מסכת גיטין דף לה

^{משום חינא - של האנשים בעיני הנשים - אקילו רבנן גבה דאלמנה שלא תצטרך לישבע.}

^{כלומר: כדי שישאו האנשים חן בעיני הנשים, ויסכימו הנשים להנשא להם, יש להקל עליהן לגבות את כתובתן לאחר מות בעליהן, ולפוטרן מן השבועה.}

^{קא משמע לן משנתנו, שאף האלמנה בכלל חיוב שבועה זו.}

^{שנינו במשנה: נמנעו מלהשביעה:}

^{והוינן בה: מאי טעמא נמנעו מלהשביעה?}

^{אילימא משום דרב כהנא, דאמר רב כהנא, ואמרי לה [יש האומרים שאת השמועה הזו] אמר רב יהודה אמר רב: מעשה באדם אחד, בזמן של שני בצורת, שהפקיד דינר זהב אצל אלמנה, והניחתו האלמנה את הדינר בכד של קמח, וכשבאה ללוש בצק מקמח זה, שכחה שהדינר בתוכו, ואפאתו בפת, ונתנתו לעני עם הפת. לימים, בא בעל הדינר, ואמר לה: הבי לי את דינרי!} 

^{אמרה ליה: יהנה [יועיל להמיתו] סם המות באחד מבניה של אותה אשה [על עצמה נתכוונה], אם נהניתי מדינרך כלום! כלומר: נשבעה לו בחיי בנה, שלא שלחה יד בפקדונו.}

^{אמרו: לא היו [עברו] ימים מועטין, עד שמת אחד מבניה של אותה אלמנה. וכששמעו חכמים בדבר, אמרו: מה מי שנשבע באמת, כל כך חמור דינו, הרי שהנשבע על דבר שקר על אחת כמה וכמה, שעונשו חמור מאד!}

^{ולפני שמסיימת הגמרא את הנידון שהתחילה בו, לפרש את טעם משנתנו על פי דברי רב כהנא, מבארת הגמרא את המעשה:}

^{מאי טעמא איענשה?! והלא אמת נשבעה, ולא נהנתה מן הדינר, שהרי נתנתו לעני.}

^{ומשנינן: לא אמת דיברה, שהרי נהנתה מהדינר, בכך דאישתרשי [נחסך] לה מהבצק מקום הדינר! שאם לא הדינר, היתה צריכה למלאות את הפת בעוד בצק, ואם כן הרי נהנתה מן הדינר, ונמצא שנשבעה לשקר.} 

^{ואכתי הוינן בה: ואם כן, מאי אמרו חכמים: "מה מי שנשבע באמת כך"!? והלא שבועת שקר נשבעה!?}

^{ומשנינן: הכי קאמר: כמי שנשבע באמת כך, הנשבע לשקר במזיד על אחת כמה וכמה!, שהרי אף שנשבעה לשקר, הרי היא דומה למי שנשבעת אמת, ומשום ששוגגת היתה.}

^{וכאן שבה הגמרא לצדד בפירוש משנתנו על פי דברי רב כהנא, שמשום כך נמנעו מלהשביעה, היות וכה חמור הוא עונשה של שבועת שקר; ומקשה הגמרא על פירוש זה: אי משום הא חששא נמנעו להשביעה, מאי איריא במשנתנו דוקא אלמנה, שנמנעו מלהשביעה והתקינו לה נדר במקום שבועה!?}

^{והרי אפילו גרושה - שמת המגרש קודם שנפרעה כתובתה, ומעיקר הדין כיון שבאה היא ליפרע מנכסי יתומים צריכה היא שבועה תחילה - נמי, היה לנו לומר כן!}

^{אלמה [למה] אמר רבי זירא אמר שמואל:}

^{לא שנו במשנתנו, שאין משביעין אלא נודרת היא במקום שבועה, אלא באלמנה. אבל גרושה שבאה לגבות את כתובתה מהיתומים לאחר שמת המגרש, משביעין אותה שלא נפרעה מאביהם בחייו, ואין די לה בנדר.}

^{ומשנינן: אלמנה שאני! ודוקא בה חיישינן שתשבע לשקר, ומשום דבההיא הנאה דקא טרחה קמי דיתמי [היות וטורחת היא עבור היתומים], אתיא לאורויי היתרא [תבוא היא להורות היתר לעצמה], ולהשבע שלא נפרעה את כתובתה, אף שכבר נפרעה.}

^{ומשום שתאמר בלבה: שאותו ממון שכבר נפרעה, אינו עבור פירעון הכתובה, אלא הוא שכר טרחתה ביתומים.}

^{והיות והוראת היתר זו אינה שייכת אלא באלמנה, לכן נמנעו מלהשביעה, והתקינו לה שתהא נודרת ליתומים; אבל גרושה שמתחילה אין לחוש שתורה היתר לעצמה, לא הקילו בה חכמים שתידור ותטול את כתובתה, אלא הרי היא נשבעת ליתומים כעיקר הדין, ואז נוטלת היא את כתובתה.}

^{אמר רב יהודה אמר רב ירמיה בר אבא: רב ושמואל, דאמרי תרוייהו:}

^{לא שנו במשנתנו שאין משביעין את האשה אלא מדירין אותה, אלא בשבועה בבית דין; אבל חוץ לבית דין, משביעין אותה; כלומר: כך היתה התקנה, שישביעוה חוץ לבית דין או שידירוה.}

^{והטעם: כי שבועת הדיינין כעין שבועה של תורה היא, שהנשבע נוטל ספר תורה או תפילין, ומשביעין אותה בשם או בכינוי, ועונשה מרובה; אבל שבועה חוץ לבית דין שבועה דרבנן היא, שאינה אלא בקללת "ארור" [שאומר "ארור אני אם יש בידי משל חבירי כלום"]. ואינו נוטל חפץ בידו, ואין עונשה חמור כל כך.}

^{ומקשינן: איני, הלא אין הדבר כן!}

^{והא רב גופיה לא מגבי כתובה לארמלתא [רב לא היה מגבה כתובה לאלמנה כלל], משום שנמנע מלהשביעה, [ועל נדר לא היה מסתמך, כמבואר הטעם לקמן] - ואם כדבריך, שדי לה לאלמנה בשבועה חוץ לבית דין, למה לא השביעה רב חוץ לבית דין ויגבנה כתובתה!?}

^{ומסקינן: אכן קשיא!} 

^{בסורא - עירו של רב - מתנו [שנו] את שמועת "שבועה חוץ לבית דין" הכי, כאמור לעיל; אבל בנהרדעא - עירו של שמואל - מתנו לה הכי, ולדעתם, נחלקו בדבר רב ושמואל:}

^{אמר רב יהודה אמר שמואל: לא שנו אלא בבית דין, אבל חוץ לבית דין, משביעין אותה!} 

^{ורב פליג ואמר: אפילו חוץ לבית דין, נמי אין משביעין אותה! ואף דאינה כשבועת הדיינים, די בחומר שבועה זו כדי שלא להשביעה.}

^{ורב לטעמיה, נהג להלכה כשיטתו, דהרי רב לא מגבי כתובה לארמלתא! משום שנמנע לגמרי מלהשביעה, ואף מחוץ לבית דין לא רצה להשביעה.}

^{ומקשינן: מדוע לא הגבה רב כתובה, והרי אף שאי אפשר להשביעה ואפילו חוץ לבית דין, הרי היה יכול ליאדרה וליגבייה [להדירה ולהגבותה]!}

^{ומשנינן: בשני דרב, קילי נדרי! בימי רב היו בני אדם מזלזלים בנדרים, והיה קל בעיניהם לעבור עליהם. לפיכך, לא סמך רב על כך שתידור ליתומים, משום דחיישינן, שמא באמת נפרעה כתובתה, אלא שאינה יראה לידור, ולעבור לאחר מכן על נדרה.}

^{מעשה בההיא אלמנה דאתאי לקמיה דרב הונא [באה לפני רב הונא], ותבעה את כתובה.}

^{אמר לה רב הונא: מה אעביד ליך [וכי מה יכול אני לעזור לך], כי איני יכול להגבותך כתובתך, דהרי רב לא מגבי כתובה לארמלתא [לא היה מגבה כתובה לאלמנה כלל], לא על ידי שבועה, ולא על ידי נדר.}

^{אמרה ליה האלמנה: מידי הוא טעמא [והרי מה הוא הטעם שאין מגבין לאלמנה כתובה]? הלא אין זה אלא משום שחוששים אתם: דלמא נקיטנא מידי מכתובתי [שמא נתקבלתי משהו מכתובתי], ואם כן, קופצת ונשבעת אני: "חי ה' צבאות, אם נהניתי מכתובתי כלום".}

^{אמר רב הונא: מודה רב - שלא היה מגבה כתובה לאלמנה כלל - בקופצת ונשבעת מעצמה, שהיא נוטלת את כתובתה, שהרי אין עיקר הדין אלא שלא להשביעה לכתחילה, אבל כיון שנשבעה למה לא תגבה.}

^{מעשה בההיא אלמנה דאתאי לקמיה דרבה בר בר הונא, ותבעה את כתובתה.}

^{אמר לה רבה בנו של רב הונא: מה אעביד לך? והלא אין בידי להגבותך, משום דרב לא מגבי כתובה לארמלתא, ואף אבא מרי [אבי מורי: רב הונא] לא מגבי כתובה לארמלתא!} 

^{אמרה ליה האלמנה: אם איני נוטלת את כתובתי, לכל הפחות הב לי מזוני! שהרי מתחייב הבעל במזונות אשתו, אף לאחר מותו עד שתטול את כתובתה, כל זמן שתשב בביתו אלמנה.}

^{אמר לה רבה בר רב הונא: מזוני נמי לית ליך [אף מזונות מן היתומים אין לך]! דהרי אמר רב יהודה אמר שמואל:}

^{התובעת כתובתה בבית דין, אף אם עדיין לא גבתה אותה, אין לה מזונות! שחיוב המזונות הוא רק כל זמן שבדעתה להשאר באלמנותה משום כבודו, שכן הוא תנאי הכתובה, "כל זמן ימי מיגר ארמלותיך בביתי תהי מיתזני מנכסי". אבל משעה שתבעה את כתובתה, גילתה דעתה שרוצה להנשא, ולכך מפסידה את המזונות.}

^{ואף את, שבאת לגבות את כתובתך, אף שאין אנו נותנים לך, מכל מקום הפסדת כתובתך.}

^{קללה אותו האלמנה, ואמרה ליה: אפכוה לכורסיה [יתהפך כסאך], ותרד מגדולתך! משום דכבי תרי אמוראים דיינת לי [כשני אמוראים דנתני]! שהחמרת עלי כרב, שלא להגבותני את כתובתי, שלא כשמואל שהוא מגבה כתובה בשבועה חוץ לבית דין או בנדר; ומאידך החמרת בי כשמואל, לשלול את מזונותי משום תביעת הכתובה.}

^{וכששמעו את קללתה, הפכוה לכורסיה [הפכו את כסאו] של רבה בר רב הונא, ותרצוה [וחזרו וזקפוהו]! כדי שתתקיים הקללה בכך, ולא תתקיים במשמעותה החמורה, שאליה התכוונה האלמנה.}

^{ואפילו הכי, לא הועילה עצה זו להסיר הקללה לגמרי, ולא איפרק רבה מחולשא [לא ניצל מלבוא לידי חולי].}

^{אמר ליה רב יהודה - שהיה תלמידו של שמואל - לרב ירמיה ביראה: כשתבא לפניך אלמנה לגבות את כתובתה, אדרה [הדירה בקונם אם נטלה מכתובתה], בבית דין בכל מה שירצו היתומים; ואשבעה [או השביענה] חוץ לבית דין שלא נטלה מכתובתה כלום, והגבה לה את כתובתה, כדעת שמואל רבי - ולא כרב ותלמידיו אחריו, שלא היו מגבים כתובה לאלמנה.}

^{וחפץ אני, דליתי קלא וליפול באודנאי [שיצא הקול ויגיע לאזני] שאכן הוגבתה כתובה בימי, דבעינן דאעביד [כמו: דליתעביד] בה מעשה [כי רצוני שייעשה מעשה] כדעת שמואל רבי.}

^{גופא: אמר רבי זירא אמר שמואל:}

^{לא שנו במשנתנו - שאין משביעין לפרעון הכתובה אלא מדירין - אלא את האלמנה, אבל גרושה, משביעין אותה בבית דין! כי היות ואינה טורחת לפני היתומים, אינה מורה לעצמה היתר, לכן משביעין אותה, ואינה יכולה לגבות על ידי נדר.}

^{ומקשינן: וכי גרושה דאדרה [שהדירוה] ולא נשבעה, לא תגבה כתובתה?!}

^{והא מעשה שהיה, בבעל ואשתו שעלו מבבל לארץ ישראל, וגירשה שם, ותבעתו האשה את כתובתה, וכתבו לה בית הדין שבארץ ישראל פסק דין, שתגבה מנכסיו שהותיר בבבל.}

^{ושלחו מתם [מארץ ישראל] לבבל כתב שכך היה כתוב בו:}

^{"איך פלוניתא בת פלוני, קבילת גיטא מן ידא דאחא בר הידיא דמתקרי איה מרי, ונדרת ואסרת כל פירות שבעולם עלה, דלא קבילה מכתובתה אלא גלופקרא [כסות עבה של צמר] אחד, וספר תהלים אחד וספר איוב וממשלות - שהיו בלואים.}

^{[פלונית בת פלוני קיבלה גט מאדם ששמו "אחא בר הידיא", וחניכתו היא "איה מרי", ונדרה בפנינו לאסור כל פירות שבעולם על עצמה, שלא קיבלה מכתובתה אלא כסות צמר, וספר תהלים, איוב ומשלי שהיו בלואים] -}

^{דף לה - ב}

^{ושמנום [הערכנו את כל אלו] בחמשה מנה. ולכשתבא האשה לידכם בבבל, הגבוה את השאר שנותר עדיין מחוב כתובתה!}

^{הרי מצינו להדיא, שאף גרושה נודרת כדי לגבות את כתובתה. וקשיא לשמואל דאמר: אבל גרושה משביעין אותה!?}

^{אמר רב אשי: לא קשיא, כי לעולם, אין הגרושה נודרת. והתם לאו גרושה היתה, אלא אלמנה, וההוא גט האמור שם, גט יבמין הוה!} 

^{כלומר: נפלה האשה ליבום לפני אחי בעלה, וקם אחד מהאחין ונתן לה גט, ופסלה ליבום מכל האחין, [ואף שמן התורה אין זיקת יבום נפקעת בגט אלא בחליצה בלבד, מועיל מדרבנן גט זה, לאוסרה ביבום על כל אחי המת], והיות ונאסרה על כולם, באה היא לגבות כתובתה מנכסי בעלה הראשון.}

^{שנינו במשנה: התקין רבן גמליאל הזקן: שתהא נודרת ליתומים כל מה שירצו, וגובה כתובתה: אמר רב הונא: לא שנו שגובה את כתובתה על ידי נדר, אלא בשעדיין לא ניסת בשנית.}

^{אבל אם כבר ניסת לאחר, ובאה לגבות את כתובתה, אין מדירין אותה, כי היות ונישאת, אינה חוששת לידור, אף אם כבר נפרעה את כתובתה, לפי שסומכת על כך שבעלה יפר לה את נדרה.}

^{והיות ואין הנדר מועיל לה, אין היא גובה כתובתה כלל, שהרי אין משביעין את האלמנה; ורב הונא סובר כרב, שאין משביעין אותה אפילו חוץ לבית דין, ואין לה במה לגבות את כתובתה.}

^{והוינן בה: והרי אם ניסת, מאי טעמא לא סמכינן על נדרה - היינו משום דמיפר לה הבעל את הנדר. ואם כן, כי לא ניסת נמי לא תחשוש לידור, משום דתסמוך על כך, דלכי מנסבא [לכשתינשא], מיפר לה הבעל!} 

^{ומשנינן: כיון שבשעת הנדר עדיין לא נישאה לו, לא יוכל בעלה להפר לה לאחר שישאנה, דהא קיימא לן: אין הבעל מפר בנדרים קודמין [שקדמו לנישואין]!}

^{ואכתי מקשינן: ואף אם לא ניסת, ניחוש דלמא אזלה לגבי חכם, ושרי לה את נדרה [שמא תלך לחכם שיתיר לה את נדרה], כלומר: שמא תסמוך היא על כך שתלך למחר אצל חכם ויתיר לה, ואינה חוששת לנדור!?}

^{ומשנינן: קסבר רב הונא:}

^{הבא לישאל אצל חכם על נדרו, צריך לפרט בפניו את הנדר, ולומר האיך נדר את הנדר הזה! ואם תפרט לחכם, שנדרה כן ליתומים, ודאי לא יתיר לה את נדרה. שהרי לא ירצה לאפשר לה לגבות את כתובתה בשקר.}

^{ואילו רב נחמן נחלק על רב הונא ואמר: אלמנה נודרת וגובה את כתובתה, אפילו אם כבר ניסת.}

^{ותמהינן: והלא אם ניסת, ודאי שתסמוך על כך דמיפר לה בעל, ומה יועיל נדרה?}

^{ומשנינן: דמדרינן לה ברבים! וסובר רב נחמן: נדר הנידר ברבים, אין לו הפרה; אבל רב הונא סובר: נדר שהודר ברבים יש לו הפרה, ולכן חולק הוא וסובר שכשניסת אינה נודרת. מיתיבי לרב הונא מהא דתניא: אלמנה שניסת, גובה את כתובתה מהיתומים, אם נדרה!} 

^{מאי לאו, דנדרה השתא בשעת הגביה, לאחר שניסת? הרי מוכח, כי אף לאחר שניסת נודרת, וקשיא לרב הונא!?}

^{ודחינן: לא כן הוא פירוש הברייתא שאמרה "אלא אם כן נדרה", אלא כוונת הברייתא היא דנדרה מעיקרא קודם שניסת, ובאה עתה לאחר הנישואין לגבות על סמך הנדר ההוא. ובזה אין לחוש שיפר הבעל, שהרי אינו מפר נדרים הקודמים לנשואיו.}

^{ואכתי מקשינן: והתניא: אם ניסת, נודרת עכשיו וגובה את כתובתה! הרי מוכח שנודרת אף לאחר נישואיה, ואכתי קשיא לרב הונא!?}

^{ומשנינן: אלא מחלוקת תנאי היא! באם נדר שהודר ברבים יש לו הפרה, או לא.}

^{דאיכא למאן דאמר: נדר שהודר ברבים, יש לו הפרה, וכוותיה סבר רב הונא. הלכך, אם ניסת, לא תדור ותגבה כתובתה, שהרי יכול הבעל להפר לה.}

^{ואיכא למאן דאמר: נדר שהודר ברבים, אין לו הפרה, וכן סבר רב נחמן והתנא דהברייתא לעיל, הלכך, אף לאחר שניסת תידור ברבים כדי לגבות כתובתה, שהרי לא יוכל הבעל להפירו.}

^{איבעיא להו:}

^{הבא לפני חכם לישאל על נדרו, האם צריך לפרט לפניו את הנדר, ולומר לו באיזה אופן ולמה נדר? כגון באלמנה, האם צריכה היא לפרט שנדרה כן ליתומים.}

^{או דלמא, אינו צריך לפרט את הנדר! ואף שאינו מפרט באיזה אופן נדר, מתיר לו החכם.}

^{ופליגי בה אמוראי:}

^{רב נחמן אמר: אינו צריך לפרט את הנדר, כלומר: אינו צריך לפרט למה נדר! ורב פפא אמר: צריך לפרט את הנדר!}  

^{ומבארת הגמרא את טעם סברת כל אחד ואחד:}

^{רב נחמן אמר: "אינו צריך", משום דאי אמרת דצריך לפרט, זימנין דגייז [מחסיר] ליה הנודר לדיבוריה, ואינו מפרט את כל הפרטים, והרי החכם, מאי דשמע מיפר, ותו לא! שאינו מפר אלא רק על דעת הפרטים ששמע, וכיון שהחסיר פרט מסוים, אין הנדר ניתר, שהרי על דעת כן לא התיר לו. ונמצא עובר על איסור נדר, הלכך עדיף שלא יפרט כלל, ואז מתיר לו החכם בכל אופן שהוא.}

^{רב פפא אמר: "צריך לפרט את הנדר", טעמו, משום דחיישינן שמא נדר על מילתא דאיסורא [על דבר איסור]! כגון בשביל גיבוי כתובה, או שאמר: "יאסרו עלי כל פירות שבעולם, אם גביתי כתובתי, או אם אעבור עבירה פלונית", ובא להתיר את נדרו, ואם לא יפרט, יתיר לו החכם את נדרו.}

^{ומקשינן לרב נחמן מהא דתנן:}

^{כהן הנושא נשים הפסולות לכהונה בעבירה, כגון גרושה זונה וחללה, הרי זה פסול מדרבנן לעבודת המקדש, עד שידור הנאה מאותה אשה, ועל ידי כן יוכרח לגרשה!}

^{ותני עלה בברייתא: אין צריך להמתין עד שמגרשה, אלא נודר הנאה ממנה, ועובד במקדש, וכשמסיים את עבודתו, יורד הוא מן העבודה ומגרש אותה!}

^{ואי אמרת: "אינו צריך לפרט את הנדר", ליחוש, דלמא אזיל לגבי חכם, ושרי ליה את נדרו [נחוש שידור עכשיו כדי שנעלנו לעבודה, על דעת שילך אצל חכם לאחר העבודה, ולא יגרשנה]!}

^{אלא בהכרח שצריך לפרט לפני החכם, שנדר ממנה הנאה מפני שהיא אסורה עליו. ועל ידי כן, לא יתיר לו החכם את הנדר, וקשיא לרב נחמן שאמר: "אין צריך לפרט את הנדר"!?}

^{דף לו - א}

^{ומשנינן: דמדרינן ליה לכהן ברבים קודם עבודתו! ומאחר ונדר שהודר ברבים אין לו הפרה והתרה, סמוכים ובטוחים אנו שיגרשנה. ולפיכך, יורד ועובד מיד.}

^{ואכתי מקשינן: הניחא למאן דאמר: נדר שהודר ברבים, אין לו הפרה והתרה! לפיכך, יורד ועובד על ידי נדר זה.}

^{אלא למאן דאמר: "אף נדר שהודר ברבים, יש לו הפרה והתרה", מאי איכא למימר!? ומה יועיל הנדר, והרי אכתי יכול להתירו אצל חכם!?}

^{ומשנינן: הכא במאי עסקינן, דמדרינן ליה לכהן על דעת רבים! שיאמרו לו הרבים שנודר בפניהם: הרי אנו מדירים אותך על דעתנו! ונדר זה, לכולי עלמא אי אפשר לו להתירו.}