. אבל, אין ניכר לאחר זמן, באיזה יום בשבוע נטעו, כי אין מונים ימים לנטיעה אלא שנים.}

^{ולפיכך, הנוטע בשביעית יעקר, כי יהיה ידוע לכל שבשביעית נטעו, ושמא יבואו להתיר נטיעה בשביעית. אבל הנוטע בשבת בשוגג אינו צריך לעקור, כי לאחר זמן, לא ידעו שבשבת נטעו, ואין לחשוש שמא יבואו להקל באיסור שבת.}

^{דבר [טעם] אחר, לדינו של רבי מאיר:}

^{נחשדו ישראל לעבור על איסור השביעית, ולא נחשדו על חילול השבתות, ולפיכך, יש לקנוס את הנוטע בשביעית, ואין צורך לקנוס על מלאכה בשבת.}

^{ומתמהינן: למאי הוצרך התנא לאתויי דבר אחר, ולא סגי ליה בטעם הראשון!?}

^{ומפרשינן: הכי קאמר!} 

^{וכי תימא, אין טעם הראשון מספיק, כדי שהנוטע בשבת לא יעקור.}

^{כי שבת נמי, זמנין [לפעמים], יהיה ניכר לאחר זמן, שנטעו בשבת.}

^{וכגון דמיקלע יום שלשים קודם ראש השנה, בשבת.} 

^{שנה ראשונה של מנין שנות ערלה אין צריך שתהיה שנה שלימה, אלא, כל שהיה האילן נטוע שלשים יום קודם ראש השנה, כשיגיע ראש השנה, עלתה לאילן שנה, כי שלשים יום בשנה נחשבים כשנה, ואין פירות האילן אסורים משום ערלה אלא עוד שנתיים בלבד.}

^{דאי נטע ההוא [באותו] יומא, הוא דסלקא [שתעלה] ליה שתא למנין שנות ערלה, כי שלשים יום בשנה, חשובין הן כשנה.}

^{ואי לא נטע בההוא יומא, לא סלקא ליה שתא, ויצטרך להמתין שלש שנים שלמות.}

^{ונמצא, שהנוטע באותה שבת, ניכר הדבר לאחר זמן, כי לסוף שתי שנים, כשאוכלים מן הפירות, מחמת אותם שלשים יום שלפני ראש השנה, יהיו מזכירים שנטע בשבת.}

^{ואם כן, לפי טעם הראשון שהזכיר רבי מאיר, ראוי לקנוס אף את הנוטע בשבת, והרי משמע שכל נוטע בשבת אינו צריך לעקור!? לפיכך אמר רבי מאיר: תא שמע, טעם נוסף, להקל במי שנטע בשבת.}

^{נחשדו ישראל על השביעית ויש לחשוש, מתוך שניכר הדבר שמא יבואו להתיר נטיעה בשביעית.}

^{ולא נחשדו על השבתות, ואפילו אם יזכר ויוודע הדבר, לא יבואו להקל באיסור שבת, ולהתיר נטיעה בשבת.}

^{ונמצא, דלא קשיא דרבי מאיר אדרבי מאיר.}

^{ודרבי יהודה, הקונס שוגג אטו מזיד בשבת, אדרבי יהודה, דשביעית שאינו קונס בשוגג, נמי לא קשיא.}

^{כי באתריה [במקומו] דרבי יהודה חמירא להו שביעית, ומתרחקים בני אדם מאד מאיסורי שביעית, ואין חשש שמא יבואו לזלזל באיסורי שביעית, ועל כן אין צורך לקנוס שוגג אטו מזיד.}

^{וראייה לכך, שחמורה שביעית, אצל בני מקומו של רבי יהודה:}

^{דההוא [אותו אדם, במקומו של רבי יהודה] דאמר ליה לחבירו, כדי לצערו, הלא דייר בן דיירתא [גר בן גיורת] אתה!}

^{אמר ליה חבירו, הלא אתה גרוע ממני, כי אנא לא אכלי פירי דשביעית באיסור כוותך.}

^{ואם גנאי זה, גדול היה בעיניהם, מאשר להיות בן גרים, שאינו מיוחס, אות הוא, שחמורה היתה שביעית אצל בני מקומם.}

^{תא שמע, מברייתא, שאין רבי מאיר קונס, בדרבנן, שוגג אטו מזיד.}

^{האוכל תרומה בשוגג, אינו משלם מעות כשאר מזיק, אלא תבואה.}

^{ואינו משלם תרומה אלא חולין מתוקנים [שהפרישו מהם כבר תרומות ומעשרות].}

^{כאשר נותן אותם לכהן הרי הם נעשין תרומה.}

^{אכל תרומה טמאה בשוגג, משלם חולין טהורין, במקום מה שאכל, והן נעשים תרומה ביד כהן, [ובהמשך מבארת הגמרא, שאין הדין כן, ורשאי הוא לשלם חולין טמאין].}

^{עבר ושילם חולין טמאים, מהו? שיקנסוהו על כך.}

^{אמר סומכוס משום רבי מאיר: בשוגג, תשלומיו תשלומין.}

^{במזיד אין תשלומיו תשלומין, כי עבר על דברי חכמים.}

^{וחכמים אומרים: אחד זה ואחד זה [שוגג ומזיד], תשלומיו ששילם כבר לכהן, תשלומין הן, ונעשים תרומה, וממון כהן הם, כדין תורה.}

^{ומקנס חכמים, חוזר הוא, ומשלם לכהן חולין טהורין, ואינם נעשים תרומה.}

^{והוינן בה [דקדקנו בברייתא זו]:} 

^{אם אכל תרומה טמאה ושילם חולין טמאין, אפילו עשה כן במזיד, אמאי אין תשלומיו תשלומין!?}

^{הרי, אין ראוי לקונסו, ואדרבה, תבא עליו ברכה!} 

^{דהא אכיל מיניה תרומה טמאה שהיא מידי דלא חזי ליה [דבר שאינו ראוי לו] ואסור לאכלה אף בימי טומאתו.}

^{וקא משלם ליה חולין טמאין, שהם מידי דחזי ליה, על כל פנים, בימי טומאתו.}

^{ואף על פי שהם חוזרים ונעשים תרומה, מכל מקום, לא בכל מקרה יש לקונסו, כי שמא לא ידע שהם הופכים להיות תרומה, ונמצא שכוונתו היתה לתת לו יותר ממה שאכל ממנו. ולמה קנסוהו חכמים?! ואמר [תירץ] רבא, ואמרי לה כדי [שם חכם] תירץ:}

^{חסורי מחסרא לשון הברייתא חסר הוא, ויש להשלימו. והכי קתני [כך נשנית הברייתא]:}

^{אכל תרומה טמאה - משלם חולין כל דהו בין טהורים בין טמאים.}

^{אכל תרומה טהורה, משלם חולין טהורים, ואף על פי שמן התורה יכול הוא לשלם חולין טמאים, מכל מקום תקנו חכמים שישלם טהורים.}

^{עבר ושילם חולין טמאים, מהו?}

^{סומכוס אומר משום רבי מאיר: בשוגג תשלומיו תשלומין, ולא קנסוהו חכמים.}

^{ואף על פי שהכהן מפסיד, כי תרומה טהורה אכל, וטמאה הוא מקבל, בכל זאת יצא ידי חובת תשלומין, כיון ששילם אותה כמות שאכל מן התרומה. במזיד, אין תשלומיו תשלומין, כי קנסוהו חכמים, היות ועבר על תקנתם במזיד, ונתכוין להפסיד את הכהן.}

^{וחכמים אומרים: אחד זה ואחד זה [שוגג ומזיד], תשלומיו תשלומין ונעשו תרומה, וחוזר ומשלם חולין טהורין שאינם נעשים תרומה.}

^{ואמר רב אחא בריה דרב איקא:}

^{אף מה שאמר סומכוס: "אין תשלומיו תשלומין", לא נתכוון לומר, חולין הם, ויחזרו אל הנותנם, כי כיון שמן התורה נעשו תרומה, לא באו חכמים לעקור דבר מן התורה.}

^{אלא, כך אמר סומכוס: "אין תשלומיו תשלומין" לצאת ידי חובתו, ועל כן, אף על פי שמה שנתן, נתקדש, וממון כהן הוא, חייב הוא לחזור וליתן לו חולין נוספים, ואין חולין אלו נעשים תרומה.}

^{ואם תאמר: אם כן, הרי גם חכמים כך אמרו, ומה בין חכמים לרבי מאיר!?}

^{יש לומר: הכא, בקנסו שוגג אטו מזיד, איכא בינייהו: רבי מאיר לא קנס את השוגג, וחכמים קנסו ואמרו: אחד זה ואחד זה, לא נפטר במה ששילם, וחוזר ומשלם חולין אחרים.}

^{והרי המשלם חולין טמאים, עבר על איסור דרבנן, ונמצא, שרבי מאיר לא קונס בדרבנן, שוגג אטו מזיד, ותיקשי למה שאמרנו לעיל, בדרבנן קונס רבי מאיר שוגג אטו מזיד!?}

^{ומשנינן: הכי השתא [וכי קושיא היא זו], התם [בתשלומי תרומה] גברא לשלומי קא מיכוין, ובטובה הוא מתעסק, ואדם כשר הוא, ואנן ניקום וליקנסיה [וכי נעמוד אנו ונקנוס אותו]!?}

^{ואינו דומה למטמא מדמע ומנסך, שאף בשוגג, אינו מתעסק בטובה, ועל כן יש מקום לקונסו, אטו מזיד.}

^{תא שמע, מברייתא, שאין רבי מאיר קונס בדרבנן, שוגג אטו מזיד.}

^{קרבן שנטמא דמו, מן הדין היה שלא לזרוק את דמו, ושלא יוכשר הקרבן אם נזרק הדם.}

^{אלא, שה"ציץ" אשר על מצח הכהן הגדול "מרצה", ומכשיר את הקרבן, כמו שנאמר [שמות כח לה]: "והיה על מצח אהרן, ונשא אהרן את עון הקדשים".}

^{ומן התורה, אין איסור לזרוק את הדם, כאשר ה"ציץ מרצה" את הקרבן, אלא שרבנן אסרו לזרוק דם טמא, אף על פי שהציץ מרצה.}

^{דם של קרבן שנטמא ועבר וזרקו, אם בשוגג זרקו, הורצה הקרבן, ובשרו מותר באכילה.}

^{ואם במזיד זרק את דמו, קנסוהו חכמים, ולא הורצה, ובשרו אסור באכילה.}

^{הרי שאין התנא קונס, בדרבנן, שוגג אטו מזיד!?}

^{ומשנינן: הכי השתא, התם, גברא [הכהן שזרק את הדם] לכפורי על הבעלים, קא מכוין, ובטובה הוא עוסק, וכי אטו אנן ניקום ונקנסיה!? ועל כן, בכגון זה, מודה רבי מאיר, שאין לקונסו על שגגתו.}

^{תא שמע!} 

^{אסרו חכמים להפריש תרומות ומעשרות בשבת, וכן אסרו להטביל כלים טמאים בשבת, מפני שנראה הוא כמתקן כלי בשבת.}

^{המעשר בשבת, בשוגג יאכל, אף בשבת, ולא קנסוהו חכמים, במזיד, קנסוהו חכמים שלא יאכל.}

^{והרי, סתם משנה היא [תרומות פרק ב משנה ג], ו"סתם משנה רבי מאיר" היא, ואף על פי כן, לא קנס התנא בדרבנן, שוגג אטו מזיד!? ומשנינן: הכי השתא, התם גברא לתקוני פירות קא מיכוין, ובטובה הוא עוסק, וכי אטו אנן ליקום וליקנסיה!?} 

^{תא שמע!} 

^{המטביל כלים בשבת, בשוגג, ישתמש בהן אף בשבת, ולא קנסוהו חכמים, במזיד קנסוהו חכמים שלא ישתמש בהן.} 

^{ואף זו, סתם משנה היא, וכרבי מאיר, ולא קנסינן בדרבנן, שוגג אטו מזיד!?}

^{ומשנינן: הכי השתא, התם, גברא לטהורי מאני [לטהר כליו] קא מיכוין, ובטובה הוא עוסק, וכי אטו אנן ליקום וליקנסיה!?} 

^{נמצא: דרבי מאיר אדרבי מאיר, לא קשיא!}

^{ורמי [יש להקשות סתירה] דרבי יהודה אדרבי יהודה, בדרבנן:}

^{כי לעיל אמרנו: אין רבי יהודה קונס, בדרבנן, שוגג אטו מזיד. ולהלן, מצאנו ברייתא, שרבי יהודה קנס את השוגג אטו מזיד!?}

<sup>דתניא 



דף נד - ב</sup>

^{א. איסור שנתערב בהתר, מן התורה בטל הוא ברוב שנאמר [שמות כג ב]: "אחרי רבים להטות".}

^{ב. מדרבנן, אין ערלה, ולא כלאי הכרם, בטלים, אלא במאתים.}

^{ג. דברים חשובים, אינם בטלים, מדרבנן, אפילו באלף.}

^{ד. "אגוזי פרך" [אגוזים של מקום ששמו פרך] הם מן הדברים החשובים שאינם בטלים כלל. ודוקא כשהם שלימים אבל אם "נתפצעו" [נשברו] בטלה חשיבותם.}

^{ה. "אין מבטלין איסור לכתחילה" כלומר, אסור לערב איסור בהיתר, כדי לבטלו, ואף אם נתערב באופן שאינו בטל ברוב, אסור לעשות מעשה שיגרום לביטולו ברוב.}

^{אגוזי פרך של היתר, ונפלו לתוכן אגוזים של ערלה, שחשובים הם, אינם בטלים, אפילו באלף, וכל התערובת אסורה.}

^{חזרו ונתפצעו [נשברו], אחרי שנפלו ונתערבו.}

^{אחד שפצען שוגג שלא נתכוין לבטל חשיבותן, ואחד שפצען מזיד, [כדי לבטלן בכך] לא יעלו [לא בטלו]. כי "אין מבטלים איסור לכתחילה". וכיון שעבר על דברי חכמים קנסו רבנן, במזיד, ואף בשוגג, אטו מזיד.}

^{ואלו הם: דברי רבי מאיר ורבי יהודה.}

^{רבי יוסי ורבי שמעון אומרים: בשוגג, יעלו, [בטלים הם], במזיד, לא יעלו. שקנסוהו חכמים במזיד, ולא קנסוהו בשוגג, אטו מזיד.}

^{והא הכא, דמדאורייתא אפילו חד בתרי [אחד של איסור בשנים של היתר] בטל ברוב ונמצא, שכבר בטלו האגוזים, מדין תורה, משעת נפילתם.}

^{ורק מדרבנן הוא דגזור, שלא יתבטלו אגוזי פרך שלימים, ונמצא, שעל ידי פציעתן, עבר איסור דרבנן, ולא איסור תורה.}

^{ואף על פי כן, קא קניס רבי יהודה, אם פצען בשוגג, אטו מזיד, אף על פי שאינו אלא איסור דרבנן.}

^{ולעיל אמרנו, שרבי יהודה אינו קונס, בדרבנן, שוגג אטו מזיד!?}

^{ומשנינן: התם [בביטול האגוזים], היינו טעמא דרבי יהודה שקנס, משום דחיישינן דילמא אתי לאיערומי, ולבטלן במזיד ובמתכוין, ויאמר: שוגג הייתי, ולא נתכוונתי לבטלן.}

^{ועל כן, בענין ביטול ברוב, קנס רבי יהודה, את השוגג, שמא מזיד היה.}

^{בבריתא לעיל למדנו שרבי יוסי קונס את המבטל איסור במזיד.}

^{ולפיכך מקשינן: רמי דרבי יוסי אדרבי יוסי:}

^דתנן:

^{אף על פי, שערלה [פירות אילן בשלש שנותיו הראשונות] וכלאי הכרם, [גפן שזרעו עמה זרעים, וגדלה עמהם] בטלים במאתים, מכל מקום, דווקא, כשהם תלושים, אם במחובר, חשובים הם ואינם בטלים.}

^{נטיעה של ערלה ושל כלאי הכרם שנתערבו בנטיעות אחרות בשדה, ואינו מכירם.}

^{הרי זה לא ילקט, כי כל עוד הם מחוברים, אינם בטלים, ועל ידי לקיטתו הוא מבטל את האיסור.}

^{ואם עבר וליקט, יעלו באחד ומאתים.}

^{ובלבד, שלא יתכוין ללקט על מנת לבטלן, וכגון שסבור הוא שכבר בטלו במחובר.}

^{אבל אם ליקט על מנת לבטל, אינן בטלים, כי קנסוהו חכמים היות ועבר על דבריהם במזיד.}

^{רבי יוסי אומר: אף המזיד ומתכוין ללקט על מנת לבטל, לא קנסוהו חכמים ויעלו באחד ומאתים.} 

^{הרי, שאין רבי יוסי קונס אפילו את המזיד, ולעיל בברייתא דאגוזי פרך שנפלו ונתפצעו אמר רבי יוסי: "במזיד לא יעלו"!?}

^{ומשנינן: הא אתמר עלה [הרי כבר נאמר על אותה ברייתא]:}

^{אמר רבא: מילתא דלא שכיחא היא, כי אין לך אדם נוטע ערלה בין שאר נטיעות בלא סימן ואוסר את כרמו בשביל נטיעה אחת.}

^{והיות דלא שכיחא, לא החמירו חכמים.}

^{אבל נפילת איסור בהיתר שכיחא, וקנסו חכמים את המזיד.}

^{וכן, כי אתא רבין [כשבא רבין מארץ ישראל לבבל] אמר בשם רבי יוחנן: חזקה אין אדם אוסר את כרמו בנטיעה אחת.} 

^{מתניתין:} 

^{ארבע "עבודות דם" יש בקרבן: שחיטה, קבלת הדם, הולכתו וזריקתו.}

^{זמן יש להקטרת הקרבן - עד עמוד השחר, וכן לאכילתו יש זמן קצוב לכל קרבן, ואם חשב בשעת אחת מעבודות הדם להקטיר את אימוריו, או לאכול את בשרו, לאחר זמנם, נתפגל הקרבן ונפסל.}

^{הכהנים שפיגלו קרבן במקדש, ופסלוהו אם היו מזידין חייבין לשלם לבעלים את דמי הקרבן, ואף על פי ש"היזק שאינו ניכר" הוא, ולאו שמיה היזק, מכל מקום, חייבום חכמים לשלם, מפני "תיקון העולם" שלא יהיה כל אחד הולך ומזיק את חבירו ב"היזק שאינו ניכר" [וכפי שנתבאר בגמרא לעיל נג א]}

^{ואם היו שוגגים, אינם חייבין לשלם, ולא קונסים שוגג אטו מזיד, כי אם נקנוס ימנעו הכהנים מלעבוד.}

^גמרא: 

^{תנו רבנן:}

^{מי שהיה חבירו עושה עמו בטהרות, ואמר לו: "טהרות שעשיתי עמך - נטמאו".} 

^{וכן מי שהיה חבירו עושה עמו בזבחים [עובד עבודה בקרבן שלו] ואמר לו: "זבחים שעשיתי עמך - נתפגלו". כלומר, אני פיגלתי את הקרבן.}

^{בשנים אלו: נאמן. אבל, אמר לו: "טהרות שעשיתי עמך ביום פלוני - נטמאו", אינו נאמן.}

^{וכן אם אמר לו: "זבחים שעשיתי עמך ביום פלוני - נתפגלו", אינו נאמן.} 

^{ומקשינן: מאי שנא רישא, דלא אמר ליה "ביום פלוני" ונאמן הוא, ומאי שנא סיפא, דאמר ליה "ביום פלוני" ואינו נאמן!?}

^{אמר [תירץ] אביי: כל שבידו לעשות, בשעה שמודיעו, נאמן הוא.}

^{וברישא מיירי, כגון, שעדיין בידו לטמא את הטהרות, וכן בזבחים, כגון שהודיעו כהן בין שחיטה לזריקה, ואמר לו פיגלתי בשחיטה, ועדיין בידו לפגל בזריקה.}

^{ו"ביום פלוני" דסיפא, היינו, שכבר יצאו מידו, ולפיכך - אינו נאמן לפוסלו.}

^{רבא אמר: אף על פי שעכשיו אינו בידו, נאמן הוא. וסיפא, דקתני "ביום פלוני אינו נאמן", כגון דאשכחיה [שמצאו], אחרי שיצאו הטהרות והזבחים מתחת ידו, ולא אמר ליה, ולא מידי [מאומה].}

^{ולבתר הכי [אחר כך] אשכחיה ואמר ליה שנטמאו ונתפגלו, ועל כן אינו נאמן.}

^{כי, אם היה דובר אמת, היה אומר לו כשפגשו בפעם הראשונה, והיות ולא אמר לו דבר זה מתחילה, אנו אומרים שמא כדי לצערו הוא אומר כך, ובאמת לא נטמאו הטהרות ולא נתפגלו הזבחים. ההוא גברא, דאמר ליה לחבריה: "טהרות שעשיתי עמך ביום פלוני נטמאו",}

^{אתא בעלים, לקמיה דרבי אמי, לשאול אותו אם עליו להאמין לדברי חבירו, היות שעכשיו אין בידו לטמאן.}

^{אמר ליה רבי אמי: מצד שורת הדין, אינו נאמן, ואינך צריך לחשוש לדבריו, כדעת אביי.}

^{אמר לפניו [לפני רבי אמי] רבי אסי: רבי, אתה הוא שאומר כן! אבל רבי יוחנן חולק עליך וסובר כרבא, כי, הכי [כך] אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי: מה אעשה להקל, אף לאחר זמן, היות שהתורה האמינתו.}

^{ומפרשינן: והיכן האמינתו תורה.}

^{אמר רבי יצחק בר ביסנא: כהן גדול ביום הכיפורים יוכיח!} 

^{דכי אמר [כאשר יאמר]: פיגול הוא פר ושעיר של יום הכיפורים, מהימן [נאמן הוא].}

^{כי, הרי פיגול שייך בכל קרבן, ואף בפר ושעיר של יום הכיפורים.}

^{א. פר ושעיר של יום הכיפורים, מזה הכהן הגדול מדמן, בקודש הקדשים כנגד הכפורת שעל הארון, ובקודש [בהיכל] - כנגד הפרוכת, ונותן מדמם על מזבח הזהב.}

^{ב. בזמן שמזה הכהן הגדול את דם הפר והשעיר, אסור לכל אדם להיות עמו, שנאמר [ויקרא טז יז]: "וכל אדם לא יהיה באהל מועד בבואו לכפר בקדש עד צאתו".}

^{וקיבלו חכמים [יומא מד] שבין בשעה שמזה את הדם בקדש הקדשים, ובין בשעה שמזה את הדם בהיכל אסור לכל אדם להיות עמו.}

^{ומנא ידעינן [מנין לנו], שאכן נתפגל הקרבן, אם אינו נאמן בעדותו.}

^{שמא תאמר, עדים היו עמו וראוהו מפגל,}

^{והכתיב: "וכל אדם לא יהיה באהל מועד" בשעת עבודת הדם.}  

^{אלא לאו, על כרחינו משום דמהימן, הכהן גדול עצמו, בעדותו, כאשר יצא מאהל מועד ויאמר "פיגלתי", ואף על פי שכבר אין בידו לפגל, ושמע מינה דלא כרבי אמי ואביי.}

^{ודחינן: וממאי, דלמא כגון דשמעניה [שמענו אותו], מבחוץ, דפגיל בפיו, ואמר: "הריני מזה מן הדם, על מנת להקטיר אימורין לאחר זמנם".}

^{ואם כן, אין כאן "נאמנות" של הכהן הגדול, אלא ידיעה ברורה בעדים.}

^{ומפרשינן: על כרחך נאמן הוא, דאי לאו דמהימן לנו, הכהן הגדול, אף על גב דשמעניה כשהיה בפנים, נמי לא מהימן, דדילמא לבתר הכי קאמר.}

^{כלומר, אף אם שמענו אותו אומר, שמפגל הוא בשעת הזאה, הרי מנין לנו, שאכן בשעת עבודה, ממש, אמר את דבריו, ושמא, אחרי העבודה אמר כן, ואינו פיגול.}

^{אם כן, על כרחך, נאמן, הכהן הגדול, לומר לנו, אחרי יציאתו, שהוא פיגל בשעת עבודה.}

^{שני פשפשין [פתחים קטנים] היו פתוחים להיכל אחד בצפון ואחד בדרום, ומהם היה אפשר לראות את מה שנעשה בהיכל.}

^{ודחינן: אכתי ליכא ראייה, כי יש לומר: דילמא דחזיניה [ראינוהו] בשעת הזאת דם בהיכל בפישפש, [דרך הפישפש], ושמענו אותו מפגל באותו שעה!? ומסקינן: אכן, קשיא לן, כיצד הוכיח רבי יוסי את דינו.}

^{ספר תורה צריך לעבד את הגוילים, עליהם הוא נכתב, לשמו, וכמו כן צריך לכותבו, ובפרט את אזכרותיו [שמות הקודש שבו], לשם ספר תורה.}

^{ההוא גברא דאתא לקמיה דרבי אמי.}

^{אמר ליה: ספר תורה שכתבתי לפלוני [עבור פלוני] את האזכרות שלו, לא כתבתים לשמן ופסול הוא.}

^{אמר ליה [שאלו] רבי אמי: ספר תורה ביד מי הוא נמצא? אמר ליה: ביד לוקח הוא.}

^{אמר ליה: אם כן, נאמן אתה להפסיד את שכרך, כי הודאת בעל דין כמאה עדים דמי.}

^{ואין אתה נאמן להפסיד את ספר התורה ולפוסלו, הואיל ואינו בידך.}

^{לשונו של רבי אמי: "נאמן אתה להפסיד את שכרך", משמע, שכר כתיבת כל ספר התורה.}

^{ועל כן, אמר ליה [שאל] רבי ירמיה את רבי אמי: נהי [אף אם נאמר] דהפסיד שכרם של אזכרות שלא כתבן לשמן.}

^{שכר דספר תורה כוליה, מי [האם] הפסיד, הלא כתב את כולו, חוץ מאזכרות שבו, לשמו!?}

^{אמר ליה רבי אמי: אין [כן הדבר], את כל שכרו הפסיד!}

^{שהרי כל ספר תורה שאין אזכרות שלו כתובות לשמן, אין תקנה להכשירו ואינו שוה כלום.} 

^{ושאלינן: ואמאי אין לו תקנה, ליעבר עלייהו קולמוס, וליקדשיה, כלומר, למה לא יעבור שוב על האזכרות, ויכתוב, על גבי כתב הראשון, לשמו!? כמאן, אמרת, דאין לו תקנה!}

^{נימא, [האם נלמד מכאן] דרבי אמי סבירא ליה, דלא כרבי יהודה, המכשיר בהעברת קולמוס לשמו!?}

^{דתנן: הרי שהיה צריך לכתוב את שם השם בספר תורה, ובטעות נתכוון לכתוב יהודה.}

^{וטעה ולא הטיל בו דלת [לא כתב אות דלת] כפי שהיה סבור שיהודה הוא צריך לכתוב, ונמצא, שכתב את השם במקומו הראוי, ושלא לשמו.}

^{כיצד יעשה, לתקן את הדבר, מעביר עליו קולמוס, לשמו, ומקדשו, דברי רבי יהודה.}

^{וחכמים אומרים: אין כתיבת שם השם הזו מן המובחר וספר תורה זה, פסול הוא.}

^{ומסקינן: אפילו תימא כרבי יהודה אתי שפיר דברי רבי אמי.}

^{כי, עד כאן לא קאמר רבי יהודה, שמעביר עליו קולמוס ומקדשו, אלא בחדא אזכרה.}

^{אבל באזכרות דכולי ספר תורה, לא הכשיר רבי יהודה, משום דמיחזי הספר תורה כמנומר [בגוונים גוונים] שהרי כולו כתוב בכתיבה אחת, והשמות - בכתיבה על גבי כתיבה.}

^{ההוא גברא דאתא לקמיה דרבי אבהו.}

^{אמר לו: ספר תורה שכתבתי לפלוני, גוילים שלו [שעליהם נכתב הספר], לא עיבדתים לשמן, ופסול הוא.}

^{אמר לו: ספר תורה זה ביד מי הוא נמצא?}

^{אמר לו: ביד לוקח} 

^{אמר לו: מתוך שאתה נאמן להפסיד שכרך, כי הודאת בעל דין כמאה עדים היא.}

^{אתה נאמן גם כן, להפסיד ולפסול את ספר התורה בעדותך, כי חזקה עליך, שלא תאמר שקר, ותפסיד את שכרך חינם.}

^{דף נה - א}

^{ומתמהינן: ומאי שנא הא דרבי אבהו, מהא דרבי אמי, שאינו נאמן לפסול את הספר תורה, אף על פי שנאמן הוא להפסיד את שכרו!?}

^{ומשנינן: לא דמי, דהתם איכא למימר משקר הוא, ונתכוין להקניט את חבירו, וטעי בדרבי ירמיה, כי סבור היה, שלא יפסיד אלא את שכר האזכרות, כקושיית רבי ירמיה.}

^{אבל הכא - גבי קלפים - כיון דיודע הוא דקמפסיד כוליה אגריה [כל שכרו], ואף על פי כן אתא ואמר פסול הוא, אם כן, אימור [יש לומר]: קושטא [אמת] קאמר.}