מסכת גיטין דף לד

^{והאמר רב נחמן אמר שמואל: יתומין קטנים שבאו לחלוק ירושה בנכסי אביהן שמת:}

^{הרי בית דין מעמידין להן אפוטרופוס נפרד לכל אחד מהם, ובוררים להן האפוטרופסין - כל אפוטרופוס עבור היתום שעליו הוא ממונה - חלק יפה! שישתדל כל אחד לטובת היתום שנתמנה עליו, ועל ידי כך תהיה החלוקה שוה.}

^{ואם לאחר שהגדילו היתומים אינם מרוצים מהחלק שבררו להם האפוטרופוסין, יכולין הם למחות ולבטל את החלוקה, ולחלק מחדש את הירושה.}

^{ורב נחמן דידיה [שלא בשם שמואל] אמר:}

^{אף לאחר שהגדילו, אין יכולים למחות, ולבטל את חלוקת האפוטרופסין.}

^{דאם כן - שיכולים היתומים למחות - מה כח בית דין יפה?! שהרי האפוטרופסין נתמנו מכח בית הדין. ולפיכך, כוחם יפה, וחלוקתם שרירה, אף אם לבסוף לא יתרצו בה היתומים.}

^{הרי להדיא, דסבר רב נחמן, יפה כח בית הדין, ואי אפשר לבטל את מה שעשה. ואם כן קשיא, איך סבר רב נחמן כרבי, במבטל שלא בפניו, שהוא מבוטל?!}

^{ומשנינן: לא קשיא. התם ביתומים, דין ממונא הוא! ובממון ודאי יפה כח בית דין, ואי אפשר לבטלו. דהא קיימא לן: הפקר בית דין הפקר, שנתנה תורה כח ביד חכמים להפקיר ממונו של זה ולתתו לאחר.}

^{אבל הכא - לגבי ביטול - דין איסורא הוא! שהרי מן התורה הוא בטל, ואסורה האשה לעלמא באיסור אשת איש, ולא הפקיעו חכמים את קידושיה, כדי ליפות את כח תקנתם.}

^{מביאה הגמרא מעשה בגידול בר רעילאי [שם אדם] דשדר לה גיטא לדביתהו [שלח גט לאשתו], על ידי שליח, ואזל שליחא, ואשכחה לאשה דהוה יתבה ונוולה [הלך השליח ומצאה לאשה כשהיא יושבת ואורגת].}

^{אמר לה השליח לאשה: "הא גיטיך"! והראה לה את הגט, ועדיין לא מסרו לה.}

^{אמרה ליה האשה לשליח: זיל השתא מיהא, ותא [ובא] למחר [לך איפוא עכשיו, ובוא למחר], ואז תמסור לי את הגט!}

^{אזל השליח וחזר לגביה דגידול בעלה, ואמר ליה: כך וכך היה מעשה.}

^{שמח גידול על שלא מסר לה את הגט, ופתח גידול ואמר: ברוך הטוב והמטיב!} 

^{ונחלקו בדין זה אביי ורבא:}

^{אביי אמר:}

^{ברכת "ברוך הטוב והמטיב" אכן יש כאן; ומכל מקום אף שגילה דעתו שאינו חפץ בשליחות הגירושין, לא בטיל גיטא בגילוי דעת זה, ויכול השליח ליתנו לאשה.}

^{ורבא אמר: ברכת "ברוך הטוב והמטיב" יש כאן, ואף בטיל גיטא, ומשום שהרי גילה דעתו שאינו חפץ בשליחות הגירושין, ושוב אין השליח יכול לגרש בו.}

^{ומפרשינן: במאי קמיפלגי אביי ורבא? בגלוי דעתא בגיטא [גילוי דעת, ללא ביטול בפה] קמיפלגי, האם מועיל הוא!}

^{דאביי סבר: גלוי דעתא בגיטא לאו מילתא היא [אינו כלום]! ולכן אין השליחות בטילה אלא על ידי ביטול מפורש בפה, ואין די במה שמגלה דעתו שלא חפץ בה.}

^{ורבא סבר: גלוי דעתא בגיטא מילתא היא! ולכן בגילוי דעתו של הבעל שאינו חפץ בשליחות, בטלה השליחות.}

^{אמר רבא: מנא אמינא לה [מנין אמרתי זאת] שדי בגילוי דעת בגט? מרב ששת למדתי כן:}

^{דרב ששת אשקליה גיטא לההוא גברא [כפה אדם לגרש] בעל כרחו -}

^{וקודם שנמסר הגט לאשה, אמר להו הבעל לסהדי [לעדים] שחתמו על הגט: הרי אני שמעתי, דהכי אמר לכו רב ששת: לבטיל גיטא [יתבטל הגט]! ובזה ששיקר לעדים, ואמר בשם רב ששת שהגט בטל, הרי גילה דעתו שרוצה הוא בביטול הגט.}

^{ומשום גילוי דעת זה, אצרכיה רב ששת לבעל לכתוב גיטא אחרינא [גט חדש]; הרי שמע מינה: "גילוי דעתא בגיטא מילתא הוא".}

^{ואביי - הסובר גילוי דעתא בגיטא לאו מילתא היא - אמר לך:}

^{הרי אי אפשר לפרש את כוונת הבעל כפשוטה, שהרי וכי אטו רב ששת מבטל גיטא דאינשי אחריני הוי?! והלא רק הבעל יכול לבטל את גיטו.}

^{אלא ודאי איהו עצמו בטלה בדבריו אלו, והאי דקאמר להו הכי - דבטל הגט - בשם רב ששת, משום דפנוי [אנשים המכים אותו], כי שלוחי רב ששת היו חובטים בו וכופים אותו לגרש, ונתיירא לבטל את הגט מעצמו, ולכן תלה את דבריו בשם רב ששת.}

^{והיות ויש כאן ביטול הגט מפורש, לכן הצריכו רב ששת לגט אחר, אבל "גילוי דעתא בגיטא" יש לומר שלאו מילתא היא.}

^{ואמר אביי: מנא אמינא לה שגילוי דעת בגט אינו מועיל? ממעשה דרב יהודה למדתי כן.}

^{דרב יהודה אשקליה גיטא [כפה לגרש] לחתניה דרב ירמיה ביראה [חתנו של האמורא רב ירמיה ביראה], והכריחו לומר לעדים: "כתבו ותנו גט לאשתי".}

^{ואחר שנכתב הגט, בטליה הבעל.}

^{ושוב תנא רב יהודה ואשקליה [חזר וכפאו] לצוותם שוב לכתוב גט אחר, ושוב בטליה הבעל.}

^{הדר תנא ואשקליה [שוב חזר רב יהודה וכפאו] על כרחיה פעם שלישית; ואמר להו רב יהודה לסהדי: אותיבו קרי באודנייכו [שימו באוזניכם חתיכת דלעת דקה], כדי שאם ירצה שוב לבטל, לא תשמעו את דבריו; וכתובו ליה גט ותנו לאשתו.}

^{ואסיק אביי לראייתו: ואי סלקא דעתך: "גלוי דעתא בגיטא מילתא היא", הלא אף אם לא ישמעו את דברי הבעל, מכל מקום הגט בטל. דהא חזו ליה העדים לבעל דקא רהיט אבתרייהו [רץ אחריהם], והרי הוא מגלה את דעתו בזה, שרוצה לבטל את הגט, ובהכרח שגילוי דעת בגט אינו כלום.}

^{ורבא - הסובר: גילוי דעתא בגיטא מילתא היא - אמר לך:}

^{אין משם ראיה, משום שבריצתו אחר העדים עדיין אין משום גילוי דעת לביטול, שהרי לא שמעו את דבריו, ויש להם לפרש, דהאי דקא רהיט בתרייהו [לכך רץ הוא אחריהם] משום דאמר להו: אשור הבו לה הייא, כי היכא דמשלם צערא דההוא גברא! [התחזקו ותנו לה מהר את הגט, כדי שיחלוף ממני מהר צער הגירושין].}

^{ואמר אביי עוד: מנא אמינא לה ד"גילוי דעתא בגיטא לאו מילתא היא" - מדברי שמואל למדתי כן.}

^{דההוא גברא דנתן גט לאשתו, ואמר להו לעדים בשעת מסירת הגט:}

^{"אי לא אתינא עד לסוף תלתין יומין, ליהוי גיטא"! והיינו, שהתנה את חלות הגירושין בכך, שלא יחזור לעיר זו עד לסוף יום השלשים מיום שיצא, ואם יחזור בתוך זמן זה יתבטלו הגירושין.}

^{והלך משם, ואתא [בא לעירו] לקראת סוף הזמן האמור. והגיע עד העיר, אלא שלא היה יכול להכנס לתוכה, משום דפסקיה מברא [מעבר המים הפסיקו, שהיתה המעבורת מעברו השני של הנהר ולא היה יכול לעבור].}

^{אמר להו ממקומו שמעבר לנהר, לאנשי העיר:}

^{חזו דאתאי, חזו דאתאי [ראו שבאתי, ראו שבאתי]! ונתכוין לומר בזה: מאחר שבאתי אין הגירושין חלין, שהרי תנאי היה בגירושין שיחולו רק "אם לא באתי", והרי באתי ולא נתקיים התנאי.}

^{ואמר שמואל: לא שמיה מתיא [אין זו ביאה לעיר], כלומר: אף שבאונס לא בא לעיר, אין זה חשוב כאילו בא; ואם כן נתקיים התנאי שאמר: "אם לא באתי", וחלו הגירושין בסוף יום השלשים.}

^{ומכאן למד אביי ש"גילוי דעתא בגיטא לאו מילתא היא":}

^{שהרי היות והוא אמר: "אי לא אתינא ליהוי גיטא", ולא הוסיף "מעכשיו", אין הגירושין חלים אלא משעת קיום התנאי, ועד אז עדיין יכול הוא לבטלם.}

^{ואם היה סובר שמואל "גילוי דעתא בגיטא מילתא היא", היה לו לומר: היות ואמר הבעל קודם שחלו הגירושין "חזו דאתאי חזו דאתאי", הרי גילה דעתו שאינו חפץ בגירושין, והיה לגירושין להתבטל; ובהכרח שסובר שמואל: "גילוי דעתא בגיטא לאו מילתא היא".}

^{ורבא אמר לך: אין משם ראיה, שהרי לא היה שם גילוי דעת לביטול הגירושין. כי אטו התם - במה שאמר "חזו דאתאי" - וכי לבטולי גיטא בעי!? כלומר: וכי כוונתו היתה להפקיע את הגירושין על ידי שהוא מבטלם?}

^{והלא התם, לקיומי תנאיה קא בעי, כלומר: רוצה הוא בביטול הגירושין מכח התנאי שהתנה בתחילה, כי היות ובא עד הנהר, הרי הוא סבור שלא נתקיים התנאי ובטלו הגירושין מאליהן. ובאמת לא כן הוא, דהא לא איקיים תנאיה [כלומר, לא התקיים כאן הדבר המבטל את הגירושין, דהיינו הביאה].}

^{מעשה בההוא גברא דנתן גט לארוסתו, ואמר להו לעדים בשעת מסירתו:}

^{הריני מגרש על מנת שאי לא נסיבנא עד סוף תלתין יומא, ליהוי גיטא [אם לא אשא את ארוסתי לאשה עד סוף שלשים יום, כי אז יחולו הגירושין]! אבל אם אשאנה לאשה בתוך הזמן הזה, אין זה גט!}

^{כי מטו תלתין יומי [כאשר הגיע יום השלשים ועדיין לא עבר היום], שהוא הזמן הקבוע, שאם ינו נושאה ביום זה מתקיים הגט, אמר להו המגרש:}

^{הא טרחנא [הרי טורח אני] בצרכי החופה, ואנוס אני מלישאנה.}

^{ומבארת הגמרא, שודאי חלו הגירושין, כי למאי ניחוש לה לומר: שלא יהיו הגירושין חלין!?}

^{אי משום אונסא, דקיימא לן בכל התורה "אונס רחמנא פטריה", ואף גירושין שנתקיימו על ידי תנאי שנתקיים באונס - אינם גירושין; זה אינו, שהרי קיימא לן: אין טענת אונס בגיטין.}

^{ואי משום שטען ואמר: הרי לא נתקיים התנאי כי "הא טרחנא", ויש בזה גלויי דעתא שרוצה הוא בביטול הגירושין שעדיין לא חלו עד לסוף שלשים יום - הלוא דבר זה בפלוגתא דאביי ורבא הוא שנוי! ולאביי גילוי דעתא בגיטא, לאו מילתא הוא! והלכתא כוותיה דאביי כמבואר לקמן.}

^{מעשה בההוא גברא דנתן גט לארוסתו, ואמר להו לעדים: אי לא נסיבנא לה עד לסוף ריש ירחא [ראש חודש] דאדר, ליהוי גיטא [אם לא אשאנה עד סוף ראש חודש אדר, יחולו הגירושין], ואם אשאנה עד זמן זה, לא יהא גט.}

^{כי מטא ריש ירחא דאדר [כאשר הגיע ראש חודש אדר], ועדיין לא נשאה לאשה, אמר להו: אנא, הרי לריש ירחא דניסן אמרי [הרי ראש חודש ניסן אמרתי]! כלומר: לכן לא נשאתיה, כי חשבתי שהתניתי ראש חודש ניסן ולא אדר.}

^{ומבארת הגמרא, שאף במעשה זה ודאי חלו הגירושין בסוף היום, כי למאי ניחוש לה!?} 

^{אי משום שמחמת טעות לא נשאה, כי סבר שהזמן מסתיים בראש חודש ניסן, ונמצא שנתקיים תנאו מחמת אונס - הרי קיימא לן: אין טענת אונס בגיטין! ומאחר וסוף סוף נתקיים התנאי, חלים הגירושין.}

^{ואי משום גלויי דעתא, שבעצם טענתו שיש לגירושין להתבטל, הרי הוא מגלה דעתו שאינו חפץ בהם - הא בפלוגתא דאביי ורבא תליא, והרי הלכה כאביי.}

^{שלש מחלוקות נאמרו בסוגיין:}

^{א. מחלוקת רב נחמן ורב ששת [לעיל לב ב]: בפני כמה מבטל הבעל את הגט קודם תקנת רבן גמליאל הזקן, אם בפני שנים או בפני שלשה.}

^{ב. מחלוקת רב נחמן עם רבי אבא ורבי יאשיה [לעיל לג ב]: האם הלכה כרבי בשתי המחלוקות שנחלק עם רבן שמעון בן גמליאל [בדין "בטלו מבוטל", ובדין "ביטול זה שלא בפני זה"], או שהלכה כרבי רק באחת מהן.}

^{ג. מחלוקת אביי ורבא [כאן]: האם גילוי דעתא בגיטא, מילתא היא, או לא.}

^{והגמרא פוסקת הלכה בכל אלו.}

^{והלכתא כנחמן, שקודם התקנה היה מבטלו בפני שנים בלבד!}

^{והלכתא כנחמן: דהלכה כרבי בשתיהן, גם במאי דקאמר: "בטלו מבוטל", וגם במאי דקאמר: "יכול לבטל זה שלא בפני זה"!}

^{דף לד - ב}

^{והלכתא כנחמני [אביי]: שגילוי דעתא בגיטא, לאו מילתא היא!}

^{מתניתין:} 

^{[רקע למשנה: בנוסח תורף הגט צריך לכתוב את שם האיש והאשה, ואת שם עירם. ולעתים יש לבעל ולאשה שני שמות, בשם אחד היו נקראים במקום מגוריהם הראשון, ולאחר זמן כשעקרו למדינת הים, שינו את שמותיהם. ומשנתנו עוסקת באופן שחזרה האשה למקומה הראשון, ושלח לה הבעל גט ממקומו שבמדינת הים.]}

^{בראשונה, היה הסופר משנה את שמו של הבעל, ואת שמה של האשה.}

^{כלומר: היה כותב בגט את שמותיהם החדשים שבהם הם מכונים במקום מגורי הבעל, שהוא מקום כתיבת הגט; ולא היה מוסיף את שמם הישן, שבו הם נקראים במקום נתינת הגט.}

^{וכן היה משנה את שם עירו, ואת שם עירה! כלומר, היה כותב את שם עירם, כפי שהיא נקראת במקום כתיבת הגט, ולא כפי שהיא נקראת במקום נתינתו.}

^{התקין רבן גמליאל הזקן שיהא כותב בגט: "איש פלוני [השם שבמקום הכתיבה], וכל שום [שם] אחר שיש לו". וכן צריך לכתוב אצל שם האשה: "אשה פלונית, וכל שום אחר שיש לה"!}

^{והתקין כן, מפני תיקון העולם! כי היות ובמקום נתינת הגט לא מכירים את האיש והאשה בשמות הללו, אלא בשמותיהם הקודמים, אם לא יכתבו אלא את שמם השני, יאמרו: אין זה גיטה, ולא נתגרשה מבעלה! ואם תנשא לאחר, יצא לעז על בניה, שהם ממזרים.}

^{ועל ידי שמוסיף בגט את התיבות: "כל שום שיש לו", כבר לא יאמרו כן, ואף מי שאינו מכירו בשם זה, יבין שיש לו עוד שם.}

^גמרא: 

^{אמר רב יהודה אמר שמואל:}

^{שלחו ליה בני מדינת הים לרבן גמליאל: בני אדם הבאים משם לכאן [מארץ ישראל למדינת הים], ושמו של אחד מהם בארץ ישראל הוא "יוסף", וכאן קוראין לו "יוחנן", או ששם הוא נקרא "יוחנן", וכאן קוראין לו "יוסף":}

^{היאך כותבין בגט את שמם, כשהם מגרשין את נשותיהן? האם כפי שהם מכונים כאן, או כשמם שבארץ ישראל?}

^{עמד רבן גמליאל והתקין:}

^{שיהו כותבין "איש פלוני וכל שום שיש לו".}

^{וכן יהו כותבין, "אשה פלונית וכל שום שיש לה" - מפני תיקון העולם!} 

^{אמר רב אשי:}

^{וחיוב זה לכתוב כן, הוא דוקא היכא דאיתחזק אותו אדם בתרי שמי [בשני שמות]! שידוע לנו כאן בשעת הכתיבה שיש לו שם נוסף במקום אחר. אבל אם אין מוחזק לנו שיש לו שני שמות, וכתבו בגט רק את שמו שבכאן, אף אם נודע לנו לאחר זמן שיש לו שם אחר, אין הגט נפסל בכך. אמר ליה רבי אבא לרב אשי: רבי מרי, ורבי אלעזר, קיימי כוותך, [אף הם אמרו כדבריך].}

^{תניא כוותיה דרב אשי:}

^{היו לו לבעל שתי נשים, אחת ביהודה ואחת בגליל, ולו שני שמות, שם אחד שבו הוא נקרא ביהודה, ושם אחד שבו הוא נקרא בגליל, וגרש את אשתו שביהודה בגט שכתוב בו שמו שביהודה בלבד, ואת אשתו שבגליל גירש בגט שכתוב בו שמו שבגליל בלבד - אינה מגורשת!} 

^{שאין הגט כשר, עד שיגרש את אשתו שביהודה בשמו שביהודה, ויצרף גם את השם דנקרא בו בגליל, עמו!} 

^{וכן כשמגרש את אשתו שבגליל, אין הגט כשר עד שיכתוב בגט את שמו שבגליל, ויוסיף שם דיהודה עמו!} 

^{ואם יצא הבעל למקום אחר, וגרש את אשתו באחד מהן בלבד, ולא הוסיף את השם השני, הרי היא מגורשת!}

^{והלוא תיקשי: האמרת ברישא, שבשם אחד בלבד אינה מגורשת, עד שיכתוב שם דגליל עמו. ואיך קתני סיפא "מגורשת"?!}

^{אלא בהכרח, דהא - רישא - איירי בדאתחזק איש זה שיש לו שני שמות, ולכן צריך לכתוב את שני השמות, ובלאו הכי אינה מגורשת.}

^{והא - סיפא - איירי בדלא אתחזק לנו שיש לו שני שמות, לפיכך, אף אם כתב רק את שמו האחד, הרי היא מגורשת.}

^{הרי שמע מינה כרב אשי דאמר: "והוא דאתחזק בתרי שמי".}

^{מעשה בההיא אתתא דהוו קרו לה "מרים", ופורתא [מיעוט] מבני העיר כינוה "שרה".}

^{אמרי נהרדעי: כשכותבין את שמה בגט, יש לכתוב "מרים וכל שום שיש לה". ולא יכתבו "שרה וכל שום שיש לה"! משום ששמה העיקרי הוא "מרים", ולכך אותו יש לכתוב בפירוש, ולא את הכינוי השני.}

^{מתניתין:} 

^{אין אלמנה נפרעת מנכסי יתומים את כתובתה, אלא בשבועה שלא נתקבלה כלום מאביהם בשביל כתובתה.}

^{ואולם נמנעו בית דין מלהשביעה משום חומר איסור שבועה, והיו נמנעים מלהגבות לאשה כתובה; לפיכך התקין רבן גמליאל הזקן:}

^{שבמקום שבועה, תהא האלמנה נודרת ליתומים כל מה שירצו! שיבחרו להם היתומים דבר שיקשה עליה לעמוד בו, כגון מיני מזון, ויחייבו את האשה לידור: "קונם מיני מזונות עלי, אם נהניתי מכתובתי" - ובכך תהא גובה את כתובתה! לפי שאינה חשודה לעבור על נדרה, ולא היתה נודרת דבר קשה כל כך, אם לא שהאמת כדבריה, שעדיין לא גבתה את כתובתה.}

^{ועוד התקין רבן גמליאל הזקן: שיהיו העדים חותמין על הגט, ובגמרא מפרש לה.}

^{ושתי תקנות אלו שהתקין רבן גמליאל הזקן: מפני תיקון העולם התקינן, שיהו נשים נישאות לבעלים, ולא תדאגנה שמא יפסידו את כתובתן; ותיקון העולם שבחתימה על הגט יתבאר בגמרא.}

^{דין תורה הוא, שהשמיטה משמטת את החובות, ואסור לאדם לגבות את חובותיו כשעברה עליהם השביעית, וכמאמר הכתוב: "מקץ שבע שנים תעשה שמיטה. וזה דבר השמיטה, שמוט כל בעל משה ידו אשר ישה ברעהו, לא יגוש את רעהו ואת אחיו, כי קרא שמיטה לה'", והיא נקראת "שמיטת כספים", וקיימא לן, שאין השביעית משמטת אלא בסופה.}

^{והלל התקין שעל ידי "פרוסבול" שעושה המלוה [ויתבארו פרטיו בגמרא], לא תשמט השביעית.}

^{ומפני תיקון העולם התקין הלל כן, כדי שלא יפסידו המלוים, וגם כדי שלא יימנעו מלהלוות לעניים הנצרכים להלואות.}

^גמרא: 

^{שנינו במשנה: אין אלמנה נפרעת מנכסי יתומים אלא בשבועה: והוינן בה: מאי איריא "אלמנה" בדוקא? והלא אפילו כולי עלמא [שאר בעלי חוב], נמי אין גובין מיתומים בלא שבועה!?}

^{דהא קיימא לן: כל בעל חוב הבא ליפרע מנכסי יתומין את חוב אביהם, לא יפרע מהם אלא בשבועה שעדיין לא נפרע חובו.}

^{ומשנינן: אין הכי נמי, שכן הוא הדין בכל בעל חוב, אלא שאלמנה איצטריכא ליה לתנא להשמיענו, שאף היא צריכה שבועה; ומשום דסלקא דעתין אמינא [היה עולה בדעתנו לומר]:}

^{דף לה - א}

^{משום חינא - של האנשים בעיני הנשים - אקילו רבנן גבה דאלמנה שלא תצטרך לישבע.}

^{כלומר: כדי שישאו האנשים חן בעיני הנשים, ויסכימו הנשים להנשא להם, יש להקל עליהן לגבות את כתובתן לאחר מות בעליהן, ולפוטרן מן השבועה.}

^{קא משמע לן משנתנו, שאף האלמנה בכלל חיוב שבועה זו.}