מסכת גיטין דף נג

^{היינו מדמע תרומה בחולין. כלומר, ממה שקנסו רבנן את המדמע, יש ללמוד שאף המנסך, כלומר מערב, חייב, ואם כן תיקשי לשמואל, למה הוצרך התנא לכפול את דבריו!?}

^{ואידך [שמואל] אמר לך:}

^{חיוב מדמע קנסא הוא [קנס חכמים] ולא מן הדין, וקנסא מקנסא לא ילפינן, שהקנס כולו "חידוש", ומ"חידוש" אין למדים למקום אחר. כי יש לומר: היכן שקנסו רבנן קנסו והיכן שלא קנסו לא קנסו, ואף אם נראה ששני הנידונים שוים אין ללמוד זה מזה.}

^{אבל רב סובר: ילפינן קנסא מקנסא, אם אכן מסתבר להשוות את הנידונים, ולומר שחכמים גזרו בשניהם.}

^{ופרכינן: ולמאן דיליף קנסא מקנסא, כל הני [מטמא, מדמע ומנסך] למה לי למיתנינהו לכולהו במתניתין, הלא אפשר ללמדם זה מזה!?}

^{ומשנינן: צריכא למימרינהו לכולהו.}

^{משום דאי תנא במתניתין דמטמא חייב, הרי אין ללמוד ממנו לחייב אף את המדמע.}

^{שהרי את מה ששנינו "מטמא" אפשר לפרש בין במטמא תרומה, שעל ידי כן נאסרה התרומה באכילה, ובין במטמא חולין של פרושים שנזהרים לא לאכול חולין טמאים.}

^{והרי בין כך ובין כך, אי אפשר ללמוד מדמע ממטמא, כי אי [אם] במטמא תרומה מיירי, הוה אמינא: שאני מטמא תרומה שחייבוהו חכמים משום דקא מפסיד לה [את התרומה] לגמרי, שהרי נאסרה באכילה.}

^{אבל מדמע שהתערובת ראויה להאכל לכהנים, ולא נפסדה לגמרי, שמא לא קנסוהו חכמים.}

^{ואי מיירי מתניתין במטמא חולין שמותרים הם באכילה, אלא שאינם ראויים לפרושים בימי טהרתן.}

^{גם כן אין ללמוד שקנסו חכמים את המדמע כמו שקנסו את המטמא משום שהמטמאן עשה איסור, דהא אסור לגרום טומאה לחולין שבארץ ישראל. כדי שיוכלו הפרושים לאכול חולין בטהרה.} 

^{אבל מדמע, שלא עשה איסור, אימא לא קנסוהו רבנן, ואינו דומה למטמא.}

^{ואי אשמעינן [אם היתה המשנה משמיעה לנו] שמדמע חייב, לא היינו יודעים לחייב את המטמא.}

^{משום דמדמע שכיח שעושים כן, ובדבר שכיח קנסו חכמים כדי למונעו מלעשות, אבל מטמא דלא שכיח, אימא [יש לומר]: לא קנסוהו חכמים.}

^{ואי אשמעינן המשנה מטמא ומדמע, היינו אומרים: אכן, חייבים הם לשלם, משום דלא קים ליה בדרבה מיניה. [אינם נענשים בעונש גדול הפוטר מחיוב ממון.]}

^{אבל מנסך דמתחייב בנפשו וקים ליה בדרבה מיניה. אימא פטור הוא, כשמואל, ולא ישלם.}

^{קא משמע לן דאינו פטור מלשלם כדברי רבי ירמיה, שמשעת הגבהה מתחייב הוא לשלם, ואינו מתחייב בנפשו באותה שעה, אלא בשעת ניסוך.}

^{ונמצא, דאי אפשר ללמוד קנס מחבירו, כי אינם דומים זה לזה, ולפיכך צריכה היתה המשנה לשנות את שלשתם.}

^{ומקשינן: ולהא [לאותה ברייתא] דתני אבוה דרבי אבין: בראשונה [בתחילה] היו אומרים [תיקנו חכמים]: המטמא והמנסך חייבין, אבל המדמע פטור ולא קנסוהו.}

^{ואחר כך חזרו לומר: אף המדמע חייב.}

^{ותיקשי לך: כל הני למה לי למיתנינהו, וכי אטו אי אפשר ללמדם זה מזה!?}

^{ומשנינן: צריכא לכולהו.}

^{דאי אשמעינן דמטמא חייב, יש לומר: דוקא מטמא חייב. משום דלא שייך לומר אצלו קים ליה בדרבה מיניה, אבל מנסך, דקים ליה בדרבה מיניה, אימא לא יתחייב.}

^{ואי אשמעינן מנסך חייב, וכדרבי ירמיה, יש לומר: דוקא מנסך חייב, משום דקא מפסיד ליה [את בעל היין] לגמרי שהרי אף בהנאה הוא אסור.}

^{אבל מטמא, אפילו תרומה, דלא מפסיד ליה לגמרי, שהרי מותר להאכיל תרומה טמאה לבהמתו ולהסיקה תחת תבשילו, אימא לא קנסוהו, ולפיכך, צריכא למיתני מטמא ומנסך.}

^{ואי אשמעינן הני תרתי [מנסך ומטמא תרומה], יש לומר: דווקא מטמא ומנסך חייבים, משום דהפסד מרובה הוא, שהרי אסורים הם באכילה, אבל מדמע דאינו אלא הפסד מועט, שהרי מותר הוא באכילה לכהנים, ויכול למוכרו להם. אימא לא קנסוהו.}

^{לפיכך: צריכא למיתנינהו לכולהו, שלא תאמר בזה קנסו ובזה לא, וקא משמע לן, שבכולם קנסו חכמים.}

^{עתה שבה הגמרא לפרש את מה ששנינו במשנה שוגג פטור ומזיד חייב.}

^{אמר חזקיה: דבר תורה [מדין תורה] המטמא, המדמע והמנסך אחד שוגג ואחד מזיד [בין אם עשה כן בשוגג ובין אם עשה כן במזיד] חייב לשלם.}

^{ומאי טעמא חייב, כי היזק אף על פי שאינו ניכר לעין הרואה, כגון אלו, שלא נשתנו מכמות שהיו, שמיה היזק [נחשב נזק] לכל דיניו.}

^{ומה טעם אמרו חכמים בשוגג פטור, והלא אדם המזיק בשוגג חייב הוא!?}

^{כדי שיודיענו המזיק, שטימא או דימע, ויציל אותו מאכילת איסור, כי אם יהיה חייב לשלם, אנו חוששים שמא ימנע מלהודיע לבעלים, כדי שלא יחייבוהו לשלם.}

^{ופרכינן: אי הכי אם כדבריך שפטרוהו חכמים משום כדי שיודיענו אף על פי שמן הדין חייב הוא.}

^{אפילו במזיד נמי נפטרנו כדי שיודיענו!?}

^{ומשנינן: אין צורך לפוטרו, כי אף אם יתחייב לשלם יודיענו המזיק, כי השתא [הרי] כל עצמו לאוזוקי קא מכוין ולצערו, אודועי לא מודע ליה [וכי אטו לא יודיענו], שאם לא על מנת להקניטו בא, על ידי שיודיענו, לשם מה הזיקו.}

^{ורבי יוחנן חולק על חזקיה ואמר: דבר תורה, אחד שוגג ואחד מזיד, פטור הוא.}

^{ומאי טעמא פטור, כי היזק שאינו ניכר לא שמיה היזק. [אינו נחשב כהיזק שחייבה עליו תורה]}

^{ומה טעם אמרו חכמים שבמזיד חייב הוא לשלם!?}

^{שלא יהא כל אחד ואחד הרוצה להזיק את חבירו, הולך ומטמא טהרותיו של חבירו, ואומר בלבו פטור אני מלשלם, ויכול אני להזיקו בלא להפסיד את ממוני.}

^{ולפיכך אמרו חכמים: היזק שאינו ניכר נחשב כהיזק גמור, והמזיק את חבירו במזיד חייב לשלם.}

^{נמצינו למדים: לדעת חזקיה, בשוגג פטור מפני תיקון העולם, ובמזיד חייב מן הדין. ולדעת רבי יוחנן, בשוגג פטור מן הדין, ובמזיד חייב מפני תיקון העולם.}

^{ופרכינן לדברי חזקיה האומר מזיד חייב מן הדין:}

^{והא תנן, הכהנים שפגלו את הקרבן במקדש, על ידי שחשבו בשעת עבודות הקרבן, לאכול מבשרו לאחר זמנו, פסלוהו, ואם היו מזידים חייבין לשלם לבעלים את דמיהם.}

^{ותני עלה בברייתא: מפני תיקון העולם, ומשמע "מזידים חייבין מפני תיקון העולם"} 

^{ובשלמא אם "היזק שאינו ניכר לא שמיה היזק" יש לומר: אף על פי שקנסו חכמים את המטמא המדמע והמנסך, מכל מקום, לא בכל מקום קנסו, כי קנסא מקנסא לא ילפינן. אלא אי אמרת היזק שאינו ניכר שמיה היזק, הלא מזידין חייבין מן הדין. ואם כן האי תנא "שוגגין פטורין מפני תיקון העולם", מיבעי ליה [היה לו לומר]!?}

^{ומשנינן: אכן, הכי נמי קאמר [כך נתכוון התנא דברייתא לומר]: שנינו במשנה מזידין חייבין ומשמע - הא שוגגין פטורין, ודין זה, שיש לדייק מן המשנה, הוא מפני תיקון העולם.} 

^{מתיב [הקשה] רבי אלעזר לדעת חזקיה:}

^{א. פרה אדומה שעשו בה מלאכה נפסלה.}

^{ב. לאחר ששרפו את הפרה האדומה, נותנים את אפרה על גבי "מים חיים", כלומר, מים שנשאבו ממעיין.}

^{ג. משעה שנשאבו המים עד שנתנו עליהם את האפר אסור לעשות בהם מלאכה ואם עשה בהן מלאכה נפסלו.} 

^{ד. מים אלו קרויים "מי חטאת" היות שמטהרים ומחטאים בהם את מי שנטמא במת.}

^{העושה מלאכה במי חטאת, וכן העושה מלאכה בפרת חטאת [פרה אדומה], פסל אותם בכך.}

^{ואם היו של אחרים, פטור הוא מדיני אדם, כלומר אינו חייב לשלם, ומכל מקום התחייב לקבל פורענות בדיני שמים על ההפסד שגרם לישראל.}

^{ובשלמא לרבי יוחנן, הסובר היזק שאינו ניכר לא שמיה היזק, וקנס הוא שקנסו חכמים, יש לומר: לא שכיח היזק זה, ולא קנסוהו אף במזיד.}

^{אבל אי אמרת היזק שאינו ניכר שמיה היזק [כדעת חזקיה], וחייב הוא מן הדין, אם כן, בדיני אדם נמי לחייב, על כל פנים במזיד!? ומסקינן: הוא [רבי אלעזר] מותיב לה [הקשה קושיא זו] והוא מפרק לה [מתרץ אותה]:}

^{הכא במאי עסקינן, כגון שלא הזיק בידים, אלא מחמת מחשבתו נפסלו, והיות שכן כגרמא הוא נחשב, וגרמא בניזקין פטור.}

^{בפרה שנפסלה, מיירי כגון שלא עשה בה מלאכה בידים, אלא שהכניסה לרבקה [מקום אסיפת הבהמות וקישורן] על מנת שתינק מאמה, וכוונתו היתה גם על מנת שתדוש את התבואה.}

^{ואם היה מתכוון לצורכה בלבד, לא היתה נפסלת, אף על פי שעשתה מלאכה, אלא שהוא התכוין גם לצרכו, ולפיכך נפסלה, וכיון שמחשבתו גרמה לפסול את הפרה, גרמא הוא, ופטור בניזקין. וכן במי חטאת, אין מדובר שעשה מעשה בידים, אלא כגון שהיו תלויים בכף מאזנים, והיה יודע משקלם, ושקל בהן [כנגדם] בכף השניה משקלות, כגון בשר שרצה לדעת את משקלו, והיות שלא עשה בהם מעשה בידים, במחשבה הוא נפסל, ופטור.}

<sup>ופרכינן: וכי אטו נפסלים מי חטאת על ידי ששוקל בהן משקלות!?


דף נג - ב</sup>

^{והא אמר רבא: מי חטאת ששקל בהן משקלות כשרה!?}

^{ומשנינן: לא קשיא, הא [הברייתא שפוסלת] באופן ששקל בגופן, וכגון, שהיו המים בכלי שיש בו שנתות, המסמנות את כמות המים, ועל ידי שנותן את הבשר בתוך המים, יודע הוא את כמותו, כי המים עולים מסימן אחד אל סימן שני. והא [דברי רבא שמכשיר], במקרה ששקל כנגדן, והיות שלא עשה מעשה בגופן, אינם נפסלים.}

^{ומקשינן: אם הברייתא הפוסלת מדברת באופן ששקל בגופן, אם כן, מעשה קא עביד בהו, כלומר, הפסול חל על ידי מעשה שעשה במים, ולא על ידי מחשבה.}

^{ואי כחזקיה, הסובר: היזק שאינו ניכר שמיה היזק, בדיני אדם נמי לחייב, על כל פנים במזיד!?}

^{ומסקינן: אלא, עצם מה ששקל כנגד המים אינו פוסל אותם.}

^{ואידי ואידי [הן הברייתא הפוסלת, הן דברי רבא] באופן ששקל כנגדן.}

^{מי חטאת, קודם שקידש אותם באפר חטאת, טעונים שימור, שלא יסיח דעתו מהם, שנאמר [במדבר יט ט]: "למשמרת למי נדה", ואם הסיח דעתו משמירתם, אף על פי שלא עשה בהם מלאכה, נפסלו,}

^{ולא קשיא! הא [הברייתא], כגון דאסח דעתיה [שהסיח דעתו] משמירתם, תוך כדי עסק השקילה.}

^{והא [דברי רבא], דשקל ולא אסח דעתיה.} 

^{מתיב [הקשה] רב פפא על דברי חזקיה:}

^{א. הגוזל את חבירו, חייב להשיב לו את החפץ הנגזל, ואינו רשאי לתת לו את דמיו שנאמר [ויקרא ה]: "נפש כי תחטא וגו' או בגזל וגו' והשיב את הגזלה אשר גזל".}

^{ב. אבד החפץ, משלם הגזלן את דמי החפץ, כפי שהיה ערכו בשעת הגזילה.}

^{ג. ירד ערכו של החפץ, יכול הגזלן לומר לנגזל: "הרי שלך לפניך", ואינו מחוייב להשיב לו כפי שוויו בשעת הגזילה, ובלבד שישלם לו את אותו החפץ שגזל.}

^{ד. נשתנה החפץ מכמות שהיה, אין אני קורא בו "והשיב את הגזילה אשר גזל" כי בעינן שיהיה החפץ "כעין שגזל". ולפיכך, חייב הוא לתת את דמיו של החפץ הנגזל כמו שהיה כשגזל אותו.}

^{גזל מטבע ונפסל על ידי שציוה המלך שלא ישתמשו בו, ועל ידי כך אין ערך למטבע זה.}

^{או שגזל תרומה ונטמאת, ואינה ראויה לאכילת אדם.}

^{או שגזל חמץ ועבר עליו הפסח והרי הוא איסורי הנאה.}

^{הרי הגזלן אומר לו [לנגזל]: הרי החפץ שלך לפניך, ואינו צריך לשלם לו את דמי החפץ שגזל ממנו.}

^{ואי אמרת: היזק שאינו ניכר שמיה היזק, הרי נשתנה החפץ ואינו "כעין שגזל", ואינו יוצא בו ידי השבה.}

^{ואכתי האי גברא גזלן הוא, וממונא מעליא בעי שלומי [ממון גמור הוא חייב לשלם] כדי לצאת ידי חובתו.}

^{ומסקינן: אכן תיובתא דחזקיה, כי מברייתא זו מוכח כרבי יוחנן, שהיזק שאינו ניכר לא שמיה היזק, ולפיכך, יכול לומר לו: "הרי שלך לפניך".}

^{לימא כתנאי [האם נאמר שמחלוקת האמוראים היא מחלוקת בין התנאים]: המטמא והמדמע והמנסך, אחד שוגג [בין אם הוא שוגג] שאינו יודע שחבירו ניזוק בכך, ואחד מזיד - חייב, דברי רבי מאיר.} 

^{רבי יהודה אומר: בשוגג פטור, במזיד חייב, ומשנתינו, כרבי יהודה.}

^{מאי לאו, רבי מאיר ורבי יהודה, בהא קמיפלגי:}

^{דמר [רבי מאיר] סבר: "היזק שאינו ניכר שמיה היזק", ולפיכך, חייב הוא בין במזיד ובין בשוגג [ואיננו פוטרים אותו כדי שיודיעו].}

^{ומר [רבי יהודה] סבר: היזק שאינו ניכר לא שמיה היזק. ולפיכך, השוגג פטור מן הדין, והמזיד חייב משום קנס, כדי שלא ילך ויזיק את חבירו.}

^{ודחינן: אמר רב נחמן בר יצחק: לא בכך נחלקו, כי דכולי עלמא: היזק שאינו ניכר לא שמיה היזק. והמזיק במזיד חייב לכולי עלמא, משום קנס.}

^{והכא [בברייתא] בקנסו חכמים את המזיק בשוגג אטו [בגלל] מזיק במזיד קא מיפלגי רבי מאיר ורבי יהודה.}

^{דמר [רבי מאיר] סבר: קנסו שוגג אטו מזיד.}

^{ומר [רבי יהודה] סבר: לא קנסו שוגג אטו מזיד.}

^{ורמי [יש להקשות סתירה], מדבריו דרבי מאיר כאן, הסובר: קנסו שוגג אטו מזיד, אדרבי מאיר במקום אחר, שאמר: לא קנסו שוגג אטו מזיד.}

^{וכן רמי דרבי יהודה אדרבי יהודה, שבהיזק שאינו ניכר, לא קנס שוגג אטו מזיד, ובמקום אחר - קנס.}

^{דתניא: המבשל בשבת בשוגג, אין התבשיל נאסר כלל, ועל כן אף המבשל עצמו יאכל אם ירצה ואף בשבת. ואם בישל במזיד, לא יאכל.} 

^{דברי רבי מאיר, והרי, שלא קנס רבי מאיר שוגג אטו מזיד.}

^{רבי יהודה אומר: המבשל בשוגג יאכל הוא עצמו למוצאי שבת [במוצאי שבת] לאחר שהמתין בכדי שיהיה אפשר להספיק לבשל בהיתר במוצאי שבת. ובשבת עצמה לא יאכל, דקנסינן שוגג אטו מזיד.}

^{ואם בישל במזיד, ראוי לקונסו יותר, ועל כן לא יאכל הוא עצמו עולמית, ואחרים רשאים לאוכלו.}

^{רבי יוחנן הסנדלר אומר: המבשל בשוגג יאכל התבשיל, למוצאי שבת לאחרים דוקא, ולא לו, כי את המבשל עצמו, קנסו שוגג אטו מזיד.}

^{ואם בישל במזיד, לא יאכל התבשיל עולמית, לא לו ולא לאחרים.}

^{כי רבי יוחנן הסנדלר סובר: "מעשה שבת" כלומר, דבר הנעשה בשבת במלאכת איסור במזיד, נאסר באכילה, שנאמר [שמות לא]: "ושמרתם את השבת כי קודש היא לכם" ודרשינן [בבא קמא עא א]: מה קודש אסור באכילה אף מעשה שבת אסורים באכילה.}

^{אבל חכמים חולקים וסוברים: אין "מעשה שבת" אסורים באכילה, כי הם דורשים: "קודש היא לכם", היא [השבת עצמה] קודש ואין מעשיה קודש.}

^{עתה, חוזרת הגמרא לענין שלמעלה, שנחלקו רבי מאיר ורבי יהודה אם קנסו שוגג אטו מזיד, ומסכמת: קשיא דרבי מאיר אדרבי מאיר, כי בענין היזק שאינו ניכר, קנס רבי מאיר שוגג אטו מזיד, ובמבשל בשבת לא קנס!?}

^{וכן, קשיא דרבי יהודה אדרבי יהודה, כי בהיזק שאינו ניכר לא קנס רבי יהודה בשוגג ובמבשל בשבת קנס. שוגג אטו מזיד!?}

^{ומשנינן: דרבי מאיר אדרבי מאיר, לא קשיא!} 

^{דכי [היכן] קניס רבי מאיר, שוגג אטו מזיד, במקרה שעשה איסור דרבנן, וכגון מטמא ומדמע שאינו עובר איסור דאורייתא, כיון שהיזק שאינו ניכר הוא.}

^{ובאיסור דרבנן סובר רבי מאיר שיש לקנוס יותר, כי דברי סופרים צריכים חיזוק, לתת תוקף לדבריהם, כדי שלא יבואו לעבור עליהם.}

^{אבל במקרה שעשה איסור דאורייתא, כגון המבשל בשבת, לא קניס רבי מאיר, שוגג אטו מזיד, כי לא שכיח שיעברו בני אדם על איסור תורה.}

^{ופרכינן: והא מנסך יינו של חבירו לעבודה זרה, דאיסור דאורייתא הוא, וקא קניס רבי מאיר, את המנסך בשוגג!?}

^{ומשנינן: אמנם לא שכיח שיעברו איסור תורה, ומכל מקום, משום חומרא דעבודת כוכבים, קנס ליה רבי מאיר, כדי להרחיקו מאד מן האיסור.}

^{ונמצא, דלא קשיא דרבי מאיר אדרבי מאיר, וכפי שנתבאר.}

^{וכן דרבי יהודה אדרבי יהודה, לא קשיא!} 

^{אלא שסברתו הפוכה מסברת רבי מאיר, כי רבי מאיר סובר, שיש להחמיר באיסור דרבנן, ולהקל באיסור תורה, כיון דלא שכיח.}

^{ואילו רבי יהודה, כי לא קניס, את השוגג, בדרבנן, שאין איסורו חמור כל כך.}

^{אבל בדאורייתא, קניס!} 

^{ועל כן, במטמא ומדמע, לא קנס רבי יהודה בשוגג, כי לא עברו אלא איסור דרבנן, ובמבשל בשבת, שעבר איסור דאורייתא, קנס רבי יהודה אף את השוגג.}

^{ופרכינן: והא מנסך איסור דאורייתא הוא ולא קניס!?} 

^{ומשנינן: משום חומרא דעבודת כוכבים, מיבדל בדילי מיניה [מתרחקים ופורשים ממנה] ואין צורך לקנוס. ורמי ברייתא דלעיל אליבא דרבי מאיר, אדרבי מאיר, בברייתא דלקמן, בענין אם קונסים שוגג אטו מזיד בדאורייתא:}

^{וכן, רמי דרבי יהודה אדרבי יהודה:}

^{א. הנוטע בשבת, תולדת מלאכת זורע היא, וחייב.}

^{ב. הנוטע בשביעית חייב, שנאמר [ויקרא כה]: "ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ שדך לא תזרע" וגו' ונטיעה אף היא בכלל האיסור.}

^{דתניא: הנוטע בשבת, בשוגג יקיים את נטיעתו, ואינו צריך לעקור.}

^{נטע במזיד יעקר האילן, משום קנס, כדלעיל. ודוקא במזיד קנסוהו, ולא בשוגג, וכפי שנתבאר לעיל, לענין מבשל בשבת, לדעת רבי מאיר.}

^{ובשביעית, בין שנטע בשוגג, בין שנטע במזיד, יעקר, דקנסינן שוגג אטו מזיד.}

^{דברי רבי מאיר. הרי, שבשביעית קנס רבי מאיר בשוגג, אטו מזיד, ואילו לענין מבשל בשבת לא קנס, אף על פי שבשניהם עשה איסור דאורייתא!?}  

^{[ובסמוך מקשינן, הלא בברייתא עצמה רואים חילוק בין שבת לשביעית, ואין זו קושיא מברייתא דמבשל דווקא!?]}

^{רבי יהודה אומר: חילוף הדברים, בשביעית, בשוגג יקיים, ואין קונסים אטו מזיד, ורק ובמזיד בלבד יעקר.} 

^{ובשבת, בין בשוגג, בין במזיד, יעקר, כי קונסים, שוגג, אטו מזיד.}

^{ונמצא, שבנוטע בשביעית, לא קנס, רבי יהודה את השוגג, ואילו במבשל בשבת קנס רבי יהודה שוגג אטו מזיד!?}

^{ומתמהינן: ולטעמיך, שאינך יודע לחלק בין שבת לשביעית, תקשה לך היא גופה [הברייתא עצמה] מינה ובה, ואינך צריך להקשות מברייתא אחת על ברייתא אחרת!? כי מכדי [הרי], הא [מבשל בשבת] איסור דאורייתא הוא, והא [נטיעה בשביעית] איסור דאורייתא היא, ואם כן מאי שנא שבת, ומאי שנא שביעית!?} 

^{אלא, התם [ברייתא דנוטע] לא קשיא, וכדקתני טעמא דמילתא, באותה ברייתא עצמה.}

^{אמר רבי מאיר: מפני מה אני אומר: בשבת, בשוגג יקיים במזיד יעקר, ובשביעית, בין בשוגג בין במזיד יעקר!?} 

^{מפני שישראל מונין אם נטיעותיהן לשנה השביעית.}

^{דף נד - א}

^{ואין מונין ישראל את נטיעותיהן לשבתות. כלומר, היות שאיסור ערלה בשנים הוא תלוי, שנאמר [ויקרא יט כג]: "שלש שנים יהיה לכם ערלים", הדבר ניכר באיזו שנה נטע את העץ, כי כאשר יהיו הפירות מותרים בשנה הרביעית, יידעו הכל שבשביעית נטע את האילן. אבל, אין ניכר לאחר זמן, באיזה יום בשבוע נטעו, כי אין מונים ימים לנטיעה אלא שנים.}

^{ולפיכך, הנוטע בשביעית יעקר, כי יהיה ידוע לכל שבשביעית נטעו, ושמא יבואו להתיר נטיעה בשביעית. אבל הנוטע בשבת בשוגג אינו צריך לעקור, כי לאחר זמן, לא ידעו שבשבת נטעו, ואין לחשוש שמא יבואו להקל באיסור שבת.}

^{דבר [טעם] אחר, לדינו של רבי מאיר:}

^{נחשדו ישראל לעבור על איסור השביעית, ולא נחשדו על חילול השבתות, ולפיכך, יש לקנוס את הנוטע בשביעית, ואין צורך לקנוס על מלאכה בשבת.}