מסכת גיטין דף י

^{ומיישבת הגמרא: אכן, גם תנא קמא סובר כשיטת רבי אלעזר, שעדי מסירה כרתי.}

^{ומכל מקום, איכא בינייהו - יש ביניהם מחלוקת בעניין עדים בעלי שמות גוים מובהקין.} 

^{תנא קמא סובר, שאף במקרה כזה יש לחשוש שיבואו לסמוך עליהם ולמסור את הגט בפניהם. ולפיכך פסולים הם מדרבנן. ואילו רבי שמעון סובר, כיון שיהודים אינם נקראים בשמות כאלה כלל, אין גט זה נקרא מזוייף מתוכו. לפי שכולם יודעים שעדים אלה [החתומים] עובדי כוכבים הם, ולא יבואו לסמוך עליהם ללא עדי מסירה כשרים.}

^{ושוב מקשה הגמרא:}

^{והא - והרי - גם דין חזרה נזכר בברייתא, "רצה לחזור בשניהם - יחזור". ולדברי רבי מאיר, זה פסול דאורייתא, שהרי לאחר שביטל המשלח את שליחות השליח, אינו שלוחו, ואין כאן גירושין כלל.}

^{והיינו פסול דאורייתא, שכן התורה אמרה "ונתן בידה", וכאן לא נתן, לא הוא ולא שלוחו. ובכל זאת, קתני?!} 

^{ומתרצת:}

^{באמת אינו תלוי בדאורייתא ובדרבנן, כפי שאמרנו מקודם. אלא, כי קתני - הברייתא שונה - מילתא דאיתא - דבר [דין] שאינו - בקידושין, אלא רק בגיטי נשים ושחרורי עבדים כגון: אמירת "בפני נכתב". וכן עד כותי כשר אבל מילתא דאיתא - דבר שישנו - בקידושין, [ולא רק בגיטי נשים ושחרורי עבדים] כגון: "לשמה " ו"מחובר ", לא קתני - אינה שונה.}

^{אך מקשה גם על זה: והא - והרי - חזרה גופא - חזרה עצמה שנשנתה לעניין גט אשה ושטר שחרור, איתא - ישנה גם בקידושין. שאם מסר שטר קידושין לשלוחו, ואחר כך רצה המשלח לחזור בו, הרי זה יכול לחזור. לפי שאין בזכיית השליח בשטר הקידושין "זכות "לאשה, שהרי נאסרת היא בגללו להינשא לאדם אחר. ואף מזונות אינה מקבלת מהבעל על ידו, אלא משיכניסנה לחופה. ומתרצת הגמרא שבכל זאת יש הבדל ביניהם: בשליחות בעל כורחה של האשה, יש הבדל ביניהם. בגירושין איתא, יש, שיכול הבעל לשלוח את הגט בעל כרחה. ובקידושין ליתא - איננה.}

^{מתניתין:} 

^{כל גט - היינו כל שטר - שיש עליו עד אחד [מתוך שניים] שהוא כותי - פסול. חוץ מגיטי נשים ושחרורי עבדים, שאם אחד מן העדים החתומים על הגט או על שטר השחרור הוא כותי - כשרים הם.}

^{מעשה שהביאו לפני רבן גמליאל לכפר עותנאי - השוכן בדרום הגליל, בגבול ארץ הכותים - גט אשה. והיו שני עדיו עדי כותים - והכשיר רבן גמליאל את הגט.}

^גמרא: 

^{הגמרא מנסה לברר מי אמר את משנתנו.}

^{ושואלת הגמרא: מני מתניתין - מי הוא התנא במשנתנו? לא תנא קמא, המכשיר כותים לגמרי [בברייתא להלן]. ולא רבי אלעזר הפוסלם לגמרי. ולא רבן שמעון בן גמליאל, המחלק בין מצוות שהחזיקו בהן כותים למצוות שלא החזיקו.}

^{דתניא: מצת כותי, [שנאפתה על ידי כותי], מותרת לאכילה בפסח, ואין חוששין שמא החמיצה, ואדם יוצא בה ידי חובתו בלילה הראשון בפסח [זוהי דעת תנא קמא].}

^{רבי אלעזר אוסר מצה זו באכילה בפסח, לפי שאין הכותים בקיאין בדקדוקי מצוות, ושמא לא שמרוה כראוי והחמיצה. ועוד, שיש לחושדם שמא החמיצוה בידיים.}

^{רבן שמעון בן גמליאל אומר: כל מצוה שהחזיקו בה כותים, הרבה מדקדקין בה יותר מישראל.} 

^{מני - מי הוא התנא ששנה את משנתנו? אי - אם נאמר שזהו - תנא קמא, אם כן יש להכשיר אפילו שאר שטרות נמי, שכן לדעתו כותים אינם חשודים לשקר.}

^{אי רבי אלעזר, אם כן אפילו גט אשה, החתום על ידי כותים, נמי לא - גם אין להכשירו, שהרי לדעתו אינם בקיאין בדקדוקי מצוות. ועוד שחשודין הם לשקר.}

^{ואי רבן שמעון בן גמליאל, הרי לשיטתו זה תלוי אם החזיקו הכותים בהלכות גיטין ושטרות, או לא. אי דאחזוק - אם החזיקו - אם כן יש להכשיר, אפילו שאר שטרות נמי, ולא רק גיטי נשים ושחרורי עבדים. אי דלא אחזוק - אם לא החזיקו בהלכות אלו, אם כן אפילו בגט אשה נמי לא יכשירום לחתום.}

^{וכי תימא - ואם תאמר - שמשנה זו לשיטת רבן שמעון בן גמליאל היא, ודאחזוק [ומדובר כאן שהחזיקו] בהא - בגיטין ושחרורין. ולא אחזוק בהא - ולא החזיקו בהלכות שאר שטרות. [ולפיכך, אין לסמוך עליהם בשטרות].}

^{אם כן יקשה:}

^{אי הכי - אם כך - מאי איריא חד - מדוע הוכשר [בגיטי נשים ושחרורי עבדים] רק עד אחד כותי. אפילו תרי - אפילו שנים - נמי - גם כן יש להכשיר?}

^{אלמה - ומדוע - אמר רבי אלעזר [על משנתנו]: לא הכשירו בו [בגט אשה] אלא עד אחד כותי בלבד?}

^{ומיישבת הגמרא: לעולם יש להעמיד את משנתנו לדעת רבי אלעזר, הסובר שכותים חשודים לשקר. ומה הטעם שהוכשר עד אחד כותי בגט? מדובר במקרה מיוחד.}

<sup>וכגון: דחתים ישראל - שחתם העד היהודי - לבסוף - מתחת חתימתו של הכותי. ואנו מכשירים את הגט מתוך הנחה,


דף י - ב</sup>

^{דאי לאו דכותי - שאילולי היה הכותי - "חבר" היה - המקפיד ומדקדק במצוות, לא היה היהודי מחתים ליה - אותו - מקמיה - לפניו.}

^{ומקשה הגמרא: אי הכי - אם כך - [שאכן מדובר באופן כזה] - עליך להכשיר אפילו שאר שטרות נמי - גם כן! אלא ודאי, מדוע בשאר שטרות אינך סומך על חזקה זו [ההנחה שהיהודי מכיר בכותי החתום שהינו "חבר"]. היינו משום שיש לומר, שבאמת הישראל הוא זה שחתם ראשון על השטר. אלא שמכיון שבשעת ראיית העדות היו שם בנוסף לכותי עוד כמה יהודים זקנים. והוא סבר שבעל השטר יחתים עמו את אחד הזקנים שהיו שם. לכן בבואו לחתום, הניח את מקום החתימה הראשון לאותו קשיש, מטעמי נימוס. והוא לא ידע שלבסוף יחתים שם בעל השטר את הכותי. וזהו שהגמרא אומרת: אלא אמרינן שבשאר שטרות אין לסמוך על החזקה, משום שיש לומר, רווחא שבק - הוא השאיר רווח. למאן דקשיש מיניה - לאותו הקשיש ממנו. אם כן יקשה: הכא נמי - גם כאן [בגט] אין כל חזקה, לפי שיש לומר: רווחא שבק למאן דקשיש מיניה.} 

^{ומכח הקושיא [שאין עליה מענה], מסיקה הגמרא:}

^{אמר רב פפא: זאת אומרת - מדברי המשנה המכשירה עד כותי בגט ופוסלת בשאר שטרות, נלמד - שעדי הגט אין הם חותמין זה בלא זה. ולפי זה, בהכרח ראה היהודי שחתם על הגט את חברו הכותי חותם. ולפיכך יש להניח שאילולי שהיה יודע בו שהוא "חבר", לא היה מניחו לחתום לפניו.}

^{אבל עדי שאר שטרות, יכולים לחתום זה שלא בפני זה. ולכן, בהם יש לחשוש שהשארת מקום החתימה הראשון פנוי, נבעה רק מטעמי נימוס. ואין בה משום הוכחה שהכותי הינו "חבר", כי יתכן שהראשון לא ידע כלל שיחתימו כותי במקום הפנוי.}

^{ושואלת הגמרא:}

^{מאי טעמא - מהו הטעם שבגט קבעו חכמים שאין העדים מותרים לחתום זה בלא זה?}

^{אמר רב אשי: גזירה זו היא משום שיש לחשוש שהבעל יאמר למספר רב של אנשים [כגון: לעשרה]: "כולכם כתבו גט לאשתי". וכפי שהמשנה אומרת להלן [דף סו עמוד ב], שבמקרה כזה צריך אחד מתוכם לכתוב את הגט וכולם יחתמו עליו. ואם תחסר חתימת אחד מהם, יהיה גט פסול. לפי שמאחר והבעל הקפיד לצוות על כך, הרי זה כאילו אמר בפירוש שהגט לא יחול, אלא אם כן יחתמו כולם. ולכן תיקנו חכמים, שאף במקום שלא אמר הבעל "כולכם", צריכים עדי הגט לחתום זה בפני זה.}

^{וכעת מתייחסת הגמרא לדברי רבי אלעזר שהוזכרו מקודם במהלך הסוגיא:}

^{גופא - גופם של דברים - אמר רבי אלעזר: לא הכשירו בו [בגט], אלא עד אחד כותי בלבד.}

^{ומקשה הגמרא: מאי קא משמע לן - מה בא [רבי אלעזר] להשמיענו. תנינא - הרי שנינו זאת כבר [במשנתנו]: כל גט שיש עליו עד כותי פסול כו'. משמע, שלא הכשירו אלא אחד. ועל כך אמרה המשנה: חוץ מגיטי נשים" - שכשר?! ומתרצת הגמרא: אי ממתניתין - אם הלימוד היה רק מלשון המשנה - הוה אמינא - הייתי אומר [כלומר, לומד מכך] אפילו תרי - שני [עדים כותים] - נמי - גם כן כשרים בגט. והאי דקתני חד - ומה שהמשנה שנתה אחד - היינו משום שבשטרות אחרים אפילו עד אחד כותי נמי - גם כן - לא כשר.}

^{קא משמע לן - לכן, בא רבי אלעזר להשמיענו שבגט לא הוכשר אלא אחד.}

^{אך הגמרא תמהה: בתרי לא - ושנים [כותים] בגט לא? והא קתני - והרי שנינו - בהמשך המשנה: "מעשה והביאו לפני רבן גמליאל לכפר עותנאי גט אשה, והיו עדיו עדי כותים, והכשיר אותו רבן גמליאל". ומבואר שהכשיר אפילו שני עדים כותים!}

^{ומתרצת הגמרא: אמר אביי: תני - שנה [במשנה]: "עדו" בלשון יחיד, במקום "עדיו".}

^{רבא אמר: לעולם תרי - באמת יש לגרוס "עדיו" - היינו שנים. ורבן גמליאל מיפלג פליג - חולק בכך על תנא קמא שהכשיר עד אחד כותי בלבד.}

^{ואם תשאל: הרי בלשון המשנה קיימת סתירה בין הדין של תנא קמא למעשה של רבן גמליאל? תשובה: וחסורי מחסרא - לשון המשנה חסר הוא - והכי קתני - וכך יש לשנות [לאחר דברי תנא קמא]: "ורבן גמליאל מכשיר בשנים. ומעשה נמי - גם, שהביאו לפני רבן גמליאל לכפר עותנאי גט אשה, והיו עדיו עדי כותים - והכשיר".} 

^{מתניתין:} 

^{כל השטרות העולים - הנעשים - בערכאות - בתי דין - של עובדי כוכבים, אף על פי שחותמיהם - העדים החתומים על השטרות הם - עובדי כוכבים - כשרים הם. חוץ - מגיטי נשים ושחרורי עבדים - שפסולים.}

^{רבי שמעון אומר: אף אלו - גיטי נשים ושחרורי עבדים - כשרין. ולא הוזכרו בבית המדרש לפסול אותם, אלא בזמן שנעשו על ידי עובדי כוכבים, שכל אחד מהם הדיוט, ואינו דיין.}

^גמרא: 

^{שואלת הגמרא: קא פסיק ותני - התנא פסק דבריו ושנה בהחלטיות, שכל השטרות שחותמיהם עובדי כוכבים - כשרים, לא שנא שטרי מכר לא שנא מתנה - ולא חילק [שינה] בין שטרי מכר לשטרי מתנה - אלא הכשיר את כולם. והרי יש לחלק בדבר: בשלמא - נוח ומובן שמועילים הם לעניין מכר, שהרי יהיב זוזי קמייהו - משנתן [הקונה] מעות בפניהם [למוכר] - הוא דקנה את הממכר באותם מעות ששילם. ושטרא - והשטר - שעשו בפניהם. אינו אלא ראיה בעלמא הוא, שיש לקונה. כדי שלמחר לא יטען המוכר מכרתי ולא קבלתי מעות. ולדבר זה, נאמנים דייני הגוים לפי דאי לא יהיב זוזי קמייהו - שאם לא היה נותן את הכסף בפניהם - לא הוו מרעי נפשייהו - לא היו מרעים את עצמם [כלומר מערערים את אמינותם].}

^{אלא לעניין מתנה, שאינה נקנית בכסף, שהרי אין המקבל משלם עבורה. וכל קניינה נעשה על ידי מסירת השטר. במאי קא קני - במה הוא [המקבל] קונה אותה? וכי לאו בהאי שטרא - וכי לא בשטר זה. והרי האי שטרא - שטר זה - אינו שוה כלום, אלא חספא בעלמא - [כמו] חתיכת חרס - הוא?!} 

^{ומתרצת הגמרא: אמר שמואל: דינא דמלכותא דינא - דינה של מלכות העובדי כוכבים מחייב את היהודים הנמצאים שם.}

^{ואי בעית אימא - ואם תרצה [תירוץ אחר] אומר: תני - שנה במשנה - במקום חוץ מגיטי נשים "חוץ מבגיטי נשים". ובכך יהיו כלולים לפסול כל השטרות שהם כגיטי נשים - שעל ידי השטר נגמר ומתהווה הדבר. והיינו, גם שטר מתנה, שעל ידו נעשה הקנין:}

^{עתה דנה הגמרא בדברי רבי שמעון שבמשנה.}

^{רבי שמעון אומר: אף אלו, [גיטי נשים ושחרורי עבדים] , כשירין כו':}

^{ומקשה הגמרא: איך מכשיר רבי שמעון עובדי כוכבים לחתום על שטרי הגטין. והא - והרי - לאו בני כריתות נינהו - אינם בני כריתות. שהרי כתוב בפרשת גירושין "וכתב, ונתן", ומכך לומדים: מי שישנו בנתינה [בנתינת הגט] ישנו בכתיבה. והרי גוי אינו בר נתינה!}

^{אמר רבי זירא: ירד רבי שמעון כאן לשיטתו של רבי אלעזר, דאמר - הסובר לעניין גט - "עדי מסירה כרתי". וכמו שהגמרא אומרת [להלן דף פו עמוד א], לדעת רבי אלעזר: אף על פי שאין עליו [על הגט] עדים, אלא שנתנו לה בפני עדים [עדי מסירה], הרי זה כשר. וגם רבי שמעון מכשיר בכך שימסור לה את הגט בפני עדים יהודים.}

^{אך מקשה הגמרא: והאמר רבי אבא [לעיל דף ד עמוד א]: מודה רבי אלעזר במזוייף מתוכו - שפסול. שאף על פי שאמר רבי אלעזר, שגט שאין חתומים בו עדים - כשר, לפי שעדי המסירה הם העיקר. מכל מקום הוא מודה, שאם חתמו בו עדים פסולים - פסול הוא מדרבנן. כי יש לחשוש שאם יכשירוהו - יבואו לסמוך עליהם ולמסור בפניהם. והרי הם פסולים. ואם כן כאן, שחתומים עדים עובדים כוכבים בגט, לא תועיל שיטת רבי אלעזר מאומה?!}

^{ומתרצת הגמרא:}

<sup>הכא במאי עסקינן - כאן במה מדובר -


דף יא - א</sup>

^{בגוים בעלי שמות מובהקין של עובדי כוכבים שחתמו. ומאחר ואינו מצוי שיהודים יקראו בשמות כאלה, לפיכך אין לחשוש שיבואו לסמוך עליהם. שהרי כולם יודעים שעובדי כוכבים הם.}