מסכת גיטין דף כט

^{אבל אם נגמר דינו למיתה בבית דין של ישראל, כיון דנפק ליה דינא לקטלא [שנפסק דינו למיתה], ודאי קטלי ליה! ותלינן בודאי שכבר מת, ואין נותנים לו חומרי חיים, ואם הוא ישראל ואשתו בת כהן, הרי היא חוזרת לבית אביה ואוכלת בתרומה.}

^{אמר ליה אביי לרב יוסף:}

^{והלא אם נגמר דינו בבית דין של ישראל, נמי יש לחשוש שעדיין הוא חי, משום דאפשר דחזו ליה בית הדין זכותא [ימצאו לו צד זכות], ויפטרוהו מהמיתה!}

^{אמר ליה רב יוסף:}

^{כי חזו ליה בית הדין זכותא, כלומר: אימתי שכיח הוא שימצאו לו בית הדין זכות - רק מקמי דליגמר דינא [קודם גמר הדין].}

^{אבל בתר גמר דינא תו לא שכיח הדבר דחזו ליה בית הדין זכותא! לפיכך אין לחשוש שמא פטרוהו לבסוף מהמיתה.}

^{ומוכחינן: לימא מסייעא ליה המשנה הבאה לדברי רב יוסף;}

^{דתנן: אדם שנגזר דינו ליהרג, וברח - כל מקום שיעמדו שנים עדים בבית דין אחר, ויאמרו: מעידין אנו את איש פלוני, שנגמר דינו ליהרג בבית דינו של פלוני; ופלוני ופלוני הם עדיו שהעידו עליו באותו בית דין, שעבר על איסור מיתה - הרי זה יהרג על ידי בית דין זה! שסומך הוא על כך שכבר נגמר דינו בבית דין האחר.}

^{אלמא, לא חיישינן שמא מצא לו אותו בית דין צד זכות לאחר גמר דינו, ופטרו ממיתה, וכדברי רב יוסף.}

^{ודחינן: לאו ראיה היא משם, דהרי התם בבורח מיירי, ודלמא בורח שאני! שמאחר שברח, הדבר מוכיח שעדיין הוא מחויב מיתה.}

^{ותו מוכחינן כרב יוסף מהא דתניא:}

^{אם שמע עד מפי בית דין של ישראל שהיו אומרים: איש פלוני נענש ומת בגין עבירה שעבר [ועונש עבירה זו הוא לכובשו עד שימות מאליו];}

^{או ששמע מהם שאמרו: איש פלוני נהרג בעונשו! - ישיאו את אשתו של פלוני זה על סמך עדותו של העד! ולא חיישינן שמא עדיין הוא חי.}

^{ואם שמע כן מקומנטריסים [הממונים על ההריגה] של גויים שאמרו: "איש פלוני מת", או "איש פלוני נהרג" - אל ישיאו את אשתו מכח עדות זו! משום דחיישינן שמא לבסוף לא הרגוהו.}

^{והרי מאי "מת", ומאי"נהרג", דקתני בברייתא!?}

^{אילימא ששמע מפי בית הדין שאותו פלוני כבר מת ממש, וכבר נהרג ממש - כך הרי אי אפשר לומר, כי:}

^{אם כן דכוותיה [דומה לאופן זה] גבי עד מפי קומנטריסים של גויים, שאמרו לו כבר מת וכבר נהרג - אמאי אל ישיאו את אשתו בעדות זו?}

^{והא קיימא לן: דכל שמסיח הנכרי לפי תומו שמת בעלה של אשה פלונית, הימוני מהימני ליה [מאמינים לו] ומתירים את האשה להנשא על פיו!}

^{אלא לאו בהכרח, ד"מת" פירושו ששמע מפיהם שנגמר דינו והיה יוצא למות; וכן "נהרג" היינו שיוצא ליהרג, ולא שראוהו שנהרג ממש!}

^{ועם זה קתני, שאם שמע זאת בבית דין של ישראל, ישיאו את אשתו! אלמא, לא חיישינן שאחר גמר הדין מצאו לו בית הדין צד זכות ופטרוהו, וכדברי רב יוסף.}

^{ודחינן: לאו ראיה היא מהתם. שלעולם שמע מבית דין שמת ממש, או שנהרג ממש; ודוקא באופן זה מתירים את אשתו להנשא;}

^{ומה דקשיא לך, אם כן דכוותיה גבי גויים אמאי לא ישיאו את אשתו; והא קיימא לן: דכל גוי המסיח לפי תומו הימוני מהימני!? לא קשיא; כי הני מילי שנאמן, במילתא דלא שייכי בה! שאין להם קשר לסיפור זה, ואינם מתפארים בו.}

^{אבל במילתא דשייכי בה, שמתגאים הם בכך שהרגו אדם בדיניהם, עבדי לאחזוקי שקרייהו! עשויים הם לשקר ולומר שנהרג, אף על פי שעדיין לא נהרג, אלא רק עמד בדין בלבד.}

^{מתניתין:} 

^{שליח המביא גט בארץ ישראל [שאינו צריך לומר "בפני נכתב ובפני נחתם"] וחלה, הרי זה השליח משלחו לגט אל האשה ביד אחר.}

^{ואם אמר לו המשלח לשליח: טול לי הימנה [מן האשה] חפץ פלוני, הרי זה לא ישלחנו ביד אחר, משום שאין רצונו של המשלח שיהא פקדונו ביד אחר.}

^גמרא: 

^{שנינו במשנה: המביא גט בארץ ישראל וחלה, הרי זה משלחו ביד אחר:}

^{אמר רב כהנא: "חלה" תנן במשנתנו שהוא משלחו ביד אחר, ומשום שאנוס הוא, אבל אם לא חלה, לא ישלחנו ביד אחר. תמהה הגמרא: והרי פשיטא שלא ישלחנו ביד אחר אלא אם כן חלה, שהרי "חלה" קתני במשנתנו!?}

^{ומשנינן: הוצרך רב כהנא להשמיענו זאת, כי מהו דתימא: הוא הדין אף על גב דלא חלה ישלחנו ביד אחר, והאי דקתני במשנתנו "חלה", אין זה אלא משום דאורחא דמילתא קתני [הייתי אומר, שלא שנינו "חלה" אלא משום שכן הוא הדרך שמשלחו כשהוא חולה ואינו יכול לשלחו בעצמו] - לפיכך קא משמע לן רב כהנא, שלא ישלחנו ביד אחר אלא אם כן חלה.}

^{ומקשינן: היכי דמי, באיזה אופן עוסקת משנתנו האומרת שאם חלה ישלח, ואם לא חלה לא ישלח?}

^{אי דאמר ליה המשלח לשליח: "הולך גט זה לאשתי", ולא אמר לו "הולך אתה" - אם כן אף על גב דלא חלה נמי ישלחנו ביד אחר, שהרי כך משמע מן הברייתא המובאת בסמוך.}

^{ואי דאמר ליה המשלח לשליח: "את הולך" והקפיד על כך שהוא יהא המשלח, אם כן אפילו חלה נמי לא ישלחנו ביד אחר, שהרי כך משמע מאותה ברייתא.}

^{ואי משנתנו רבן שמעון בן גמליאל היא שנחלק על תנא קמא באותה ברייתא, אם כן אפילו אם אמר לו "הולך" סתם, ואפילו חלה, נמי לא ישלחנו ביד אחר -}

^{דהא תניא:}

^{האומר לשלוחו: "הולך גט זה לאשתי", הרי זה משלחו ביד אחר, ומשמע: אפילו לא חלה.}

^{אבל אם אמר לו: "את הולך גט זה לאשתי", הרי זה לא ישלחנו ביד אחר, היות והקפיד הבעל שהוא יוליכנו, ומשמע: אפילו חלה.}

^{רבן שמעון בן גמליאל אומר: בין כך ובין כך - בין שאמר לו "הולך" ובין שאמר לו "את הולך" - אין השליח עושה שליח, ומשמע אפילו חלה.}

^{ואם כן כיצד תתפרש משנתנו!?}

^{ומפרשת הגמרא את משנתנו בשלשה אופנים:}

^{א. איבעית אימא: משנתנו כדעת תנא קמא, והיא עוסקת בכגון דאמר המשלח לשליח: "הולך" לבד, והוא דחלה, בזה הוא שאמר תנא קמא שמשלחו ביד אחר, אבל אם לא חלה לא ישלחנו ביד אחר, ולכן שנינו במשנתנו "וחלה".}

^{ב. ואי בעית אימא: משנתנו כדעת תנא קמא, והיא עוסקת בכגון שאמר לו: "את הולך", וחלה שאני, שאפילו כשאמר לו "את הולך" יכול הוא לשלחו ביד אחר.}

^{ג. ואי בעית אימא משנתנו כרבן שמעון בן גמליאל היא, וחלה שאני שמודה רשב"ג שהוא משלחו ביד אחר.}

^{תנן במשנתנו: המביא גט בארץ ישראל וחלה, הרי זה משלחו ביד אחר:}

^{ורמינהו, ויש להקשות מהמשנה לקמן סו א:}

^{מי שהיה רוצה לכתוב וליתן גט לאשתו, ואמר לשנים: תנו [כלומר: כתבו ותנו] גט לאשתי, ואפילו לא אמר להם במפורש "כתבו ותנו", שיהיה משמע "כתבו אתם" ולא אחר -}

^{או שאמר לשלשה במפורש: "כתבו ותנו גט לאשתי" -}

^{בין בזה ובין בזה הרי אלו יכתבו ויתנו הם עצמם ולא יאמרו לסופר ויכתוב.}

^{והיינו, דבשנים שאינם בית דין, אפילו כשלא אמר להם במפורש שיכתבו הם ולא אחר, אין הם יכולים לעשות שליח אחר, כי הם בלבד נעשו שלוחים לכתיבת הגט ולא אחר; אבל שלשה כיון שהם בית דין, אין צריכים לכתוב הם בעצמם, אלא אם כן אמר להם מפורש "כתבו ותנו", ואילו כשלא אמר להם "כתבו", רשאים הם בתורת בית דין לעשות שליח לכתוב את הגט.}

^{הרי למדנו שאם אמר לשנים - שאינם בית דין - "תנו גט" כי אז אינהו עצמם, אין, אכן יכולים לכתוב את הגט, אבל שליח שלהם לא יכול לכתוב; ואילו במשנתנו שנינו שהשליח עושה שליח!?}

^{אמר תירץ אביי:}

^{התם - במשנה דלקמן, שעשאם שלוחים לכתוב גט - טעמא מאי אינם יכולים לעשות שליח, משום שיש להניח שהוא מקפיד משום בזיון דבעל, שהוא היה צריך לכתוב את הגט, ובזיון הוא לו שאינו יודע לכתוב גט, ואינו רוצה שידעו עוד אחרים בבזיונו.} 

^{אבל הכא - במשנתנו שעשאו שליח להולכת הגט - בעל לא קפיד אם יעשה שליח אחר, ולכן ישלחנו ביד אחר.}

^{רבא אמר חילוק אחר בין שליח לכתיבת הגט, לבין שליח להולכת הגט:}

^{התם באותה משנה לפיכך אינו יכול לעשות שליח לכתיבת הגט, משום דמילי נינהו, לא מסר להם אלא דברים בעלמא שאמר להם לכתוב גט, ומילי לא מימסרן לשליח, אין בדברים בעלמא כח להיות חוזרים ונמסרים לשליח אחר; אבל במשנתנו שעשאם שליח להולכת הגט והגט יש בו ממשות, בזה יש כח אף לשליח לעשות שליח אחר. מפרשינן: מאי בינייהו בין תירוצו של אביי לתירוצו של רבא?}

^{איכא בינייהו: שליח לכתיבת שטר מתנה, אם יכול הוא לעשות שליח אחר:}

^{כי לפי אביי שאין הטעם בגט אלא משום בזיון דבעל, הרי שבשטר מתנה יכול הוא לעשות שליח אחר, שהיות ובמתנה המקבל הוא זה שנותן את שכר הסופר, אין כאן בזיון לנותן אם נותנו לאחר לכתוב על חשבונו של המקבל.}

^{ואילו לפי רבא אין שליח לכתיבת שטר מתנה יכול לעשות שליח אחר, שהרי סוף סוף מילי נינהו ומילי לא מימסרן לשליח. ומחלוקת זו של אביי ורבא בפלוגתא דרב ושמואל היא, שנחלקו אף הם במחלוקת זו:}

^{וכדאיתמר: רב אמר: מתנה אינה כגט, ויכולים השנים לומר לסופר לכתוב.}

^{ושמואל אמר: מתנה הרי היא כגט, ואין יכולים לומר לאחר לכתוב.}

^{שנינו במשנה: ואם אמר לו טול לי הימנה חפץ פלוני, הרי זה לא ישלחנו ביד אחר שאין רצונו שיהא פקדונו ביד אחר:}

^{אמר ריש לקיש: זו ששנינו "לא ישלחנו ביד אחר", היינו שלא ישלח לקחת את הפקדון ביד אחר, ועיקר דין זה הוא דין ממוני שאין רצון הבעל המפקיד שיהיה הפקדון ביד השליח, וכאן במשנה זו שנה לנו רבי:}

^{אין השואל רשאי להשאיל, ואין השוכר רשאי להשכיר, ומטעם שאין רצונו שיהא פקדונו ביד אחר.}

^{אמר לו רבי יוחנן: זו - הלכה זו שאתה אומר: אין השואל רשאי להשאיל ואין השוכר רשאי להשכיר - אפילו תינוקות של בית רבן יודעים אותה, ואין צורך לרבי להשמיענו זאת.}

^{אלא זו ששנינו: "לא ישלחנו ביד אחר, שאין רצונו שיהא פקדונו ביד אחר" על הגט הוא ששנינו: "לא ישלחנו ביד אחר", ומשום שאין רצון הבעל שיהא הפקדון ביד האשה, וכדמפרש הגמרא כל זה ואזיל.}

^{ומשום מה לא ישלח את הגט בגין הפקדון?}

^{משום דזימנין - פעמים שמשום בקשת הבעל ליטול ממנה את הפקדון - דגיטא נמי לא הוי [אף הגט עצמו פסול הוא] -}

^{דבאופנים מסוימים נעשה המשלח כמי שאמר לו לשליח על ידי שביקשה ליטול הימנה את החפץ: אל תגרשה אלא בבית, והלך השליח וגירשה בעלייה, שאין הגט גט -}

^{וכמי שאמר לשלוחו: אל תגרשה אלא בימין, וגירשה בשמאל שאין הגט גט, ומשום שלא עשאו שליח אלא באופן שאמר, ואף כאן לא עשאו שליח הולכה אלא אם כן יקח הוא את הפקדון מיד האשה, ובהמשך מבארת הגמרא באיזה אופן הגט אינו גט.}

^{ומשום אותם פעמים שהגט אינו גט, לכן בכל האופנים כל שביקש משלוחו ליטול פקדון מיד האשה לא יעשה השליח שליח אחר, וכפי שיתבאר בהמשך.}

^{ומבארת הגמרא באלו אופנים אף הגט אינו גט לדעת רבי יוחנן, ולריש לקיש הגט כשר: דכולי עלמא - בין ריש לקיש ובין רבי יוחנן - מודים, דהיכא דעשה השליח שליח אחר ליתן לה גט וליקח ממנה את החפץ ונפקא האשה לאפיה דשליח ויהבה ליה אותו חפץ והדר שקלה האשה מיניה דשליח גיטא [באופן שיצאה האשה לקראת שלוחו של השליח ונתנה לו את החפץ, ואחר כך נתן הוא לה את הגט] -}

^{באופן זה, אף שאפילו תינוקות של בית רבן יודעים שאין רצון הבעל שיהיה הפקדון ביד השליח, מכל מקום כולי עלמא לא פליגי דגיטא גיטא מעליא הוי [הגט גט כשר הוא], שאין זו סיבה לבטל את שליחותו על הגט.}

^{כי פליגי - רבי יוחנן וריש לקיש - היכא דאמר ליה המשלח לשליח הראשון:}

^{דף כט - ב}

^{שקול מינה חפץ והדר הב לה גיטא [קח ממנה את החפץ ואחר כך תן לה את הגט] ואזל איהו [השליח או שלוחו של השליח] ויהיב לה גיטא והדר שקל מינה חפץ [נתן לה את הגט, ורק אחר כך נטל ממנה את החפץ]; וכך נחלקו:}

^{רבי יוחנן פוסל אפילו בו [בשליח ראשון שעשה כן], וכל שכן בשלוחו של השליח שעשה כן, והיות ובאופן זה השליחות בטילה, שוב לא ישלחנו לעולם ביד אחר, שמא לא יעביר השליח לשלוחו דברים כהוייתן, או שמא לא יעשה השליח כפי שנצטוה, ויהא הגט בטל.}

^{וריש לקיש מכשיר אפילו בשלוחו של השליח שעשה כן, וכל שכן בו [בשליח הראשון שעשה כן]; ומשום שלדעת ריש לקיש אין הבעל מקפיד על הסדר, ולא אמר לו אלא אורחא דמילתא.}

^{במשנה הקודמת נתבאר דין המביא גט בארץ ישראל וחלה שישלחנו ביד אחר; והמשנה הבאה מבארת כיצד יעשה שליח המביא גט ממדינת הים שחלה, שהרי צריך הוא לומר "בפני נכתב ובפני נחתם".}

^{מתניתין:} 

^{המביא גט ממדינת הים וחלה, הרי זה עושה שליח אחר בבית דין ומשלחו, שהרי צריך הוא לומר "בפני נכתב ובפני נחתם", והשליח השני שלא ראה הכתיבה והחתימה הרי לא יוכל לומר כן - ואומר השליח הראשון לפניהם של בית הדין: "בפני נכתב ובפני נחתם".}

^{ואין שליח אחרון צריך שיאמר כשיביא לה את הגט: "בפני נכתב ובפני נחתם", אלא אומר: "שליח בית דין אני", ומסתמא עשו בית דין את הדבר כהכשרו.} 

^גמרא: 

^{אמרו ליה רבנן לאבימי בריה דרבי אבהו: בעי מיניה מרבי אבהו [שאל נא מאביך רבי אבהו את השאלה הבאה]:}

^{שליח דשליח, כלומר: השליח השני שנעשה בבית דין, האם משוי עוד שליח אחר, או לא?}

^{אמר להו אבימי לרבנן: הא לא תיבעי לכו [זו אין לכם לשאול], שיש לפשוט דין זה ממשנתנו: מדקתני במשנתנו: "אין השליח האחרון צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם", ולא שנינו: "השליח השני", מכלל דאף שליח שני משוי שליח.}  

^{אלא כי תיבעי לכו, אך זאת יש לכם לשאול: כי משוי השליח השני שליח אחר, בבית דין בלבד הוא דמשוי שליח, או אפילו שלא בבית דין יכול הוא לעשות שליח אחר.}

^{אמרו ליה רבנן לאבימי: הא - שאלה זו שאתה אומר - לא מיבעיא לן, מדקתני במשנתנו: אלא אומר שליח בית דין אני, הרי משמע שצריך לעשותו בבית דין.} 

^{רב נחמן בר יצחק מתני - לדין ודברים שבין רבנן לאבימי - הכי [כך היה שונה אותם]:}

^{אמרו ליה רבנן לאבימי בריה דרבי אבהו: בעי מיניה מרבי אבהו: שליח דשליח שנתמנה בבית דין, כי משוי שליח אחר, בבית דין בלבד יכול למנות שליח שלישי, או אפילו שלא בבית דין.}

^{אמר להו אבימי לרבנן: עד שאתם שואלים היכן עושה הוא אותו, ותיבעי לכו אי משוי שליח בעלמא, כלומר: האם יכול הוא כלל לעשות שליח אחר ואפילו בבית דין.}

^{אמרו ליה רבנן לאבימי: הא - שאלה זו על עצם מינוי השליחות - לא קמיבעיא לן, דהרי תנן במשנתנו: אין השליח "האחרון" ולא שליח "שני", מכלל דשליח משוי שליח.}

^{אלא כי קא מיבעיא לן: בבית דין הוא דמשוי ליה שליח, או אפילו שלא בבית דין.}

^{אמר להו אבימי לרבנן: הא - אף שאלה זו נמי - נמי לא תיבעי לכו, דהא קתני: "אלא אומר שליח בית דין אני".}

^{אמר רבה:}

^{שליח הגט בארץ ישראל עושה כמה שלוחין, כלומר עושה שליח שני ושני לשלישי וכן לעולם, ואינו צריך בית דין.}

^{אמר רב אשי: אם מת השליח הראשון בטלו כולן, ומשום שכל השלוחים באים מכחו של ראשון, וכשמת זה בטלה שליחותו, ועמו כל הבאים אחריו.}

^{אמר מר בר רב אשי: הא דאבא דקטנותא היא [שמועה זו של אבי, מימי קטנותו הם], כי יש להשיב עליה:}

^{שהרי אילו מת בעל מידי מששא אית בהו [אם מת הבעל, וכי יש ממשות בכל אלו השלוחים]!?}

^{הרי בהכרח דכולהו מכח מאן קאתו? מכח דבעל קאתו [מכח מי הם באים, הרי שמכח הבעל הם באים]!}

^{ולכן: אי איתיה לבעל [אם הבעל קיים] אפילו אם השליח הראשון אינו קיים, כי אז איתנהו לכולהו, אף כל השלוחים שבאו מכחו הרי הם קיימים.}

^{וכשליתיה לבעל ליתנהו לכולהו [אם מת הבעל בטלו כולן], אבל אם מת השליח הראשון לא בטלו כולן, שלא מכחו הם באים, אלא מכח הבעל.}

^{מעשה בההוא גברא דשדר לה גיטא לדביתהו [מעשה באדם שהיה רוצה לשלוח גט לאשתו על ידי אדם מסוים] מחוץ לארץ לארץ ישראל - אמר לו השליח: לא ידענא לה לאשתך [איני מכירה] שאוכל לת לה את הגט.}

^{אמר ליה הבעל לשליח: זיל יהביה לאבא בר מניומי דאיהו ידע לה וליזיל וליתביה ניהלה, [לך והבא את הגט לאבא בר מניומי שהוא מכיר אותה, וילך הוא ויתננה לה].}

^{אתא השליח לארץ ישראל ולא אשכח [לא מצא] לאבא בר מניומי, אשכחיה [ומצא] לרבי אבהו ורבי חנינא בר פפא ורבי יצחק נפחא, ויתיב רב ספרא גבייהו, וסיפר להם דברים כהוייתן.}

^{אמרו ליה רבי אבהו ורבי חנינא ורבי יצחק נפחא:}

^{מסור מילך קמי דידן, דכי ייתי אבא בר מניומי ניתביניה ליה, וליזיל וליתבינה לה, [אמור את דברי שליחותך בפנינו, ותן לנו הגט, ואמור "בפני נכתב ובפני נחתם", ואנו נמסרנו לאבא בר מניומי שיהיה שליח בית דין], וכאשר מבואר במשנתנו, ששליח הבא מחוץ לארץ עושה שליח בבית דין.}

^{אמר להו [לשלשת החכמים שהיו סמוכים ונקראו "רבי"] רב ספרא [שלא היה סמוך ונקרא "רב"]:}

^{והא שליח הזה שנשלח רק כדי למסור את הגט לאבא בר מניומי, ולא נעשה שליח לגרשה - שליח שלא ניתן לגירושין הוא, ושליח כעין זה אינו יכול למסור את הגט לאחר!?}

^{איכסופו [נכלמו] שלשת החכמים מטענתו של רב ספרא.}

^{אמר על כך רבא: קפחינהו רב ספרא לתלתא רבנן סמוכו [קטע רב ספרא שלא היה סמוך את רגליהם של שלשה חכמים סמוכים] כי תשובתו תשובה ניצחת היא.}

^{אמר על כך רב אשי: וכי במאי קפחינהו!? והרי אין תשובתו של רב ספרא תשובה.}

^{שהרי מי קאמר ליה, וכי אמר לו הבעל לשליח: אבא בר מניומי יתן את הגט ולא את!? והיות שנעשה שליח לגרשה יכול הוא לעשות שליח בבית דין, כמבואר במשנתנו.}

^{איכא דאמרי כך היה מעשה:}

^{אמר רבא: קפחינהו רב ספרא לתלתא רבנן סמוכו בטעותא, [בטעות ניצחם רב ספרא], שהרי אף הוא שלוחו של הבעל לגירושין! אמר רב אשי: וכי מאי טעותא יש כאן!? הרי:}

^{מאי קאמר ליה, כלומר: ודאי כוונת המשלח היתה: אבא בר מניומי ולא את! ואם כן שליח שלא ניתן לגירושין הוא, ואינו יכול למסור את הגט לאחר.}

^{מעשה בההוא גברא דשדר לה גיטא לדביתהו [מעשה באדם ששלח גט לאשתו] מחוץ לארץ לארץ ישראל - אמר ליה המשלח לשליח: לא תיתביה ניהלה עד תלתין יומין [אל תתן לאשתי את הגט עד שלשים יום].}

^{אתניס בגו תלתין יומין [קרה לשליח אונס בתוך שלשים יום] שאמור היה למונעו מלעשות את השליחות לכשיעברו שלשים יום.}

^{אתא השליח לקמיה דרבא!} 

^{אמר רבא: והרי חלה טעמא מאי אמרו במשנתנו שהוא יכול לעשות שליח בבית דין, הרי זה משום דאנוס הוא, ואם כן האי נמי אנוס הוא, ויכול הוא לעשות שליח אחר בבית דין.}

^{ולכן אמר ליה רבא למשלח: מסור מילך קמי דידן דלבתר תלתין יומין משוינן שליח ויהיב ליה ניהלה [אמור את דברי שליחותך בפנינו, ותן לנו הגט ואמור "בפני נכתב ובפני נחתם", ואנו נעשה שליח אחר, ויהיה שליח בית דין].}

^{אמרו ליה רבנן לרבא: והא שליח שלא ניתן היום לגירושין הוא!? שהרי לא עברו עדיין שלשים יום שקבע הבעל למתן הגט.}

^{אמר להו רבא לרבנן: כיון דלבתר תלתין יומין מצי מגרש, היות ולאחר שלשים יום הרי יכול שליח זה לגרש, לפיכך אף קודם שלשים יום כשליח שניתן לגירושין הוא.}

^{עוד הקשו עליו החכמים מצד אחר: וליחוש שמא פייס, כלומר: שמא נתפייס הבעל עם אשתו בתוך שלשים יום אלו שמתעכב הגט ביד השליח, ובעל, ונמצא שהגט "גט ישן" הוא, ואינו כשר לגרש בו!?}

^{מי לא תנן, וכי לא שנינו במשנה לקמן עו ב:}

^{הנותן גט לאשה, ואמר לה: הרי זה גיטך על מנת שיחולו הגירושין מעכשיו אם לא באתי מכאן ועד שנים עשר חודש, ומת בתוך שנים עשר חודש, הרי זה גט, שהרי אמר "מעכשיו" כשהיה עדיין חי ויכול לגרש, והוא הרי לא בא, ונתקיים תנאו שהתנה "אם לא באתי".}

^{והוינן בה [בגמרא שם קודם המשנה]: וניחוש שמא פייס בתוך זמן זה, ולאחר זמן יבוא הבעל ויערער לומר "פייסתי" ויפסול את הגט!?}

^{ואמר רבה בר רב הונא: הכי אמר אבא מרי [רב הונא] משמיה דרב: באומר הבעל נאמנת עלי לומר שלא באתי, ושוב לא יוכל לערער ולפסול את הגט; וכל שכן שאנחנו מעצמנו לא נערער.}

^{הרי למדנו שאם לא אמר כן חוששים שמא פייס, ואם כן האיך ניתן את הגט הזה, והרי אפשר פייס הבעל בתוך שלשים יום!?}

^{איכסיף רבא מתמיהתם של רבנן שהשיבוהו תשובה ניצחת.}

^{לסוף איגלאי מילתא דגט של ארוסה הואי אותו גט שנמסר לשליח למוסרו לאחר שלשים יום.}

^{אמר רבא: אם אמרו בנשואה - שהיא חביבה עליו - שחוששין שמא פייס - יאמרו כן גם בארוסה, שאינה חביבה עליו עד שיהא מחזר לפייסה!?}

^{אמר רבא: הא ודאי קא מיבעיא לן [בזה ודאי יש להסתפק]:} 

^{דף ל - א}

^{כי משוו בית דין שליח במקום שליח שבא ממדינת הים: האם ממנים את השליח דוקא בפניו של השליח הראשון, או שמא אפילו שלא בפניו?} 

^{הדר פשטה רבא:}

^{בית דין ממנין שליח בין בפניו בין שלא בפניו.}

^{וכן שלחו מתם [מארץ ישראל]: בין בפניו בין שלא בפניו.}